מישל טרוני לא הגיע לגמר של 'הישרדות VIP' הפיליפינים. בעיקרון, אכזבה בשביל אדם שגופו מורכב מ־100 אחוז שריר. אבל הוא בהחלט בוגר גאה של 'הישרדות' פרדס כץ.
"גדלתי בבית הכי שבור שיש", הוא אומר. "אבא שלי היה בן־אדם די אלים, וולגרי. הוא היה מקלל בבית חופשי, גם את אמא. והייתה אלימות פיזית, גם כלפיי. זו הסיבה שגם התחלתי להתאמן, התחלתי לגדול ולשים מגננות על עצמי כדי להיות חזק. כדי שיום אחד אני אוכל להתעמת מולו. הייתי צריך להיראות קשוח מאז שאני קטן כי זה המצב, זו הסביבה שלך, והדרך היחידה שלי הייתה ללמוד להילחם, להיות חזק. בגיל שמונה התחלתי להבין את זה. היו לי כבר קוביות".
והתעמתת מולו?
"כשהייתי בן 15 והוא בא להרים יד ופשוט נעמדתי מולו, דחפתי אותו והוא נפל על הרצפה. ושם נגמר כל הקטע הזה של ההרמת ידיים. לא יעזור כלום, שכולם יגידו שאפשר לפתור דברים רק עם המוח, אני זוכר שאמרתי בואו, נכון חובה שיהיה מוח, אבל גם חובה שיהיה כוח".
הפכת להיות המגן של אמא שלך.
"זאת הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מולו, ולא האחרונה. מאז לא עמדתי יותר בצד בחיים שלי כשראיתי שמישהו מדבר על אחר חלש ממנו, או עושה משהו למישהו חלש. בחיים שלי. כשהוא דיבר לאמא שלי תמיד הייתי שם בפרונט, והוא ידע את זה טוב מאוד. ועם הזמן התבגרתי והתחזקתי עד שבשלב מסוים לא היה לו יותר מה לעשות. גם אחים שלי, כולנו נהיינו לוחמים, חזקים. אבא שלי נהיה מוקף בחיילים שיש לאמא שלי מבחינתו, הוא לא יכול היה לעשות יותר כלום חוץ מלצאת מהבית. עד שבאמת הוא עף מהבית ומאז לא ראינו אותו".
בגדול, גם לפני זה טרוני לא ראה את אביו יותר מדי. "אבא היה מהמר. המאסר האחרון שלו היה שלוש שנים. אני לא כל כך יודע כמה זמן הוא ישב בכלא בפעמים הקודמות אבל הוא ישב כמה פעמים לפני. מאז שהייתי ילד היו דברים כאלה. אבא שלי הוא בכלל טכנאי שיניים שיכול היה להצליח ולהרוויח כסף. אבל הוא הימר על הכל ועשה את הדברים הכי לא הגיוניים. לקח הלוואות לא נכונות ודירדר את כל המשפחה למטה".
× × ×
מהר מאוד טרוני (34), הבכור מבין שלושה בנים ובת אחת, תפס את דמות הגבר בבית. "כשהייתי בן שבע או שמונה, לא היה לנו כסף, לא היה לנו כבלים, היינו ישנים כל האחים בסלון במיטות. אני לא יודע מה זה חדר בבית. בחיים לא היה לי", טרוני עוצר. "אני לוקח פה את הזמן כדי לא לדמוע לכן. אני רואה את התמונות מול העיניים כל הזמן", הוא משתנק. "ותמיד הייתי אכול קנאה כלפי אחרים, הייתי רואה ילדים שיש להם, מקנא באנשים מתל־אביב, באנשים מהמעמד הגבוה, שנאתי אותם שנאה מרה בלי סיבה. לא האמנתי שאני יכול לקבל מה שאני רוצה. ואני מדבר על הדברים הכי קטנים - לא על רכב יוקרתי או דירה, אני מדבר אפילו על ארוחת צהריים או דמי כיס של חמישה שקלים. אני מדבר איתכן על נקניק בלחמנייה בהפסקה.
"וגם היו לי אחים קטנים. לאמא שלי לא היה תמיד אוכל וממתקים בבית, ואחים שלי הקטנים נורא רצו לאכול. ואמא שלי מסכנה עם כל הפרצוף שלה, שאין לה, מסתכלת עליך ויודעת שאין לה אפילו כסף להביא לך לקניות. והיא בוכה ועצובה. ואז אתה הולך ועושה מה שצריך לעשות, אתן מבינות? אתה הולך לעשות את הגניבה הראשונה. אין לך ברירה (בוכה). החלטתי להיות גבר והחלטתי להביא הביתה קצת אוכל, קצת ממתקים".
אתה זוכר את הגניבה הראשונה?
"הגניבה הראשונה הייתה מאיזה סופר, והלב שלי אפילו לא דפק, בכלל לא פחדתי מה יקרה אם יתפסו אותי, כי יש לי את התירוץ הכי טוב בעולם. אין לי ברירה כאילו. והדבר הזה התחיל להתפתח. אחרי שאתה עושה משהו פעם ראשונה בחיים, הפעם השנייה הרבה יותר קלה. אתה גדל במין שכונה כזו שכולם ככה חיים. ועם הזמן אתה מתחיל להרגיש סוג של רובין הוד, שאתה דואג למשפחה שלך, לוקח מאלה שיש להם ואתה לא מרגיש אפילו טיפה רע עם מה שאתה עושה. ואם תופסים אותי אין בעיה, אני אשב מאחורי סורג ובריח, רק שמישהו יבין אותי ויושיט יד לעזרה, אולי איזה עובדת סוציאלית. וזה התנפח לרמות יותר ויותר גבוהות. זה נהיה גניבות על גניבות וככה הלאה".
"בשכונה שגדלתי בה בפרדס כץ אנשים גדלים בלי כלום, יש משפחות פשע ויש רציחות. אני מדבר איתכן על לפני 20 שנה. ושם אתה גדל, וכולם מסביבך נוסעים באופנועים שלא שייכים להם, משתמשים בכסף שלא שייך להם, זה המצב. ואני כולה ילד בן 14־15. ואלה החיים. אין גם מישהו שיגיד לך, 'שמע, זה לא בסדר'. אף אחד לא דיבר איתך שם על לימודים. אין לימודים. זה אפילו בדיחה להגיד את זה. אתה רוצה משהו? לך תיקח אותו. היו לי חברים שהשתלטו אפילו על בתים, השתלטו ממש על דירות, רכבים".
מה הדבר הכי יקר שגנבת?
"שעונים יקרים. היו סכומים שיכולתי לחיות עליהם שבועיים־שלושה. לא עכשיו 100 אלף שקל, אבל 700 שקל פה, אלף שקל שם. דברים שמצטברים לסכום של משכורת בחודש".
תפסו אותך פעם?
"לא, אף פעם לא תפסו אותי".
ואיך יצאת מזה?
"ידעתי שכל מה שאני עושה, זה כי אני צריך. ראיתי את החברים שלי נרצחים לי מול העיניים, אנשים שנעלמו, אני לא אגיד שמות של אף אחד. אנשים שהסתבכו ונכנסו למצב שחלקם בבית סוהר לתקופות ארוכות, חלקם נעלמים עם הזמן".
מה זה נעלמים?
"קרה להם משהו, אנשים נורא קרובים אליי. בואו נגיד ככה, אנשים שאתה איתם יום־יום בבניין שלך, שפשוט יום אחד אתה קם והם לא קמים".
ומה שלא הורג, אתם יודעים. "כשדוחקים אותך לפינה אתה חייב להתחזק. אז אני התחזקתי. כואב לי להגיד את זה, אבל למשל אנשים שאבא שלהם נפטר כשהם היו קטנים - לפחות יש להם בראש זיכרון טוב, חיובי, כשהם חושבים עליו. לי יש רק דברים שליליים שקשורים למילה אבא".
אתם בקשר היום?
"אין לי שום קשר לאבא שלי, כבר כמה שנים טובות. אני גם לא מתגעגע אליו. לפני כן גם לא היינו בשום קשר. הוא היה קופץ לחדר כושר להגיד לי שלום פעם בשנה, אני רציני, וכל פעם הייתי בשוק מחדש, כאילו מה נסגר. ביקרתי אותו בכלא פעם אחת, בערך בגיל 26, כי חברים שלי היו בשוק שאני לא מבקר אותו. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה, וגם הצטערתי על זה. ראיתי מאחורי הטלפון הזה את הבן־אדם שגם מאחורי הסורגים הוא לא השתנה. אני זוכר שגם ניתקתי את הטלפון, זרקתי אותו על השמשה הזאת, בפנים, אמרתי לו מי רוצה לדבר איתך בכלל, לא רוצה לראות אותך. הוא אמר איזה משהו על אמא שלי, נגדה כנראה. הוא המשיך באותה דרך, הוא לא אמר שהוא מצטער והוא ישתנה.
"בגלל זה גם פחדתי להיות אבא כל החיים שלי. אני עוד מעט בן 35. לא שהיה לי חסר בנות זוג להביא איתן ילדים, ועברתי הפלה־שתיים בחיים שלי כי פחדתי. כל פעם שמישהי נכנסה ממני להיריון קיבלתי רגליים קרות. חשבתי שאני אהיה כמוהו. אבל התבגרתי. זה קרה לי גם בזכות 'הישרדות'. היו לי שם חודשיים של חשיבה נטו וזה גרם לי להבין שהדבר הכי חשוב שיש זו משפחה. אני מוכן לזה, בשל לזה, ואני לא מפחד מזה יותר".
רגע, בכל פעם שמישהי נכנסה ממך להיריון? כמה פעמים זה קרה לך?
"זה קרה לי הרבה פעמים בחיים, אני לא רוצה להגיד מספר כי ישימו עליי איקס לכל החיים. קרה לי, קרה לי. אני בן־אדם שהיה בחברת נשים וסמכו עליי, ובוא נגיד ככה, בלי עין הרע כנראה שהבדיקת זרע שלי מצוינת. אני לא יודע איך הדברים האלה קרו לי כל כך הרבה. וקיבלתי רגליים קרות כי חלקן לא היו בנות זוג אבל היו אחלה בנות. כן הייתה מישהי שאמרה לי אולי ננסה, ואמרתי לה בואי נראה אם שנינו חיוביים - כן, אם שנינו שליליים בואי נגיע למסקנה שלא, וכמובן שהייתי איתה בבית חולים ועם רופאים, את כל התהליך עברנו ביחד. אני בחיים לא השארתי מישהי לעבור את זה לבד. תמיד הייתי עובר את ההליך הזה עם אותה בחורה, לאורך כל הדרך".
× × ×
בסוף טרוני יצא רחוק מהשכונה. לקח את הקוביות שנועדו להגנה עצמית, משח אותן בשמן והפך לסטאר בתחומו. בגיל 22 הוא נכנס לתחרות הראשונה בתחום פיתוח הגוף, ועד מהרה הפך לבלתי מנוצח. מ־2008 זכה שלוש שנים ברצף בתואר 'מר ישראל'. אחר כך למד תזונה, הפך לוחם MMA וגם מאמן אישי פופולרי, הקים חברה לתוספי תזונה וגם השתתף לפני שנתיים בדוקו־ריאליטי 'היחידה'. אבל את תואר ה'וי־איי־פי' שהביא אותו ל'הישרדות' (ימי שבת ברשת 13), הרוויח דווקא ברשתות החברתיות.
לפני כארבע שנים היה טרוני בהפסקה מאימונים בגלל פציעה. התקופה: שיא אינתיפאדת היחידים, וטרוני עשה סרטון הומוריסטי על הדרך להתמודד עם מחבלים עם סכין. "זה נהיה ויראלי בכל העולם. מיליוני צפיות בערב־הסעודית. פירסמו את זה בחדשות של אל־ג'זירה, ואז גם בארצות־הברית. זה הביא לי הרבה אהבה מהקהל, התמכרתי. אני לא אשקר".
ההתמכרות הפכה לקריירה, והיום יש לו כמעט 800 אלף עוקבים באינסטגרם, פייסבוק ויוטיוב, רובם לא עברו את גיל 15. הוא משתף פעולה באופן קבוע עם כוכבי רשת נוספים כמו סמיון גרפמן ("שבע שקל!") ודניס צ'רקוב בסרטונים, מעלה תמונות מחדרי כושר עם בחורות בלבוש מינימלי, עושה קמפיינים אונליין ומשתתף בקליפים וסרטים, תמיד בתפקיד הבריון הקשוח כמובן.
"בסוף המראה לא עזר לי", הוא אומר, "כי לפני שהכירו אותי פחדו ממני כולם. זה לא עזר לי עם בחורות, לא עזר לי במועדונים, בחיי חברה, לא עזר לי בלפגוש את ההורים של הבת זוג. תקופה ארוכה הייתי צריך להילחם בכל הסטיגמות האלה. אני נראה ככה כי לא הייתה לי ברירה אלא להיראות ככה. אבל גם נוח לי שרואים אותי בתבנית הזאת. כי מצפים ממני להיות הבן־אדם הרע והקשוח, וברגע שאני עושה דבר אחד טוב, עפים עליי. זה רק בא לטובתי. יראו בחורה חמודה מאכילה חתול או שיראו אותי מאכיל חתול, זה דיסוננס מטורף, יגידו, 'בוא'נה איזה בחור טוב הוא'".
והנה כל זה יצא החוצה ב'הישרדות', אבל דווקא הגוף בגד. אקס 'מר ישראל' סבל מבעיות בבטן אחרי שלושה שבועות של כמעט־צום על האי, ונאלץ לפרוש מהמשחק. "החזרה לארץ מהסיפור הזה הייתה קשה מאוד", הוא אומר ומתחיל לדמוע. "חזרתי בראש של לוזר. לא הצלחתי לחזור לשגרה של האימונים שלי. אחד כמוני. הגעתי לארץ מישל אחר. חלש, שבור. לא הייתי מוכן להסתכל על עצמי במראה. כאילו כל החיים היו לי מסכות עד עכשיו וזה מישל האמיתי, החלש, המסכן. אני לא מצטער שזה קרה לי כי הייתי צריך את האגרוף הזה. חשבתי תמיד שאני יכול הכל, תמיד ראיתי את עצמי בתור סופרמן כשהסתכלתי במראה. פתאום לא, אני רק עטוף במעטפת יפה של שרירים, של פוזה שלא תתקרבו אליי, הפנים הקשוחות האלה. אני לא יכול לסלוח לעצמי, אני לא מסוגל. אני עובד על עצמי, עם פסיכולוגית, כל הזמן. אני בחיים לא אתחרה יותר. לא מסוגל. פרשתי.
"אני באתי מעולם תחרותי שמעולם לא הפסדתי בו, זאת הבעיה שלי בחיים. אני לא יודע מה זה לפרוש. ועכשיו בגיל כזה, מה שקרה הולך לטלטל לי את כל החיים, זה הדבר היחידי שאני אזכור מעכשיו, את הכישלון. הייתי מצידי צריך למות על האי".
אבל טרוני לא מת, הוא רק לפעמים קצת דרמטי. מתחת לקעקועים מסתתר בעצם לב של גור לברדור. למרות הדרך העקומה שבה יצא מהמשחק, הוא מרוצה מעצמו. גם אחרי שצפה בעצמו רב באגרסיביות עם הדוגמנית אלכסה דול - פעם בת ברית שלו - שהאשימה אותו שהוא מדבר באלימות לנשים.
"קל להפוך אחד כמוני לאלים, אני גם מבין את זה. תראו איך אני נראה, תראו את הקעקועים שלי. היא נראית כמו מלאך יפה, ואני נראה כמו השטן השודד שיעשה לך שוד פה מאחורה. ופתאום את רואה שאי־אפשר לשפוט לפי המראה. אז כן אני נפגע מזה, אם אומרים לי דברים שאין להם הוכחות. תראי לי אלימות נגד נשים, תראי לי שאני מקלל אישה, שאני לא מתייחס אליה יפה. ובגלל שאני לא באתי לך טוב בעין אני אלים נגד נשים? אז אני מצטער, אבל זה לא ככה".
ומה היה עם אורין ג'ולי? דווח שהייתם ביחד אחרי התוכנית.
"זה חייב לבוא הדבר הזה עם אורין, הא? (צוחק). אני בקשר טוב איתה. תמיד היינו בקשר טוב, היא אחלה בחורה שבעולם. אבל אורין ואני זה לא יהיה. אני רואה אותה כאחות קטנה ולא יותר מזה. הפרסום הזה עשה לי הרבה בעיות, אני אגיד את האמת. מישהי שהייתה איתי בסוג של קשר נורא נפגעה והייתי צריך לספר לה שזה לא ככה".
× × ×
וחוץ מלרדת במשקל, על האי היה לו הרבה זמן לחשוב. "הגעתי למסקנה שאני אוטוטו גבר בן 35 שוואלה אין לו משפחה, כי כל החיים הוא ויתר על בנות זוג. כי הוא פחדן, אחד שגדל במשפחה שבורה ופחד לבנות את אותו בית שבור. והדבר היחידי שהתגעגעתי אליו על האי אלה היו הכלבים שלי, כי הם המשפחה הכי קרובה אליי.
"הבטחתי לעצמי שאני אפסיק להיות פחדן. הייתי להוט נורא לעשות ילד, אני חייב שתהיה לי המשכיות, אני לא מפחד יותר. יש לי ידידה טובה שהיינו כמה שנים בסוג של קשר כזה, אבל לא הכרזתי על זה שזה זוגיות. היא נכנסה להיריון ממני איך שחזרתי מ'הישרדות' והייתי מאושר. מפה לשם היו בינינו כמה ריבים בגלל כל הדברים שהיו ב'הישרדות', בגלל כל מיני תכנים שפירסמו שלא היו נכונים ודרכנו נפרדו, הייתי בטוח שההיריון פסק כי היא הייתה עצבנית עליי. ולא מזמן אני גיליתי שבאותו הזמן שיהיה הגמר של התוכנית, אני הולך להיות אבא".
אז אתם רשמית יחד?
"אנחנו לא זוג, כנראה תהיה לנו הורות משותפת. זו בחורה שאני סומך עליה בעיניים עצומות. היא הייתה יד ימיני מאז שנפרדתי מהבת זוג שהייתה איתי 11 שנים. היא תמיד דאגה לי, היא סוג של אמא כזו, סוג של חברה הכי טובה. והיא מבינה גם את הראש שלי. זה מאוד מרגש אותי. בסדר כזה, בא לי טוב, בא לי נכון.
"אני יודע שאני לא אהיה הבן־אדם הזה שיחיה בתבנית הזאת של חתונה נורמלית, אני לא. אני לא מהאנשים האלה שמתחתנים, נפרדים, מתגרשים, או שפוגעים אחד בשני בסוף. אני לא רוצה את זה. אבל אני כן רוצה להביא ילד עם מישהי שאני מכבד, שתהיה אמא טובה כלפי הילד, פחות מסתכל על עצמי ועליה. שנסתדר פשוט בתור הורים. האמצעים מקדשים את המטרה. נעשה משהו למען הילד, ובואי נדע לא להתחתן כדי שלא נצטרך גם להיפרד. בואי נחיה מלכתחילה בשני בתים שונים, או משהו כזה, וזה יגרום לנו להיות מוכנים".
למעשה, טרוני עדיין לא התגבר על הפרידה מבת הזוג הקודמת, אסיה. האישה שהוציאה אותו מהשכונה. "היינו ביחד כמעט 11 שנה. היא שינתה אותי לגמרי. בואו נגיד שלאישה מושלמת כמוה לא מגיע אחד כמוני. אני לא מתבייש להגיד: הגבר הכי חרא בעולם יושב פה איתכם. תכתבו שהייתי חרא. מגיע לי".
איך זה נגמר ביניכם?
היו בינינו בעיות אמון מהצד שלי. אני הייתי יכול להמשיך לקחת כמובן מאליו אותה ואת כל החיים האלה, כי נוח לי. הכל היה תמיד מסודר ונקי, הייתי צריך רק להביא כסף הביתה. הייתי כפוי טובה, לא מתייחס אליה כאישה. הפוך, הסתובבתי במקומות אחרים, הצטלמתי עם נשים אחרות ועשיתי את הכל כאילו אני מסתיר אותה. התנהגתי כאילו יש לי אמא בבית ואני רווק.
היא תפסה אותך בוגד בה?
"מעולם לא. אני לא מרגיש בתוך תוכי שבגדתי בה, חס וחלילה. לבגוד מבחינתי זה לבגוד עם הלב. לאו דווקא הפיזיות. כל גבר יגיד לכן את המשפט הזה אבל שום אישה לא תבין אותו אף פעם. עכשיו ייצאו עליי, אבל לדעתי, כשגבר בוגד במישהי רק פיזית הוא לא באמת בוגד בה. מעולם לא הייתה מישהי מעליה בלב שלי. לדעתי רוב הגברים, כמעט כולם בוגדים אבל לא מדברים על זה. אף אחד פה לא כן. אישה בחיים לא תבגוד סתם ככה, היא צריכה סיבה שהמישהו השני יהיה הרבה יותר טוב מהגבר שלה".
תגיד, לסיום, יש בך חלק שגאה על הדרך שעשית מאז הילדות בפרדס כץ?
"אני הבן־אדם שהכי לא סולח לעצמו בעולם. אני לא מצליח. זו הסיבה שאני כל הזמן מנסה לכפר על זה. ברשת אני כל הזמן מקבל פידבקים של, 'בוא'נה איזה בן־אדם טוב אתה' ונשבר לי מזה, אני כל הזמן שומע את זה, גם עכשיו ב'הישרדות', אני לא יכול להסתובב בחוץ בלי שיגידו לי, 'איזה גבר יצאת' ואני לא יכול לשמוע את זה. הגבר שיצאתי זה סוג של כפרה שאני עושה. כל ההתנדבויות בחיים שלי הן סוג של אני מנסה לשלם לטבע ולאלוהים על מה שעשיתי ולא תפסו אותי. החברה לא תפסה אותי. המשטרה לא הצליחה לתפוס אותי, וחיפשו אותי, מיליון פעם, אני יודע. אני מרגיש שלא שילמתי את החשבון. אני תמיד מרגיש שאני חייב חוב גדול לחברה".
