מה עושה איש עסקים עשיר שסוגר את השנה ברווח אדיר? משקיע אותו ביזמות חדשה? מפנק את עצמו בעוד פרארי נוצצת? פורש בשיא, קונה חכה והולך לדוג בשמש? משה חוגג לא התלבט. הוא ידע שעליו להפריש מעשר. גם מפני שדיג נראה לו כתחביב משעמם, גם מפני שמכוניות הפאר שלו מעלות אבק בחניון והוא בקושי נוהג, ובעיקר מפני שלא חסר לו הון עצמי. לפני כתשעה חודשים הוא רכש מאלי טביב את בית"ר ירושלים. המעשר היה בגובה 26.5 מיליון שקל. "לא, זה סכום הרכישה. המעשר שהיה עליי להפריש גבוה ממנו. בהרבה, ברוך השם", הוא מתקן.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
למה אתה מגדיר את הרכישה כמתן צדקה ולא כצעצוע שנרכש על ידי חובב כדורגל?
"זה נכון שבילדותי חלמתי על קריירה של כדורגלן. מגיל 13 שיחקתי בהפועל ובית"ר באר־שבע, בתיכון התקבלתי גם למכבי חיפה וגם להפועל פתח־תקווה והוריי הטילו וטו מפני שלא הסכימו שאעבור לפנימייה. הם אמרו, 'אם אתה מספיק טוב תצליח מכאן'. אבל לא קניתי את בית"ר ירושלים כדי לסגור מעגל. יכולתי לקנות קבוצה אחרת".
אז למה דווקא בית"ר?
"כדי לעשות טוב למאות אלפי אנשים. כשהייתי ילד לא אהבתי את מכבי תל־אביב, אבל היו לה ערכים של ווינריות, מכביזם, ואלה הערכים שאני רוצה להעביר לבני נוער. מחקר אמריקאי מצא קשר מובהק בין ספורטאים צעירים שלא הפכו למקצוענים לבין ההצלחה שלהם כשהתבגרו. זה לא מקרי ששחיין מצטיין הפך לעורך דין או לרואה חשבון ממולח. הספורט בונה לך אופי, מנטאליות ומשמעת, מלמד אותך להתמודד עם כישלונות ולהתמקד במטרה. בית"ר ירושלים היא לא עוד קבוצה, היא סמל ישראלי, היא גאווה, ואם באמצעותה אצליח לחנך את הדור הצעיר לדרך ארץ אדע שעשיתי משהו משמעותי".
אז זה מה שחוגג (38) מחפש עכשיו, שלוש שנים אחרי שהחל לשמור שבת ולאחר שלאחרונה החל ללבוש ציצית באופן גלוי. "לא תמיד הייתי כזה", הוא אומר. "בתחילת דרכי עבדתי בשביל הכסף, רציתי להרוויח ולהתקדם. באמצע החיים, כשצצו בי שאלות מהותיות כמו מה אני עושה בעולם הזה ומה הלאה, החלטתי שהכסף פחות משמעותי עבורי. יש לי מספיק, תודה לאל, אני לא צריך יותר ואני כבר לא משקיע בדברים שאין להם השלכה טובה על הסביבה".
הדברים שהוא אומר עלולים להקפיץ כמה וכמה נשמות טובות שעדיין רואות בחוגג עוף מוזר וחידתי. אולי מפני שלא גדל כילד שמנת ברחביה או בכפר שמריהו אלא במיתר הדרומית, אולי כי חלק נכבד מהונו עשה בתחום המטבעות הווירטואליים, אולי בגלל המיזמים ההרפתקניים שחלקם המריאו לאקזיט אבל אחרים דעכו, אולי בגלל הצטברות התביעות נגדו, שבחלקן צצות טענות קשות עם מילים כמו "עוקץ", "מצג שווא", "הטעיה".
"התביעות צצו מהרגע שהפרופיל התקשורתי שלי עלה כבעלי בית"ר ירושלים", חוגג יורה מנגד, "זה פגע לי בתדמית. מבינים שכבעלי בית"ר אתה נמצא בעין הציבורית. אין איש עסקים, ותשאלו כל אחד, שלא חווה תביעות משפטיות, זה חלק מהעניין. בטח שלא הוניתי אף אחד, אני איש עסקים ישר שיישאר פה עוד הרבה זמן ומה שצריך לשלם, אשלם. אין קשר בין התביעות לבין ההשקעה שלי בבית"ר".
לתודעה הוא פרץ עם חברת מובלי שפיתחה אפליקציה לשיתוף תמונות, ושעם משקיעיה נמנה אחד העונה לשם לאונרדו דיקפריו, שפיזר מעליו אבק כוכבים. חוגג הוא יו"ר קרן הון סיכון סינגולריטים, הבעלים של חברת אליינמנט הפועלת בתחום הבלוקצ'יין, והיזם שמאחורי סירין לאבס, שהשיקה סמארטפון למסחר במטבעות דיגיטליים בעזרת הדוגמנית הרוסייה אירינה שייק ("כמה שהיא יפה, אין דברים כאלה"), אבל נדמה שרק בית"ר ירושלים הזניקה אותו אל לב הקונצנזוס והעניקה לו מעמד של אחד משלנו. "אף פעם לא הרגשתי אאוטסיידר ואני לא משווה את עצמי לאחרים. אני מי שאני", הוא אומר מנגד.
בקרב בעלי הקבוצות בישראל ‑ יעקב שחר, אלונה ברקת, מיץ' גולדהאר ‑ אתה לא מרגיש עוף מוזר?
"למה, כי אני בן 38? כי הגעתי מהדרום? בדיוק כמו משפחת ברקת, גם אני מגיע מעולם האקזיטים. ככל שיגיעו יותר אנשי עסקים מעולם ההיי־טק, רמת הכדורגל רק תעלה ויהיו יותר תקציבים".
"מציאות מורכבת"
הקומה ה־26 במגדל שבמתחם הבורסה טובלת בשחור וגדושה בפריטים נדירים - מחולצתו של מסי המתנוססת במסגרת שקופה ועד לפסלים של גיבורי־על קולנועיים. גם בעל הבית מקפיד על תלבושת אחידה הכוללת חולצה ומכנסיים שחורים.
על הקירות, אגב, לא תמצאו תעודת סיום של הרווארד מפני שאין לו תעודת בגרות. "הטכנולוגיה עניינה אותי הרבה יותר מלימודים", הוא מסביר. "נולדתי בדור הכיפי שבו האינטרנט פרץ לבתים. בתפוז, שהיה האתר הכי גדול בארץ, היה מישהו שהתנהג כמו אדמין וזרק אנשים. נדהמתי מהיכולת שלו והתחננתי שילמד אותי איך עושים את זה. באיי־סי־קיו חיפשתי משתמשים שבחרו לעצמם את הכינוי היטלר, השתלטתי על המחשבים שלהם ושמתי תמונה של דגל ישראל כשומר מסך. היו ימים. סיימתי י"ב, אבל כיוון שלא השקעתי בלימודים חסרה לי בגרות במקצוע אחד, תנ"ך".
על הרקע הזה התנהלו מאבקים בינו לבין אביו, יליד טוניסיה, ששירת כסגן אלוף בצה"ל. "אבא אמר, 'אם לא תלמד לא תגיע לשום מקום'. ואני, כמו הילד המעצבן מהפרסומת של קופת חולים, זה שכל הזמן שואל למה, שאלתי למה אני צריך את המבחנים והציונים. אבא טען, 'בלי בגרות אף אחד לא יקבל אותך לעבודה', ואני שאלתי, 'ואם אני רוצה להיות המעסיק של עצמי?' כן, אפשר להצליח בלי תעודת בגרות, אבל אי־אפשר להצליח בלי למידה. אני קורא ולומד כל הזמן".
כילד הוא מכר קָסָטָה שהכין מרצועת גלידה שתחב בין שני ביסקוויטים, וגם מכר את צעצועיו הישנים כדי לקנות חדשים. "מצד שני היה בי צד מפונק, מעולם לא מילצרתי, לא עשיתי ספירת מלאי בסופרמרקט, לא ביצעתי שום עבודה שלא קשורה במחשבה". רול מודל לא היה לו, מפני שבסביבת מגוריו "המצליחן היה הקבלן שהעסיק בני מיעוטים".
במשך שבע שנים הוא שירת כקצין בעוקץ. "בגיל 24 ניהלתי 120 חיילים בתקציב ענקי ואחריות אדירה, הייתי חצי מלך, אבל התחלתי את השירות ביחידת המעברים, במחסום בעזה. בפעם הראשונה שירו עליי זה נראה לי כמו משחק, אתה יורה ויורים עליך והאדרנלין בשמיים. התקשרתי לאבא בהתלהבות, שמעתי את הקול שלו רועד ומאז, גם כשנכנסתי לשכונות של עזה, לא סיפרתי לו אף מילה. בצבא התמודדתי עם דילמות מוסריות שגרמו לי להתבגר מאוד. למשל, כשמחבל מחזיק תינוק ויורה עליך, האם עליך לירות בחזרה או להימנע כדי לא לפגוע בתינוק? לדעתי, עליך להחניק את הדמעות ולירות. אם התינוק ייפגע, מי שפגע בו זה המחבל, לא אתה. אנחנו חיים במציאות מורכבת שאין בה שחור או לבן, אבל אני אופטימי לגבי העתיד".
מה מקור האופטימיות?
"בצבא, כשקיבלתי רגילה, טסתי לקפריסין עם חברים, רבצנו על החוף ולידינו בנות יפהפיות. שתינו בירה, צחקנו ואז שאלתי אותן, 'מאיפה אתן?' הן ענו מלבנון. נעצתי עיניים באחת מהן וקפאתי. אם היא מלבנון זה אומר שהיא האויב? אבל איך אני יכול לראות בה אויב אחרי ששתינו וצחקנו ביחד? אולי זה אומר שגם האויב בנאדם? יש לי שותף מוסלמי שהשקיע הרבה מאוד כסף בקרן הראשונה שלי. בהתחלה חיפשתי אג'נדה סמויה. מה, הוא לא אמור לשנוא אותי ולרצות במותי? לקח לי זמן להבין שלא כל המוסלמים שונאים את כל היהודים. אבל העולם השתנה, הוא הפך למקום הרבה יותר קטן, האנשים שלמעלה מתחלפים או מתים ואני מאמין שיהיה שלום. גם להם יש ילדים".
למה התחלת לשמור שבת?
"לפני שלוש שנים הופיעה אצלי בעיה בריאותית שהרופאים לא מצאו לה פתרון. הגעתי לרב שאמר לי, 'תשמור שבת אחת וזה ייפתר'. לא התייחסתי, כאדם רציונלי לא השתכנעתי שהבעיה תיפתר בזכות שמירת שבת. אחרי חודש הרב צילצל ושאל אם החלמתי ועניתי, 'לא', הוא שאל אם שמרתי שבת ועניתי 'לא'. הוספתי, 'אילו הייתי מאמין שהשבת תפתור את הבעיה הרפואית הייתי שומר את כל השבתות'. הרב ביקש: 'תן קרדיט, שמור שבת אחת'. שמרתי שבת אחת והבעיה נפתרה. לא יכולתי לעצום עיניים ולהתעלם ממה שקרה, זה היה נס גלוי, אז המשכתי לשמור. אחרי כמה חודשים התאהבתי בשבת. היום אני ממליץ גם לאנשים שלא מאמינים בכלל לכבות את הטלפון בערב שבת ולהתנתק ממנו עד מוצאי שבת. זה משנה חיים, זה נותן אנרגיות ומחבר אותך למשפחה ולילדים".
למה אתה לא חובש כיפה?
"יש תרי"ג מצוות ואת רובן אני לא מקיים, מה עוד שכיפה היא לא מצווה, אלא מנהג, ואני לא אוהב סממנים חיצוניים. אני מקיים מצוות שעושות לי טוב בנשמה, שאני מסוגל להבין. התפילין והציצית מזכירים לי מדי יום להוקיר תודה, על הטוב וגם על הרע. יש מי שעושה מדיטציה, אחר נרגע ביוגה ואני מוצא את הניתוק בהנחת תפילין. פעם בשבוע אני לומד גמרא אצל רב, זה מרתק, ובמשך שבוע אני משגע את כל העובדים בסוגיות המפולפלות".
מה הקווים האדומים שלך כאדם מאמין?
"אני חושב שצריך להפריד בין דת למדינה. אני שומר שבת, אשתי לא, לא מפריע לי שאוטובוס ייסע בשכונה שלי בשבת, ומאוד־מאוד מפריע לי שבגלל עיוותים פרימיטיביים זוג גייז לא יכולים לקבל זכויות זהות לשלי ולהוליד ילדים. אני נותן מענק פונדקאות לעובדים שלי. גם חורה לי שבשמאל חושבים שאני צריך לממן אנשים שלא עובדים. לדעתי, כולם צריכים לשלם מס בגובה אחיד. למה אני צריך לשלם יותר בגלל שאני מרוויח יותר? זה לא הוגן. זה לא חינוכי לומר לילד, 'אם תצליח ינסו לחלוב ממך יותר'. כולנו צריכים להיות הגונים ושווים ולהפריש מעשר".
למי הצבעת?
"אני ימני, ולא מרגיש שמצביעי כחול לבן הם אויבי העם. לדעתי, רוב העם אוחז בדעות קרובות זו לזו, והבחירות נסובו סביב השאלה מי ראוי להיות ראש ממשלה ‑ ביבי, שהוא החבר של האיש הכי חזק בעולם או גנץ, שעדיין אין לו ניסיון בפוליטיקה. בתפיסה הביטחונית שלי אני יותר מיליטנטי מביבי ומצדד בעונש מוות למחבלים. כשמחבל בא להרוג יהודי בשל היותו יהודי הוא רוצח. אין הצדקה להכניס אותו לכלא שבו הוא חי בתנאים טובים יותר מאלה שהיו לו בעזה. רק עונש מוות ירתיע אמהות שמעודדות את ילדיהן לרצוח יהודים כדי שבתקופת מאסרם יקבלו משכורת חודשית שתפרנס את משפחתם. זה נורא".
ברקת, הבעלים של הפועל באר־שבע, הלכה לפוליטיקה והתרסקה.
"אני מבין את המהלך שלה, היא עושה דברים מהמקומות הנכונים. היא לא חיפשה ג'וב, היא רצה לכנסת כדי לעשות טוב. הפתעה גדולה שהם לא נכנסו. אותי פוליטיקה מעולם לא עניינה, אבל אני שמח שהיא חלק מהשיח, גם של הדור הצעיר".
בדרך שלי
חוגג נשוי לענבל (36) בעלת גן ילדים במרכז תל־אביב, מאחורי בית החולים איכילוב, מרחק הליכה מהמגדל הסמוך לכיכר המדינה שבו הם רכשו קומה שלמה. "למה בחרתי דווקא בענבל?" הוא מחייך, "אני לא מסוגל למנות את כל מעלותיה. ענבל היא אהבת נעורים. הכרתי אותה במיתר כשהייתי בן 15, היא הייתה חברה של אחותי. יצאנו פעם אחת בתקופת הצבא וגם אחרי שנפרדנו היא נשארה בסביבה. בגיל 29, כשענבל חזרה מארצות־הברית, שוב התחלנו לצאת ואז זה התגלגל מהר. שנינו כבר היינו בשלים להקמת משפחה".
הם הורים לרוי בן השש ולריין בת השנתיים. "בצרפתית, רוי זה מלך וריין זה מלכה. שמות מגלומניים? לא נראה לי. ענבל בחרה, אני חושב שהיא הרגישה כמו אמא שאומרת לבנה, 'אתה המלך שלי', בחום ובאהבה. האמת שרציתי לקרוא לילדים בשמות ישראליים ויהודיים, אבל בסוף השארתי את ההחלטה למי שנשאה אותם ברחמה תשעה חודשים".
נשאר לך זמן לתפקד כאבא?
"אני רואה את הילדים בשבע בבוקר כשהם מעירים אותי. כשאני חוזר הביתה הם כבר ישנים. אני לא יודע מה זה חופש, את החופשות שלקחתי בעשר השנים האחרונות אפשר לספור על כף יד אחת, אבל מאז שהתחלתי לשמור שבת נוספו לי 52 ימי חופש בשנה".
את רוי הוא לוקח לעשות שבת בירושלים כדי לצפות בקבוצה שלו, שלדבריו הוא לא מתחרט על רכישתה. "מקצועית העונה הזאת כישלון. אבל אם אני מסתכל על העניין הזה כעסק, שווי המועדון עלה, המניה עלתה. המותג, האנרגיות השליליות שהיו סביבו, חוסר התקשורת, הצורה שדברים התנהלו, בעצם לא היה פה מועדון. זה לא על הפרק, אבל נניח שהייתי רוצה למכור את בית"ר, היא שווה היום יותר ממה שרכשתי אותה.
"גם חברתית וחינוכית חוויתי הצלחה אדירה. לפי דוח של הקרן החדשה לא נשמעה אף קריאה גזענית במשחקי בית"ר לראשונה 15 שנה. איך זה קרה? בשיטת הגזר והמקל, לא המקל והגזר. שאלתי את עצמי למה מקללים ומה מקור השנאה. הרבה אצלנו שומרי מסורת, אבל אתה לא יכול לחבוש כיפה ולכבד את הקדוש ברוך הוא, ובאותו הזמן לא לקיים את 'ואהבת לרעך כמוך'. ישבתי עם רבנים, שאלתי האם הפרשנות שלי נכונה והם ענו שגזענות היא חילול השם. אז הודעתי שמי שיחטא בחילול השם אפגע בו בחזרה. מאז יש אפס קריאות גזעניות. אפס. אני לא מוכן לשלם את הקנסות של אלה שרצו לדשא או זרקו אבוקה. מי שפוגע במועדון ישלם. מצידי, לה פמיליה יכולים להתארגן ולשלם (לאחרונה הודיעה הקבוצה שתתבע שני אוהדים שהתפרצו לדשא לאחר שנקנסה ב־25 אלף שקל ‑ ס.ש, נ.צ)".
למה אין עדיין שחקן מוסלמי בבית"ר ירושלים?
"רציתי את עלי מוחמד (כדורגלן מכבי נתניה ‑ נ.צ, ס.ש), דבר שלא הסתדר כספית. אחר כך הבנתי שהוא בכלל לא מוסלמי. אם אמצא שחקן מוסלמי שיכול לשדרג את הקבוצה, שמכבד את המועדון והיהדות וירושלים, ושהמחיר שלו ריאלי, אני אביא אותו. הייתי רוצה למשל מישהו כמו מואנס דאבור. הוא גם היה מקבל את השכר הכי גבוה בבית"ר. אבל אני לא מחפש להביא לקבוצה שחקן מוסלמי רק בשל דתו. זה גזעני, זה מתסיס, זה להכניס אצבע לעין. אם יהיה מישהו שישדרג אותנו אני לא אפסול אותו בגלל דתו. איש באמונתו יחיה".
אתה יכול להבין למה רבים מאוהדי בית"ר מתנגדים לשחקן מוסלמי?
"אולי הם לא חופרים לעומק, אולי זה מפני שאנחנו חיים במדינה מוקפת ערבים ובסביבה שמחנכת אותנו שכולם נגדנו. לכן אני רוצה לעזור לאנשים לפקוח את העיניים. גם בתורה קיימת גזענות. היא אומרת שהיהודים לפני כולם, אחריהם המוסלמים והאחרונים במדרג הנוצרים, שיש להם עבודה זרה. אם כבר, נוצרים לא אמורים לשחק בבית"ר ירושלים, רק יהודים ומוסלמים".
אם תביא שחקן מוסלמי עלולה לפרוץ מלחמה.
"אז תהיה מלחמה".
ואולי תאבד את מקומך כבעל הקבוצה.
"או שאנצח או שאפסיד, אבל אני אלך בדרך שלי. כשאתה משנה את הדרך שלך זה אומר שהיא שקרית".
הבעלים הקודם של בית"ר, אלי טביב, לא ממש אוהב את האמירות על כך שנבנה פה מועדון. לדעתו, בכמעט מחצית מתקציב הקבוצה שלך הוא הביא הישגים משמעותיים גם בשנה שעברה, התמודדות על האליפות וגמר הגביע.
"הגישות האלו צריכות להימדד לאורך זמן. בואו נשפוט בעוד חמש שנים. בליגה שלנו, עם תקציב כמו של טביב, להיות בין מקום שלישי לחמישי זה אפשרי. טביב מבין כדורגל, עשה קבוצה טובה. אבל בחמש השנים האחרונות בית"ר לא באמת קראה תיגר על מכבי תל־אביב או באר־שבע. בשנה הבאה אוי ואבוי לנו אם לא. אם נהיה באותו מצב בשנה הבאה, זה יהיה אסון לבית"ר ואז לא אהיה סבלני כמו עכשיו.
"מבחינת אוהדי הכדורגל, השנה הייתה נוראית. לא הייתה תחרות מהקיץ. זה לא שמכבי היו אדירים, הם היו טובים והשאר חלשים מאוד. באר־שבע של שנה שעברה הייתה מנצחת את מכבי של השנה. התקציב של מכבי השנה 130־140 מיליון לא דומה לאף קבוצה אחרת, השנייה אחריה 80 מיליון, והפער ביניהן זה התקציב שלי".
מלבד סכום רכישת הקבוצה, 26.5 מיליון שקל, חוגג אומר שהשקיע מכיסו עוד 24 מיליון שקל לצורך תקציב הקבוצה, שנאמד השנה ב־64 מיליון שקל. "אין התאמה בין הכספים הגדולים שהוצאתי למה שעשינו על המגרש", הוא אומר בגילוי לב. "מצד אחד כסף לא משקר, מצד שני הוא לא ערובה להצלחה. אמרתי לאלי אוחנה ויוסי בניון שיראו כיצד איאקס עם תקציב נמוך ניצחה את ריאל מדריד ויובנטוס. רק ההבאה של רונאלדו זה כל התקציב של איאקס, זה מודל שצריך ללמוד ממנו".
מה יהיה התקציב של בית"ר בשנה הבאה?
"גבוה. לפחות 50 מיליון. אין לי אג'נדה לקמץ, אבל גם לא לבזבז. אם בעסקים תבוא לי בוננזה נהדרת, כמו שהייתה לי לפני שנתיים, אשמח לשחרר יותר ולתת פייט. אני חושב שבכל מקרה ניתן פייט בשנה הבאה. יהיו גם שינויים בקבוצה, מהפכה מצידי. נחשוף את חשיפת נתוני הריצה של השחקנים מהאימונים, אכניס מענקים על מדד כמו מרחק ריצה, שמצביע מבחינתי על מאמץ ומחויבות. נושא החדשנות והמדע, דבר שמוביל את עולם הספורט כיום, ייכנס בצורה משמעותית יותר. כבר אין עין טובה בכדורגל, יש נתונים שמצביעים על יכולות".
אתה מתכוון להכניס שותף?
"לא יודע אם אני צריך יותר ממון, אני לא מחפש שותף ומתקשה לחשוב שאכניס. הוא ירצה אחריות וסמכות, לי יש את הדרך שלי. אין שותפים שקטים בכדורגל. אם יגיע איזה מיליארדר שירצה לתרום לעם ישראל, ציוני ואוהב ירושלים שבא לשים 150 מיליון שקל בשנה, אני לא אהיה אגואיסט. אני בבית"ר לעשות טוב ואם מישהו יעשה טוב ממני, לא אגיד לא. גם ברקת ויעקב שחר לא יגידו לא".
מה מידת המעורבות שלך בהחלטות מקצועיות?
"אני לא מתערב, בטח לא בהרכבים או בסגלים. הייתה רק פעם אחת שהרגשתי שהבאנו שחקן והוא לא מקבל צ'אנס. פניתי לאוחנה ואמרתי שייתנו לו לפחות צ'אנס, כמה שהם רוצים ואיפה שרוצים, שלפחות נראה אותו. היה פה בעל בית לפניי ששלח הודעות במשחקים, אני ביקשתי רק שיקבל צ'אנס. בכל מקרה, בעונה הקרובה אני אהיה הרבה פחות מעורב. ליוסי בניון שמונה למנהל מקצועי היו סמכויות נרחבות".
השנה היו שכינו אותך "כספומט", התנהלת בנאיביות בגן החיות של הכדורגל הישראלי.
"זה עניין של גישה. יש מורים שמתחילים לבדוק את המבחן ממאה ומורידים או הפוך. אני מתחיל ממאה: מכיר מישהו, נותן לו קרדיט וכשהוא עושה טעויות, מוריד לו. זה גורם לכך שאני מקבל סטירות, אבל מי שעושה טעות, יהיה לו מאוד קשה לקבל ממני קרדיט חזרה והיו העונה כאלו שהטעו אותי. הם הרוויחו כמה גרושים ולא ירוויחו את העסקים בעתיד איתי.
"הטעות הכי גדולה שעשיתי זה שלא לקחתי את השנה בכדי ללמוד, לוותר על העונה מבחינת התמודדות. זו הייתה טעות קשה שעלתה לי הרבה כסף. מישהו היה צריך לתפוס אותי להגיד לי: תירגע, תלמד ובשנה הבאה תשים את הכספים הללו".
המישהו הזה לא אמור היה להיות אלי אוחנה, היועץ המקצועי?
"לאוחנה יש אחריות, גם לי וגם למאמנים, אבל איפה השחקנים? אני מאוד מאוכזב מהם. המשחק נגד מכבי נתניה (הפסד 3:1, שאחריו הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף העליון ‑ נ.צ, ס.ש) מסמן את האכזבה שלי מהם. לסיים משחק בלי כרטיסים צהובים זו מבחינתי בושה וחרפה. יכול להיות יום רע, אבל לא יכול להיות יום שאתה לא משאיר הכל על הדשא. ועוד היו שחקנים חצופים שברמיזות לאוחנה ביקשו שדרוגים לעונה הבאה. שחקן ששכח שזה קודם כל משחק שהוא אוהב, צריך לעשות חשבון נפש. לצערי היו ויש לנו כאלו בבית"ר, מקווה שבשנה הבאה לא יהיו לנו כאלו".
אחרי שנה כבעלים, מה אתה חושב על הכדורגלן הישראלי?
"לא הוגן לעשות הכללה, אני יכול לספר לך ממה שראיתי בבית"ר. יש מקצוענים שבכו אחרי הפסדים ויש כאלו שלפני משחק נגד אתלטיקו מדריד, רוצים להשתחרר לטובת חופשה פרטית. שחקן שמבקש להשתחרר ממשחק נגד אתלטיקו עדיף שכבר לא ישחק כדורגל. כולנו היינו נוסעים לירח להיות חלק ממשחק כזה".
המפגש עם אתלטיקו מדריד, מהגדולות באירופה, יתקיים ב־21 במאי. "זה חלק מבניית המותג החדש של בית"ר", חוגג מסביר, "בניגוד להפועל או מכבי ת"א, מכבי חיפה, אפילו באר־שבע, שהקהל שלהן טעם קבוצות גדולות כמו צ'לסי, אינטר, יונייטד, לטדי לא הגיעה קבוצה גדולה. אני מייצר מסורת, שכל שנה יגיע לטדי מועדון ענק. בעזרת השם, אני מקווה שנשמע את המנון ליגת האלופות מול ברצלונה ומסי, זו הפנטזיה".
כמה שנים תישאר בבית"ר?
"שהאוהדים יהיו רגועים. אני נהנה, נוגע בהרבה אנשים, עושה טוב גם בעונה כזו. מעריכים את הדרך שלי".
מיליארדר? תלוי במטבע
הוא אוהב מוזיקה מגוונת (מקווין ועד ישי ריבו, "יש מוזיקאים שמכבדים את התוכן, ויש לחנים נהדרים עם תוכן זבל"), מגדיר את עצמו כמשעמם בענייני אוכל ("או איטלקי או שניצל"), לא מעשן, לא רוקד, לא שותה ("חוץ מבירה ויין הקידוש"), נקרע מצחוק מאדיר מילר וחובב סדרות כמו "משחקי הכס", "שובר שורות" ו"מראה שחורה".
אתה מיליארדר?
"לא. בעצם, תלוי באיזה מטבע. בלוקצ'יין (תפיסה חדשנית שמציעה אלטרנטיבה למנגנוני התשלום המסורתיים ולמוסדות המנהלים אותם ‑ נ.צ, ס.ש) היא הטכנולוגיה שתשנה את העולם".
למה?
"כיום, כל דבר בעולם נשלט על ידי מישהו ‑ ממשלה או חברה פרטית. מצוקרברג שיכול להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא את מה שאני כותב ועד לבנקים שמחזיקים את הכסף שלנו אצלם, וכל העברה תלויה באישורם. בלוקצ'יין משאירה את הכוח אצל המשתמש והיא מהות החירות של האדם. יזמים וחברות יוכלו להקים שירותים שלמים שיאפשרו ללקוח לשלם פחות ולקבל יותר וזה יהיה שינוי דרמטי".
במסגרת קידום התחום הקרוב אליו ולעסקיו, תרם חוגג להקמתו של "מכון חוגג למחקר יישומי בלוקצ'יין" באוניברסיטת תל־אביב. מטרתו הוא בין השאר לפעול בשדה המחקרי ולייצר הסברה בתחום. המכון כבר פועל אבל טקס ההשקה הרשמי שלו צפוי בחודש הבא.
"בעבר הרחוק הכסף היה צדפות וחשבנו שזה פרימיטיבי, אבל מה השתנה? אנחנו לוקחים עצים, מנסרים אותם דק־דק, צובעים בירוק, כותבים עליהם מספרים והכסף הוא חתיכת דף נייר", אומר חוגג, "אני מאמין שהכסף המזומן יעבור מהעולם לטובת כסף דיגיטלי חכם. המתנגדים הגדולים הם הבנקים שייפגעו אנושות מהפסד העמלות. הם לא ייעלמו מהעולם, אבל ישנו את תפקידם".
מה היעד הבא שלך?
"אין לי יעד נקודתי חומרי. אני אוהב דברים יפים, מעריך אסתטיקה ועיצוב, אבל קיבלתי פרופורציות. הפרארי הראשונה הלהיבה אותי מאוד ואחרי חודשיים התרגלתי אליה. רוב המכוניות שלי יושבות בחניון, אני לא נוהג מפני שאני מכור לסלולרי וזה מסוכן. בעסקים הייתי רוצה לעשות משהו משמעותי מעבר לכסף. עכשיו אני עובד על משהו חדש שעשויה להיות לו משמעות אדירה על היכולת של בני האדם לקבל הזדמנות שווה. אני יכול לפרוש, לסגור את כל העסקים ולא לעשות שום דבר, אבל זה משעמם".
