עיניו של אלן פרסונס נודדות אל קצה חדר ההלבשה, כאילו מבקשות להיאחז בערב העשיר שהוא וחברי הפרויקט שלו השלימו זה עתה, מול אולם מלא וגדוש באוטרכט, הולנד. "לא מכבר חגגתי את יום ההולדת ה־70 שלי, עם חברים שהגיעו וניגנו עבורי. היה ערב מקסים", הוא מחייך, אך פניו מתכרכמות. "להיות בן 70 זו חוויה אמוציונלית. למען האמת, העדפתי את יום הולדתי ה־60, ולפני כן העדפתי את יום ההולדת ה־50. להזדקן זה לא להיט. אני רק מקווה שאשאר בריא ואמשיך להופיע. הבמה מספקת לי אנרגיה".

פרסונס, אייקון מוזיקה ותיק, מופיע עם חברי הפרויקט המוזיקלי שלו ברחבי העולם כבר ארבעה עשורים - ללא סימני האטה. כולם מכירים את להיטיו הגדולים, Eye In The Sky, Old and Wise, או Nothing Left To Lose. אבל דווקא השירים הפחות מוכרים מארבעת אלבומי האולפן שלו מוכיחים את המנעד המוזיקלי הרחב של פרסונס ושל הזמרים האורחים שלו.

עכשיו הוא מגיע לישראל למופע חד־פעמי ומסקרן במיוחד, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית (ב־4 ביוני, בהיכל התרבות בתל־אביב). ההופעה בישראל תנעל סיבוב הופעות מיוחד שפרסונס ערך באירופה לרגל יום ההולדת העגול, שהס מלהזכיר בנוכחותו. על ההופעה עם הפילהרמונית, לעומת זאת, הוא דווקא נרגש לדבר. "יש שירים שקל יהיה לבצע עם הפילהרמונית, כי בסידור המקורי שלהם הם נשענו על כלי נגינה רבים שהפילהרמונית מנגנת. אבל החלק המהנה והמאתגר הוא לכתוב עיבוד מחודש לשיר ותיק, כדי להתאים אותו לנגינה של הפילהרמונית. אלה הרגעים שהמוזיקאי שבי מתעורר לחיים. ננגן בישראל שירים מ'איי אין דה סקיי' ומהאלבומים הוותיקים, אבל גם חומרים חדשים".

באולפן עם פינק פלויד

פרסונס הפך לנוסע מתמיד לישראל. ההופעה עם הפילהרמונית היא הרביעית שלו בישראל (הוא ביקר אצלנו ב־2010, 2015 ו־2017). יש לו הסבר מקורי להצלחה הגדולה שלו בישראל. "אביב גפן. הוא בהחלט אחד הגורמים לכך שמזמינים אותי לישראל שוב ושוב", הוא אומר ומתכוון לעבודה המשותפת שלו עם גפן ועם סטיבן ווילסון, שותפו של גפן להרכב בלאקפילד. "הופעתי עם אביב ביחד. הוא שם גדול בישראל, בחור מוכשר".

מאוד. אבל איכשהו, לא פרץ בחו"ל.

"אם מדינות אחרות היו דוברות עברית, אולי אביב היה מצליח בהן. הוא יכול להצליח בגולדרס גרין, השכונה היהודית בצפון לונדון, שבה גדלתי. כולם מדברים שם עברית", הוא צוחק.

אלן פרסונס נולד למשפחה מוזיקלית בלונדון. שכונה יהודית לכל דבר, ממנה הוא זוכר לא מעט. "כולם סביבנו היו יהודים, זה היה נראה הכי טבעי בעולם לגדול לצידם. אנטישמיות לא הייתה מעולם ברדאר שלנו. כשאני רואה גילויי אנטישמיות היום בבריטניה, אני נגעל. תמיד אתמוך ביהודים", הוא אומר.

בגיל 19 התקבל לעבודה כטכנאי קול באולפני אבי רוד המיתולוגיים. פרסונס עבד על שני האלבומים האחרונים שהקליטו חברי הביטלס, ומאוחר יותר עבד גם עם אל סטיוארט, סטיב הארלי וג'ון מיילס. בשנת 1975 הכיר את אריק וולפסון, שהפך לשותף המוזיקלי שלו, והשניים הקימו את "הפרויקט של אלן פרסונס" - ההרכב המוזיקלי עימו מופיע פרסונס עד היום. הלהקה הוציאה אלבומים מצליחים רבים, אבל התפוצצה על העולם עם האלבום "איי אין דה סקיי", ששיר הנושא מתוכו הפך לשלאגר עולמי היסטרי ולשיר על־זמני. השניים המשיכו להקליט אלבומים נוספים, אך לא הצליחו לשחזר את ההצלחה. בשנת 92' התפרקו. פרסונס המשיך להופיע עם חברי ההרכב שלו, הקליט והוציא אלבומי סולו עצמאיים - האחרון ביניהם, "דה סיקרט", יצא בחודש שעבר וזכה לביקורות טובות.

לצד אלה, נדמה כי חותמת אייקונית נוספת של פרסונס הוענקה לו כשהיה שותף להקלטת אלבום המופת של הפינק פלויד, "הצד האפל של הירח". בצניעות האופיינית לו, הוא מסביר את הקריירה המוצלחת שלו כסוג של מזל. "הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון", הוא אומר. "הייתי בר מזל, שהתקבלתי בגיל 19 לעבוד באבי רוד. תוך שלוש שנים התקדמתי והפכתי למהנדס קול באלבומים של הביטלס ועבדתי עם כל הכוכבים הגדולים. פינק פלויד הייתה להקה גדולה, אבל אף אחד מאיתנו לא שיער בדעתו, בזמן ההקלטות, שאנשים ידברו על האלבום שלהם גם ארבעים שנה לאחר מכן. אני כבר כמעט לא בקשר עם חברי הלהקה. את ניק מייסון פגשתי בשנה שעברה".

אני מניח שחבר אחר בפינק פלויד, רוג'ר ווטרס, מנסה לשכנע אותך שלא לבקר בישראל.

"הוא שלח לי מכתבים וביקש שלא אגיע לישראל. כתבתי לו מכתב בחזרה והודעתי לו: 'רוג'ר היקר, אני לא מסכים עם דעותיך ולא מתכוון להיענות לבקשתך. אני נוסע לישראל'. אני לא פוליטיקאי, וההבנה שלי בפוליטיקה לא עולה על זו של פוליטיקאים, שזה תפקידם. מוזיקה היא שפה בינלאומית של שלום ואין סיבה שמוזיקאים יהיו מעורבים בפוליטיקה. הוא לא כתב לי מעולם בחזרה".

מתפרנס מהופעות

הקהל בהופעות שלו כולל בעיקר אנשים שפרסונס מספק להם זריקת נוסטלגיה מעוררת. "מה שחשוב הוא שאוכל להמשיך להופיע, כי הופעות הן הדרך באמצעותה אמנים מתפרנסים. אתה הרי לא יכול לחיות על ה־0.0001 סנט שספוטיפיי משלמת לך בכל פעם שהשיר שלך מתנגן שם. אני מבין שאני גם חייב להיות נוכח ברשתות החברתיות, אחרת איעלם בתהום השכחה. אבל אני לא מתעסק בזה בעצמי, אלא נותן לאחרים לנהל זאת עבורי. היום כל אחד יכול להקליט בבית עם תוכנה נכונה. אבל אוזן מוזיקלית חשובה לא פחות מידע טכני".

מה תעשה במהלך הביקור שלך בישראל, מלבד ההופעה עם הפילהרמונית?

"יש לנו פאב אירי קבוע, על חוף הים של תל־אביב, שאנחנו תמיד אוהבים לשתות בו. חוץ מזה, אנחנו תמיד אוכלים במסעדת 'איציק הגדול' ביפו. בחיים לא הייתי במסעדה כזו: האוכל לא מפסיק להגיע, המנות נערמות על השולחן עד שאני צריך להגיד למלצר, 'די, תפסיקו עם האוכל'. אתם, הישראלים, אוהבים לאכול הרבה, אה?"