yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 14.05.2019
    "ילדים? לא כרגע. אולי גם לא בכלל! הגנטיקה שלי לא כזאת מופלאה שממש חייבים להעביר אותה"
    ההטרדה המינית שחוותה נתנה לה סוף־סוף את האומץ לכתוב. הניסיון עם גברים שהפך תמיד למאבק כוח הוביל אותה לנסות מחדש עם נשים. ובכל מקרה, חתונה עם אורנה בנאי לא על הפרק. בת חן סבג נסעה לפיליפינים ל'טיול אחרי צבא' כדי לגלות שהיא לא מסתדרת עם הפרטנרית ענת גורן, שעוני אולי מצטלם טוב אבל היא לא מרגישה עם זה בנוח, ושהתאגיד מצנזר גסויות שיוצאות לה מהפה
    יהודה נוריאל | צילום: יונתן בלום

    ה"טיול אחרי צבא" בפיליפינים הוביל את בת חן סבג וענת גורן גם אל "הר העשן". "שכונה ענקית של זבל. אנשים שחיים על המזבלה העירונית של מנילה, עם כל הריח והטינופת והמחלות. שם אתה קולט כמה ג'אנק בני אדם מייצרים. הרים של זבל, קילומטרים!" מספרת סבג. "והם גם חיים מהזבל. ממיינים אותו. מוציאים את השאריות מהמזון המהיר מכל רחבי העיר. למשל מ'קנטקי פרייד צ'יקן', מפרידים את הבשר שנשאר מהעצמות, מטגנים מחדש עם תבלינים - ומוכרים בחזרה לאנשים.

     

    "אנחנו נכנסות לאיזה בית, ואני בהלם מוחלט. ענת אומרת לי, 'מה, לא היית אף פעם בעזה, במחנה פליטים?' לא! אחותי, אני יושבת בבית קפה עם לפטופ. לא מכירה כלום! בתוך הבית, מלא־מלא־מלא ילדים קטנים. וענת שואלת אותם, 'מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?' באותו רגע היא גמרה עליי. התחלתי למרר בבכי. יצאתי החוצה. מבחינה טלוויזיונית זו בטח שאלה נכונה. אבל לא יכולתי לעמוד בזה", היא מודה.

     

     

    "ומה הבנתי? שזה פורנו עוני. עושים סיורים מודרכים בשכונת זבל. גועל נפש! פורנו עוני, ואני סוג של 'טאלנט', שמגיע מבחוץ. הרגשה נוראית. היה שם איזה בוטקה, וקניתי שק של ממתקים וחילקתי לילדים. ואז הרגשתי עוד יותר חרא. חתיכת פלצנית, מי את, פייגין מ'אוליבר טוויסט'? מי את חושבת שאת?! זו הייתה חוויה מזעזעת, שפשוט רציתי לברוח. משם אתה חוזר לחיים שלך, ואנשים עוד מספרים לעצמם, 'איזה יופי, נכנסתי לפרופורציות'. חרא על הפרצוף שלכם! זה מחזיק בדיוק 12 שעות. כי מחר אתה יושב בבית קפה, ומתבאס שאין לך חלב שקדים".

     

    מסע הפורנו הפיליפיני גם הוביל אותן אל כלא CPDRC במחוז סבו. בית סוהר שעלה לתהילה ויראלית ב־2007 ביוטיוב שקשה להאמין: אסירים במדים כתומים יוצאים אל החצר המשותפת ומבצעים יחד את 'ת'רילר' של מייקל ג'קסון, עם כל הכוריאוגרפיה המדוקדקת. שיגעון של מנהל הכלא דאז, שבינתיים הפך, מסתבר, לעסק משגשג.

     

    "הכלא מסוגל להכיל 800 איש. כרגע יושבים שם 5,112 אסירים. הוציאו אנשים לרחבה היפה לרקוד איתנו כי הגיעו מצלמות. אבל כשאתה מסתכל פנימה לתוך המסדרונות, הכל זה ברזלים ורשתות וסורגים, מלא־מלא פרצופים. זוועה", מספרת סבג. "שאלתי את אחד מנציגי הממשלה, איך מחליטים מי ירקוד? הסבירו לי שלכל חדר יש איזה אחראי, שקובע מי ייצא מהחדר. ישר דמיינתי את האלימות, דקירות, והלו, אני הולך לרקוד!" היא צוחקת. "בכלל, נראיתי כמו אחד מהם. קודם כל יש שם מלא ליידי בויז. ואני עם מוהוק, מגיעה בלי כוונה עם חולצה צהובה, כמו שלהם, שכתוב עליה: Sorry. פדיחה".

     

    'טיול אחרי צבא', עם גורן וסבג, תעלה השבוע (יום שני, ב־22:05) בכאן. ארבעה פרקים, הגרסה הנשית למסע הגברי המוצלח של גל תורן ופבלו רוזנברג. הבנים נשלחו בעונה השנייה לדרום אמריקה, הבנות זכו בפיליפינים. "מקום שזיינו אותו כמו שצריך", אומרת סבג, "כולם עברו שם, הספרדים, היפנים, האמריקאים. לכל המזרח הגיעו אנשים שריסקו ושדדו וכבשו וניצלו. בזה הם טובים. אתה יודע למה קוראים לזה, הפיליפינים? כי המלך הספרדי פליפה הגיע ושאל, מה זה פה? זה לא של אף אחד? מעכשיו, 'דה פיליפינס'. תחשוב על זה, 'איי סבג'. נשמע אקזוטי. הייתי מוציאה איזה קרוז".

     

    ההפקה, היא מגלה, הייתה קצרה וקומפקטית. עשרה אנשי צוות ועוד סיוע מקומי, על פני 12 ימי צילום, זה הכל, בחודש פברואר. "אבל הרגיש לי הרבה יותר", היא צוחקת. "יש דיסוננס עצום. אתה מדמיין טיול אחרי צבא, סאטלה אינטימית באיזה אי נידח - אבל כל ההפקה הזאת, בימי צילום יותר קשים מבארץ! 16 שעות, אין זמן לכלום. הרבה פעמים אמרתי, היי, תראו איזה יפה שם, וענו, 'תקשיבי, יש לנו לו"ז'. הפקה מאוד קשוחה. מאוד אינטנסיבי. תכלס, 'טיול אחרי צבא' זה הדבר הכי קרוב לטירונות שהיה לי".

     

    אז היא שרדה את הר הזבל, ואת הכלא של מייקל ג'קסון, אפילו צעדה על הר געש פעיל, "אם כבר למות אז שם, בהתפרצות. ללכת בגדול". וגם את האין־אוכל־מעניין, "האוכל הפיליפיני המסורתי לא נשמר, הכל זה פיצות ופסטות, מאוד מערבי. אוכל? חרא בלבן. אמה־מה - הפירות הכי טובים שאכלתי בחיים. מנגוסטין! לא הכרתי בכלל. וג'קפרוט, ומנגואים קטנים וקוקוסים לשתייה. אכלתי רק פירות. ירדתי שלושה קילו".

     

    רוקדת בכלא. 'טיול אחרי צבא - פיליפינים'
    רוקדת בכלא. 'טיול אחרי צבא - פיליפינים'

     

    גם על וויד נאלצה לוותר. "סמים, אין מה לדבר. עזוב לא חינוכי בסדרה של התאגיד - אתה שומע סיפורים על תיירים שהלכו להתארגן, ונכנסו לכלא ל־25 שנה. אז זו הייתה עוד התמודדות עבורי. סאחית כל התקופה. מזל שהיה קצת אלכוהול". ואחרי שהקרקס נגמר, נשארה אחר כך לעוד שבוע, לגמרי לבד. פשוט כדי לנוח, מה"טיול אחרי צבא".

     

     

    × × ×

     

    אבל ההתמודדות העיקרית, ובזה היא לא תודה במפורש, הייתה עם הפרטנרית למסע, ענת גורן. יותר מדי נשמות טובות מגלות שהיה קשה. פשוט לא היה חיבור, שתי אלפא־פימייל, שלא היה ביניהן קליק - אם כי על המסך, כנראה, לא יהיה לזה הרבה ביטוי. הרי מדובר במקצועניות.

     

    הבנתי שלא הלך קל בין הגיבורות. נקרא לזה, דינמיקה מורכבת?

     

    "הגדרה טובה (צוחקת). קודם כל, ענת מצחיקה מאוד. קורעת מצחוק. אבל מדובר באמת בשני קצוות של סקאלה. בהכל. הגישה שלנו לחיים, צורת דיבור, צורת הסתכלות, המצב שלנו בחיים. והטיול עצמו, זה אינטנסיבי. בחו"ל יוצאים דברים מאנשים, גם חברים, שלא היו יוצאים קודם".

     

    מה, מריבות?

     

    "לא. היו עקיצות והסתלבטויות אחת על השנייה, אבל לא הגענו לריב. היה מצחיק".

     

    בכלל הצלחתן לייצר שיחות אינטימיות? כי זה תכלס העניין במסע הזה.

     

    "כן. אני בנאדם שנוטה לשתף. מאוד דברנית. למשל, בפרק הראשון אנחנו מדברות באיזו מונית, ותקשיב - צינזרו אותי! אמרתי 'כוס' והשתיקו. ענת שואלת אותי, אפרופו אורנה, על המעבר מגברים לנשים. ואני עונה לה, 'המעבר לנשים התחיל בראש. הלב והכוס הצטרפו'. והורידו את הכוס! זה לא המשפט השלם! אמרתי, תשימו ביפ, לפחות שאנשים ישמעו ביפ ויעשו את הקישור. לא - פשוט השתיקו את זה! וזה ביאס לי את התחת, שב־2019 'כוס' זה עדיין מילה בעייתית. וחרא על הפרצוף שלהם".

     

    דיברתן גם על החיים של ענת? משפחה, ילדים, רביב וכל זה?

     

    "בטח. דיברנו על הכל. גם על האמהות שלנו. דיברנו הרבה גם על זיונים. רק שאני לא יודעת כמה מזה ייכנס" (צוחקת).

     

    מה, עשיתן רשימה, כמה היו לי? כמו אנדי מקדואל ויו גרנט ב'ארבע חתונות'?

     

    "מה פתאום! מה אנחנו, בנות 16? פעם אחרונה שראיתי מישהי עושה רשימה כזאת, הייתי בת 18. ישבתי עם שתי בנות, ערב ראשון שלנו בצוות בידור. ואמרו, 'בואו נעשה רשימה של כל אחת'. הן יושבות וחושבות. ואני הייתי בתולה! אז המצאתי. אחד או שניים, כי התביישתי".

     

    נו, ענת חשפה משהו מחייה הרומנטיים עם רביב? זרקי עצם, אנחנו עיתון רדוד.

     

    "נראה לך שאני הולכת לחלוק את זה איתך? זה בטח לא נכנס, טוב שכך, וככה זה יישאר".

     

    בחייאת, אין עורך שישאיר את זה בחוץ. חייו האינטימיים של רביב דרוקר, האיש שעוד יטביע עם הצוללות את בנימין נתניהו!

     

    "אבל זה התאגיד! אם הם הוציאו את המילה 'כוס', הם יוציאו גם את זה! קשה לי להאמין שזה ימצא את עצמו בתוך הסדרה".

     

    אז מה שמעת מעניין מענת על חייה?

     

    "נראה לך שאני הולכת לדבר בכתבה שלי על משהו אישי שקשור לענת גורן? מה פתאום. אה, זה לטובת הסדרה? נמצא משהו אחר לקדם. תתאמץ".

     

    בקיצור, לא נשארתן חברות.

     

    "כן, אתה יודע. עוד לא יצא לנו לשבת לעשות קאצ'ינג־אפ. אבל היה אחלה, הרפתקה מטורפת. וזהו".

     

     

    × × ×

     

    סבג, 34, היא בחורה חריפה ומצחיקה, מהסוג שמשאיר אותך דרוך כל הזמן. תקציר מנהלים ממפגשנו הקודם: ילידת באר־שבע, מרוקאית־רומנייה, נראתה תמיד צעירה מגילה, "פרצוף בובה, פה מטונף" כהגדרתה, טראבל־מייקרית, מזרחית מודעת (אבל לא תמיד רדיקלית־דווקא), פמיניסטית מאוד (רק בלי דגלים), צוות בידור בים המלח, תיאטרון צה"ל, לימודי משחק בבית צבי. עד שנתקעה בעיר הגדולה בעליבותה. ואז הגיעה לסדנת כתיבה, ומשם, משום מקום, הביאה את 'מטומטמת' בכיכובה. דרמת מתח קומית, שהפילה גם את הביקורת וגם את הקהל הרחב - 13 מיליון הורדות VOD עד היום.

     

    דבר אחד משמעותי השתנה בחייה האישיים מאז המפגש הראשון. חודשים ספורים אחריו, גילתה סבג כי היא בזוגיות עם אורנה בנאי, הנמשכת - טפו־טפו - עד היום באהבה גדולה. "לא הסתרתי קודם, זה פשוט לא היה שם", היא אומרת עכשיו. "זה גם מעולם לא היה סוד. פשוט, זה קרה רק אחר כך. אמרתי לעצמי, אולי מעניין שם?"

     

    כמו שאת אומרת לענת בסדרה החדשה, לפני שצינזרו, המעבר לנשים באמת התחיל מהראש?

     

    "מהראש. מאז ומתמיד אהבתי להסתכל על נשים, אבל לא בקטע של משיכה שבא לי להזדיין. המעבר היה באמת ממקום של, 'עשיתי את זה עד עכשיו, סבבה, שיחקתי במגרש הזה. בואי נלך לפה, אולי יהיה גם מגניב'. והיה! לתוך זה אתה יכול ליצוק שהיו דברים שאולי היו בי קודם".

     

    למשל משפט שאמרת לנו אז. דיברנו על האלימות המילולית ב'מטומטמת' וענית, "פרויד אמר, שני יצרים מניעים את העולם, מין ואלימות. אז תבואו בטענות אליו". והוספת, "באקט המיני עצמו יש משהו אלים". זה נשמע כמו, העולם הגברי פגע בי - ואולי נתן לי עוד פוש, לצד הנכון?

     

    "יש בזה משהו. מתוך כל החוויות והשריטות שחוויתי כאישה במערכות יחסים, נבנה דפוס שנוצר כשאני עם גברים. דינמיקה של כוחניות, שליטה, אלימות, מי המכניע ומי המוכנע - ובכל מקרה זו הורדת ידיים. זה לא שאני אומרת, המין הגברי כולו הוא כזה, והוא איכזב אותי. אלא, זו אני שהגעתי לשם, ומתוך החוויות שצברתי, זו הדינמיקה שלמדתי לייצר. בזמן שעם נשים זה היה עולם חדש! ניתנה לי אפשרות ליצור דינמיקה מחדש, בלי הכוחניות הזאת, כי את מתחילה ממקום שוויוני".

     

    כאילו, שתינו אחיות מהעריסה לאותו עולם. באנו מאותה משפחה.

     

    "בדיוק. זה קודם כל חברות בסיסית, ותקשורת אחרת לגמרי. הרבה פעמים זוגות הטרו רבים, כי את לא מבינה איך הראש שלו עובד, ולהפך. אנחנו חיות שונות לגמרי, מערכת הפעלה אחרת לגמרי, עובדים מתוך מנוע שונה לגמרי. אתה יודע, בתחילת מערכת היחסים שלי עם אורנה, היה רגע אחד קטן שכמעט הלכתי לשטיקים שלי שאני עושה עם גברים. לאוטומט. נו, אני סקסית, טיזינג, לא תגיע אליי, כזה. כמעט הלכתי לשם, ואז אמרתי לעצמי, תעצרי! זה חדש, זה שונה. תתחילי תנועה מחדש. תיפטרי מכל הטייסים האוטומטיים! להתחיל נקי וחדש".

     

    הפכת מיד ליקירת הקהילה? הולכת למצעדים?

     

    "לא, כי אני נמנעת מאירועים המוניים. מלחיץ אותי. ואני לא שגרירה של אף אחד. אני יודעת שזה נותן כוח לאחרים, ואם עזרתי לומר משהו, אני שמחה. לגמרי מאמינה בזה שתמצא משהו שאתה מאמין בו ותתאבד עליו. אבל אני לא הולכת להחזיק אף דגל או להדליק לפיד".

     

    למשל, במדינת ישראל אין נישואים אזרחיים בכלל, ונישואי להט"ב גם. זה מרגיז אותך?

     

    "אני לא מרגישה את זה ביומיום, כי אני די מרוכזת בעצמי וחיה בבועה שלי. אבל פתאום אני שומעת כל מיני סיפורים של אנשים. וזה מפתיע, מרתיע, הזוי שזה בכלל עוד קורה היום. אבל זה לא באמת מפתיע. צאי מהבועה! מהבחינה הזאת תל־אביב באמת עיר מדהימה. באר־שבע, אני רוצה להאמין ששתי בחורות יכולות ללכת יד ביד. ירושלים, שם כבר לא יירקו עלייך. יתקעו בך סכין".

     

    לא הולכת להניף דגל. סבג ואורנה בנאי
    לא הולכת להניף דגל. סבג ואורנה בנאי

     

    כוונות חתונה בכלל יש לך?

     

    "מעולם לא. זוגיות זה אחלה, אבל כל החתונה, הטקס? ממש לא. זה נראה כמו הפקה, שמי בכלל צריך את החרא הזה? גם ההורים שלי לא צריכים. מעניין להם את התחת. חוץ מזה, הומואים ולסביות, גם ככה נפלטתם ממעגל הציפיות להתחתן. אז למה ההתעקשות?" (צוחקת).

     

    יענו: כי גם אני רוצה להיות נורמטיבי כמו כולם. ללכת בזוג עם העגלה בשבת בצהריים ולשתות קפה מעפן ברוטשילד.

     

    "נכון. ועם זה אתה באמת לא יכול להתווכח. אז למה, יא בני זונות, לא תיתנו להם להתחתן? מה אכפת לכם? מה כואב לכם?"

     

    וילדים מה?

     

    "לא כרגע. אולי גם לא בכלל! לא יודעת, אין לי חשק לגדל. לא דחוף לי, הגנטיקה שלי לא כזאת מופלאה שממש חייבים להעביר אותה. ויש מספיק אנשים בעולם".

     

    סבג מתגוררת ביפו, בבית נפרד מבנאי, אבל במסגרת הקשר ההדוק ביניהן, היא גם חולקת רגעים עם ילדיה של בנאי, מיקה ואמיר. "אם חורגת? אל תגזים. אמיר כבר גבר, בן 15, מהמם. יותר כמו חברה שלו".

     

    ילדים עומדים על הפרק איתה?

     

    "ברור שדיברנו על זה. אנחנו מדברות על ה־כ־ל, הלו, זה שתי נשים (צוחקת). אבל אם אני אעשה או לא - זו החלטה שלי. כרגע לא לחוץ לי. אם היה אפשר לעשות שנה ניסיון, ואחרי זה להחזיר אם זה לא מתאים, הייתי מנסה. יאללה, שנה ניסיון. לא יעבוד, מחזירים (צוחקת). תקשיב, אלה דברים שבכלל לא נהוג לדבר עליהם. זה לשחוט פרה קדושה. אז כן: ילדים זה אחלה וחשוב ומדהים - אבל פשוט, לא לכל אחד!"

     

     

    × × ×

     

    אנחנו נפגשים בבית הקפה הקבוע שלה, בעצם חדר העבודה, על השולחן לפטופ, מחזיק מפתחות שעליו כתוב "ניקיון ושלווה במשך 90 יום", טבק לגלגול, קפה וסנדוויץ' סלמון. בקושי נגעה. בזמן שבו היא לא עובדת על 'מטומטמת', מגלה סבג, היא כבר משתעשעת ברעיון לפיצ'ר. "קומדיה רומנטית גזענית ומסריחה", היא מגלה. "על בחורה עם פה גדול, לסבית תל־אביבית, יוצרת שלא עשתה משהו כבר הרבה זמן".

     

    נשמע כמו הפחדים שלך.

     

    "כמו תמיד. האירוע המחולל: התסריט שלה נבחר על ידי נטפליקס. סרט על סטודנטית יהודייה משדרות, בסיפור אהבה עם עקרת בית עשירה פלסטינית מעזה. לצורך הסרט מביאים לה יועץ לענייני ערבים, פלסטיני ממזרח ירושלים. גם הוא בועט, 'הקול של הדור שלו'. ונהיה ביניהם קליק. התמה היא, אנשים שכלואים בתוך אג'נדה, והכל מתרסק עליהם - אבל לפחות הם יוצאים לחופשי. מלא שפיצים. כי אם כבר באנו, אז בוא לא נעשה נעים. בוא נגיד משהו. (צוחקת) עכשיו רק צריך לשאול, מי יממן לי את כל זה?"

     

    עד אז היא שקועה בעריכות לעונה השלישית של 'מטומטמת', שזיכתה אותה כבר בדאבל של פרס הטלוויזיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר, ולה כשחקנית הטובה ביותר. 24 פרקים חדשים, והיא אוסרת על עצמה לגלות יותר מדי. "עונה הרבה יותר הארדקור, מטונף ממש", היא מסתפקת. לעונה תצטרף, אגב, גם אורנה בנאי, לצד בת־אל פאפורה ולואי נופי.

     

    אין חשש ש'מטומטמת' תשתלט עלייך? שתינעלי רק במשבצת הזאת?

     

    "לא. ואם זה ייגמר, אמציא את עצמי מחדש. מקווה שאמשיך לכתוב, גם אם לא יהיה 'מטומטמת'. הרבה יותר מעניין אותי להמשיך לכתוב, לעבור לצד השני לחלוטין, להפסיק לשחק ולעבור לביים. אני כבר לא חייבת את ה'תראו אותי'. הטקסט זה מספיק 'תראו אותי'. וממילא ראו כבר מספיק".

     

    הקטנוניות הישראלית: אפשר לחיות רק מזה?

     

    "לא יצאתי עשירה או משהו, אבל כן, 'מטומטמת' מפרנסת אותי כבר שבע שנים. מספיק לחצי כריך סלמון וקפה. רוב העבודה שלי זה 'מטומטמת', יש עוד כמה דברים נוספים. תשמע, אני בחורה לבד. מה כבר יש לי להוציא יותר מדי?"

     

    ניסיון קצר בסאטירה טלוויזיונית, ב'גב האומה', לא הלך מי יודע.

     

    "ברור. כי זה לא המגרש שלי! סאטירה פוליטית? אני? סיפרתי בדיחות שכתבו לי. נתתי ביקור, תודה ושלום. אני משאירה את זה לאנשים שבאמת שוחים בחומר. מזל שאורנה מסבירה לי הרבה דברים שאני לא מבינה. אני בורה! יש בדיחות ב'גב האומה' שאני לא מבינה בכלל. שומרת על בועתיות מהפוליטיקה, מתוך אסקפיזם כנראה, כי זה מכניס אותך לדיכאון. לא יודעת מה זה טוויטר. לא מעלה פוסטים חשובים בפייסבוק. רק דברים אינטרסנטיים, כשאני צריכה משהו".

     

    הבלגן הפוליטי סביב אורנה, שקרה עוד לפני שהכרתן, יושב שם? למה לי להסתבך בדיבור פוליטי?

     

    "לא. כל הכבוד לאורנה שהיא אומרת מה שהיא חושבת ומרגישה, והיא גם שילמה מחיר. ועוד הרבה אנשים משלמים. אם חטפנו על זה איומים? לא על בסיס פוליטי. אלא על בסיס בהמיות. היו מפגשים עם בהמות, ואני לא תמיד זורמת עם זה. לא מתאים לי. אתה יודע, 'תבואי־תבואי לפה'. ויש כאלה שלא מגיבים טוב אם אתה לא נחמד וזורם איתם באותו רגע. נו, האגרסיביות הישראלית".

     

    אפרופו. סבג גילתה כבר כי בתקופה שבה הייתה שחקנית תיאטרון, הוטרדה מינית על ידי במאי אחת ההצגות. "הוא העביר לי יד על התחת, העפתי לו אותה וסתמתי לו את הפה", היא אומרת עכשיו. "היה שם גם שחקן מתוק נורא, שראה את כל זה ואמר לי, 'אם את רוצה להתלונן, אז אני אבוא ואספר'. אבל לא התלוננתי. אחרי זה אותו במאי התייחס אליי מגעיל".

     

    כמובן ישאלו, למה באמת לא התלוננת? אולי זה חשוב עבור בחורות אחרות, שייזהרו.

     

    "כי הבנאדם לא עובד. לא מביים. לא עושה שום דבר. מבוגר נורא. חולה. זה להתעלל בגווייה. אם הייתי יודעת שהוא עובד ומביים הייתי עושה את זה. אבל לא ככה. תשמע, הקארמה זוכרת. וזה היה רגע משמעותי בחיים שלי. כשהוא ירד עליי ליד אנשים, הסתכלתי עליו ואמרתי, אני יותר חכמה ממנו, יותר מוכשרת ממנו, יש לי הרבה יותר מה להגיד ממנו. אין שום סיבה בעולם שהוא יגיד לי מה לעשות! וזו הייתה הנקודה שמשהו השתחרר, והתחלתי לכתוב".

     

    מתייחסת יותר בחשדנות אל גברים?

     

    "ממש לא. אני מתקשרת טוב עם גברים - כל עוד מעיפים החוצה את העניין המיני. להיות לסבית זה מחסן! זה מראש מנטרל את העניין המיני. הדינמיקות שנהיו לי עם החברים הבנים שלי, אחרי שהוכרזתי כלסבית, הפכו פתאום אינטימיות ומעניינות יותר".

     

    זה בדיוק מה שהארי אמר לסאלי, אי־אפשר חברות אמיתית, כי הוא כל הזמן רוצה להשכיב אותך.

     

    "תשמע, כל האנשים חושבים 90 אחוז מהזמן על זיונים! זה מה שמוביל אותנו. זה כוח חזק. לא להקל בזה ראש. גם נשים, בטח. אולי פחות בקטע של 'כיבוש', לגברים יש רצון לפזר את הזרע. אצל נשים זה אחרת. אבל תחשוב על זה, למשל הציפורים שאתה שומע עכשיו מעלינו. כל הקולות של החיות בטבע, הן צועקות, בואו נזדיין. תקשיב רגע לציפורים, 'בת חן סבג, בואי נזדיין!'"

     

    yehuda.nuriel@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 14.05.19 , 19:12
    yed660100