"לא בכיתי ממש, אבל היה פרץ של רגשות שאני לא זוכר כמותו. מי היה מאמין, עשינו חמישה ניצחונות בשישה משחקים. כולם ירדו עלינו וביקרו אותנו בצדק – ואז מגיע הרגע הזה".

אותו רגע שג'קי בן־זקן מדבר עליו הוא האמוציונלי ביותר עבורו מאז שלקח את מ.ס אשדוד. הרי המועדון שלו עבר העונה מסלול שהוביל לכיוון אחד, התרסקות. מתקריות של שחקנים מחוץ למגרש, דרך חילופי מאמנים וקהל שלא מגיע, ועד ביקורות קוטלות. ואם מישהו שכח, עד לפני חודשיים הירידה הייתה עובדה כמעט מוגמרת. לכן הרגע הזה כל כך מתוק עבורו, והתחושה היא שההישרדות הזו היא ניצחון פרטי שלו.

אבל עם כל הכבוד לרגשנות על המגרש, מושגים כמו הישרדות מקבלים פרופורציות כשחוזרים שנתיים וחצי אחורה. לראשונה מאז ששוחרר מהכלא, בן־זקן (52) מדבר בין היתר על התקופה הקשה בחייו, לוקח אחריות על הכישלון המקצועי ועל נטישת האוהדים, רותח על השופטים, חושב שהמשכורות של השחקנים הישראליים מנופחות ולא שוכח להודות לקובי רפואה.

בסופו של דבר, השנה המטורפת שעברה על ג'קי התנקזה לערב אחד. "הייתי משוכנע שהשחקנים שלנו ינצחו. ראיתי להם בעיניים, ראיתי כמה הם רוצים. זו תחושה שרק מי שנמצא בכדורגל הרבה שנים מכיר אותה. היה לי חשש מה יקרה במגרשים אחרים. לא היה לי ספק שקריית־שמונה תנצח את סכנין", הוא מספר על הנס הגלוי שקרה לו, באדיבות הפועל ת"א, ששלחה את מכבי פ"ת לליגה הלאומית.

חגיגות ההישרדות של אשדוד בשבוע שעבר

הפועל ת"א עשתה את העבודה עבורכם.

"הפועל ת"א זה מועדון מפואר, שהגיע למשחק שלא קבע עבורו כלום וגילה ספורטיביות למופת. פשוט להוריד בפניהם את הכובע. יחד עם זאת, היה חשש לפני המשחק".

חששת מהיחסים של רפואה עם הלוזונים?

"ממש לא. מדובר במאמן צעיר שדואג למוניטין שלו. לרגע לא חשבתי שהוא יעלה עם הרכב פחות חזק כדי לאפשר לפ"ת להשיג תיקו. הוא התנהג כמקצוען".

כולם הספידו אתכם, וגם אתה כבר התחלת לתכנן את העונה הבאה בלאומית.

"כן, ריאלי היה לחשוב שאנחנו בלאומית. היו לא מעט רגעי משבר, כמו ההפסד לסכנין. אתה רואה את כל סרט הירידה מול העיניים. מלבד היכולת המקצועית, יש את היושב במרומים שעשה את הנס הזה ונשארנו בליגה. זה הרגע הכי מרגש מבחינתי באשדוד".

דיברת על ההפסד לסכנין. בסיום התפרצת לחדר השופטים ותקפת אותם בצורה יוצאת דופן. ככה מתנהג בעלים של מועדון?

"גם היום, כשאני רגוע, אני רותח. שיבוא מישהו באיגוד השופטים ויסביר לי את רצף הטעויות שנעשו עם צוות השופטים הזה, גם במשחק לפני כן. לא יודע אם זה יד מכוונת או לא, אבל אי־אפשר להסביר מה שקרה במשחק מול סכנין. לא ברור איך שופט שורק לעבירה לטובתנו, ואז מקבל איתות באוזנייה מהקוון ומרחיק לנו שחקן בלי סיבה. כן, זה הוציא אותי מדעתי. איגוד השופטים חייב לבדוק את הטעויות האלה, ואם מדובר רק בתום לב - אז להרחיק אותם. הם לא ראויים לשפוט בליגת העל. אני ממש לא מצטער על מה שעשיתי ועל העונש שספגנו. יותר מזה, פנה אליי מנהל של אחת הקבוצות הגדולות ואמר לי במילים האלה: 'אני גאה בך שהיה לך את האומץ לצאת ככה נגד השופטים, אחרת היו ממשיכים להתעלל בכם'".

הייתם על המוקד לאורך כל העונה: סגל לא מספיק טוב, חילופי מאמנים ואפילו הגדירו אתכם קבוצה שלא מעניינת את האוהדים שלה.

"היו הרבה שרצו לראות אותנו יורדים ליגה. השמחה לאיד הייתה בעיקר פה, באשדוד. הרי קמו קבוצות על העניין הזה. היו משחקים שהגיעו תושבים של העיר כדי לעודד את היריבה שלנו. ואני שואל את עצמי, 'על מה חונכו האנשים האלה?' ללכת לעודד מישהו כדי שלמישהו אחר יהיה רע?"

אולי הם פשוט לא מסכימים עם הדרך שלך ורוצים אלטרנטיבה.

"להוציא את ת"א וחיפה, באף עיר אין מקום לשתי נציגות בליגת העל. וזה לא קשור לכמות האוהדים. הרי לפי המודל הכלכלי החדש של הכדורגל הישראלי, אם אתה לא אוליגרך או לפחות מיליונר, בלתי אפשרי להחזיק מועדון גדול. אם מישהו חושב שהוא יכול להחזיק את אשדוד יותר טוב ממני, הוא מוזמן לבוא לקחת. אפילו חוב של שקל אין לקבוצה".

עובדה שקמו קבוצות אוהדים שהתקדמו, כמו קטמון שהייתה על סף עלייה לליגת העל.

"נו, ואז מה? אפילו אם הם יביאו 5,000 צופים למשחק, למה בדיוק זה יספיק בליגת העל? פעם קבוצות כמו אשדוד היו מסוגלות לסדר לשחקנים עבודות באגד, בנמל ובעירייה. היום עבודות כאלה לא יכולות לפתות שחקנים מקצוענים. אם אין לך 500 אלף יורו, אתה לא יכול להביא שחקן ישראלי ברמה. ואין שום ישראלי ששווה את הסכום הזה. אין היגיון כלכלי מאחורי המשכורות של השחקן הישראלי".

גם אתם לא מבריקים, בלשון המעטה, כבר לא מעט שנים.

"המטרה שלי בכל עונה היא להעלות שני שחקנים לבוגרים, ולמכור אחד במיליון יורו. גם העונה, כשקבוצת הנוער הייתה בתחתית (אתמול ירדה ליגה), סימנתי כמה שחקנים שישתלבו בבוגרים. אנחנו לא מתביישים בזה ולא מסתירים את זה. רק ככה יש לקבוצה זכות קיום. מהבחינה הזו אנחנו סיפור הצלחה".

אבל בכל זאת, העונה הזו היא כישלון מקצועי גדול.

"מסכים. האחריות במקרה הזה היא רק עליי, לא על אף אחד אחר".

תסביר.

"היום אני מבין שהדבר הכי חשוב בקבוצת כדורגל זה בחירת מאמן, וכמי שעומד בראש המערכת לא נתתי את הדעת על כך מספיק. מיניתי מאמנים בלי לבדוק את ההתנהלות שלהם מול שחקנים, את צורת העבודה שלהם ואת האישיות שלהם. תהליך קבלת ההחלטות שלי לא היה נכון".

ואולי הם לא התאימו כי אתה בוס שמתערב מקצועית?

"המדיניות שלי מאוד ברורה, והיא שיתוף צעירים במטרה להשביח אותם, ליהנות מהם ואז למכור אותם. מאמנים רוצים הצלחה בתוך זמן קצר, אני מסתכל קדימה. אתה קורא לזה התערבות, אני קורא לזה מדיניות".

בסוף דווקא משה אוחיון ואבי בוחבוט חסרי הניסיון השאירו את אשדוד בליגה. הם פתרו לך את בעיית המאמן לעונה הבאה?

"ממש לא. כמו שאמרתי, מדובר בתפקיד החשוב ביותר במועדון, ואני חייב לחשוב טוב־טוב את מי לבחור. אוחיון ובוחבוט באמת עשו עבודה טובה, אבל כמו שלא הייתי מאשים אותם אם חלילה היינו יורדים, ככה אני לא מבטיח כלום אחרי שנשארנו".

שחקן אחד מואשם בהפקרה ובנהיגה בשכרות, השני התהפך עם רכבו אחרי בילוי לילי. למה כל הדברים האלה קורים במועדון שלך?

"המקרה של יצחק אספה מאוד מצער, בראש ובראשונה עבור משפחתו של ארי נשר ז"ל, שאיבדה את היקר לה מכל. בעקבות המקרה החמור, יזמנו כמועדון קמפיין למלחמה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, והעלנו את הנושא לתודעה. לגבי רומן אבראן, הוא יצא לבלות וישן אצל חבר בגלל ששתה, ולא רצה לנהוג הביתה במצבו. התאונה הייתה בבוקר, והוא נרדם על ההגה. למזלנו הוא ניצל בנס".

לה פמיליה, גרסת בן־זקן

כאמור, לפני קצת יותר משנה סיים בן־זקן לרצות 16 חודשי מאסר בגין הרצת מניות. עם כניסתו לכלא חששו במועדון שהניתוק הממושך יוביל לכאוס, אבל ג'קי נותר מעורב, ומדי יום ערך שיחות טלפוניות עם אנשיו. את מלאכת הטיפול השוטף בענייניו הוא הטיל על משפחתו. בנו הבכור, טום, משמש כקפטן, את תפקיד המנהל הבכיר תפס אחיו הצעיר של ג'קי, נוני, ואפילו לבן האמצעי הוא מצא תעסוקה, כששלח אותו לעשות סקאוטינג בדרום־אפריקה. "כשמדובר בהשקעות כספיות גדולות, אתה צריך לסמוך על מי שמעביר לך את המידע", מסביר בן־זקן, שמספר על התהליך שעבר בתקופת מאסרו: "הכלא שינה אותי לגמרי. הוא הכניס אותי לפרופורציה, חידד לי את ההבנה, מה עיקר ומה טפל".

שזה אומר?

"לא הייתי צריך את הכלא כדי להבין כמה אני קשור לאשתי, לילדים, לאמא שלי ולאחים שלי. המרחק גרם לי להבין איך לחלק את הזמן. אם פעם כל כולי הייתי בעסקים או בבילויים, היום הכל אחרת. זה עשה לי רק טוב. יכולתי לקחת הפסקה ולהסתכל על החיים מהצד. היום סדרי העדיפויות שלי שונים".

ובטח גם היו רגעי משבר.

"ברור. הימים הראשונים היו מאוד קשים, זו לא הסביבה הטבעית שלך. המשפחה לקחה את זה קשה, זה מה שהכי כאב לי. לא הפסקתי לחשוב עליהם. ידעתי שאני אסתדר, כי אני מכיר את עצמי. הם היו הדאגה היחידה שלי".