אלי פיניש כמעט אף פעם לא היה הכוכב הבלתי מעורער, הדמות הכי מוטרפת, זה שצועק הכי חזק או התגלית המפתיעה של 'ארץ נהדרת'. אבל ב־16 עונות של אחת התוכניות הכי מצליחות בטלוויזיה שלנו - חבר של כבוד בדור המייסדים - יש כמעט קונצנזוס שפיניש פשוט טוב במה שהוא עושה. חקיין מדויק, שחקן מוכשר עם טיימינג קומי מעורר קנאה, ומי שמפצח דמויות בצורה מאוד חכמה. מיאיר לפיד דרך שימי תבורי ועד דידי הררי (שיוחזר לאלתר אמן), פיניש תמיד נבלע בדמות.

החוכמה הזאת היא כנראה גם מה שסייע לו להתברג בעשירייה הראשונה. חוץ מ'ארץ', הוא ממשיך להופיע עם מריאנו אידלמן על הבמות במופע סטנד אפ פופולרי (אולי מערכת היחסים היציבה ביותר בתעשייה המקומית), מוביל שני קמפיינים שאי־אפשר לחמוק מהם - ל'מחסני חשמל' ובתור היונה של 'ביטוח ישיר' - ועושה גיחה נבונה מאוד לעולם הילדים ככוכב של הסדרה 'צפוף'.

כמו הרבה מחבריו ל'ארץ נהדרת', פיניש מצליח להיות אדם פרטי מאוד, אבל בניגוד לרובם הוא בו־זמנית גם נוכח יחסית ברשת: מספק הצצה מקדימה לדמויות, מעלה קטעים בכיכובו, ועושה סטוריז שנותנים ערך מוסף למה שרואים על המסך. לא תראו תמונות של התינוקת החדשה או החופשה המשפחתית בתאילנד, אבל כן תראו אותו עובד. והאיש, כאמור, יודע את העבודה.

אלי פיניש, שלום לך.

"שלומלכם. אומרים לי ברחוב הרבה 'שלום לך'. גם יאיר לפיד אגב. נפגשנו לא מזמן במסעדה בתל־אביב והוא ראה אותי וישר אמר לי, 'שלום לך'. הבנתי שהוא עכשיו משתמש בזה וכל מקום שהוא מגיע ישר אומר, 'שלום לכם', מקבל צחוקים וממשיך הלאה".

מי עוד הגיב חוץ מיאיר לפיד?

"בעידן האינסטגרם הכל מהיר. קובי מרימי תוך שנייה הגיב לי ואמר לי, 'צחקתי, נקרעתי' והעלה אצלו בסטורי. זה לא כמו פעם, כשהיו פוגשים אותך ברחוב. היה משהו מעניין לא מזמן. כמו רובנו גדלתי על דה נירו ואל פצ'ינו. ראיתי סרטים שלהם בלי סוף, את 'פני צלקת' אני יודע בעל פה, כל סצנה שתזרוק לי, אחד לאחד. כשהייתי צריך לעשות אותו בזכות הסיפור עם מיטל דוהן, מאוד נהניתי.

"אני מכיר את מיטל מהילדות, אז ליאת ואני אמרנו, יאללה, מצלמים סרטון ושולחים למיטל. היא הגיבה ואמרה לי, 'שמע, הוא ראה את זה וצחק'. ואני אומר לה, בחייאת מיטל, שישלח סרטון, תני לי את הבנאדם אומר, 'פיניש ראיתי את זה, פאק יו'. ואז היא אומרת, 'שמע הוא נבוך' וכו'. ואני עונה, מה נבוך? דפק 700 סרטים, הוא נבוך משנייה בווטסאפ? שישלח משהו. עידכנתי את כולם בקבוצה של 'ארץ נהדרת' וכולנו התרגשנו. ואני כותב להם, 'יו, הוא ראה אותי עושה אותו'. זה מה שהיא אמרה כן? בסוף לא קיבלתי סרטון ולא נעליים. בנאדם עוד שנייה דינוזאור, תן משהו, תן לי להרגיש על הקצה, תעיף אותי. בקיצור, זה הכי קרוב בחיים שהגעתי לאל פצ'ינו".

הייתה עונה אינטנסיבית של בחירות, גם ב'ארץ נהדרת'. מה אפיין אותה?

"כל עונה אנחנו בהקשבה מלאה למה שקורה וכל הזמן מנסים ללעוס את המציאות טוב־טוב ולהוציא החוצה משהו יותר מופרע, יותר מופרך, יותר מצחיק ועם אמירה דרך הסאטירה. בעונה הזו, בגלל הבחירות, הייתה תוספת שלמה. אם בדרך כלל אנחנו מתעסקים גם בפוליטיקה וגם בחברתי, הפעם היה דגש על הפוליטי כי ראית איזה קרקס היה בבחירות וזה מה שאפיין את העונה הזו בסוף. היינו צריכים להתעלות על עצמנו כי באמת היה בחוץ ג'ונגל והם אכלו אחד את השני ואנחנו היינו צריכים לקחת את זה עוד שלב. ואתה אומר מה יהיה? מה השארתם לנו אם הקמפיינים שלכם נראים כמו שכונה?"

אתה וסמו הייתם עכשיו באירוויזיון עם דמויות הפקחים לירד ולארד. ספר אנקדוטה.

"הגענו למתחם התקשורת באירוויזיון. היה כבר 12 בלילה, ניסינו כל כיוון אפשרי, דיברנו עם כולם, ואמרתי, יאללה בואו נקפל. אמרו לי אי־אפשר, חייבים את קונצ'יטה. והכנו שאלות מצחיקות במיוחד עבורו, אמרנו שהוא יכול להיות פרזנטור גם של אפרודיטה וגם של ג'ילט. אז מחכים ומחכים ובשלב כלשהו אני אומר לבמאי, די מספיק, אנחנו אחרי 12 שעות, עייפים, הביתה. והוא אומר לי, 'לא, צריך לחכות, הוא אישיו, הוא תופעה בסצנה ובקהילה'. בקיצור, אחרי הרבה זמן אומרים שהגיע, התרגשות גדולה, מה זה, ממש אני מרגיש בר־מצווה בתוך תוכי. אנחנו עולים למעלה ומה מקבלים? קונצ'יטה בלי שיער, מקבל אותנו עם זקן וכובע גרב כמו של הפועלים. תקשיב, קיבלנו שחקן של פאודה. זה היה קורע. סמו ואני מסתכלים אחד על השני בקטע של 'עכשיו כל הבדיחות שהכנו הלכו לאיבוד'. בחור צנום עם זקן, מאופר כמו בוי גורג' וכובע של פאלח. הכי מאכזב. מה אתה מסתלבט עלינו? שים פאה, תעמוד בתדמית שלך, בהבטחה שלך. מה אתה אלטון ג'ון?"

איך זה נגמר?

"שאלנו אותו כמה שאלות וזהו. אבל חיכינו לו כאילו מיק ג'אגר הגיע, לפחות".

גדול. דמות אהובה מהעונה האחרונה?

"נהניתי להטריף את הטירוף של דודו פארוק, פתאום זה היה להיכנס לתחום שיפוט אחר בעצם. ניסיתי להיכנס להיגיון של האיש ולמתוח את זה עוד טיפה לקצה, למרות שהוא מותח יפה מאוד. הכי סבלתי מזה שהוא מגולח למשעי, מגולח תחת. אני שונא להתגלח, לא עושה לי טוב עם הסכין. בכל פעם אני מרגיש כמו ילד בן 15 שהתחיל את הגילוחים הראשונים שלו. אז היה איזה שלב שרציתי לשלוח לדודו סרטון ולהגיד לו, 'תקשיב אני עושה איתך דיל. מעכשיו אתה מגדל זיפים, לא מעניין אותי לא טוב לך, לא נעים לך, וזה גם סבבה. זה יעזור לך, אתה דמות של ראפר ערס. ואם אתה ממשיך עם הגילוח טוסיק אני קובע איתך קרב ואנחנו מצלמים את זה'. ואז אמרתי לעצמי מה, הוא יכול להגיד לא?"

ושלחת?

"בסוף לא. כבר המשכנו הלאה. מה שנראה לך מגניב שבוע אחד, כבר נראה לחמנייה יבשה בשבוע שאחרי. אהבתי מאוד גם את הדמות של סתיו ראול שעושה גיה באר גורביץ'. הדליקה אותי, ילד תחמן, חכם ומתוק, עם העיניים הפעורות של גיה והדיבור הזה, רגע לפני גיל ההתבגרות, לפני שהתחלף לו הקול. אופורטוניסט קלאסי. יש לי ילד בן עשר והוא חווה את כל הגילוי של יוטיוב וגיבורי התרבות האלה, אז התחברנו".

אני מלשין, הנשים של 'ארץ' טענו שאתה רגיש מאוד, לא מסתדר עם כל בד ובמיוחד לא עם עדשות המגע שהיית צריך לדודו.

"כל פעם שהייתי דוחף עדשות לבד לעיניים, לא הצלחתי. זה תמיד היה יוצא לי. בדמות של דודו פארוק החלטנו שזו חובה, אז הציעו להביא רופא שיודע לדחוף את זה ואמרתי, 'תביאו', ועשינו את זה. וכן, לא אוהב בגדים מעקצצים, זו בעיה. אמרו שאני רגיש יותר? טוב, מחמאה, קיבלתי".

הן סיפרו גם שהן מניקות לפעמים על הסט. גם לך יש ילדה חדשה בבית. איך הולך?

"גם אני מניק על הסט מדי פעם, בין לבין, הייתי שואב חלב, קצת משני, קצת מגיה ונותן, מארגן. שואבים אחי. בכלל, אני עף על התקופה. יש לי אשת חיל מי ימצא, שלי".

חי בשלום עם האינסטגרם?

"אני משתף בקטנה. העוקבים חכמים, הם לא רוצים לראות רק את הצד המקצועי, את המודעה של ההופעה עם מריאנו. הם רוצים לראות משהו מאחורי הקלעים של 'ארץ נהדרת', הרגעים שלי עם המשפחה, אז אני כן מעלה בקטנה, לפי איך שמרגיש. אבל אני לא עבד של האינסטגרם, הוא משרת אותי ואני לא אותו. אני משתדל לא להמאיס ומצד שני כן להשתמש בחוכמה. בסוף אנשים בחרו לעקוב אחריי ולראות מה אני מוציא, אז חשוב לי לעדכן אותם. זה כלי מדהים, אבל אני מקפיד לא להשתעבד. האנרגיה לא נופלת כשיש 3,000 צפיות והשתן לא עולה לראש כשיש 40 אלף צפיות. אתה כן יכול לדעת דרך זה מה עובד".