זה קרה לפני שנתיים. הזוג הצעיר שהגיע בליווי מתווך לשכונה היוקרתית שעל גבול רמת־השרון ותל־אביב חיפש דירה למשפחה - אבא, אמא ושלושה ילדים. הם הציגו את עצמם כאלון אלוני ואשתו. בעל הבית התרשם והחוזה נחתם. אלא שכעבור מספר ימים קיבל אותו בעל בית טיפ: שמו האמיתי של השוכר אינו אלון, אלא ארבל, והוא זה שרצח את נהג המונית דרק רוט בשנת 1994. העסקה בוטלה, ובפעם הבאה שאלוני ניסה למצוא דירה כבר אמר לבעלי הבתים את זהותו האמיתית. רבים מהם סירבו לשמוע בכלל, לבסוף נמצא מי שהסכים.
במשך ארבע השנים שחלפו מאז שוחרר מהכלא (לאחר שבהתעקשות בני משפחתו של רוט לא נוכה לו שליש), ניסה אלוני בן ה־39 להצטייר כאדם נורמטיבי. השבוע התנפצה הבועה, כאשר נעצר על ידי יחידת להב 433 בחשד לעבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות מס, קשירת קשר לפשע, עבירות על חוק הגנת הצרכן, הכל בנסיבות עבירות על חוק איסור הלבנת הון. יחד איתו נעצר אחיו אמיר בן ה־31. בסביבתו של אלוני שמרו השבוע על שתיקה, וביקשו גם מעורכות דינו שלא לנדב פרטים בנושא. "כל הסיפור הזה עולה להם בבריאות", אומר מקורב למשפחה, "הם מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך. היחסים מאוד קרובים בין כל האחים, זו משפחה מלוכדת. הם מאמינים שהכל יסתיים בלא כלום".
תשעה חשודים, בהם אלוני, נעצרו בחשד ששכרו משרדים יוקרתיים באזור הבורסה ברמת־גן — מגדלי התאומים ומגדל משה אביב — משם הפעילו עשרות טלפניות שיצרו קשר עם אזרחים במצוקה כלכלית. לחברה המקורית של האחים אלוני קראו א.א. אפריל סחר ושיווק, אבל היו עוד רבות אחרות. החברות הללו הציעו הלוואות חוץ־בנקאיות, כשלצורך קבלת ההלוואה נדרשו האזרחים להעביר תשלום עבור פתיחת התיק, באמצעות כרטיס אשראי או העברה בנקאית. גובה התשלום נע בין 500 ל־1,200 שקלים. מי שלא היה יכול לשלם באשראי או בהעברה בנקאית הוזמן לקניון איילון, שם נפגש איתו נציג מהחברה והציע לו לרכוש טלפון נייד מאחת החנויות ב־2,200 שקלים. את הטלפון הוא מסר לנציג כעירבון להלוואה.
בכל המקרים הלקוחות לא קיבלו את ההלוואות בטענה שלא ניתן אישור לקו האשראי. חלקם, שהרגישו מרומים, פנו לחברת האשראי כדי לבצע הכחשת עסקה. לאט־לאט הצטברו עוד ועוד אנשים שהתלוננו לגבי אותה חברה, ובחברת האשראי התחילו לחשוד. ראשית הם חסמו את הסליקה של החברה, אבל כעבור זמן קצר גילו אותה פועלת תחת שם אחר. כאן עירבו את המשטרה, שלאחר שנה של חקירה כלכלית סמויה עצרה את החשודים ובראשם אלוני, שנחשב בכיר בחברה. בחקירתו שמר אלוני על זכות השתיקה ומעצרו הוארך בשבוע לאחר שנציג המשטרה טען בדיון כי, "היקף העבירות, שיטת ביצוען והעובדה שיש קורבנות רבים, בדגש על אזרחים נורמטיביים, מקנה להן חומרה יתרה"
.
"אני לא אותו ילד"
בינואר 1994 אלוני ובן־איבגי עצרו מונית במרכז הרצליה וביקשו מהנהג, דרק רוט, להסיע אותם לחוף הים. הם תיכננו לבצע שוד והיו חמושים באקדח שנגנב מדירה בעיר, אך התוכנית השתבשה. כשהגיעו לים החליטו השניים לרצוח את רוט, וירו חמישה כדורים בגבו. הם הורשעו ברצח, ובגלל גילם הצעיר נידונו לעונש קל יחסית: 16 שנות מאסר. ארבע שנים מאוחר יותר, בזמן חופשה משותפת מהכלא, שדדו שני הרוצחים חנות מכולת. בית המשפט גזר עליהם חמש שנות מאסר נוספות, והפעם החליטו בכלא להפרידם. אלוני היה על מסלול של שיקום מוצלח וב־2005 נישא לאביגיל, אז סטודנטית לחינוך מיוחד שהכיר כשביקרה בכלא במסגרת לימודיה. לפני שנישאו חייבה אותו אביגיל לעבור בדיקת פוליגרף שבה יצא זכאי לטענתו לגבי השאלה מי ירה בדרק רוט. ימים ספורים אחרי היוודע חתונתם ופרסום תמונת הנישואים בתקשורת פוטרה ממקום עבודתה בגן בצפון תל־אביב. "לא נתתי להורים מידע כוזב", אמרה אז. "לא סיפרתי להם על ארבל כי זה לא עניינם מה בעלי עושה. אין הורה בישראל שיודע או דורש לדעת מה הבעל של הגננת של הילד שלו עושה. בהתחלה הייתי הגננת הנהדרת שלהם, ופתאום הם הפכו אותי למפלצת. אני לא הואשמתי ברצח ולא עשיתי כלום. אני גם לא צריכה להסביר להם למה אני חיה עם רוצח לשעבר. הם לא היו מוכנים להקשיב, כי עבורם אני מצורעת. מה, הם פחדו שהוא ידביק אותם בנגיף הפלילי? חוץ מזה ארבל לא העלה בדעתו מעולם לבוא לגן, וגם אני לא חשבתי שזה יקרה. אנשים לא שואלים את עצמם, 'אולי יש מקום לשקם אסירים'. השאלות האלה לא מספיק עסיסיות, אין בהן מספיק דם. בישראל עושים לינץ' בכל אחד שרוצה להשתקם. בארץ יש גם דו־פרצופיות, אומרים, 'אצלנו אין עונש מוות, אנחנו משקמים עבריינים', אבל אוכלים ודורסים כל מי שבא במגע איתם".
מאז הרצח חלפו 21 שנות מאסר ועבודה קשה לבנות את החיים שלו מחדש. בשנים שחלפו נולדו לשניים שלושה ילדים. במהלך מאסרו יצא אלוני במסגרת השיקום לחופשות פעמיים בחודש, ועבד בנגריה מחוץ לכלא. הוא סיים קורס מדריכי נוער בסיכון והדריך נערים בחולון. "אני נחוש לתקן את החיים שלי", אמר מול ועדת השחרורים. "בחיים לא אפגע במישהו או אסכן את החופש שלי ושל הילדים שלי. הם צריכים אבא בבית, ואני צריך להיות איתם ולגדל אותם. אני לא אותו ילד". זמן קצר אחר כך נעצר בנגריה שבה עבד מחוץ לכלא והורשע בעבירת מרמה בכרטיסי אשראי, שאת מספריהם לקח מלקוחות הנגריה. הליך שיקומו הופסק והכל נמחק וחזר לאחור.
אלוני היה אחד משישה ילדים, שלוש בנות ושלושה בנים. כולם מתחילים באות אל"ף. כשהיו קטנים נחשבו למשפחה המושלמת. ילדים א"א קראו להם. ההורים היו אנשי חוק. האב אהוד, עורך דין המתמחה בדיני עבודה, האם הייתה חוקרת נוער במשטרה כאשר החליטה להתמסר לגידול הילדים והפכה לחוקרת פרטית. מעצרו של ארבל בעבירה כל כך חמורה, סדקה ופגעה בכל המשפחה. אחד מאחיו, אייל, נפטר אחר כך בנסיבות טרגיות וטראומטיות למשפחה, אח אחר, אמיר, שנעצר עכשיו עם ארבל, כבר נעצר בעבר בעבירות של סחר בסמים. זה קרה לפני כעשור, אחרי שנתפס יחד עם אדם נוסף נוסע בצפון תל־אביב, כשברכב הב־מ־וו המפואר שבו נסעו נמצאו קילוגרמים של חשיש, אלפי דולרים והמחאות רבות.
"לעשות כסף ולא מסמים"
במשך כל השנים שבהן שהה אלוני בכלא הקפידו מקורביו להציג את רצח נהג המונית כמעידה שקרתה לו בנעורים, וטענו שבעצם מדובר בנער חיובי ממשפחה טובה. אבל כשהשתחרר אחרי 21 שנה, מי שליווה אותו החוצה היו שני גברתנים. בין היתר נטען כי התקרב במהלך מאסרו לארגון הפשע של עמיר מולנר. הקשר בין מולנר - שאינו מוזכר כלל בפרשה החדשה - לבין אלוני נוצר בעקיפין, דרך מכרים משותפים. במהלך שהותו בכלא הכיר אלוני את התאומים שגיב ולירון טיירי, הנחשבים מקורבים מאוד למולנר. ככה בעצם גם אלוני הפך לחבר שלו. "בן אדם שמגיל 14 עד 35 ישב בבית הסוהר, מה אפשר לצפות שהוא יהיה? מי יהיו החברים שלו? לא כולם יוצאים משם ועושים שינוי עד הסוף", מסביר אמיר זוהר מאתר פוסטה, המסקר את עולם הפלילים והמשפט. "במלחמת ההישרדות שבכלא, הוא ומשה בן־איבגי, שותפו לרצח נהג המונית, למדו להיות קשוחים וזכו להערכה של כל מיני אנשים. הם נחשבו לבחורים שלא עושים חשבון לעבריין בכיר או זוטר. הם הולכים עם האמת שלהם. הם נחשבו מסוכנים והתחברו להכי מסוכנים ולאט־לאט הפכו להיות חלק מהעולם התחתון הבכיר.
"כשארבל השתחרר", ממשיך זוהר, "הוא חיפש לעשות עסקים. לעשות כסף ולא מסמים. החבורה הזאת אלה אנשים אלימים, אבל מתוחכמים. הם עושים עסקים. אם באת להם באמצע והפרעת הם יאכלו אותך. אבל אם אתה בסדר ומתנהג לפי הקודים שלהם הם מנומסים, אומרים: 'מה שלומך', 'תמשיך לעשות מה שאתה עושה'. אבל שלא תטעי, הם מסוכנים בקטע שלהם. כולם עבי גוף כאלו, גדולים, מפחידים, אלופים ברכיבה על אופנועים. בזמנו האחים טיירי היו חלק מהסחיטה של מלון ווסט בצפון תל־אביב. וארבל, למרות שלא היה שם, בסוף הוא חבר שלהם. רואים אותם יחד באירועים, בים".
על הקשר בין פרשת הסחיטה ההיא לבין הפרשה הנוכחית, אפשר ללמוד אולי מכך שאחד העצורים היום נעצר גם בפרשת הסחיטה של ווסט - עדן אנקונינה. אנקונינה חשוד ש"תרם" את חשבון הבנק שלו להעברת כספים שנלקחו במרמה.
הטרנד הנוכחי בעולם התחתון הוא לעשות עסקים לגיטימיים, חוקיים, וחלק מאותם עסקים הם העסקים הפיננסיים. כדי לפתוח חברה להלוואות צריך לקבל רישיון ממשרד המשפטים. מכיוון שכך, הרבה עבריינים המנהלים מאחורי הקלעים עסקים שכאלו, כמו צ'יינג'ים או חברות להלוואות, דואגים שבפרונט יהיה אדם ללא עבר פלילי. גם שותפו של אלוני לרצח נהג המונית, משה בן־איבגי, פנה לעסקי הפיננסיים. בארגנטינה אליה ברח ניהל בתחילת הדרך סניף של ווסטרן יוניון ואחר כך פתח צ'יינג' משלו. "בכלא הפכתי לאדם אחר. למדתי ניירות ערך וכלכלה ועזרתי לאחי בחברה להלוואות. אחרי שאמרו לי שזה לא טוב, עזבתי את העניין. זו חברה למתן אשראי, לא שוק אפור. הכל שם חוקי", סיפר בן־איבגי בעבר.
בזמן שישב בכלא השלים אלוני לימודים וקיבל מהאוניברסיטה הפתוחה תואר בפילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה ומחשבים. כאשר השתחרר, דנו במשפחתו ברצינות בכך שיעזוב את הארץ ויפתח דף חדש. לבסוף בחר להישאר ופתח עסק בהרצליה פיתוח לשיווק טלפונים ניידים ואביזרים. מכאן המשיך לעסקי ההלוואות.
"לפני יותר מ־21 שנים הייתי ילד בן 14, לא הבנתי הרבה, בחרתי לא נכון ולצערי פגעתי באחרים ובעצמי", אמר מיד לאחר שיצא מכלא רימונים שבשרון. "זה לא המקום לתת הסברים כי אלו דברים אישיים ופרטיים. לא התראיינתי לאורך השנים, כי אין בסיפור הזה משהו שאפשר להיות גאה בו. בתור ילד עשיתי את מה שעשיתי ממקום לא בוגר ולא מבין".
על הקשר עם בן־איבגי אמר אז אלוני: "היינו חברים מאוד טובים בתור ילדים, אבל עברנו מסלול שונה בתור מבוגרים. הבחירה שלו הייתה שלו. לא התראינו 15 שנים לפחות". אנשים המכירים את השניים טוענים שזה לא היה מדויק, וכי אלוני המשיך להיות בקשר קרוב מאוד עם בן־איבגי גם לאחר שהוא עצמו השתחרר מהכלא. "היו שהחליטו שלא מגיעה לי הזדמנות", אמר בזמנו וכיוון לוועדת השחרורים. "הם טעו לדעתי, כי עשיתי דרך ארוכה וקשה. היום זה כבר לא בידיים של אף אחד אחר, רק בידיים שלי. התוכנית כרגע היא להיות עם המשפחה שלי, ללמוד להכיר את החיים ולנסות להסתגל אחרי שנים ארוכות בכלא. אני מקווה שאהיה מסוגל למצוא את המקום שלי".
