מרטין לותר קינג הוא לא רק אחד האמריקאים הגדולים והחשובים אי־פעם, הוא אדם ששינה לחלוטין את מסלול ההיסטוריה באופן שמעט מאוד אנשים הצליחו. אבל הוא גם היה בן אנוש, עם לא מעט בעיות, וכנראה שגם כמה נקודות אפלות מאוד בעברו. לפי טענת דיוויד בארו, היסטוריון אמריקאי שזכה בפרס פוליצר על ביוגרפיה שכתב על קינג, גיבור התנועה לשוויון זכויות האדם היה מטרידן מיני, בגד באשתו עם לפחות 40 נשים, היה אב לילדה מחוץ לנישואים, וחמור מכל - עמד בצד, צוחק בקול רם, כשראה כומר אחר מבצע אונס.
במאמר שיפורסם במהדורת יוני של המגזין הבריטי "Standpoint" כותב גארו כי ל־FBI עשרות קלטות שמתעדות את מעשיו של קינג, וכשישוחררו לציבור "הפרטים המכוערים יעמידו את הסטטוס העצום של קינג בסימן שאלה גדול".
ה־FBI עקב אחרי קינג במשך שנים, בתחילה מתוך חשד כי אחד מיועציו, סטנלי לויסון, היה "חבר סודי" של המפלגה הקומוניסטית. רוברט קנדי, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, אישר בחוסר רצון האזנת סתר שהפכה אובססיה אישית עבור ראש ה־FBI המיתולוגי והשנוי מאוד במחלוקת, ג'יי אדגר הובר. זה טען כי הרפתקאותיו המיניות של קינג הופכות אותו מטרה לסחיטה קומוניסטית, כל שיחות הטלפון שלו הוקלטו, וסוכנים נסעו אחריו לכל מקום וצותתו לכל מעשיו.
התוצאה, לדברי גארו, היא ארכיון אדיר של מסמכים שחושפים בפירוט את פעילותו המינית מחוץ לנישואים של קינג עם עשרות נשים, בעיקר כשהיה במסעותיו ברחבי ארה"ב במהלך הקמפיין למען שוויון הזכויות. גארו טוען כי הוא בילה כמה חודשים בחפירות בתוך כמות עצומה של מסמכים הקשורים בקינג ונמצאים באתר האינטרנט של הארכיון הלאומי. הוא מצא 54 אלף קישורים, וכמה מהם הובילו לעותקים אלקטרוניים של מסמכים באורך 500 עמודים.
הסיפור המטריד ביותר הוא סביב אירועים שהתרחשו בינואר 1964 במלון "וויליארד", הסמוך לבית הלבן. ה־FBI הטמין מכשירי הקלטה במנורות בחדרים שהוזמנו על ידי קינג, ואילו סוכנים התמקמו בחדרים הסמוכים.
קינג הגיע למלון עם אחד מחבריו הטובים, לוגן קירזה, הכומר של הכנסייה הבפטיסטית בבולטימור. לפי המזכרים, קירזה הזמין את קינג לפגוש נשים בחדרו, והם "דנו אילו נשים בקהילה יהיו מתאימות למעשי מין טבעיים ולא טבעיים“. לא לגמרי ברור מה הם 'מעשי מין לא טבעיים', אבל מסמך ה־FBI מוסיף כי "כאשר אחת הנשים אמרה שהיא לא מסכימה, קירזה אנס אותה באלימות אל מול עיניו של קינג, שצחק ונתן לו עצות". גארו מציין כי סוכני ה־FBI בחדר הסמוך לא עשו שום ניסיון להתערב, למרות שהאזינו למה שנראה כמעשה פשע חמור מאוד. "רבים יראו בכך מקרה היסטורי נוסף של התעללות בנשים שחורות", הוא כותב, "לסוכני ה־FBI לא היה אכפת שהאישה נאנסה".
באותו מלון, למחרת בערב, השתתף קינג עם יותר מעשרה אנשים באורגייה שאחד מאנשי ה־FBI תיאר כ"מעשי ניוון ושחיתות". כאשר אחת הנשים הביעה רתיעה, דנו קינג וכמה מהגברים כיצד לשכנע אותה, וקינג אמר לה ש"ביצוע המעשה יעזור לנשמתה".
ה־FBI שלח העתק של ההקלטה לקינג, ובמכתב שצורף כינו אותו "חיה לא נורמלית", הבטיחו לו ש"מעשיו המושחתים יישארו מוקלטים לנצח, והמליצו לו להתאבד לפני שיחשפו אותו לעולם. כאשר נודע לקינג על תוכן הקלטת, הוא אמר לאחד מעוזריו בשיחת טלפון שהוקלטה אף היא: "ה־FBI רודף אותי, הם רוצים לשבור אותי".
"הם היו שיכורים לגמרי"
לפי סיפור אחר שחושף גארו, יצאנית לבנה אחת סיפרה לחוקרי FBI כי השתתפה בשלישייה עם קינג ועם אישה שחורה. זה קרה במהלך ביקור בלאס־וגאס באפריל 1964. קינג לקח את שתי הנשים לחדרו במלון "סנדס", ואז טילפן לאחד מחבריו ואמר לו, "תביא את הישבן החום שלך לכאן, יש לי פה יפהפייה לבנה". השלישייה קיימה יחסי מין לפני שהחבר הופיע ותפס את תורו, בזמן ש"קינג צפה בפעולה ממקום קרוב". על פי מסמכי ה־FBI, האישה אמרה לחוקרים שהיא פחדה כי "הם היו שיכורים לגמרי והשתמשו בשפה מלוכלכת. זו הייתה האורגייה הגרועה ביותר שעברתי אי־פעם".
גארו טוען כי בתזכיר אחר שחיבר וויליאם סאליבן, מי שהיה סגן ראש ה־FBI באותה תקופה, נכתב כי בהזדמנות אחרת אמר קינג לחבריו שהוא הקים את "האיגוד הבינלאומי לקידום אוכלי כּוּס". לדברי גארו, למרות שקשה להאמין כי אדם כמו קינג יתבטא בצורה כזו, "לכל מי שהכיר אותו מקרוב והכיר את השפה הבוטה בה השתמש בפרטיות אין ספק שהוא אמר את הדברים האלה".
העובדה שקינג בגד באשתו, קורטה, באופן קבוע אף פעם לא הייתה סוד גדול, כמו גם השמועות על רומן עם הזמרת ג׳ואן באאז. בביוגרפיה "Bearing the Cross", עליה זכה גארו בפרס פוליצר ב־1987, הוא התייחס לסיפורים האלה, אבל לא נתן להם לפגוע ביחס המעריץ הכללי שלו כלפי קינג. עכשיו הוא כותב כי "לא היה לי מושג באיזה קנה מידה מכוער היו הבגידות שלו. תמיד חשבתי שהיו 10־12 נשים אחרות, לא 40־45. בעידן 'מי טו', העדויות לכך שהוא היה אדיש למראה אונס מולו מהוות אתגר בסיסי למעמדו ההיסטורי, שדורש סקירה שלמה ומקיפה ביותר".
לפי גארו, באחת ההקלטות נשמעת קורטה קינג מתלוננת באוזני בעלה כי הוא "לא ממלא את חובות הנישואים שלו" וכי "הוא לא נמצא בבית אפילו עשר שעות בחודש". קינג השיב לה שהיא "צריכה לצאת מהבית ולעשות סקס עם מי שהיא רוצה".
מזכר אחר של ה־FBI מצביע על אישה מלוס־אנג'לס שהכירה את קינג תקופה ארוכה, ולדבריה הוא האבא של בתה. "הילדה דומה לקינג והוא שילם לאישה כסף כדי שתגדל אותה", נכתב. האישה ובתה עדיין בחיים, אבל גארו טוען כי הן סירבו לדבר איתו.
"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"
תומכיו של קינג ביטלו לעיתים קרובות ביקורת על התנהגותו הפרטית כניסיונות גזעניים לפגוע במורשת שלו, אבל גארו טוען כי הראיות חותכות וברורות. ב־1977 קבע צו בית משפט כי החומר יישאר חסוי לחמישים שנה. כמויות משמעותיות של מסמכים כבר זמינות דרך פניות לבתי משפט וחוק "חופש המידע", אבל הקלטות המרשיעות ביותר עשויות להשתחרר לציבור ב־2027.
מרטין לותר קינג היה בן 39 כאשר נרצח בממפיס באפריל 1968. אחד הנואמים הגדולים בהיסטוריה, שמוזכר בנשימה אחת עם גאנדי ונלסון מנדלה כלוחם צדק יוצא דופן שהוביל תנועת התנגדות בלתי אלימה, היה בזמן מותו גם אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה. הוא נרצח בידי גבר לבן בשם ג'יימס ארל ריי, אבל עד היום יש אחוז לא קטן בקהילה השחורה בארה"ב שסבור כי ריי רק עשה את העבודה עבור ה־FBI. סוכנים פדרליים הטרידו את קינג במשך יותר מעשור, והיחס הזה הוא הבסיס לחשד העמוק שנותר עד היום בקרב שחורים אמריקאים כלפי רשויות החוק במדינה.
אם לשפוט על פי התגובות הראשוניות ברשתות החברתיות השבוע, הקהילה השחורה רואה בפרסומים החדשים רק המשך לניסיונות הבלתי פוסקים להכפיש את זכרו של קינג, במיוחד אחרי שהפך בשנים האחרונות לדמות המצויה במרכז הקונצנזוס. "ב־2027 הם מתכוונים לנסות שוב לבטל את קינג", צייץ טראבון פרי, אחד מכותבי התוכנית הסאטירית "דיילי שואו", ורבים אחרים כבר הודיעו כי הקלטות מפוברקות: "אני לא מתכוון לקבל שום דבר שמגיע מה־FBI, ועוד ה־FBI של ג'יי אדגר פאקינג הובר".
זמן קצר לפני מותו אמר קינג לבאי כנסייה באטלנטה כי "בכולנו יש ד"ר ג'קיל ומר הייד". גארו טוען כי ביוגרפים עתידיים יצטרכו להתייחס לראיות לכך שקינג סבל ממאניה־דיפרסיה, היה נתון לשינויים קיצוניים במצבי הרוח והתמוטט מדי פעם: "הוא אמר ש׳אלוהים אינו שופט אותנו באירועים הנפרדים או בשגיאות הנפרדות שאנו עושים, אלא בכפיפה מוחלטת של חיינו', וההיסטוריה תצטרך אכן לשפוט אותו על פי התמונה הכללית של האדם שהיה, לטוב ולרע".
