מלך זילברשלג אוהב את עצמו, נותן לאחרים לאהוב אותו, עם הבייבי־פייס והחיוך הכובש והדיבור המצחיק, ויודע כמה הוא שווה: הרבה. ומה שיפה, הוא לא מסתיר את זה לרגע, גם בידיעה שזה ירגיז הרבה אנשים. למשל, תאגיד השידור 'כאן' שבו הוא מועסק. לאחרונה זומן לשימוע, בעקבות כמה קמפיינים פרסומיים שעשה ('הודיס', דיוטי פרי) וראיונות, בלי לקבל אישור.
"בסדר, אז זומנתי לשימוע. ציירו את זה בחוץ יותר ממה שזה. ולא הייתה שום סנקציה. כמו שחדשות 12 לא יענישו את עמית סגל מחר. אין לי בעיה להגיד שאני הדמות שהכי מזוהה איתם", הוא יורה, "ובסופו של דבר ברור שכל זה לטובתם. שהטאלנט שלהם יהיה כמה שיותר גדול".
כמה גדול?
"כמה מרוויח טאלנט טלוויזיה? 50 אלף? אז אני עדיין רחוק מזה, מאוד. אבל זו עבודה ראשונה שלי. אני יודע שזה שידור ציבורי ואני עדיין בוחר להיות בגוף הזה, כי אני מאמין בו, עם הפקות מקור כמו שצריך והיחידים בארץ שהרימו את הכפפה של דיגיטל, ועושים אותו טוב", הוא אומר. "רק יודע שאצטרך עוד דברים מהצד כדי להתפרנס".
זילברשלג משמש שם ככותב ומגיש, עד היום עשה למעלה מכמאה סרטונים קצרים, רובם משעשעים, על הסודות הקטנים של הקהילה החרדית שאנחנו, החילונים הסקרנים, נורא רצינו לגלות. אלה, לצד סדרת הרשת המוצלחת 'עב"מ'. ומפה לשם הוא נעשה לכוכב. מלך נוסע לאירוויזיון בליסבון, מלך מקשקש עם אנשים ברחוב, מלך מתגייס לצבא - ולאחרונה אפילו הפיקו שם קליפ בכיכובו. 'כמו מלך', קוראים לזה.
לא עושים פרצופים במסדרונות? לא אומרים, מי הוא חושב שהוא, הפישר הזה?
"אומרים. אז מה? אחת המטרות בחיי היא שידברו עליי כמה שיותר, ולפעמים זה לא נעים, אחרי שאני אומר דברים בראיונות. אבל הם יודעים שאני עדיין איתם, מאה אחוז שם. למרות שקיבלתי הצעות ממלא מקומות אחרים. לא ממהר לשום מקום".
בתור נער הפוסטר הייצוגי של החרדים, איך זה שלא השתתפת באירוויזיון?
"שאלה מצוינת. כנראה שאני לא מספיק גיי אייקון. (צוחק) ואני חד־משמעית גיי אייקון! לא היה דיבור, ואני מצידי לא הלכתי להתעניין. כי אני אף פעם לא מתעניין - מתעניינים בי. תפקיד ההנחיה היה מטורגט לארבעתם".
זו הייתה הפקה טובה?
"לקרוא להפקה שנהרג בה אדם, 'טובה' - זה קשה. הייתה הפקה מצוינת, אבל תקשיב, יש פה אנשים שאיבדו את אבי המשפחה".
אהבת את ההגשה?
"לוסי הייתה מצוינת. היא הרשתה לעצמה להיות מצוינת, כי לא הייתה לה קריירה כבדת משקל על הגב, שהיא תגיד: אם אני נופלת עכשיו, אז נ־פ־ל־ת־י".
אבל לערבייה לא נתנו שקל!
"ולחרדי מה נתנו?"
כן, האיש מלא מעצמו. הוא לא צריך קוק - זה זורם אצלו טבעי. בראיון אצלנו סימן מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, את שני הכוכבים הגדולים שלו. "מלך זילברשלג ולוסי איוב", אמר. "וזה ממלא אותך, חד־משמעית", מודה מלך, "כי אתה אומר לעצמך, הבנאדם רואה משהו שאני לא מכיר. תשמע, לא תיכננתי שזה יהיה ככה. נראה לי שאף אחד לא חשב שזה יתפוצץ ככה".
כיאה למעמדו, הספיק כבר לפתוח חזית עם טאלנטים אחרים. "אני שווה לתאגיד יותר מכל אחד שעובד שם. הם בנו אותי אבל גם אני בניתי אותם. ואם אני אלך עם מגישת המהדורה המרכזית ברחוב, לכולם ברור את מי יעצרו", התבטא לאחרונה. "נו, מה הבעיה עם המשפט?" הוא אומר עכשיו. "אני לא חושב שאני ממעיט בערכי. אני הדבר הכי מוצלח שמשדר שם היום. אולי אני אפילו מגזים בערך שלי, וגם זה לגמרי בסדר! אנשים שוכחים בן כמה אני. 22. אז זה שאני אומר דברים שנתפסים כלא מגניבים, זה בסדר גמור. אבל הבוסים מאוד כעסו על זה. מלא אנשי הנהלה כעסו עליי.
"אין נישה שקיימת שם שתפורה למידותיי. אין בעולם הפנאי הטלוויזיוני הישראלי מקום כזה. ואני כאן כדי לעדכן אותו. ותשמע, מאוד קשה להם להתנהל עם טאלנטים. כי מי יש להם? מלך זילברשלג. לוסי איוב. דוריה למפל. דובי גילהר. אגב, מי בעיניי הכי שווה שם? רומי נוימרק. מאוד הביך אותי שלא לקחו אותה להגיש את המהדורה".
אתה יודע שמגישת המהדורה המרכזית ב'כאן', דוריה למפל, עשתה לך אנפולואו בטוויטר.
"יודע. עשיתי לה בחזרה".
× × ×
עם כל הכבוד למלחמות האגו בתאגיד, השבוע עלה זילברשלג כיתה והוכיח שהוא גם יכול להיות עיתונאי שלא עושה נעים בגב. בתקרית מחרידה במירון, בהילולת ל"ג בעומר, הוכה צעיר חרדי, הסובל מפיגור שכלי ניכר לעין, באכזריות קשה על ידי מספר אנשי מג"ב. "האם זה קרה רק בגלל שהוא חרדי? בשום פנים ואופן לא. רק משיכרון כוח. כמו כלפי ערבים או שמאלנים", אומר זילברשלג. מלך היה הרוח החיה בהפצת פרטי המקרה והצפתו ברשת, גם נוכח היכרות מוקדמת עם הנער ומשפחתו. מנצל את מעמד־העל שלו ככוכב רשת - והפעם לא כדי לגרוף אלפי לייקים משועשעים - תוך שהוא משמיע ביקורת קשה כלפי המשטרה ותובע למצות את הדין.
את האירוע הוא כבר מגדיר כ"נקודת המפנה בקריירה שלי". "מיד היו תגובות מהמשטרה. כולל בקשות להוריד. קצין משטרה אמר לי, 'דפקת לנו את היום החשוב בשנה מול חרדים, ל"ג בעומר'. אבל אם אתה לא מנצל את הכוח התקשורתי שיש לך במקרים כאלה, אין סיבה שיהיה לך בכלל. וזו פעם ראשונה שחרדים אמרו, 'וואלה מלך - עשית דבר חשוב'. חרדים פתאום מבינים את הערך של הסמארטפון, ואני מביא הבשורה של זה".
לראשונה בחייו קיבל פניות מהעיתונות החרדית, שביומיום קשה לה לבלוע את הטווס. "אבל החרדיות האשכנזית מאוד קשה. גם כלפיי. כל הסופ"ש, כל העיתונים דיברו על מה שאני עשיתי, רק אי־אפשר להזכיר את השם שלי, כי אי־אפשר לתת לגיטימציה לקיום שלי. כי כל הקיום שלי הוא ברשת ובטלוויזיה החילונית".
קל לפטור אותו כצעיר יהיר, כוכב פופ לרגע, שמספר העוקבים קרוב ל־100k באינסטגרם - עלה לו לראש מהר מדי. כן, זה יהיה נכון, אבל גם שטחי. בגלל שהוא מוכשר, כריזמטי ורב־קסם - ולכן גם מהווה חיה מסוג חדש, המאיימת הן על הציבור החילוני והן על הציבור החרדי. הוא החרדי הצעיר שמנתץ בתוך המחנה שלו את חומות ההסתגרות, עם הסמארטפון שמגיע לכל פינה וחושף את הכל - וכל הילדים רוצים להיות כמותו. כלפי החילונים, הוא כביכול חרדי המחמד, "ממש כמונו" - מרדים אותם בשמירה, בזמן שסוגיות הליבה הבוערות ממשיכות לבעבע. וחכו לשמוע מה שיש לו להגיד בהמשך. ממש לא נייס גאי.
איך רואים אותך במגזר? איום על ההגמוניה ומפרק החומות? או, טוב שיש לנו אחד כזה מגניב "אצלם", רק שלא יעלה לו השתן יותר מדי?
"היום אני בפיק חרדי בגלל הסיפור האחרון. לפני זה היה קשה. כי התדר שלי זה קמפיין עם בר רפאלי, שזה מוקצה; וסרטונים עם בנות לא בדיוק צנועות, שזה מוקצה; ולצאת למסיבות לדפוק צ'ייסרים בחמישי, שזה מוקצה. איפשהו בין מתחת לרדאר, לשלילי. אין מה לעשות: האינטרנט הוא הסכנה הכי גדולה לחרדיות, מאז ומעולם. בכיס שלך יש השכלה מצד אחד ועולמות חשוכים מצד שני, שלא חלמו להגיע אליהם. אני הכי מזוהה עם המדיום. רק שאני לא אגיד לחרדים, 'זה כשר, ולמה אתם נגד'.
"אבל אני לגמרי שם. אני בנאדם שמשועבד 24/6. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, סנאפצ'ט, טיקטוק וטלגרם. מרפרש כל הזמן לבדוק תגובות ולייקים. אני מוכר ופופולרי כמו שאתה לא מדמיין. אתה יודע, אני רואה ברחוב ילדים, שבטוח מכירים אותי. קהל היעד שלי. ואומר לעצמי: 'אם היית מרים את הראש מהסלולרי היית רואה אותי, את מלך - ומאוד שמח!' אבל אם הוא היה מרים מדי פעם את העיניים מהפלאפון, הוא לא היה מכיר אותי בכלל. וזה גם קצת עצוב".
גילויי ההערצה מובילים להגנה ממש. "לפעמים יש אנשים שמעליבים אותי ברשת. אני נכנס, קורא. אוקיי, טינוף. ובעוד 3–2–1, כל צבא העוקבים שלי מכסח לו את הצורה! צבא האמת של מלך קיים. אני לא צריך להגיד להם כלום ולא להפעיל אותם. צעירים, שאני האייקון שלהם, באים להגן עליי".
בנות מתחילות איתך?
"בטח. המון. אבל עצם זה שיש לה אינסטגרם - הופך אותה לפחות קלאסית. כי שנינו כבר לא ילדי הגטו. אני מאוד־מאוד לא הילד החרדי שלא אכפת לו איך הוא נראה, למרות שזו היהדות - ואנשים נשרטים מזה מדי פעם. אבל אני לא אצדיק חוסר אסתטיקה".
× × ×
הוא משרת ביחידת דובר צה"ל, מתנדב, לאחר שיכול היה לקבל פטור, מטעמי בריאות דווקא. "בקורס דו"צ אמרו לי, 'אתה הפריבילג השני, אחרי יאיר נתניהו'", הוא מחייך. "אגב, הקיום של יאיר מאוד מצחיק אותי. הוא מנצל את כוחו בתור הבן של, עבור ה־כ־ל. הוא באמת מנצל את זה! ואתה רואה סרטונים שלו מגיל אפס: ילדו אותו כדי שיהיה ראש ממשלה".
זילברשלג, 22, נולד בירושלים, משם עברה המשפחה לכפר יחזקאל ולבסוף, בעקבות פרשה שתסופר בהמשך, עקרו לחיפה. משפחה בעלת ייחוס רב, מחסידות סרט ויז'ניץ. בית אמיד, מאוד אדוק מצד אחד, ומנגד, מאוד פתוח כלפי הילדים. דעותיו האישיות של מלך על הקצה ה"שמאלי" של החרדיות, קבלת האחר, תיעוב לגזענות, השתלבות, עידוד עבודה ושירות בצה"ל. אבל נאמן לאמונה ולערכים הקונפורמיסטיים של העדה החרדית, והחסידות שלו בפרט.
אביו דודי זילברשלג הוא מבכירי העדה החרדית, עיתונאי, איש פרסום וייעוץ פוליטי עתיר כוח. בין היתר ייעץ לנתניהו, ברק ושרון. 11 ילדים נולדו במשפחה - מלך הוא הבן הכי צעיר, לפני הבת האחרונה. הוא בכלל נולד כצבי־אלימלך, אבל השם "מלך" דבק בו מאז ומעולם. שם הבמה המושלם. "חשבת ששיניתי אותו בגיל 16 עבור הפוזה? מאוד מתאים לי, אבל לא, הוא היה ככה תמיד", הוא צוחק.
שלושה מאחיו נפטרו ממחלת כבד גנטית נדירה שהורישו ההורים. "הראשון שנפטר היה התאום של אחי הבכור. ההורים ידעו את זה אחרי שהוא נולד. וזה היה קשה במיוחד, בהלוויה של האחרון שנפטר, מאירק'ה. אבא אמר בהלוויה: 'אם אלוהים היה אומר לי, אתה מקבל מתנה ל־13 שנים וחודשיים - תגיד תודה או שתזרוק את זה? אתה תגיד יפה תודה, ותנשק אותו כל בוקר'", הוא מתרגש.
ובכל זאת, ללכת ולעשות עוד ילדים, תוך לקיחת הסיכון העצום?
"הם החליטו לעשות ילדים, באמונה שלמה שהם יהיו בריאים. בלי אמונה לא תוכל להתמודד עם זה. אמונה, שזה מה שצריך לקרות. ואם בתורה כתוב שצריך להתרבות, אני אתרבה". מלך, כמו יתר אחיו היום, נשא רדום של המחלה, ובריא טפו־טפו. "זהו. שילמנו את חובנו לחברה, ביג־טיים. וזה נוכח כמובן בבית. בהרבה הומור וקריצה וכאב ובכי. אנחנו רומנים רגשניים, נו. אצלנו אין חיה כזו לא לבכות".
מהיום שהוא זוכר את עצמו, מלך היה הנסיך. המיוחד, השונה, הטאלנט, בבית, במשפחה, בכיתה. היפראקטיבי, פה גדול, סקרן בלי גבולות. למד בישיבות יוקרתיות ונזרק מיליון פעם. "כל מיני סיבות. כי קראתי עיתונים. כי הייתי ילד חרא. כי הרבצתי. פעם אפילו שברתי למישהו יד. ילד כעסן. בוער מבפנים". התחיל לעשן עם החבר'ה בגיל שמונה. "פורים, עם הרבה אלכוהול. בגיל 13 כבר עם קופסה קבועה בכיס. פאל־מאל מנטול! תשמע, חוץ מלהיות גרושה ממש, עשיתי את כל מה שצריך".
בגיל 13 נחלץ מתקיפה מינית. "שש בבוקר, ילד צעיר הולך למקווה. אתה רואה שהוא מתקרב לגעת בך. אין מקום לטעות. רואה מבט של שטן בעיניים. בא לקחת ממך את התמימות. צרחתי עליו. פתחתי ג'ורה. לא רוצה אפילו לחזור על המילים. קשות מאוד. וקללות ביידיש", הוא צוחק. "אחר כך התקשרתי לאבא. ניסינו לאתר אותו. לא איתרו אותו. נדמה לי שהיום הוא עצור", הוא משחזר. "למה לא פנינו למשטרה? תגיד, אתה עושה צחוק?!"
חוסר האמון במוסדות החוק העמיק, לאחר שקיבל שיעור כואב בפרשת הסחיטה של אביו. אירוע שעירער את חיי המשפחה. "נערת פיתוי נשלחה על ידי מתחרה עסקי כדי לסחוט את אבא שלי. הוא צולם במעמד מביך, וזה פורסם. לא נסחט, אבל ביג־טיים נשחט", הוא מתקצר בחוסר רצון. "ועד היום מעמדו לא כשהיה. לא הכלכלי, לא הציבורי.
"ולא קרה עם זה כלום. הנערה עצמה, השחקנית תום דרום, זכתה לכתב אישום אבל לא נכנסה לכלא. ידוע גם מי הפעיל אותה, העסקן פרץ הירשנבוים, כדי להכפיש את אבא שלי - והתיק נסגר מחוסר ראיות. החוק - לא אמר את דברו. האנשים ששלחו לו נערת פיתוי וריסקו לו את החיים - לא שילמו את המחיר. אבל אבא שלי הודח מהמקום שלו בחברה החרדית! היא יצאה הכי בקלונה. לכן אנחנו לא דבקים בה. אבל אנחנו כן דבקים בדרך".
לו עצמו הייתה היתקלות מתסכלת עם משטרת ישראל, הרבה לפני אירועי השבוע במירון. בגיל 18 בערך, מלך ספג מעין שיימינג מטורלל ברשת. "זה היה בתקופה שעוד עשיתי שטויות. מישהי חילונית שלחצה שאתחתן איתה, בסוף פירסמה תמונה שלי אצלה במיטה", הוא מגלה. "היא גם השמיעה איומי רצח, משוגעים לגמרי. הגשתי תלונה במשטרה. ומה עשו עם זה? 'חוסר עניין לציבור'. היו מלא טוקבקים, הייתה סערה ברשת, אבל הרוב היו בעדי, כי הבינו כמה זה שיימינג פר־אקסלנס. אז בסדר, הלאה. זה אפילו לא יהיה סעיף בספר שייכתב על חיי".
רגע, איך הגעת למיטה של מישהי בדיוק?
"זה קרה בתקופה שהייתי ילד יותר שובב. אני הגעתי אליה לבית. שכבנו, אבל לא היתה שם איזה זוגיות שהתפוצצה. רק חמישה חודשים אחרי זה היא פתאום צצה עם זה, בתמונה שלא מחמיאה לאדם דתי. וסיפרה שהיה לנו קטע. מאז לא היתה לי ברירה, חזרתי למוטב. לא תתפוס אותי אפילו לוחץ יד למישהי!"
× × ×
את השיחה שלנו קוטעים כל מיני עוברי אורח שמזהים אותו, מחליפים בדיחה, מבקשים סלפי. "עד שפנו אליי מהתאגיד, הייתי נער שהולך לישון בארבע וקם בשתיים, מסתובב עם חברים, שותה, מעשן", הוא צוחק. עכשיו הוא מסתגל היטב למעמדו ככוכב הפופ של הדור החדש. במקום סיגריה, ג'ול היי־טקי. תספורת עשויה היטב, עם הפאות המסתלסלות. מקדיש למראה חצי שעה לפני שהוא יוצא. שומר על הסטייל, אבל הכל בגבולות הגזרה. "חולצה לבנה, תמיד. כדי לשמור על הנראות החרדית, המאוד חשובה לי. הלבוש שומר עליי. הגיוון יתבטא בדברים הקטנים".
כסף? "אני לא אדם שחוסך. חי בסבבה. לא חושב עשר פעמים לפני שאני מוציא משהו. יוצא, ברים, מסעדות, חו"ל, הכל", הוא אומר. למשל, שבועיים אמסטרדם. "מוזיאונים. רק אנה פרנק! (צוחק). ומוזיאון היינקן. קופי־שופ? אני חייל, אסור לי לדבר על זה. חוץ מזה, וויד לא עושה לי טוב. אני אוהב אלכוהול. והוא חרא, כן?"
בינתיים מתנייד ברכבת ישראל. "לא נוסע במרצדס, כי אין לי רישיון. אבל כשאני אוציא רישיון, אני אקנה מרצדס. כי אם אתה נוהג, אז ברכב יפה. בתור ילד, האמת, השאיפה הייתה האמר H3. כשגאידמק הגיע לאבא, אמרתי לנהג שלו, אני חייב לעשות סיבוב. ונהגתי, בטח. אבל אני חייל, אסור לי לדבר על זה".
והעתיד הקרוב, בוודאי בעולם החרדי, הוא חתונה וילדים, שבינתיים הוא מתחמק מהם. "וזה נושף לך בעורף כל הזמן. אלה לא המוסכמות של החברה שלי - זה זורם לך בדי־אן־איי", הוא אומר. "לפני שבוע היה מצעד הרווקים הנחשקים של 'רנואר'. אני במקום שני. אבל גפן ברקאי, שבמקום הראשון, הוא הפרזנטור שלהם - ככה שאני בעצם במקום ראשון", הוא צוחק. "אמרתי שם שאני רוצה עשרה ילדים וחשבו שאני צוחק, עוד אחת מההטרלות שלו. זו לא הטרלה. אני באמת רוצה עשרה ילדים!"
אז תתחתן ותתחיל בפרו ורבו.
"לא עכשיו. גם לא בעוד שנה. אני גם לא יוצא לדייטים, מחוסר עניין. שאלו אותי אם מדברים אצלנו על חתונה בדייט ראשון. ברור! אחרת לשם מה התכנסנו? לא 'אצא עם מישהי' הרבה זמן ואז נתחתן".
מה עם ההורמונים? מה עושים? פורנו?
"ראיתי בגיל צעיר. בתקופה שגם עשיתי שאכטות. היום הטלפון מסונן וחסום. כי כל בנאדם מגיע בסוף היום למיטה, ולא יודע מה ייפול לרשותו. אני יכול לעמוד ביצר, אבל שם עוד גדר על הגדר".
זה לא מונע מבן ה־22 לשמש סמל סקס, במגזר שלו ובכלל. אל הריאליטי, למשל, הוא בכלל לא מסתכל, "וכולם פנו, 'האח הגדול', 'הישרדות', הרבה כסף. למה לא? כי זה הפיק של הנפילה. כי אם הטראש פונה אליי - זה הוא שזקוק לי".
כמי שהפרובוקציה לא זרה לו, הצטלם בוולנטיינ'ז דיי האחרון, ביחד עם חבר, בפוזה הומו־ארוטית משהו. "זה מה שיפה, אתה יכול לשלוט בגוף התקשורת שלך, הסלולרי - ולתחזק שמועות עליך. יש שמועות שאני גיי? אז אני לוקח את הבדיחה צעד אחד קדימה", הוא צוחק. "לקחנו לק מהגלידה, אחד של השני. וזה התפוצץ באינסטגרם! באיזשהו שלב סגרתי את החשבון, בגלל התגובות. הסתפקתי רק ב־15 אלף לייקים. כמו שלא הייתה לי בעיה להעלות תמונה שלי בתור חאליסי. הולך על הקצה. חייב ללכת. אגב: לי אין בעיה עם הומואים, אבל לתורה שלי יש בעיות איתם. לא אלך לחתן זוג להט"ב".
בצד שעשועי הרשת והחשבונות המתוחזקים היטב, מגיעה גם השלמת ההכנסה, הקמפיינים המסחריים. מעורר אש, ומבסוט. "על הקמפיין ל'דיוטי פרי' קיבלתי טור של אריאנה מלמד ב'הארץ', שאומר, 'הוא עושה לנו הדתה מהדלת האחורית. מלך זילברשלג יצליח למכור לכם הכל בדרכו החיננית'. נהדר! ועכשיו, תכפילו לי את הכסף".
הקמפיין שעשה הכי הרבה רעש הוא 'הודיס'. בר רפאלי משליכה מעליה את הבורקה, תחת הסיסמה, "פרידום איז בייסיק". מחאות רבות הובילו לגניזתו. "נכון, זה היה אקט קיצוני. אבל אני לא יודע אם רק לרעה. עובדה - אנחנו מדברים על זה גם עכשיו", הוא קורץ. "אותי בכל אופן הוא סיבך כהוגן. חטפתי מכל מיני כיוונים. הייתי אמור גם להוריד, וסירבתי. כי לי לא נעים לזלזל בדת אחרת. אבל תשמע, זה נורא מצחיק. כילד חרדי בישיבה, מה הדבר שהכי רחוק ממך? בר רפאלי. ותוך שנה זה נעלם! אחרי שנה, אני איתה על אותו סט. כמו כוכב רוק. הזוי. נורא מצחיק, בעצם, באיזו קלות כל זה קרה".
אז תגלה. במה אתה הכי טוב?
"לגרום לאנשים לחשוב שאני אינטליגנט".
× × ×
המקום שבו אתה באמת מהווה סכנה הוא מול החילונים. אתה מסך העשן, עושה סרטונים נורא נחמדים על הקהילה החרדית, אקזוטיקה כזו. נורא נוח לחילוני להגיד, "מלך הוא אחלה", למרק את המצפון שלו – בזמן שיש מחלוקות קשות וקרע הולך וגובר. גיוס, עבודה, הדרת נשים ועוד.
"חד־משמעית, אני מהווה יותר סכנה לעולם החילוני, ואתה הראשון שעולה על זה", הוא צוחק. "כי מאוד קל לקבל אותי. גם המראה שלי, וגם השפה ה'חילונית לגמרי' שלי. ויש בזה גם הרבה אחיזת עיניים. קל לי להשתלב בשיחה, ורק אחר כך להתעניין. את 'מלך האריות', למשל, לא ראיתי מעודי. אבל אתה יכול לנהל שיחה חופשי. אני נותן לחילונים משהו שקל להם לאהוב, אפילו קל מדי. זה - ביחד עם העובדה שאני לא נוגע בסוגיות הליבה הטעונות.
"אבל רק כביכול. תקשיב: זה שהתגייסתי, למרות שבקלות יכולתי להשתחרר - אין בזה אמירה? בכל תמונה שלי על מדים יש אמירה. ביום הזיכרון בחיפה עברה לידי אמא עם ילד בן שלוש. והוא אמר, 'היי מאמע, קיק וי שיין!' תראי איזה יופי. תחשוב רגע: יכול להיות שהוא לא ראה עד היום חרדי במדים! אבל אחרי שהוא ראה אותי - הוא יגדל אחרת. כמו שאני לא מדבר על יציאה לשוק העבודה. אבל ברור שאני גורם לזה לקרות. פשוט החלטתי לא לגעת בנושאי הליבה ולא להשמיע את דעותיי בסרטים. כי לא אגיד דברים שלאנשים קשה לשמוע. אגיד מה שיקשיבו ויחייכו".
נו באמת. אז בוא, כמו שאתה עושה סרטונים מגניבים על הבדלי הלבוש בין חרדים, או איך עושים קוגל – תסביר לי את הפטור מהגיוס ואת הצורך לממן את תלמידי הישיבה.
"בבקשה. אני מאמין לחלוטין בקיום קהילת לומדי תורה. ומאמין גם בקיום צה"ל. תלמיד ישיבה שלא לומד, חייב להתגייס. אבל מי שכן? אני באמת ובתמים מאמין בתלמוד תורה שיגן עליי. על אמת! תסתכל על מלחמת המפרץ. כמה טילים היו בבני־ברק? אפס".
די נו. אתה לא באמת מאמין בזה!
"אני כן! לא כל דבר הוא רציונלי. מבחינתי, קהילת לומדי התורה שומרת עלינו בדיוק כמו צה"ל. ועוד משהו שיעצבן ישראלים: אם צריך להצביע מה אתה סוגר קודם, את צה"ל או את הישיבות - ברור לכולנו מה אני מצביע. לסגור את צה"ל! תסתכל על מבחן ההיסטוריה. צה"ל ייסגר הרבה לפני שכל הישיבות ייסגרו. ואתה בכלל לא יודע כמה זה קשה לשבת וללמוד שם, 12 שעות. אם הייתי יכול, הייתי לומד שם".
כן, קריעת תחת. הרבה יותר קשה מלשכב בבוץ במארב, או לגרז טנק במדבר. והוא עוד מקבל על זה כסף! מה, אתה לא מבין למה חילונים רותחים על זה?
"לגמרי. אני מבין את החייל ואת אמא שלו שכועסים עליי. אבל כמו שאלירן מלכה כתב ב'שבאבניקים': האם היית מוכן לשלוח את הבן שלך לצבא חרדי? לא. אז אותו דבר. תניחו להם".
נגיד שבסדר. רק למה שהציבור ישלם על זה?
"כמה עלה למשלם המיסים השיפוץ של הבימה? וכמה החרדים הרוויחו מזה? כמה עולות במות ביום העצמאות? יש המון דוגמאות כאלה שאנחנו לא נהנים. כל משרד התרבות והספורט מושתת על משהו שאין לחרדים צורך בו. 800 מיליון שקל בשנה שידור ציבורי? אני יורק לבאר שאני שותה ממנה, אבל שידור ציבורי זה לא משהו שחרדים נהנים ממנו! פרט לשידורי 'מורשת', שזה ממילא משהו ששומעים דתיים, שמשלמים מיסים ועושים צבא. 800 מיליון בשנה!"
כרגע משרתים, וגם זה בנדיבות, בערך אחד מעשרה צעירים חרדים. זה נשמע לך נורמלי?
"כן. כי 'תורתם אמנותם' זה משהו שהסטטוס־קוו מכיר בו, כזכאי לדחיית שירות. יש לך טענות? תפנה לדוד בן־גוריון. (צוחק) דובידל גרין דפק אותך! הוא היה על קוצים להחתים רבנים כדי להקים מדינה, הם עזרו לו בתמיכת האו"ם - אז ברור שמגיעה לנו הפריבילגיה הזאת. מה, אתה רוצה לתקן למפרע?"
אבישי בן חיים טוען שגם המספרים על גיוס החרדים הם בלוף. לא 6,600 חיילים. מדביקים כל מיני חוזרים בשאלה ונפלטים ממסגרות. בקושי 66.
"אם אעשה סדרה על חרדים, משפט הפתיחה יהיה: 'אני מרשה לצפות בזה, בתנאי שאתה לא מאמין לאף מילה של אבישי בן חיים ואמנון לוי'. שים אותם בצד. שניהם צריכים להתפרנס ממשהו. בונים תיאוריות ומפמפמים אותן. אבל הדור הצעיר צריך להאמין לי, ולא להם. אני רואה את העתיד, התקווה והשינוי. הם רוצים עכשיו 700 אלף חרדים בצה"ל. וזה לא יקרה! תדברו יותר מדי, יבואו אולי 300. תסתמו, יבואו 7,000. מה באתם לבלבל את השכל?"
והעניין השני שהייתי רוצה לראות סרטון שלך. תסביר לי למה מוצדק ש־45 אחוז מהגברים החרדים לא יוצאים לעבוד. זה שפוי בעיניך?
"לא. לא שפוי. איך אמר ר' יואליש (מייסד סאטמר)? רוצה סגולה לפרנסה טובה - צא לעבוד! זה לא שפוי בעיניי, ואם יש אדם שנשכב על הגדר, להילחם בחרדים שלא יוצאים לשוק העבודה, זה אבא שלי. על זה גדלתי, והוא חטף על זה מכל הכיוונים. אם יש משהו שישבור את החרדיות, זה עול הפרנסה".
תבטל את הקצבאות, וכולם כמו טעטלך ייצאו להתפרנס.
"לא! תבטל את הקצבאות?! מחר כולם ייצאו לרחובות. אתה תגיע לדו־קיום מהצורך בקיום: יהיה לו קשה עם המשכנתה, עם יוקר המחיה, ובסוף הוא ייצא לעבוד. רק אל תלחץ עליו אתה!"
נו, אז בסוף אתם נלחמים.
פעם 'ישראל חופשית' איימו לעשות מסיבת רחוב בשבת בבני־ברק. כתבתי, בואו נראה אתכם! הרב שלנו מסמן עם האצבע, 800 אלף איש יוצאים עליכם. אז באמא שלכם? זה באמת הכוח שלנו. זה הצבא שלנו. ובסוף, אם חמאס יעצבן יותר מדי, אנחנו רצים לתוך עזה" (צוחק).
למה לא תתאימו את עצמכם?
"תתאימו אתם את עצמכם! תקשיב: צה"ל ייסגר לפני הישיבות. הבימה תיסגר לפני פוניבז'. עוד נבוא לעשות פה, ברחבת הבימה, את שמחת בית השואבה. במקום טקס אירוויזיון צבעוני, יהיה פה ל"ג בעומר, שטיח כתום לכל המשלחות מהעולם, מביא יותר תיירות, עולה פחות כסף, אירוע מסודר בלי רעשי רקע".
במדינה שבה הגברים לא עובדים, מדרכות נפרדות לנשים מכוסות, ואין צבא בכלל.
"לא, אתם תמשיכו להיות בצבא. וגם אני אישית, אם תרצה".
