yed300250
הכי מטוקבקות
    סיפורה של שפחה
    7 לילות • 28.05.2019
    אישה בונה אישה שורפת
    עם חוקי ההפלות החדשים בארה"ב ומשפחות שמופרדות בגבול, העונה החדשה של 'סיפורה של שפחה' ממשיכה להדהד את המציאות וכולם הולכים להמשיך לכאוב, אפילו יותר: מתלבושות שמשאירות רק את העיניים והאף חשופים, עד לשפתיים של השפחות שמחוברות במהדק כדי שלא יוכלו לדבר. אבל בביקור על הסט, יוצרי הסדרה מבטיחים שהפעם הסבל הולך להשתלם. סוף־סוף נראה מאבק אמיתי ואולי אפילו נרחם על המפקד ווטרפורד
    ציפי שמילוביץ, טורונטו

    אן דאוד שוכחת לפעמים שבחיים האמיתיים היא די דומה לדודה לידיה, היא כמעט לא מתאפרת ורק השיער נראה אחרת. זה מוביל לסיטואציות משעשעות־אך־מטרידות. "בדרך כלל אנשים לוקחים צעד אחורה", היא אומרת, "אני כבר יכולה לראות לאן זה הולך ומנסה לעצור לפני שהם נכנסים לפאניקה. הייתי בשדה התעופה ואישה ניגשה אליי ושאלה, 'מאיפה אני מכירה אותך?' היה לי קצת זמן עד הטיסה אז החלטתי לשחק עם זה. אמרתי, 'אני גרה בניו־יורק, אולי משם?' לא, לא משם, אז מאיפה. בסוף שאלתי, 'את רואה טלוויזיה?' כן. ׳סיפורה של שפחה?' היא הביטה בי כמה שניות, אפשר היה לראות איך זה מתעכל לה במוח, ואז פשוט הסתובבה והסתלקה בלי להגיד כלום. זה היה כל כך מתוק. פרצתי בצחוק היסטרי באמצע הטרמינל, זה בטח הפחיד את כולם עוד יותר".

     

    דאוד היא לא היחידה בקאסט של הסדרה הופכת־הבטן שסופגת ריקושטים מחוץ למסך. ג'וזף פיינס עובר חוויות דומות. "לפעמים נשים אומרות, 'היי, אני מכירה אותך', ואחרי כמה שניות הן משפילות מבט, 'או, זה פרד ווטרפורד'. לפחות עד עכשיו אף אחת לא הרביצה לי, אבל כמו שדברים נראים בעולם האמיתי, אולי גם זה ישתנה. פרד הוא כבר לא כזאת דמות בדיונית".

     

    כאשר עלתה העונה הראשונה של 'סיפורה של שפחה', ממש במקביל לכניסת דונלד טראמפ לבית הלבן וצבירת הכוח חסרת התקדים של הימין הנוצרי בארה"ב - התקשה הרוב הליברלי באמריקה להחליט איך להגיב אליה. "הייתה כמעט שמחה, כאילו היינו חלק מתנועת ההתנגדות לטראמפ", אומרת דאוד, "כשדיברו אז על 'סיפורה של שפחה' בקונטקסט של המציאות, זה היה בעיקר כהומור שחור. אבל בעונה השנייה, כשכבר ממש חיינו במשטר של טראמפ, זה הפך הרבה פחות משעשע. את מבינה שזה לא עומד להיגמר מהר, זכויות אדם וזכויות נשים נרמסות בקצב מפחיד, והרבה יותר קשה לעשות את הסדרה הזאת כשאנחנו תחת טראמפ".

     

    לפני שנה, כשהוחלט לסיים את 'ויפ', אמרה ג'וליה לואי דרייפוס שהסדרה הפכה מסאטירה לדוקו מייאש. 'סיפורה של שפחה' עוברת תהליך דומה, אם כי בלי הצחוקים. רק החודש חתמה מושלת מדינת אלבמה, קיי אייבי, על חוק שמבטל לחלוטין את חופש ההפלות במדינה. בתמונת החתימה ששיחררה לשכתה, הייתה אייבי לבושה באדום־לבן וספק אם הבינה שהצבעים האלה מתקשרים לסדרה שמזהירה את העולם בדיוק ממנה, דודה לידיה שכמותה. כמה ימים לאחר מכן הופיע מושל דרום קרוליינה בטלוויזיה, וחיבר בין איסור על הפלות למסירת התינוקות לזוגות חשוכי ילדים, וזו כבר הייתה ממש גניבה ספרותית בוטה ממרגרט אטווד.

     

    מתחילת 2019 העבירו שמונה מדינות חוקי הגבלה קשים מאוד נגד הפלות. במדינות שמרניות רבות יש רק מרפאה אחת שמספקת שירותי הפלות, ועשרות מפגינים מאיימים על הנשים שמגיעות כשהן מכוסות ראש כדי שלא יזהו אותן, ומקבלות ליווי קבוע של מתנדבים. "המציאות משגעת אותי", אומרת דאוד, "משגעת ומדכאת. ואגיד לך את האמת, אני מאוד פוחדת".

     

     

    × × ×

     

    העונה השנייה של 'סיפורה של שפחה', הסדרה שיצר ברוס מילר על פי הקלאסיקה של מרגרט אטווד והפכה את ערוץ שירות הסטרימינג 'הולו' מפרח קיר למסמר המסיבה - הסתיימה בהחלטה שוברת הלב של ג'ון לתת את ניקול התינוקת לאמילי, ולא לעלות על הרכב שהיה מוציא אותה מגלעד. לצופים שסבלו במשך שתי עונות של סצנות מהקשות בהיסטוריה של הטלוויזיה, זו הייתה כמעט מכה אחת יותר מדי. ההחלטה הזאת מהווה את הבסיס לעונה השלישית שתתמקד בבניית תנועת התנגדות של ממש ותיתן, אומרים, ניצוץ של תקווה. או לפחות זה מה שמבטיח הסלוגן החדש: Blessed Be The Fight.

     

    אן דאוד
    אן דאוד

     

     

    "כן, היה הרבה כעס על מה שג'ון עשתה בסוף העונה שעברה", אומר מפיק־העל וורן ליטלפילד, "'איך היא הייתה יכולה לחזור לשם?!' אבל יש לזה סיבה טובה. אנחנו מתחילים את העונה החדשה עשר דקות אחרי סוף העונה הקודמת ועונים על השאלה".

     

    אתה לא חושש שלקהל יימאס לקבל כל כך הרבה מכות בראש בלי שום תגמול?

     

    "ג'ון היא גיבורה, החזרה לתוך הגיהינום היא חלק מהגבורה שלה, ואני בטוח שהסבל של הצופים ישתלם. העונה הזאת תעסוק בהתרחבות ההתנגדות ובמה שנדרש כדי לאחד כוחות ולהילחם נגד המשטר".

     

    "לאחד כוחות ולהילחם נגד המשטר" נשמע מוכר.

     

    "אנחנו לא מנהיגי המחתרת, אנחנו מספרים מותחן פוליטי שמבוסס על הספר של מרגרט, וגם על המציאות. מגיעים אלינו אנשים מהאו"ם שמספקים לכותבים מידע על דברים שקורים בעולם. גם הפתיחה המאוד־קשה של העונה השנייה, שהרבה אנשים פשוט לא יכלו לשאת, היא מציאות. הרג המוני ופומבי של נשים מתרחש בהרבה פינות בעולם. אנחנו מציגים גרסה מושכלת של איך משטר גלעד היה נראה באמריקה".

     

    הספר של אטווד הוא יצירת מופת נשית קריטית, ועכשיו הוא משמש כצורה של בידור להמונים. זה צורם לכם?

     

    "זה משהו שאנחנו מודעים אליו ומדברים עליו כל הזמן. זה אתגר לא פשוט, במיוחד באווירה הנוכחית שבה שום דבר ממה שקורה הוא לא בידור".

     

    את 'סיפורה של שפחה׳ מצלמים בטורונטו, שגם יכולה להתחפש לכל עיר גדולה בארה"ב, וגם נותנת הקלות מס גדולות להפקות הוליוודיות. הקנדים מאוד גאים לארח את הסדרה, והם אפילו יותר גאים בכך שקנדה היא המקלט לאלה שרוצים לברוח מארה"ב, גם בטלוויזיה וגם במציאות - ב־2018 היה מספר האזרחים האמריקאים שביקשו 'מקלט מדיני' בקנדה גדול פי שישה מאשר ב־2016.

     

    סט העונה השלישית של 'שפחה' שונה מהותית מזה של שתי העונות הראשונות. שריפת בית ווטרפורד - אירוע שהתקבל על הסט בפתיחת בקבוקי שמפניה - פינתה מקום, גם בסיפור וגם בתקציב. "ועכשיו יהיו שינויים דרמטיים״, אומר ליטלפילד. ״המסע לוקח אותנו לוושינגטון הבירה, שהיא גלעד על סטרואידים. יש הבדלים גדולים בין אזור בוסטון שהיינו בו עד עכשיו, לאגרסיביות הקיצונית עוד יותר של וושינגטון".

     

    האגרסיביות הזאת תתבטא בפרטים משמעותיים כמו תלבושות שמותירות רק את העיניים והאף חשופים. השפתיים של השפחות בבירה מחוברות במהדק כדי שלא יוכלו לדבר, מה שגורם לכולם להתגעגע לליברליזם של גלעד. אפילו לידיה חושבת שהחבר'ה קצת הגזימו.

     

    ברדלי וויתפורד
    ברדלי וויתפורד

     

    "וושינגטון זה יותר מדי בשבילה", אומרת דאוד, "בדיוק כמו ששריפת הבנות והסרת העיניים היו מוגזמות בעיניה. היא חושבת שצריך להתייחס לנשים האלה בכבוד".

     

    את אומרת שיש לה גבולות.

     

    "אני רואה שאת מגלגלת עיניים, אבל בדרך המצחיקה שלה באמת אכפת לה מהבנות. היא מעורבת בחיים שלהן כי זה כל החיים שלה, אין שום דבר אחר שהיא רוצה לעשות".

     

    העובדה שאני מדברת איתך מבהירה שלידיה שרדה את ניסיון הרצח, תודה לאל.

     

    "תודה לאל".

     

    איך זה משפיע עליה?

     

    "זה עירער אותה, היא לא ראתה את זה בא, והיא פוחדת. יש חלקים בה שיהפכו אפילו יותר אכזריים כי היא הבינה שאיבדה שליטה, אבל יש לה גם יותר מודעות למה שהשפחות עוברות. השנה נקבל את סיפור הרקע שלה שיעזור להבין מה קרה לה. מפלצות אנושיות לא נוצרות בוואקום".

     

    מפלצת אנושית אחרת שלא נוצרה בוואקום היא פרד ווטרפורד. העונה שעברה נתנה פתח קטן להבנה מהיכן הוא הגיע, מה שלא הופך אותו לאדם פחות נורא השנה. "הוא מתחיל את העונה במקום רע מאוד", אומר פיינס, "לקחו לו את התינוקת, את הבית, הספרייה, הכל עלה באש. פרד המסכן, לא נשאר לו כלום. כמעט מרגישים רע בשבילו, למרות שהוא באמת איש נורא".

     

    ואם פרד סובל, מה תגיד סרינה ג'וי, אם כי למען האיזון המגדרי, איבון סטרהובסקי סבורה שגם היא אדם נורא. "בראש שלה סרינה מרגישה שהיא קורבן כי זה גורם לה להרגיש יותר טוב כשהיא מתנהגת כמו טורף. אני תמיד מנסה למצוא את הלב במה שהיא עושה, כי אני החברה הכי טובה שלה וצריכה להבין אותה, אבל זה קשה כי היא איומה. אני יכולה להרגיש מאוד מלוכלך להצדיק את מה שהיא עושה".

     

    ספק אם יש עוד מישהו בטלוויזיה שבוכה יותר ממך. איך יוצאים מזה בסוף היום?

     

    "אני מנסה לא לחשוב על כך יותר ממה שצריך, אבל לפעמים זה כאילו אני באה לעבודה לבכות. העונה הזאת שונה לגמרי, כי אני עושה אותה כשיש לי תינוק משלי. הוא היה בן שישה שבועות כשהתחלנו לצלם, ובאתי איתו לסט וזה סוג אחר לחלוטין של הכנה נפשית. לפני כן לא באמת הבנתי את הקשר שיש לאמא עם הילד שלה, עכשיו אני מבינה. מאידך, חסרות לי הרבה שעות שינה וזה עוזר כשאני צריכה לבכות".

     

    איפה מוצאים את סרינה בעונה החדשה?

     

    "בוכה".

     

    זה לא ספוילר.

     

    "היא אומללה. היא מתייסרת סביב ההחלטה לוותר על ניקול, ומערכת היחסים שלה עם פרד איומה".

     

    הוא חתך לה אצבע. זה מחסל נישואים.

     

    "כן, זו בעיה. אני חושבת שהיא הבינה מי הוא באמת וזה פותח הרבה אפשרויות בעונה הזאת".

     

    אחרי הפרק הראשון של העונה שעברה, הרבה אנשים פשוט נשברו, וגם את אמרת שקשה לך לראות את הסדרה.

     

    "זה סיוט, אבל יש גם את התפיסה שאומרת, 'הדברים האלה קורים ברחבי העולם, אז תפסיקו להתבכיין ולפחות תראו את זה בסלון הנוח שלכם', ואני חושבת שבמציאות של היום ככה צריך להתייחס לזה".

     

     

    × × ×

     

    העונה השלישית של 'סיפורה של שפחה', שתעלה בישראל ב־6.6 (בצמוד לארה"ב ב־HOT HBO וב־VOD) תיפתח ברצף של שלושה פרקים לפני שתחזור לקצב של פרק בשבוע. במסגרת השינויים הרבים ייכנסו לתמונה בני הזוג ווינסלו (כריס מאלוני ואליזבת' ריסר), שהחיים המאושרים ואין־ספור הילדים שלהם, רק יאמללו את פרד וסרינה עוד יותר. יהיה גם תפקיד גדול בהרבה לברדלי וויתפורד - מי שפרץ בשנות האלפיים בתפקיד ג'וש ליימן, היועץ המקסים והאולטרה־ליברל של הנשיא בארטלט ב'הבית הלבן‘ והגיע לקראת סוף העונה שעברה כקפטן לורנס האניגמטי. אחד הסטים החדשים של העונה הוא הבית של לורנס, שעל קירותיו מפות עם תרשימי מרכזי ההתנגדות. לא במקרה, המרכזים האלה הם ניו־יורק, שיקגו, וכמובן קליפורניה.

     

    "לורנס קצת מזכיר לי את רוברט מקנמארה, מזכיר ההגנה שהוביל למלחמת וייטנאם", אומר וויתפורד, "אדם מבריק, הגון, אנושי, ואיכשהו הוא היה אחראי למוות של שני מיליון איש. לורנס יודע שהוא עושה דברים איומים בגלעד וזה מפריע לו, אבל בראש שלו הוא גם מציל את העולם".

     

    קראת את הספר של אטווד?

     

    "קראתי אותו כשהוא יצא בשנות ה־80 ואז חשבתי שזו הייתה תגובה לשמרנות של עידן רייגן. כשהגיע התפקיד הזה, הייתה בי תחושה של רלוונטיות איומה, כי יחסית לימין של היום, רייגן זה ברני סנדרס. שנאת נשים זה לא באג בימין הקיצוני, זה הדי־אן־איי. הם מקובעים באובססיה של שליטה על גוף האישה, אפילו יותר משהם גזענים.

     

    "זו סדרה שלא ידעה שהיא תהפוך כל כך רלוונטית, ובהתחלה אולי היה יותר קל לעשות אותה כי זה הרגיש כמו מדע בדיוני. לא עוד. כשכל נושא הפרדת המשפחות בגבול בער, בדיוק צילמנו פרק שעסק בזה. ההקבלות האין־סופיות עושות לי סיוטים בלילה. באמריקה אנחנו אולי עוד לא ממש בגלעד, אבל מאן, אנחנו קרובים".

     

    מה קרה לאמריקה בין ׳הבית הלבן׳ ל׳שפחה׳?

     

    "אני חושב שאנשים נעשו שאננים והתייחסו לדמוקרטיה ולפלורליזם כמובנים מאליהם, כאילו כבר לא צריך להיות ערניים לגזענות, הומופוביה ומיזוגיניה. החברים הפרוגרסיביים שלי היו עסוקים בלהשתזף ולשבת במסעדות, בזמן שהימין השתלט על בתי המשפט ועל בתי הממשל. יש תפיסה ליברלית נאיבית שחושבת שתרבות מביאה שינוי אמיתי. אני לא מאמין בזה. 'וויל וגרייס' שינתה את היחס להומואים בחברה, אבל זה לא עזר להם לקבל זכויות. המקום שבו אתה עושה שינויים אמיתיים הוא הפוליטיקה. בגלל זה הימין באמריקה שולט עכשיו לגמרי למרות שהם מיעוט בציבור. הם השאירו לנו את הכיף של 'וויל וגרייס', ודאגו לשים הומופובים בבתי המשפט. אני רוצה להאמין שאלה פרפורים אחרונים של פריקים רגרסיביים, אבל אני לא יכול להגיד שאני בטוח. נרדמנו בשמירה, אני מקווה שלא התעוררנו מאוחר מדי".

     

    'סיפורה של שפחה' סוגרת עבור וויתפורד מעגל נוסף - עבודה לצד אליזבת' מוס. בפעם הקודמת היא הייתה זואי, בתו הצעירה של הנשיא בארטלט, היום היא לא רק אחת השחקניות הטובות בדורה, היא גם אחד ממפיקי הסדרה, כוח טבע של ממש ודמות נערצת מקיר לקיר על הסט.

     

    ״היא עובדת יותר קשה מכל שחקן שראיתי, היא נמצאת כמעט בכל סצנה, וכל סצנה שלה זה ייסורים איומים״, אומר וויתפורד. ״אני מסתכל עליה וחושב לעצמי, 'כמה יהירים אנחנו הגברים שלא מבינים שנשים הרבה יותר טובות וחזקות מאיתנו'. או שאולי אנחנו כן מבינים את זה ובגלל זה מנסים לשלוט בהן".

     

    "אנחנו עושים סרט קולנוע באורך של 13 פרקים, 20 לוקיישנים בכל פרק, הפקה סופר־שאפתנית, אבל האתגר הכי גדול שלנו הוא לדאוג שליזי מוס תשרוד", אומר וורן ליטלפילד, מפיק הסדרה. "היא מביאה כוח, כושר גופני, תובנות יצירתיות, והיא המנהיגה על הסט, כי אם היא לא מתלוננת, אז מי כן יעז להתלונן?"

     

    זה לא רק מוס. העבודה בסביבה כל כך נשית משפיעה על הצוות כולו, וגם על קבלת ההחלטות את מי להעסיק וכמה לשלם. ״יוצר הסדרה ברוס מילר ואני מודעים לכך שאנחנו לא נשים", אומר ליטלפילד, "יותר ממחצית הפרקים שלנו מבוימים על ידי נשים, רוב ראשי המחלקות שלנו מלכתחילה היו נשים".

     

    כמפיק שעבר הכל בתעשייה אתה מרגיש שינוי בעקבות 'מי טו' והדרישה לשוויון?

     

    "שינוי תהומי. פעם היינו פותחים את פנקס הצ'קים ולא חושבים פעמיים לפני שהחתמנו רק גברים. היום אלה שיקולים רציניים, והטלוויזיה מקדימה את הקולנוע בהרבה".

     

    עבור דאוד, 63, 'סיפורה של שפחה' זה נס שלא העזה לחלום עליו. "יש לי כל כך הרבה מזל. לפני 30 שנה אמרתי לעצמי, 'את בת 34, את לא יפה, מה בדיוק תעשי בהוליווד בעוד כמה שנים'. פשוט נכנסתי להכחשה. 'יהיו תפקידים, תתרכזי בזה'. איזו הקלה זה לגלות עכשיו שיש עוד דברים שלא דורשים להיות בת 21 עם ישבן קטנטן. לא יודעת מה הייתי עושה. אני לא אומרת שסיפורים על גברים לא מעניינים יותר, אבל אנחנו בפיגור כל כך גדול. זה מדהים, מדהים מה שקרה".

     

    'סיפורה של שפחה' כבר נפרדה מהספר של אטווד, אבל הסופרת בת ה־79 עדיין מעורבת בכל פסיק. והיא עובדת על ספר המשך, שיוצרי הסדרה מצפים בקוצר רוח לקרוא. עד אז, הם מתכוונים להמשיך לחבק את התפקיד שהטילה עליהם ההיסטוריה בלי שיבקשו אותו.

     

    באחד מימי הסערה הגדולה סביב מינוי השופט העליון ברט קוואנו - שגם הואשם בניסיון אונס והוא גם מתנגד חריף להפלות - צילמו סצנה במול של וושינגטון, מתחת לאנדרטה של לינקולן. עמדו שם מאות שחקניות־שפחות באדום־לבן, מוקפות תיירים משועשעים ומבוהלים.

     

    "זה היה כל כך עוצמתי", אומר ליטלפילד, "הזכיר לכולנו את העקרונות שאמריקה נוסדה עליהם: שוויון, חירות, דמוקרטיה. אנשים צריכים לבוא לוושינגטון לפני הבחירות כדי להיזכר מי אנחנו. יום הצילומים הזה השפיע על כולנו באופן שלא ציפינו לו. המראה של כל כך הרבה נשים בלבוש שהפך לסמל שאף אחד מאיתנו לא רצה, העביר בנו צמרמורת. אני מקווה שבעתיד ידברו על הסדרה שלנו רק כדוגמה לטלוויזיה משובחת ולא כמשהו שהיה תמרור אזהרה מוחשי מאוד".

     

    impikk@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 28.05.19 , 21:32
    yed660100