נתונים עגומים: רבע מבארות המים בישראל מזוהמות. החדשות הרעות עוד יותר: המצב רק ילך ויחמיר בשנים הקרובות. בתל־אביב, לדוגמה, פעלו בעבר כ־75 בארות מים, כיום פעילות שבע בארות בלבד. למציאות הקשה הזו עלולות להיות השלכות חמורות עבור משק המים בישראל. נכון, 80 אחוז ממי השתייה שלנו מותפלים, אבל המומחים מזהירים כי הפקרת בארות המים ומי התהום והסתמכות בלעדית על מים מותפלים יכולה להוביל לתוצאות מסוכנות.

דוח של אדם טבע ודין מגלה כי מאז שנת 2000 נסגרו למעלה ממאתיים בארות מים בישראל בגלל זיהום. לדברי מחבר הדוח, אסף בן־נריה, הזיהומים במים נגרמים כתוצאה מעודפי דישון שמחלחלים משדות חקלאיים ודלקים ופסולות שונות של מפעלים תעשייתיים. המדינה, מצידה, לא עושה כמעט כלום כדי לתקן את המצב. "באופן אירוני, דווקא 'הצלחת' מתקני ההתפלה מביאה את המדינה לזנוח את משאבי המים הטבעיים שלה", אומר בן־נריה. "סוגיות כמו זיהום מי תהום ובארות מזוהמות מהוות עבור המדינה טרחה מיותרת, כשברקע תוכנית גרנדיוזית להכפיל את מספר מתקני ההתפלה בשני העשורים הקרובים. בנוסף, בהסכמים עם היזמים שמפעילים את מתקני ההתפלה המדינה מתחייבת לרכוש מהם כמות מסוימת של מים. זאת עוד סיבה שלא מתחזקים את הבארות ומטפלים בזיהום במי התהום".

אם מי התהום מספקים את המחסור במי שתייה, למה הזיהום בבארות הוא בכלל בעיה?

"אין ויכוח על כך שמתקני ההתפלה מאפשרים אספקה רציפה של מים בחבל ארץ שהולך ומתייבש כתוצאה משינוי האקלים. אבל אסור לשכוח שהתפלה היא לא פתרון קסם ויש לה מחירים כבדים. מתקני ההתפלה צורכים כמויות אדירות של חשמל, מים מותפלים יקרים יותר באופן משמעותי ממים טבעיים, הם מספקים לציבור מים כמעט נטולי מינרלים כמו מגנזיום ויוד, ויש להם השפעה הרסנית על הסביבה הימית. שלא לדבר על תרחיש שבו ינסו לחבל ולפגוע במכוני ההתפלה".

מפת הבארות המזוהמות

אלופי העולם בהתפלה

המים המותפלים נכנסו למערכת הארצית ב־2005 וסיפקו 5% מצריכת המים הביתית. על פי דוח המים של אדם טבע ודין ל־2019, בשנה החולפת הותפלו בישראל כ־640 מיליון מטר־קוב מי ים — עשרה אחוזים יותר מאשר ב־2017. המים המותפלים מהווים כיום כ־80 אחוז ממי השתייה בממוצע, ולאור התקדמות המכרזים להקמת שני מתקני התפלה נוספים, אחד בגליל המערבי והשני בשורק (בסמוך למתקן הקיים), צופים כי האחוז הזה צפוי רק לעלות בשנים הקרובות.

"מחר זהו יום איכות הסביבה הבינלאומי, אלא שבארץ שלנו למרבה הצער נושא שהוא קיומי לציבור אינו מעניין כלל את מקבלי ההחלטות, וגם הציבור לא מודע למצב", מציין עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין. "ישראל מחפשת תמיד פתרונות קסם והנה היא מצאה את פתרון הקסם הקרוי התפלה. למעשה אנחנו אלופי ההתפלה ואף נחשבים לאחת המדינות המובילות בעולם בתחום. דבר חיובי לכשעצמו אם הוא לא היה מתקיים במקביל לסגירת מאות בארות מים טבעיים בגלל זיהומים. יש לכך השלכות סביבתיות, בריאותיות ואסטרטגיות".

ממש כמו מתקני הגז, גם לפגיעה במכוני ההתפלה יכולות להיות השלכות ביטחוניות חמורות, משום שבארות המים המזוהמות לא יוכלו לספק תחליף למי השתייה במקרה חירום. "האידיאל", אומר עו"ד ברכה, "היה לו מקבלי ההחלטות היו מבינים שאסור לנו לשים את כל הביצים בסל אחד. אסור לנו להסתמך אך ורק על התפלת מים לשתייה אלא להגדיל ולגוון את המקורות שלנו. ואת זה ניתן לעשות בתנאי שהמדינה תשקיע משאבים בטיפול בכל בארות המים שניזוקו וזוהמו במשך השנים".

"למרות שמתקני ההתפלה הם פתרון שמציל אותנו ושומר אותנו מעל הקווים האדומים, ומאפשר לנו לשתות מים מהברז, אנחנו רואים שבארבעה מתוך חמישה מתקנים להתפלת מי ים נתגלו לאחרונה ליקויים", מוסיף בן־נריה. " לדוגמה, אחד המתקנים סיפק מים מלוחים באחוזים גבוהים ממה שהתחייב. במתקן אחר המים המותפלים רוויים בסידן שגורם למים להיות הרבה יותר קשים וכדי להתגבר על כך 'מקורות' צריכה להעביר את המים תהליך שמעלה את המחיר".

עו"ד ברכה מוסיף: "יש לזה השפעה כלכלית על כולנו. המים המותפלים יקרים יותר, והעלות נופלת על כתפי הצרכנים בחשבון המים. אגב, בעבר כל גורם שהוביל לזיהום מי התהום — מפעלים, חקלאים וכו' — היו צריכים להשתתף כלכלית בתיקון הנזק. היום זה כבר ממש לא כך. אם היו משקיעים בטיהור מי הבארות, היינו מגדילים מצד אחד את המקורות שלנו לאספקת מי שתייה בארץ, ובנוסף הצרכן הסופי היה מקבל מים איכותיים מאוד. משמע, נכון שכיום מי השתייה מהברז נקיים אבל עדיין חסרים בהם מינרלים ומגנזיום. המצב האידיאלי שאליו אנחנו שואפים להגיע הוא שילוב בתמהיל של מים מותפלים עם מים מהבארות. התוצאה תהיה מי שתייה הכי איכותיים שאפשר לקבל וגם ביטחון למקרה חירום".

גם מי התהום הם לא פתרון אידיאלי.

בן־נריה: "נכון, אבל עדיין מי התהום הם תוכנית החיסכון שלנו — זה המקום שבו אנחנו אוגרים מים לשעת חירום. כשלא מטפלים בכתמי הזיהום ומזניחים את מי התהום — המאגר לשעת חירום נפגע. בכל שנה נסגרות עוד ועוד בארות, כיוון שהזיהום מתפשט ומגיע גם לבארות שעד כה היו נקיות. מלבד שיקום צריך לחדש ולטייב בארות. יש טכנולוגיה שפותחה בחלקה בישראל של מתקני טיוב שמסננים את המים והופכים אותם ראויים לשתייה. להישען על חמישה מתקני התפלה זה משהו שאנחנו כחברה לא יכולים לקבל אותו".

הפתרון: תוכנית לאומית

באדם טבע ודין מציעים תוכנית שתשלב בין המים הטבעיים מהבארות למי השתייה המותפלים. "גם לפי דוח מבקר המדינה על משק המים — המדינה לא נקטה פעולות מספיקות לשימוש בפוטנציאל המים הטבעיים", אומר בן־נריה.

אז מה צריך להיות הפתרון?

"אנחנו עובדים על תוכנית לאומית לשיקום מי התהום ובארות מי השתייה ברחבי הארץ", אומר עו"ד ברכה. "בנוסף, צריך לפעול למיהול מי התהום והמים המותפלים — מהלך כזה יאפשר להחזיר לציבור את המינרלים החיוניים שנעלמו מהמים. חשוב גם להרחיב את מערך ניטור מי התהום לאזורי תעשייה נוספים שבהם קיים פוטנציאל משמעותי לזיהום מי התהום. במקביל אנחנו מגבשים הצעת חוק 'שיקום מי תהום וטיוב בארות', שתהפוך את שיקום מי התהום לחובה, תגביר את האמצעים לאיתור ומניעה של זיהומים, ותסדיר את נושא ההפקה של מים ממי התהום במקרה של זיהום".

מרשות המים נמסר בתגובה: "אין הזנחה של מי התהום ושל הבארות שהזדהמו. נהפוך הוא! לא קיים מחסור בקידוחים ממקורות המים הטבעיים, לא כיום ולא בשנים הקרובות. ההפך הוא הנכון, קיימת יתירות גבוהה המאפשרת שאיבה של כמויות מים גדולות יותר מהמילוי הטבעי החוזר הממוצע.

בנוסף, אנחנו עובדים על החלפה ושדרוג של מאות קידוחים, מסייעים לטיוב ולהשמשת בארות, מתמרצים ומעודדים חידוש ושיקום כלי הפקה, פועלים לשימור אקוויפר החוף, פועלים לניקוי כתמי זיהום גדולים שאותרו במי התהום ועוד. עברנו רצף קיצוני של 5 שנים שחונות (שקדמו לחורף האחרון) תוך עמידה כמעט מלאה בביקושים וללא פגיעה או תופעה בלתי הפיכה — דבר המהווה תעודת כבוד למשק המים הישראלי. מדינות רבות בעולם, המכירות בהישגים אלו, מגיעות ולומדות מאיתנו ומניסיוננו כיצד נכון לנהל משק מים ברצף של שנים שחונות ומחסור.

אנו פתוחים לביקורת (בונה), ומקבלים באהבה גם את מיקוד תשומת הלב לנושאים הרבים שעל הפרק. אך יש לשים לב גם לעשייה הרבה, אשר מתקבלת בפליאה ועל גבול ההערצה בעולם, ובהתעלמות מפתיעה בישראל".•