יערה בנבנישתי זוכרת בדיוק מתי היא התפכחה. זה היה אחרי חודש בתאילנד, שאליה הגיעו היא ובעלה אור, בלי תוכניות מוגדרות מלבד ליהנות. מין טיול אחרי צבא כזה, רק של בני 30. אבל דבר הוביל לדבר שהוביל אותם לריזורט של חברים בקופנגן, שבו התחילו כאורחים ומצאו את עצמם מנהלים ונהנים מכל רגע. "זה התגלגל כפאן", היא נזכרת. "לא היינו צריכים להשקיע יותר מדי. נהייתה קהילה כזו ואנשים עשו יוגה יחד על החוף. זה היה כמו אוטופיה כזו. ומטבח משותף וארוחות בוקר יחד. היו שם רק דברים מגניבים. אז ניקיתי חדרים אחרי שמישהו עזב, אפשר לחשוב. גם בבית שלי אני מנקה. אבל נהייתה מין קומונה מהממת".

אז מה קרה?

"נכנס לריזורט מישהו שלא ישן אצלנו וכנראה שהיה באיזה התקף פסיכוטי. את נכנסת בשמונה בבוקר למקום שעד כה היה מבחינתך פאן ונעים וקהילתי, ורואה אדם משתולל ומפרק את כל מה שעבדת עליו חודשיים. תלש את האינסטלציה מהקיר. שבר מקרר. תלש חלונות. היה באיזה אמוק מטורף. ובעיקר הוא הפחיד את האנשים שהתארחו אצלנו, ומאוד הבהיל אותנו. זה חייב אותנו פעם ראשונה לדבר שם עם המשטרה. אבל ההבנה היא שבתוך התהליך הזה יכול להיות גם חרא וזה עדיין ממש בסדר ועדיין לא קרה כלום".

תסבירי.

"בפעם הראשונה שהולכת לך לטאת גקו על המיטה את בטוחה שהריזורט לא נקי. אחרי שבוע שם את מבינה שזה המקום. הלטאות היו שם לפנייך ויהיו אחרייך. וזה נכון לגבי כל ההבנה שאת נכנסת לסיטואציה קיימת. ובניגוד לישראל, אני מרגישה שזה לא מתפקידי לשנות את המציאות. שיט האפנס בכל מקום, ואם זה היה קורה בארץ זה היה ממש מרסק אותי. המסקנה היא שגם בתאילנד את לא יכולה להיות היפית לגמרי".

טוויסט בעלילה

השנה בחוץ היא אולי 2019, אבל יערה בנבנישתי, ילדת פרחים אמיתית, מנסה לחיות ב־1968, חוץ מבמקום אחד: הקריירה. בנבנישתי, שסוגרת עכשיו שלושה חודשים בתאילנד ונמצאת בארץ לצילומים, היא אחת הדוגמניות המצליחות בישראל. מאלו שאולי לא תמיד מזהים ברחוב, אבל מזהים כמעט בכל פרסומת וקמפיין. בגיל 30, בתיק העבודות שלה אפשר למצוא עבודות למותגים כמו דולצ'ה וגבאנה, דיור, זארה, לוריאל, גרניה, פורד אירופה ויוניליוור ומגוון פרסומות מקומיות. רק ברגע זה היא מקמפנת את אמריקן איגל, פרה, בירקנשטוק העולמית, מיכל נגרין ורשת אפריל. במקביל היא מתחזקת קריירת משחק שהושקה בעונה הראשונה של הסדרה "פאודה", והמשיכה בסדרת הילדים "או בוי", ב"פולמון", בסרט "אקסודוס לשנחאי", ולאחרונה בסדרה "בת אל הבתולה". הדבר האחרון שהיה מצופה ממי שדורגה בעבר במקום השישי ברשימת הדוגמניות הרווחיות בארץ של מגזין "פורבס" הוא הטוויסט בעלילה בדמות נסיעה ארוכה לתאילנד.

את מבינה למה לאנשים קשה להבין את ההחלטה הזאת, לקחת ברייק מהמציאות ולנסוע בלי תאריך חזרה?

"אנשים חושבים שאני עושה את זה כי אין לי ברירה - זה לא יכול להיות שעבדתי מספיק קשה כדי שאני אוכל לבחור באיזה קצב אני מנהלת את החיים שלי עכשיו. שאולי עכשיו יומיים אני עובדת און־ליין ואז עושה קורס יוגה אם אני רוצה ולומדת בישול אם זה מה שבא לי. מה הפואנטה אחרת? זה אמור לשרת אותך, הדברים שאת עושה. אם מה שאת עושה מייצר חרדה וקיבעון למשהו ספיציפי, מה הטעם לעשות אותו? מצחיק בעיניי לבחור במקצוע כמו שלי ואז לחייב את עצמך לחיים של עבודה משרדית סטנדרטית. היום אני מרגישה באי בבית".

מה התגובה הכי מצחיקה של ישראלים שנכנסו לשם וזיהו אותך?

"מישהי ניסתה להגיד לי שזה ממש מגניב שאני נהנית מהדברים הפשוטים, אבל מה שהיא אמרה זה שנורא מגניב לראות אותי מנקה שירותים. אמרתי כן? מה מגניב בזה?"

מה זה עשה לזוגיות?

"בהתחלה זה הטריף אותי. היינו מאה אחוז מהזמן יחד. יותר מזה: אין איך להתנייד בלי טוסטוס ואני לא נהגתי כי לא הוצאתי רישיון. אם רציתי ללכת ליוגה הוא היה חייב להקפיץ אותי. זה מאוד לא מאפיין את החיים שלנו בארץ. זה מאוד חדש. ציפיתי שיהיה לי קשה אחרי שאנחנו רגילים למשהו אחר כל החיים. ובמפתיע זה ממש לא היה לי קשה. זה היה טבעי. הדבר היחיד שכן היה לי קשה זה שאני גרה מחוץ לבית מגיל 18, אני אדם מאוד עצמאי, וזו הפעם הראשונה בחיים שלא יכולתי לבחור בכל רגע נתון מה אני עושה. אבל אמרתי לעצמי שאחת הסיבות המרכזיות שהתחתנתי איתו זה כי אני רוצה לבלות את הזמן שלי איתו. וזה די מדהים".

מי שמנהל את המלון הוא בעלה של בנבנישתי. "ואני בעצם ממשיכה את הקריירה שלי. היום יש לך את כל הפלטפורמות לייצר לעצמך עבודה וזה דווקא מאפשר לך המון גמישות. ואני תמיד הייתי דוגמנית מסחרית. אף פעם לא הייתי דוגמנית אופנה. זה בדיוק המקומות של אינטראקציה של אמת עם הקהל שלך ברשתות".

את בעצם הבת של השכן ממול. זה הטייפ־קאסט.

"כן. ובקטע הכי טוב של זה. לעולם לא תהיה תמונה שלי של שוקינג! איך היא נראית בלי איפור. אצלי אם שמתי מסקרה עשיתי לך טובה. השקעתי (צוחקת)".

אולי דווקא משום שהטייפ־קאסט שלה הוא הבת של השכן, נהיה כזה רעש סביב הנשיקה הלסבית שלה ב"בת אל הבתולה". "וואי, איזה מצחיק זה. באמת. נגיד כשראיינו אותי לפני שזה עלה אמרו לי, 'כמה התלבטת על המערכת יחסים עם דנה (סמו)? התייעצת עם בעלך?' המחשבה לא עברה לי בראש אפילו. אני אפילו לא הבנתי את השאלה! הייתי אמורה לשאול את בעלי אם זה בסדר מבחינתו שאני אעשה תפקיד עם מערכת יחסים חד־מינית? זה לא משהו שחשבתי עליו לרגע. לגבי הרעש שזה עשה, לא הייתי מוכנה לזה ולא לגודל הרעש. מאוד שמחתי שזה קרה, בגלל שזה כל כך מגוחך בעיניי".

מה הייתה מבחינתך נקודת הרתיחה?

"כשאמא של ילדה כתבה לי באינסטגרם שעד עכשיו היא מנטרת את התכנים שהבת שלה רואה, והבת שלה ראתה 'או בוי' כי היו בזה הרבה מסרים חיוביים, והיא מרשה לבת שלה לראות 'בת אל הבתולה' כי היא סמכה על זה שאני שם ואני דמות חיובית, אבל עכשיו עברתי כל גבול. מבחינתה בזה ששיחקתי מישהי שמנהלת מערכת יחסים חד־מינית, שברתי את האמון שהיא נתנה בי כאמא".

מה ענית לה?

"שהדבר הכי בעייתי במה שהיא כתבה זה שיש לה בעיה עם זה. אני עומדת מאחורי זה במאה אחוז וזה בסדר וזה נורמלי ואם יש לבת מחשבות כאלה היא לא איזה מנודה שלעולם לא תמצא את מקומה בחברה. אז אם אני אמורה לחנך את הבת שלך, זה המסר שאני רוצה להעביר לה".

שינוי חברתי

בעולם הדוגמנות היא סוג של סטיית תקן. נולדה ביישוב מכבים רעות, בת רביעית לאם עובדת סוציאלית ולאב פרופסור אמריטוס לעבודה סוציאלית. ככזו, היא מתחזקת אג'נדה חברתית הוליסטית, שמתחילה ביחס לאקולוגיה ולאיכות הסביבה, ממשיכה בטבעונות ומסתיימת בזכויות בעלי חיים. היא התגלתה במקרה בפסטיבל בומבמלה. "לא הייתי אף פעם הילדה שנעמדת במרכז החדר ומושכת את תשומת הלב אליה. גם היום לא. אני לא מופיעה את עצמי. אני יותר מתבוננת. פשוט הגעתי לזה אחרי הצבא כי הבנתי שזו אחלה דרך לעשות כסף".

מה היה הרושם הראשוני שלך על המקצוע?

"הנסיעה הראשונה שלי הייתה למילאנו והייתה נוראית. זה היה כל מה שהוא לא אני. דירת דוגמניות. כולן ילדות. רובן ממזרח אירופה. את כל הזמן בחוויה של חוסר הצלחה: מגיעה לאודישן עם עוד 50 בנות, ומסתכלים על הבוק שלך שלוש שניות. גדלתי ברעות. זה שאת יפה לא היה עניין. יותר חשוב שתהיי בחמש יחידות פיזיקה. זה שתתגייסי ליחידה מובחרת יותר חשוב מלהיות בסדרת טלוויזיה. אז זה היה להיות בתוך עולם שהוא לא העולם שלי".

איך מקצוע הדוגמנות השתנה בעידן של רשתות חברתיות?

"היום אני מבינה שלא נולדנו לתוך זה שאת צריכה לייצר אימג' ברשתות החברתיות. למדתי שאת יכולה לעשות עם זה הכל - את יכולה לעשות שינוי חברתי. אני מקבלת שם הרבה הודעות מילדות. כל מיני דברים שאני בוחרת להציף. בין אם זה קשור לחיות ולטבעונות ועד לאימג' ולבודי פוזיטיב".

איפה הבודי פוזיטיב פוגש אינטרסים מסחריים?

"אני למשל לעולם לא אסכים לפרסם מוצרי הרזיה למיניהם, שהציעו לי. גם כושר בעיניי, יש דרך מאוד מסוימת להציג, וזה כחלק מתפיסת עולם והעובדה שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה עם הגוף שלך. לא כולן חייבות להרים משאית. גם לי יש התמודדויות עם הגוף שלי. כמו לכל אישה".

איפה?

"אני תמיד ארגיש שאני צריכה ללבוש בגד ים שלם. תמיד לא אהבתי לחשוף בטן למשל - יש בזה משהו נורא חשוף ואינטימי בעיניי. זה מרכז הגוף שלך. אני מאוד מאמינה בגוף ונפש, לא סתם כואבת לך הבטן כשאת בלחץ. זה מרכז כל הרגשות שלך וללכת איתה בחוץ זה כאילו יותר מדי. יותר נוח לי ללכת בלי חזייה או עם מכנס קצר מללכת עם הבטן בחוץ. ולא הייתי אוהבת את זה גם אם היו לי שם יותר שרירים".

בשנים האחרונות יש לצד שיימינג של שמנות גם שיימינג של רזות. איפה זה פוגש אותך?

"אם היום הטרנד הוא מאוד נשי, בחורה עם חזה קטן תהיה חשופה להערות שהחזה שלה לא נשי, וזה נאמר לי לא פעם באודישן. קשה מאוד לנצח במגרש הזה. כשאני עושה קמפיינים שלי אני ממש מבקשת שלא ירטשו אותי בכלל. אני גם חושבת שמי שעובד איתי בוחר לעבוד עם כל המכלול, וזה חלק ממי שאני. יש פה מסר".

את עדיין היפית.

"אוקיי. קניתי".

ההמלצות של יערה בנבנישתי

• Than Sadet. חוף מדהים שאפשר לעבור בשלושה מפלים מקסימים בדרך אליו. החוף עצמו מרווח עם מים צלולים ונוף משגע ‑ חוצים גשר רעוע ומגיעים לחוף מבודד. אם תסתכלו לכיוון המים הכל יפהפה, אבל אם תסתובבו אחורה תראו ריזורט נטוש, שהשאיר אחריו מלא זבל. קחו איתכם שקית ותעזרו לשמור על חוף הים הכל כך נפלא שם.

• בקופנגן יש שתי מסעדות תאילנדיות מעולות. שתיהן לא נראות מדהים, אבל מגישות אוכל טרי, איכותי, נקי ובעיקר טעים כל כך! אחת זו Meaw באזור באן תאי והשנייה siri בהינקונג. לא משנה מה תזמינו, ההנאה מובטחת והאנשים מקסימים.

• שקיעות בזן. חוף יפהפה ומרווח עם שקיעות מיוחדות ומהממות. בעונה, כשהאי מלא, יש שם מעגל של אש, מוזיקה, מתופפים וכל אחד מוזמן להצטרף או פשוט ליהנות מזה מהצד.