מהרציף הצף ב"חוף קיסוסקי" נראה מפרץ אילת כמו פוסטר שיווקי של משרד התיירות. באנו לשם בצהרי יום שלישי והמכונאי תומאש הזיע מעל מנוע ההונדה 225 כוח סוס של סירת המצנח וניסה להבין למה הוא מתחמם. אולי יש יותר מדי שמן, אולי הלכו התרמוסטטים. הראות הייתה מושלמת. המים נצבעו כחול עמוק כאילו נמשחו בצבעי שמן וההרים מעל עקבה בחום עז שהבליטם. זה מוסד אילתי, פיסת חוף קטנה ושלווה בגבו של "הסלע האדום", מוותיקי המלונות בעיר שמבנהו סדוק ומתקלף והוא נראה כמו מפגע ארכיטקטוני הפוצע את הנוף. קפה־מסעדה על קו המים שממנו נמתח רציף עץ אל תוך הים, ואליו קשורות סירות ומתנפחים מסוגים שונים. אבובי שכיבה, קרייזי שארקס, בננות, סירות טורנדו, סירות דה־לוקס להשטה עצמית, אופנועי ים וסירת המנוע עם הכננת באחוריה, ממנה משחררים את מצנח הרחיפה. 190 שקל ליחיד, 340 שקל לזוג, לריחוף של עשר דקות מעל הים האדום. אוטוטו תומאש מסיים לעבוד על המנוע, הבטיח אחד המפעילים, והיא תחזור לפעילות.
התור ליד הקופות היה מתון וילדים משכו בחולצות הוריהם והתחננו לעוד סיבוב על הבננה. יומיים בילינו באילת, ישבנו בחופים, במסעדות ובתי הקפה, התרשמנו שהעיר עובדת יפה. הגענו בתום חג השבועות, עשרות האלפים שמילאו את העיר חזרו צפונה ובמקומם הגיעו כמה אלפי ישראלים לחופשה רגועה באמצע שבוע עבודה. כולם דיברו על הטרחה להגיע לעיר משדה התעופה החדש רמון, על הנסיעה המסוכנת בכביש הערבה והסגירה הקרובה של שדה דב בתל־אביב, סגירה שמאיימת להנחית מכת מוות על תושבי אילת ועל תיירות הפנים לעיר הנופש.
העיר המרוחקת ביותר בארץ מתנהלת עכשיו תחת חרדת בידוד מהעולם שמעבר לה ותחושת עלבון צורבת של כפיות טובה. 45 אחוז קיבל כאן הליכוד בבחירות שהתקיימו באפריל, עשרה אחוזים יותר מאשר בבחירות 2015, ונלי וילסון, חולה שנזקקת לטיפולים שבועיים במרכז הארץ, אומרת ש"נתניהו קיבל כאן תמיכה בלתי מסויגת מהתושבים למרות כל החקירות נגדו והאילתים ציפו ממנו להסיר את רוע הגזירה של סגירת שדה דב. הפניית הגב שלו לאילת היא חוסר רגישות משווע".
את האכזבה המרה הזו תירגם השבוע ראש העיר מאיר יצחק הלוי מהליכוד לצעד דרמטי כשהצהיר שהוא עוזב את המפלגה. "אין שום סיכוי בעולם", אמר לנו, "שאני אבוא לתושבים שלי ואבקש מהם לתמוך שוב בליכוד בבחירות בספטמבר אחרי סגירת שדה דב. אני אדם מוסרי וערכי, איזה תוקף מוסרי יהיה לי לבקש מהתושבים לתמוך שוב במפלגה שדופקת את העיר שלנו?"
"רצים מהמטוס לאוטובוס"
שדה התעופה הישן של אילת הפסיק לפעול ב־28 במארס השנה ושדה התעופה רמון הפך לשדה הרשמי של העיר. בחודש הראשון לפעילותו ירדה כמות הטסים לאילת ממרכז הארץ ב־10 אחוזים, לעומת התקופה שבה פעל השדה הישן. במאי נרשמה כבר ירידה של 20 אחוז במספר הנוסעים.
הוא מרוחק כרבע שעה נסיעה מהעיר במידה ואין עומסי תנועה. בערב חג שבועות, עקב ירידה של עשרות אלפי נופשים לאילת, ביניהם 50 אלף ישראלים שעברו לסיני דרך העיר, זמן ההגעה מהשדה לאזור המלונות עמד על למעלה משעת נסיעה בקצב זחילה.
מונית מהשדה לעיר עולה 85 שקל. על מזוודה ידרשו מכם תוספת של 5 שקלים. על נוסע שלישי ומעלה תוספת של 4.10 שקלים. עכשיו תעשו חשבון: זוג הורים עם שני ילדים ושתי מזוודות שנוחתים בשדה רמון נדרשים לשלם למעלה ממאה שקלים למונית כדי להגיע למלון בעיר. וזה במידה ולא עוקצים אתכם: כשהיינו בעיר השבוע סיפרו לנו על זוג תיירים שדיווחו במלון בו התאכסנו על כך שנהג המונית גבה מהם 160 שקל לנסיעה מהשדה החדש, והייתה להם רק מזוודה אחת.
מדובר בשדה מודרני עם טרמינל רחב ידיים שתוכנן בצורה מרהיבה ביחס לנוף המדברי סביבו. במרכזו בריכת מים מוקפת זכוכית עם חבצלות וצמחיית מים ואבני מדרך ומכל פינה יכול הנוסע להשקיף מבעד לזגוגיות הענק אל הערבה והרי אדום.
אבל השדה ריק. כשהגענו אליו בבוקר יום שלישי מצאנו חבורת נהגי מוניות שתפסו פינה בצל והמתינו לנוסעים. משה לוי, אילתי בן 72, 33 שנה נהג מונית, אומר שהעבודה ככה־ככה. "זה שדה יפה אבל התנועה חלשה. באילת היינו רואים את המטוס יורד לנחיתה ורצים לשדה לאסוף נוסעים. נסיעה למלונות עלתה 30־20 שקל מקסימום. עכשיו אנשים עושים חשבון, מבינים שזה סיפור יותר יקר ורצים לאוטובוס, קונים כרטיס ב־4.20 שקל".
"תשאל כמה זמן אנחנו מחכים פה לנוסעים", מבקש הנהג בני דוד.
כמה זמן?
"אני 40 דקות ומשה כבר שעה. אם אתה נתקע פה שעה אז עדיף כבר לחזור לעיר ריק. אני מעדיף את הנסיעות של ה־20 שקל בעיר ולא לבוא לפה ולהתייבש. לא צריך את הקילומטרז' ואת הכאב ראש. תראה, כמה זמן אתם פה, 20 דקות, כלב לא יצא מהטרמינל. בעיר היינו אוספים נוסעים בין הטיסות. פה אתה תקוע".
בשער העלייה לטיסה 808 של ארקיע התיישבנו ליד שושי אילוז. 37, אם לשלושה, טסה לטיפול במעבדת שיניים ברחוב נחלת יצחק בתל־אביב "כי אצלנו באילת אין מעבדת שיניים". לשדה החדש הנוסעים מתבקשים להגיע שעה וחצי לפני הטיסה. אילוז אומרת שלשדה הישן בעיר היא הייתה מגיעה 20 דקות לפני הטיסה וזה היה עולה לה 15 שקל במונית. "לפה אני לוקחת אוטובוס שמגיע כל 20 דקות ועוצר במלא תחנות. זה משהו כמו 40 דקות נסיעה, ככה שתחשבו כמה זמן לוקח לאילתים שלא רוצים להוציא כסף על מוניות להגיע לפה. מזל לפחות שאני נוחתת בשדה דב בתל־אביב".
בלוז לנופש הגדול
11,023 חדרי מלון יש באילת. בפעם האחרונה שבנו פה מלון חדש זה היה לפני למעלה מעשור. בעקבה השכנה יש כבר כ־5,000 חדרים ואם קצב הבנייה המטורף של הירדנים יימשך הם עשויים להדביק את המספר האילתי תוך 4־3 שנים. עם המחירים הזולים שם והמלונות החדישים בשיטת הכל כלול, אילת תישאר ללא תשובה לתחרות של הממלכה ההאשמית.
שבי שי, מנכ"ל התאחדות המלונות באילת, מוטרד מאוד מהשינויים בהסדרי ההגעה לעיר. "בשדה החדש יש אנדרלמוסיה. אורחים שהגיעו בערב החג האחרון למלונות באילת סיפרו שלא היו מספיק מוניות והאוטובוסים הציבוריים היו דחוסים בנוסעים. עכשיו תחשבו שאתם מגיעים לנופש עם האישה והילדים, הזמנתם מלון מפנק וטיסה, יש לכם מזוודות ואתם נוחתים ברמון ולא מעוניינים להוציא מאה שקל על מונית. לכו תדחפו את המזוודות לתא המטען של האוטובוס, תעצרו בכל התחנות בדרך ובסוף התחנה שאתם יורדים בה רחוקה מאה מטר מהמלון שלכם, ואתם צריכים לרדת ולשלוף מהר־מהר את המזוודות מתא המטען של האוטובוס, לנבור בערימת המזוודות ולקוות שהגישה לשלכם תהיה קלה. תשימו את עצמכם במקום הזה, נו, זה נשמע נעים, ככה אתם רוצים להתחיל את החופשה שלכם? אז אנשים שהגיעו לפה מאז שנפתח השדה החדש כבר הגיעו ומשתדלים ליהנות, אבל לא בטוח שירצו לחוות את זה שוב. מזה אנחנו פוחדים. במכה הראשונה אנשים לא ידעו מה מחכה להם, עכשיו כשהם יודעים לא בטוח שיחזרו".
גם אם לשדה החדש האילתים והנופשים מהמרכז ילמדו להתרגל בסופו של דבר, את סגירת שדה דב יתקשו לעכל פה. שי קיסוס, 47, יליד העיר, מנהל יחד עם אחיו יעקב ואיציק את "חוף קיסוסקי" המתמחה בספורט ימי. כבר עכשיו, הוא אומר, פחות ופחות ישראלים מגיעים בטיסה מהמרכז. "כשיסגרו את שדה דב אנחנו צופים שתהיה עוד ירידה במספר הנופשים שיגיעו לעיר. צריך להבין שמדובר בכדור שלג. ממארס עד נובמבר אנחנו מעסיקים 35 עובדים. בחורף יש לנו 15 עובדים. 80 אחוז מהעסקים באילת מתבססים על התיירות. גם מי שלא מתבסס על תיירות חי ממנה בעקיפין. אם אני ארוויח פחות אני אבזבז פחות בסופרמרקט ואדחה תיקונים ברכב במוסך. אנשים יהדקו חגורות, יצטמצמו. זה יפגע בכל אחד ואחד מהאילתים".
שי מהתאחדות בתי המלון חושש שסגירת שדה דב והפניית כל טיסות הפנים לנתב"ג תגרום לישראלים לשקול פעמיים חופשה באילת. "לך תסמוך על הרכבת ועל השאטלים לטרמינל 1. זו דרך ייסורים למי שבסך הכל רוצה להגיע לפה לנופש. אנשים יגידו לעצמם, 'אם כבר צריך להגיע לנתב"ג אז עדיף לטוס ליוון'".
אבל זו לא רק הפרנסה. מדי יום טסים מאילת לשדה דב אילתים רבים לקבלת טיפולים בבתי החולים במרכז. המספר נע בין 150־120 חולים שטסים על חשבון קופות החולים ולעיתים על חשבונם כדי לעבור טיפולים רפואיים מורכבים שלא ניתן לקבלם בעיר הדרומית. עבור החולים מאילת, סגירת שדה דב היא סיוט.
אחת מאותם חולים היא וילסון, 57, שמתמודדת עם תסמונת נוראית בשם CRPS המתפתחת בעקבות פגיעה קשה בגפיים. תופעות הלוואי הן כאבים חזקים, רגישות יתר למגע, לחום ולקור וכל זה מלווה בדיכאון וחרדה. "אני סובלת מזה כבר שש וחצי שנים. בהתחלה הייתי נוסעת לקבל טיפול בתל השומר ארבע פעמים בשבוע, לאט־לאט זה ירד והיום אני על טיפול אחד בשבוע שכנראה יימשך עד סוף חיי. אם לא אקבל את הטיפול הזה המצב שלי יכול להידרדר ולהגיע לקטיעה של הזרוע. אני רוצה לפנות לאנשים שמקבלים החלטות, לנתניהו, אני אזרחית סוג א'־א', בחרתי לחיות באילת, אני אוהבת את העיר. לא חייבים לסגור את שדה דב. היום אני נוחתת בשבע וחצי בבוקר ובשמונה אני בתל השומר. איתי בטיסה יש חולי סרטן חלשים, מדוכאים, שצריכים להגיע לעוד יום של כימו. למה לשלוח אותנו לנתב"ג? כולם יודעים איזה פקקים יש בכביש 1 בכניסה לתל־אביב בבקרים. אנחנו נצטרך לחכות לשאטל בטרמינל 1 שייקח אותנו לתחנת רכבת בטרמינל 3, להמשיך ברכבת, לרדת בתחנה בתל־אביב וממנה לקחת מונית. למה הטרטור הזה, זה מה שהחיים שלנו שווים בתור אילתים? אני מרגישה שהמדינה נוטשת אותי בצד הדרך ואומרת לי זה מה יש, תסתדרי לבד".
"יוצאים לעקיפות מטורפות"
נשארנו עם כביש הערבה. 176.5 קילומטרים מצומת הערבה ועד אילת, כביש דמים שגובה קורבנות בקצב בלתי נסבל. ביום חמישי שעבר נהרגו על הכביש הזה מילה שרה בן־סימון בת ה־4 ואחותה שיראל אסתר בת ה־8. הוריהן ואחיהן הפעוט פונו לבית החולים עם פציעות ברמות שונות. רכבם התנגש חזיתית ברכב שבא מולם בו נסעו אחמד ויסמין אבו־עסא שפונו לבית החולים במצב קשה.
בעשור האחרון נהרגו על הכביש הזה 133 בני אדם, 20 מהם רק ב־2018 שהייתה הקטלנית ביותר.
קיסוס מ"חוף קיסוסקי" חושש שסגירת שדה דב והמרחק הגדול של השדה החדש מהעיר יגרמו ליותר ישראלים להגיע לאילת ברכב הפרטי. "הכביש יהיה הרבה יותר עמוס והוא לא בנוי לעומסים. אנשים נוהגים בו בחוסר אחריות, יוצאים לעקיפות מטורפות בלי להתחשב במי שבא מולם. נוסעות עליו מלא משאיות עמוסות והן איטיות ונהגים נהיים עצבניים וחסרי סבלנות. חובה להרחיב את הכביש הזה, כל יום שעובר והממשלה לא עושה את זה, זה זלזול בחיי אנשים".
על הרציף הצף, רגע אחרי שעלו על סירת מנוע מהירה לסיבוב על הבננה, נתקלנו בקבוצת שוטרים מצפון הארץ שירדה לנופש. 70 שוטרים ושוטרות, רובם ירדו ברכבים. אחד מהם הגיע בטיסה מחיפה לשדה החדש. הכרטיס עלה לו 190 שקל. נהג המונית מחוץ לשדה ביקש 200 שקל עבור הנסיעה למלון בעיר. "הוא התקשר שנבוא לקחת אותו", סיפר קובי, אחד השוטרים. דיברנו על כביש הערבה. "זה כביש מסוכן ברמות שקשה לתאר", אמר. "כביש ארוך, נוף חד־גוני, אתה יכול להיתקע אחרי משאית שנוסעת 70 קמ"ש קילומטרים על גבי קילומטרים בלי שתהיה לך אפשרות לעקוף אותה. יש נהגים שמאבדים סבלנות וחוצים קו הפרדה לבן, עוקפים בשטחים מתים, כשאין שדה ראיה מספיק טוב. חייבים שם גדר הפרדה בין הנתיבים ותוספת של מסלול לכל כיוון".
בדרך לאילת עצרנו בתחנת הדלק בחצבה. אלון בן־לולו, 40, עצר להתרעננות עם אשתו ושלושת הילדים בדרך חזרה למרכז הארץ מחופשה באילת. "הכביש הזה", אמר והצביע על שני אוטובוסים שטסו על הכביש מולנו, "הוא פחד אלוהים". ארז נגר, 47, שגם הוא חזר מחופשה משפחתית באילת, סיפר "גרתי שנתיים בתחילת שנות ה־90 באילת והדיבור היה שחייבים להרחיב את הכביש הזה כדי להפסיק את הקטל. עוד מעט 30 שנה מאז והרחיבו רק מאילת עד קיבוץ יטבתה. אתה נוסע עם השמש בעיניים, עליות וירידות שהופכות קטעים בכביש לשטח מת ונהגים שיוצאים לעקיפות עצבניות ואין גדר הפרדה. אלוהים ישמור, הגענו לאילת בלילה, נסענו בחושך בלי תאורה בצידי הכביש ולא ראינו כלום".
זו חוויית נהיגה מורטת עצבים. 130 קילומטר מצומת הערבה עד קיבוץ יטבתה שם הופך הכביש לדו־מסלולי לשני הכיוונים. בצהרי יום שני כשירדנו דרומה גמענו את המרחק הזה בנהיגה איטית, מאחורי שיירת משאיות ורכבים שניסו כל הזמן לצאת לעקיפה וחזרו למסלולם בגלל תנועת הרכבים ממול. שתי ניידות ראינו בסך הכל בצד הדרך. אחת מהן, ניידת כחולה, עמדה בשולי הכביש בגלוי והשנייה, רכב לבן עם פנס מהבהב על הגג, התחבאה מאחורי עץ שיטה ושני הנהגים ישבו ודיברו בסלולריים שלהם. טיולית שבאה מולנו יצאה לעקיפה ובמזל הספיקה לחזור לנתיב שלה רגע לפני שפגשה את המזדה שבאה מולה. סקודה כסופה לפנינו עקפה משאית ולפני שהספיקה לחזור מהעקיפה נסעה בנתיב הנגדי, חוצה קו הפרדה לבן. "השיקול לרדת עם הרכב היה מחירי המוניות היקרים מהשדה החדש לאילת", סיכם ארבל בן נון ממושב יגל שחזר השבוע מחופשה באילת. "אחרי חוויית הנהיגה המפחידה בכביש הערבה לא בטוח שלרדת עם הרכב לאילת זו אופציה טובה יותר".
שביתת רעב לשווא
שדה דב בצפון תל־אביב יושב על קרקעות פרטיות בשטח שנקרא הגוש הגדול. בעלי הקרקעות דרשו לפנות את הנדל"ן היוקרתי במשך עשרות שנים כדי לבנות עליו מגדלים מול הים. עבור המדינה מדובר בהכנסה של מיליארדי שקלים מהיתרי הבנייה לאלפי יחידות הדיור שצפויות לקום שם. בסוף זה סיפור על כסף גדול. הפינוי שנדחה כמה פעמים, נקבע למועד הסופי ב־1 ביולי, בעוד כשבועיים.
בכירים במשרד ראש הממשלה תקפו השבוע בחריפות את הקמפיין האילתי נגד סגירת שדה דב וטענו שדחיית הפינוי תעלה למדינה מיליארדים בעקבות הקנסות שייאלצו לשלם לבעלי הקרקעות. הם גם עקצו את העיר הדרומית וטענו כי הסיבה האמיתית למשבר באילת היא "ניהול גרוע ובתי מלון יקרים ומלוכלכים". לגבי מצוקת החולים, התחייבו במשרד ראש הממשלה ש"כל חולה שיגיע לנתב"ג מאילת יקבל מונית חינם לבית החולים וחזרה. השדה ייסגר ב־1 ביולי ולא יעזור לאף אחד כלום".
ראש העיר מאיר יצחק הלוי עוד לא הרים ידיים. לפני חודשיים וחצי הוא שבת רעב למשך חמישה ימים כדי למנוע את סגירת השדה והפסיק לבקשת נשיא המדינה, רובי ריבלין. ריבלין ניסה לעזור, זימן פגישה, אבל אז אשתו נחמה התאשפזה לניתוח השתלת הריאה ומעורבותו בסוגיה ירדה. "בדיעבד אני מצטער שהפסקתי את שביתת הרעב. הרגשתי מאוד לא טוב פיזית, אבל הייתי צריך להמשיך", אומר הלוי בתסכול.
פגשנו אותו בערב שלישי באילת כשחזר מתל־אביב, שם הודיע במסיבת עיתונאים על עזיבתו את הליכוד. "תהרגו אותי", אמר הלוי בכעס, "אבל אני לא מבין מה הנחישות הזו לסגור את שדה דב. היום יש לנו 20 טיסות יומיות משדה דב ואליו, בנתב"ג נקבל 6־5 טיסות ביום במקרה הטוב. מאפריל 2016 הצלחנו לייצר 4 דחיות לסגירתו דרך לחצים פוליטיים ועיכובים משפטיים. צריך להבין שהשדה מופעל על ידי הצבא מכיוון שמגדל הפיקוח הוא צבאי ושירותי הכיבוי צבאיים. כל מה שצריך זו החלטה של ראש הממשלה לעכב את הפינוי עד שיוחלט על מתווה שיספק את בעלי הקרקע בגוש הגדול וגם יאפשר את המשך פעילות השדה. כדי שנוכל לנצח צריך החלטת שר ביטחון, שזה נתניהו, שהצבא יישאר. דחייה של הפינוי תאפשר בחינה של המתווה שהציע רון חולדאי".
מה אומר המתווה של חולדאי?
"להשאיר את המסלול במיקומו הנוכחי ובשטחים שנמצאים מזרחית למסלול ניתן לבנות בלי שום בעיה 8,000 יחידות דיור ובא לציון גואל".
כששאלנו על מי הוא כועס, הלוי לא נקב בשם המפורש ואמר "גורמים בממשלה יצטרכו לקחת אחריות על קריסת העיר, על הפגיעה האנושה בכלכלתה, על הפגישה האנושה בחיי החולים עד כדי גרימה למותם. וכל זה כשניתן למצוא פתרונות שלא מחייבים את סגירת שדה דב. יש כאן בצע כסף, מוכרים את תושבי אילת. לא מספיק שאנחנו העיר הכי רחוקה במדינה, הכי חמה והכי יקרה?"
נסענו לשבת בחוף הצפוני מול מלון מלכת שבא ותושבים באו ללחוץ את ידו, לתמוך במאבק. "מה שהכי כואב לי שמדובר בליכוד. הליכוד זוכה לתמיכה אדירה בפריפריה ורוב חברי הכנסת והשרים תומכים במאבק שלנו. רובם חתמו על עצומה שקוראת לעצור את פינוי שדה דב. אבל הם מבוהלים מהרעשים שיוצאים מלשכת ראש הממשלה ולא יוצאים נגד הצעד הזה בקול רם. הם פשוט מפחדים. הנאמנות שלי היא בראש וראשונה לתושבי העיר. יש לי המון חברים בליכוד, חלקם חברים ברמה האישית שאני הולך איתם עשרות שנים, אני לא אכנס לשמות, אבל כולם מבינים את הצעד שלי. אם זה המצב ראש הממשלה והתנועה הזו לא ראויים לתמיכה שלי".
בעקבות הלחץ האילתי, זומן הלוי לפגישה אמש עם ראש הממשלה נתניהו בניסיון לפתור את המשבר. הלוי לקח איתו את המכתב שבו הוא מודיע על פרישתו מהליכוד, שיהיה לכל מקרה.
עודד שלום
