אם הצעדים שעליהם נודע אתמול הם היחידים שממשלת ישראל מתכוונת לנקוט כדי לקדם את פני ההידרדרות הקשה בתקציב המדינה, הרי שמדובר לכל היותר בקוסמטיקה קלה וזולה. אלו לא גזרות והן לא כואבות. זה טיוח זמני, עד הבחירות.

נסתכל על המספרים: לפי מסמכים מעודכנים של האוצר עצמו, התיקון הנדרש בתקציב 2020 כדי לעמוד במתווה שהממשלה אישרה רק אשתקד מסתכם ב־22.6 מיליארדי שקלים. התיקונצ'יק שיובא ביום ראשון לממשלה מסתכם לכאורה בכ־3.5 מיליארד שקלים ולמעשה בפחות מ־2 מיליארדי שקלים. עשירית מהנדרש לכיסוי הבור. ישראבלוף במיטבו, או במרעו.

הצעד המשמעותי היחיד הכלול באותה "חבילת צעדים" הוא קיצוץ אחיד - קיצוץ רוחבי - בתקציבי ההוצאות של המשרדים האזרחים בכ־1.1 מיליארדי שקלים. הדגש על משרדים אזרחיים, משום שהתקציב של משרד הביטחון דווקא יגדל, ב־800 מיליוני שקלים לפחות.

"קיצוץ רוחבי" ב־1.1 מיליארד שקלים שקול כנגד יום אחד - אחד! - בתקציב ההוצאות של הממשלה. קיצוצים כמותו מוכרזים חדשות לבקרים, והפכו לריטואל חסר עניין. הוצאות הממשלה הרי ממשיכות לגדול ריאלית בשיעורים חדים משנה לשנה.

עוד כלול בחבילת ה"גזרות" מימוש החלטה ישנה של משרד התחבורה על שינויים בהקלות מס למכוניות היברידיות וחשמליות, החלטה שנויה במחלוקת מקצועית ועדיין רחוקה מהוצאה לפועל. נחמד גם לקרוא שהממשלה התעוררה ודורשת עכשיו לגבות מחברות ביטוח כספים שהביטוח הלאומי שילם במקומן (לטענת האוצר) לנפגעי תאונות, החל מ־2014. לדעת מומחים, הדרישה תתגלגל לערכאות משפטיות ותיגרר, במקרה הטוב, עד 2025. קופת המדינה לא תתעשר ממנה בשנה הבאה, לבטח לא בסכום המתוכנן של מיליארד שקלים.

וזה הכל. יתר ה"גזרות" הן תחזיות בעלמא או בסכומים שוליים. אין בהן תרומה לבלימת ההידרדרות. יש אחיזת עיניים. הממשלה טוענת להגנתה שאינה רשאית להחליט החלטות כלכליות משמעותיות בשל היותה ממשלת מעבר. זהו תירוץ עלוב. בית המשפט העליון כבר קבע בהחלטה תקדימית שבמצב משברי שאינו סובל דיחוי רשאית ואף חייבת גם ממשלת מעבר לפעול למניעתו. והמשבר התקציבי - שוב, לפי מסמכי האוצר - ממש מעבר לפינה.

אך האמת שאין סיבה להיות מופתע מבריחת הממשלה מאחריות. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כחלון מנהלים קרוב לשנתיים כלכלת בחירות מובהקת. לא הגיוני לצפות שיוותרו עליה דווקא במרחק של שלושה חודשים מבחירות. הגיוני שבלחץ הנסיבות יפזרו קצת פודרה על הפצע ויקראו לכך "תיקון".