הראיון הזה בכלל היה אמור להתקיים במארס האחרון, לפני כשלושה חודשים, אבל הוא לא יצא לפועל. בשעת לילה מאוחרת כתב חיטמן בהודעת ווטסאפ: "אני נורא מתנצל על השעה המאוחרת, אבל אני נאלץ לבטל את הפגישה שלנו בבוקר לראיון, כי מובל כרגע באמבולנס לאיכילוב. שוב הלב לא בסדר".

כשאני מזכירה לו את זה, הוא מכווץ את פניו, נזכר באותו לילה מבעית. "אני מצטמרר עכשיו מלחשוב על זה", הוא אומר. "זה היה באמת מאוד מבהיל. הייתי בטוח שאני עובר עוד התקף לב, כי התסמינים שהיו לי היו מאוד דומים למה שעברתי כשהיה לי התקף לב בינואר. למזלי, זה היה אירוע לבבי אבל לא התקף לב חמור. הרופאים לא לוקחים צ'אנס עם היסטוריה רפואית של פציינט כמוני. עשו לי את כל הבדיקות".

כן, בגיל 42, אוהד חיטמן הוא בוגר התקף לב, ואירוע לבבי נוסף שעבר לאחרונה. והעובדה שדודו המפורסם, עוזי חיטמן ז"ל, מת מהתקף לב כשהיה בן 52, לא משפרת את הרגשתו. "ברור שזה גם גנטיקה גרועה", הוא אומר. "עוזי הרי נפטר מהתקף לב. במקרה שלי, הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות שקיבלתי שחליתי בסרטן, לא תרמו ללב שלי בריאות".

ההסתבכות הלבבית של חיטמן (42) התחילה בינואר, לפני חצי שנה. יום אחד החל לההרגיש דקירות חזקות בחזה, שלא הותירו הרבה מקום לספק. "וככה פתאום, באמצע החיים, אני פתאום מוצא את עצמי בטיפול נמרץ באיכילוב", הוא מתאר באופן ציורי את האירוע שהפך לו את החיים.

"למעשה, זו הפעם הראשונה שלא הקשבתי לרן, בעלי. למרות שהתלוננתי באותו יום על כאבים נוראיים ביד ובחזה, רן ניסה להרגיע אותי שזה כלום. אבל אני ידעתי שאלה לא כאבים של עוד איזה התקף חרדה, ולא בגלל סטרס ועומס עבודה, ולא עייפות. אלו היו כאבים שלא הכרתי ומיד לקחתי את עצמי למיון. שם איבחנו שעברתי התקף לב. תוך כדי אשפוז עברתי עוד התקף. עשו לי צנתור. היה לי מזל גדול שהגעתי לבית חולים, אחרת לא הייתי כאן היום".

איך החיים השתנו אחרי ההתקף?

"מאז התקף הלב אני לוקח תרופות שלוש פעמים ביום. יש לי כזו ערכת תרופות כמו של הזקנים. בקופסה מסודרות לי לכל יום כל התרופות לפי בוקר, צהריים וערב. בנוסף, ירשתי עוד מכה מהאירוע הלבבי. גילו שאני גם אסמתי. אבל, וזה אבל גדול, הצלחתי להרים את עצמי. למרות שהרופאים לא בדיוק כתבו לי במרשם ההחלמה 'לך לרוץ'. החלטתי שאני מנסה לרוץ כמה קילומטרים. ובאמת רצתי חמישה קילומטרים במרוץ בתל־אביב. עכשיו נאלצתי להוריד את התחביב הזה מסדר היום. אני שומר על פעילות גופנית ביוגה ובמדיטציה. ביחד עם האסטמה שגילו אצלי, זה לא יהיה חכם להמשיך לאתגר את עצמי בריצה. כל אחד צריך להבין מה מתאים לו ולהקשיב לגוף שלו".

למה היה לך חשוב לרוץ?

"אני מודה שכמו כולם, ראיתי שיש כל כך הרבה שנמשכים לריצה ומתמידים ומצליחים לרוץ, שאמרתי לעצמי בזמנו למה שגם אני לא ארוץ. אם הם יכולים גם אני יכול. אבל למדתי שלא הכל חייבים לעשות כמו כולם. לא תמיד מה שבריא לך, בריא לאחר ולהפך".

חיטמן בילדותו עם הדוד עוזי חיטמן ז"ל | צילום: מתוך אלבום משפחתי

להשאיר את הקול

זו לא הייתה הפעם הראשונה שחיטמן התמודד עם אתגרים בריאותיים שאיימו על חייו. לפני 18 שנה חלה בסרטן בלוטות הלימפה (הודג'קין). לאחר שהבריא, חזרה המחלה בפעם השנייה תוך שנה וחצי. הוא עבר אז השתלת מח עצמית (פרוצדורה שבה מושתל בחולה מח עצם שנלקח ממנו עצמו כשהיה עדיין בריא) — פעולה שהצילה את חייו.

"היום אני אדם לא בריא. אני אדם מבריא", מחדד חיטמן כשאני שואלת מה מצבו הרפואי היום. "אני לא רוצה שירחמו עליי ואני גם לא מוכן לרחם על אחרים. זה הכוח שפיתחתי כמי שהחלים מסרטן. וזה הכלי שלי בלסייע לחולים אחרים. בעיקר לילדים חולים סרטן שאני מלווה בשנים האחרונות במסגרת הסיוע שלי לאגודה למלחמה בסרטן. גם אני נעזרתי בימים הקשים במפגשי תמיכה כאלה. תכלס, אני כל הזמן אומר לחולים שאני מלווה, שהם אלה שבעצם עוזרים לי להישאר בריא. למעשה, כשחליתי בפעם השנייה, הבנתי שרק אני הוא זה שיכול להבריא את עצמי.

"לא תמיד החולים שאני מלווה שורדים את הסרטן. זה קורע לי את הלב. הייתה נערה נפלאה שכבר לא איתנו. היא חלתה בילדותה בלוקמיה. זה חזר לה שוב בצורה אגרסיבית והיא נפטרה. בקושי מלאו לה 18. כשחלתה שוב, ביקשה ממני: 'תעזור להשאיר את הקול שלי. וזה מה שעשינו בעזרת אמנים שהתגייסו למען המטרה המקודשת הזו. היא הספיקה להקליט איתנו כמה שירים. בכל אזכרה שלה בני המשפחה משמיעים ליד הקבר שלה את השירים. זה קורע אותי בכל פעם שאני מדבר על זה. ועל מקרים נוספים של חולים שלא שרדו את המחלה", הוא אומר ודמעות מציפות את עיניו הכחולות.

ילדים רגילים לגמרי

הוא מקבל אותי יחף בביתו בתל־אביב, קומה 21 ממנה נשקף נוף אורבני, מתנצל על שלא הספיק להסתפר לפני הראיון — אבל הספיק להתגלח. מתוך שרוול החולצה מבצבץ קעקוע על זרועו השמאלית, ובו שמותיהם של התאומים שלו באנגלית על מפתח סול. בהתרגשות של אבא המשוגע על הילדים שלו, הוא מסביר: "עשיתי בעצם משקל סי - במוזיקה זה אומר שזה משקל שלם. כי ברי ואוה הם המוזיקה השלמה של חיי. וגם הקווים שעליהם רושמים את התווים נמשכים, כך שאם יהיו לנו עוד ילדים, אוכל להוסיף את השם של הילד הבא על הקעקוע".

אוה וברי בני הארבע נולדו בנפאל בהליך פונדקאות ועברו הליך גיור. לידתם זכתה להד תקשורתי גדול, לאחר שבאותם ימים פקד את נפאל רעש אדמה אדיר. 24 תינוקות נולדו אז לזוגות ישראלים שעברו הליך פונדקאות, ונתקעו במדינה ללא קורת גג. זעקתם של חיטמן ובן זוגו ושל זוגות נוספים לקבל סיוע מהמדינה הגיעה לאוזניים הנכונות, והם חולצו משם.

כבר 11 שנים שהוא נשוי באושר גדול לרן הרוש, מפיק פרסומות, ובארבע השנים האחרונות מלא בית משפחת הרוש־חיטמן באור ושמחה שהביאו התאומים. "תראי איך אוה וברי אוהבים לשיר איתי ליד הפסנתר", הוא מתגאה, מראה סרטון שרן צילם לאחרונה. "לא תאמיני אבל השיר שהבת שלי הכי אוהבת לשיר איתי ביחד על הפסנתר זה 'ערב מול הגלעד'. אנחנו אוהבים לשיר בבית ביחד עם הילדים".

לאחר לידת התאומים, הוציאו חיטמן והרוש ספר מיוחד עבורם, מלווה בתמונות, בו הם מסבירים להם כיצד באו לעולם. הספר מתעד גם את האם הפונדקאית שנשאה את התאומים ברחמה. ספר שמתעד משפחה שנולדה מאבא ואבא. "התאומים מדקלמים את סיפור חייהם מרגע שלמדו לדבר", מעיד חיטמן.

יש צורך עוד במאבקים, מצעדים והפגנות של הקהילה?

"כששמעתי על סגירת הדלתות בנושא הפונדקאות בפני קהילת הלהט"ב, הזמנתי את כל מי שחושש שמא הילדים שלי ושל בן זוגי מסכנים, לבוא להכיר את שני האוצרות הנהדרים שלנו ולראות בעיניים שאלו ילדים רגילים לגמרי. לא חסרה להם אהבה, לא חסר להם כלום. להפך, יש להם הכל. יש להם הורים נפלאים ומשפחה תומכת. הם מלאי ביטחון עצמי. הם ילדים מאושרים, נקודה.

"הם ילדים מאושרים, נקודה". עם הבעל רן הרוש והתאומים | צילום: מתוך אלבום משפחתי

"אני לא שונה מכל אבא אחר. בבניין שאנחנו מתגוררים יש לפחות 20 זוגות מקהילת הלהט"בים, שמגדלים ילדים נפלאים. השכן הצמוד שלנו באותה קומה הוא ח"כ אמיר אוחנה, האדם הראשון מקהילת הלהט"ב שזכה להתמנות לתפקיד שר בממשלה. גם לו ולבן זוגו יש תאומים בגילים די דומים לתאומים שלנו. הגיע הזמן שב־2019 יפנימו את זה בחברה הישראלית ויקבלו את כולנו שווים כמו כולם. זו הסיבה שצריך להמשיך את כל מצעדי הגאווה, ולא רק בתל־אביב ובערים גדולות כמו ירושלים ובאר־שבע, אלא בכל רחבי הארץ. כי להט"בים יש בכל הארץ. שמחתי מאוד למשל שברעננה לראשונה קיימו לפני שבועיים גם מצעד גאווה. ביום שבו הילדים שלי יהיו שווים בחברה הישראלית, אז אפשר יהיה להפסיק את המצעדים האלה. לצערי אנחנו עדיין לא שם. רק לא מזמן העז חבר כנסת, שר בממשלה, לכנות אותנו 'בהמות'. אני בז לו".

כשחיטמן מדבר על זכויות הקהילה הגאה, הוא נמלא להט. במצעד הגאווה האחרון שהתקיים בירושלים, נרתם לכתוב ולהלחין את המנון המצעד. "מתייגים אותי גם כמי שלוחם למען זכויות הלה"טבים. בעיקר בכל הקשור לקידום חוק הפונדקאות בישראל. אני יצאתי מהארון רק בגיל 22. בתקופה שאני יצאתי מהארון, להיות הומו היה מלווה בסטיגמות נוראיות. זה מיד השתלב עם גן העצמאות, מיד עשו קונוטציה עם הדמות של זלמן שושי. אני הייתי חנון בארון. סבלתי הרבה זמן עד שהעזתי לצאת מהארון. חשוב לי שנערים לא יחוו את הסבל שאני חוויתי.

"זו הסיבה שאני הומו מוצהר שחושף את הזוגיות שלו, את תהליך הפונדקאות. רן ואני מעלים גם כל הזמן תמונות של התאומים בדף אינסטגרם רק שלהם. כדי להעביר את המסר וההשראה לאחרים שהכל אפשרי. הומואים מוצאים אהבה. חיים בזוגיות. מביאים ילדים לעולם. הומואים זוכים להגשים רגע כל כך מאושר בחיים, להיות אבא.

"לצערי יש עדיין חשכה של מיעוט הכופה את דעותיו והשקפותיו על מרבית העם, מיעוט שאינו מבין מדוע לאנשים 'כמוני' יש זכות להיות הורה. אחרי שהגענו לארץ עם התאומים, איילת שקד נפגשה איתנו. היא אמרה לנו באותו מפגש - אם תהיה פונדקאות, היא תהיה לכולם. אמרה שהבית היהודי לא יתנגד לזה. בכלל, לדעתי שמאל וימין. ליכוד או מערך. יש בכל אחד מאיתנו קצת מכאן וקצת משם. בפועל כולנו רוצים שיהיה שוויון לכולם.

"אני אמשיך לומר את דבריי בלי לפחד מאלו שלא סובלנים כלפינו. הקהל שלי הוא גם קהל דתי. יש לי חברים מתנחלים. למרות שיש לנו יחסי שכנות נהדרים עם אוחנה, אם תהיה לי דעה מנוגדת לשלו, אומר לו בלי להתבייש. כמו שאני יודע לומר שזכות השיבה, מבחינתי זו לא אופציה בכלל. לצערי הפוליטיקה במדינה שלנו הפכה להיות מגעילה, סוג של סרטן בחברה הישראלית. לצערי יושבים בכנסת שלנו האסיר המשוחרר דרעי, וח"כ כמו ליצמן שלו רק היה יכול לסקול באבנים את כל מי שיצא מהארון, הוא היה עושה את זה. בו בזמן שאני וכולנו מכלכלים את הילדים שלו".

בדרך לברודוויי

אבל לא הכל מכעיס את אוהד חיטמן. בימים אלה יש לו גם הרבה סיבות לחייך. הוא עובד ללא הפסקה, מלמד בבית ספר "רימון", כותב את המוזיקה להצגה "אביב מתעורר" בהבימה בכיכובו של קובי מרימי, וגאה במיוחד בהישג מעורר כבוד: "בילי שוורץ", המחזמר שהוא אחד מיוצריו, שבימים אלה חוזר להצגות נוספות בתיאטרון חיפה, מפלס את דרכו לברודוויי, אחרי שחיטמן סיים לכתוב את הגרסה האמריקאית. "זו בעצם ההזדמנות שלי לעשות את הדבר האמיתי. זה כרטיס כניסה לתעשייה האמריקאית ומשם השמיים הם הגבול. אני מפתח גם סרט קולנוע שעליו אני עובד סביב השעון".

וכשחיטמן אומר שהוא עובד סביב השעון, הוא מתכוון לשעון ישראל וגם שעון ניו־יורק. לעת ערב בארץ, אחרי ששגרת המקלחות וארוחת הערב של התאומים מסתיימת, ואחרי שכולם שרים ביחד עם אבא ליד הפסנתר, הוא עובר לשעון ניו־יורק, לעבודה על הגרסה האמריקאית של "בילי שוורץ".

"אני כבר בשלב מאוד מתקדם", הוא מדווח. "עושה הגהות, מקליטים את השירים עם שחקנים מברודוויי, שעל חלקם יש לי העונג אף לומר שהם שחקנים בעלי שם בתעשייה. הבנתי שכדי להגשים את החלום הגדול שלי להיכנס לברודוויי, אצטרך להכין תחילה טיוטה באנגלית של בילי שוורץ, לכתוב את התווים של כל שיר ושיר ולכן הכל יותר מדויק".

אז מה, אתה עובר עם המשפחה לניו־יורק?

"אם הכל ילך לפי התוכנית, אז כן. התכנון הוא לעבור בקיץ הבא".

אמרת פעם שאתה מרגיש פספוס בקריירה שלך. התחושה הזו נעלמה כבר?

"נעלמה? מה פתאום. ברור שאני עדיין מרגיש לוזר. במשך שנים, תמיד מדדתי את עצמי רק על פי השירים שלי שנכנסו לרדיו, או מספר ההופעות שיש לי בחודש. עד שהבנתי שאני מוזיקאי, לא רק זמר, ושמעל לכל, אני בן אדם שלם שרוצה אהבה עם גבר ומגיעה לו אהבה כזאת. אחרי מה שעברתי, כבר לא מעסיק אותי אם שיר שכתבתי והלחנתי מושמע ברדיו ובאיזו תדירות ישמיעו אותו בגלגל"צ. בחרתי ליצור בצורה רוחבית ולא להתמקד רק בהצלחת שיר כזה או אחר. על הקבר שלי יהיו כתובות שתי מילים: 'מורה דרך'. כי זה מה שאני בעצם".

ליווי צמוד

קבוצת התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן מסייעת לחולים כמו אוהד חיטמן לאורך כל הדרך

קבוצת התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן, בה השתתף אוהד חיטמן, כוללת פעילות חווייתית שמתאימה לצרכים הייחודיים של המתמודדים עם המחלה וכאלו שכבר החלימו ממנה. הקבוצה מפגישה צעירים בהנחיה של עובדות סוציאליות מתחום הפסיכו־אונקולוגיה. הפעילות כוללת מפגשים קבוצתיים ופרטניים, כשבמקביל נהנים הצעירים מפעילויות משותפות, כמו טיולים ומסעות ג'יפים, סדנאות, הופעות ומסיבות.

בין קבוצות התמיכה הנוספות של האגודה למלחמה בסרטן, הפועלות ללא תשלום, ניתן למצוא קבוצה להתמודדות עם אובדן ושכול של בני משפחה, קבוצה להתמודדות עם אובדן ושכול להורים, קבוצה להורים שילדם הבוגר חולה, וקבוצה לבני ובנות זוג בריאים שאחד מבני הזוג חלה. האגודה למלחמה בסרטן מפעילה גם שירות ייחודי של ייעוץ מיני לצעירים ומבוגרים שחלו בסרטן או נמצאים בתהליך ההחלמה.

ﭏ למידע על הצטרפות לקבוצות התמיכה ללא תשלום התקשרו למוקד הטלמידע של האגודה הפועל 24 שעות ביממה, ומספרו 1800-599-995, או היכנסו לאתר האגודה: www.cancer.org.il