אושרת קוטלר כבר הכירה כמה סערות מקרוב בשנים שבהן היא משיטה יאכטות. אבל שום דבר לא הכין אותה לצונאמי של ה־16 בפברואר, המהדורה שבה אמרה: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם. זו התוצאה של הכיבוש". הטלפון שלה לא הפסיק לרטוט, ולא מהסיבות הנכונות. "בפרפרזה על שייט, זה דומה להפלגה בסערה של 30 מטר גלים ומאה קשר רוח", היא נזכרת, "ואז כל מה שנשאר לך לעשות זה להיכנס לבטן האונייה, להוריד את כל המפרשים ולהתפלל לאלוהים. ואני בחמש לפנות בוקר, בין שבת לראשון, בלילה שאחרי המהדורה, אמרתי 'שמע ישראל'. בי נשבעתי".
כי?
"פחדתי על חיי. אני לא יודעת אם עברת פעם כזה דבר, אבל לקבל משהו כמו עשרת אלפים טלפונים והודעות נאצה, שכולם הם, 'זונה, זונה תמותי, שימותו הבנות שלך, שיאנסו אותך, היטלר'. ובעיקר 'תמותי־תמותי' באלפים, ו'אני אהרוג אותך, תלכי, כפרה על חיילי צה"ל'. וואללה, אני קצינת נפגעים בצה"ל, אתם השתגעתם? מישהו פה איבד את זה? יש לי שתי בנות, אחת מדריכה ואחת חניכה במכינה קדם־צבאית. כן, לי, שכל כך שונאת את חיילי צה"ל. הפסקתי באותו ערב להסתכל על הטלפון בשעה 23:10".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
למה?
"זה היה בלתי נסבל ובלתי אפשרי. הטלפון שלי הודלף לרשת, ומאותו רגע - עד שמונה בבוקר למחרת, אז החלפתי מספר - הטלפון שלי נאנס בברוטליות. לא יכולתי לכבות אותו כי יש לי שתי ילדות שלא גרות בבית, ומאוד חששתי להן. הקטנה התקשרה כבר ב־11 בלילה בפאניקה, 'אמא, רוצים להרוג אותך'. קיבלתי אלפי הודעות שמבוססות על המילה מוות".
היו גם איומים?
"רק בדיעבד הבנתי, כשאומרים לך, 'יה זונה תמותי', זה לא איום, זה איחול. אחרי שישבתי עם חוקר המשטרה בתחנת כפר־סבא במשך יומיים על ההודעות האלה. היו שניים שממש איימו ואחד מהם זומן לחקירה והוזהר".
הגשת תלונות?
"כן, נגד כל אלה שבמה שכתבו ראיתי איום לרצוח אותי. אלה אנשים שהזדהו עם פנים ושמות. אחר כך התברר לי שהיו שם גם בוטים, אבל היו גם הרבה אנשים אמיתיים. היה ברור שזה מנוהל. כשאתה רוצה להדליק שיימינג ברשת החברתית, מאוד קל לעשות את זה. וכשעושים את זה שניים, ראש הממשלה ושר החינוך, ואחריהם מתיישרים - על פי פקודת ראש הממשלה - כמעט כל שרי הממשלה והמתמודדים השונים, ממפלגות שונות, זה שובר אצלך משהו. מהר מאוד ירדתי מהרשת. לא רציתי לראות, לא רציתי לשמוע. כמו שעושים בסירה".
× × ×
קוטלר, 53, היא אחת מאנשי התקשורת הבולטים בישראל מאז הקמת ערוץ 2. מאחוריה קריירה עיתונאית עשירה, רוויה בחשיפות, ראיונות והובלת מהדורת חדשות מרכזית, לצד הגשה ועריכה של תוכניות אקטואליה. מבחינתה, היא יצאה באותה שבת, שאפשר לקרוא לה שחורה, לעוד תוכנית רגילה של 'המגזין', אחת התוכניות הוותיקות והמצליחות לאורך חייו של ערוץ 10 ולאחר מכן של הערוץ הממוזג עם רשת.
"על הכתבה של נצח יהודה חשבנו בגלל הצטברות מקרים בגדוד, שבעבר עשינו עליו לפחות שתי כתבות מאוד מפרגנות, כי אני מעריכה את החיילים שם שהפנו עורף לכל מה שהם מכירים ויודעים, אפילו למשפחות שלהם, כדי לשרת בצה"ל. אבל משהו לא טוב עבר על הגדוד ולכן החלטנו לצאת לכתבה. במשך שבועות התחננתי בפני המשפחות ועורכי דינם לדבר איתנו, לתת את גרסתם, כי המורכבות ברורה לי מאוד".
"אני מכירה היטב את גזרת יהודה ושומרון ועזה, וגם את לבנון. מקרוב. בשטח. והמקום הזה שבו אנחנו שולטים על עם אחר, באמצעות הילדים, החיילים שלנו, ומצפים מהם להתמודד בסיטואציות בלתי אפשריות, כמו הסיטואציה שחיילי נצח יהודה היו בה, סיטואציה שבה רוצחים את החברים שלהם, הוא לא אנושי. הרי הם עצמם נשלחים לחפש את הרוצחים ואחר כך מצפים שיתנהגו כמו חסידי אומות עולם. זה מה שאנחנו עושים לילדים שלנו, וזה צריך להיפסק".
מה היה הטריגר הספציפי?
"חמישה חבר'ה שהורשעו בדין ועברו על כל חוק אפשרי. הישראלי, הבינלאומי, מה שאתה רוצה. ובסוף הכתבה עשיתי את מה שאני עושה בדרך כלל, אומרת את דעתי. אני מודה שבמקרה הזה האלתור לא היה מספיק מדויק, ובעיקר אלתור שלא לקח בחשבון את המציאות הפוליטית שהתקיימנו בתוכה באותה עת".
הבחירות.
"כן. והייתי טיפשה מספיק כדי לנסח משהו בהכללה, כשבעצם התכוונתי למשהו מאוד ספציפי. וכמי שמלמדת עיתונות בעידן הניו־מדיה, ומכירה היטב את כל המניפולציות שאפשר לעשות, הייתי צריכה לקחת בחשבון שהפוליטיקאים יקפצו על זה כמוצאי שלל רב, וזה בדיוק מה שהם עשו, ובגלל זה כל כך כעסתי כבר באותו שידור, כי היה לי ברור מה קורה".
זה נדלק מהר מאוד.
"שר החינוך, נפתלי בנט, התחיל. הוא חתך את הסיפא שלי באולפן, כשהכתבה הייתה הרבה יותר מורכבת, כתבה שאני ערכתי באופן אישי יחד עם אריק וייס, כי הייתה כל כך חשובה לי. ברוח הבחירות שעברו עלינו, והתחרות בין ראש הממשלה לשר החינוך מי ממהר יותר לסנגר על חיילי צה"ל, שר החינוך התחיל, ראש הממשלה בנימין נתניהו המשיך, והלך על הראש שלי בישיבת הממשלה. אני זוכרת את הציטוט אפילו. הוא אמר שדבריי ראויים לכל גנאי במלוא התקיפות ולכל אורך השדרה. זכיתי לכבוד המפוקפק לפתוח ישיבת ממשלה, כשראש הממשלה מסלף את דבריי. הוא ידע בדיוק למה התכוונתי. אגב, ההורים שלי מצביעים נתניהו שנים".
מה הם אמרו על זה?
"מה כבר יכולים לומר? בבחירות האחרונות הם כבר לא הצביעו נתניהו כי הוא הלך על הראש של הבת שלהם, אישית לוחצת, והרס אותו כמעט. ואני שואלת, באמת, מה היה קורה אם מישהו מהמאיימים האלה היה פוגע בי? איך הוא ובנט היו יכולים לחיות עם עצמם אחר כך? הם היו צריכים לדעת שיש גורמים שהיו יכולים לקחת את זה לכיוון של פגיעה בי ובבנותיי. כשאתה מצית לינץ' דיגיטלי נגד אדם, אתה לעולם לא יכול להיות בטוח שזה לא יזלוג גם לרחוב".
אבל היו גם גולשים, אולי אלפים, שיצאו נגד מה שאמרת.
"אחר כך. מי שהצית את האש היה שר החינוך בכבודו ובעצמו. הוא הצית את האש כשהוא מסלף את דבריי ומגדיל לעשות כשהוא קורא להגיש נגדי תביעת לשון הרע. כל מי שראה את הכתבה יודע בדיוק לעשות את ההקשר".
ובכל זאת, לומר בהקשר של חיילי צה"ל את צמד המלים 'חיות אדם', זו התבטאות קשה.
"גם המעשים קשים. האמירה התייחסה לחיילים ששבוע אחר כך הורשעו בדין וכל מי שראה את הכתבה הבין שאליהם היא מתייחסת. לא דיברתי על כלל חיילי צה"ל, ושר החינוך וראש הממשלה אינטליגנטים מספיק בשביל להבין את זה, כמו מרבית צופיי, אוקיי? כל מי שראה את הכתבה הבין בדיוק למה אני מתכוונת".
קיבלת גם תגובות חיוביות?
"היו הרבה מאוד חיילים וקצינים שהודו לי על אמירתי. זו מציאות שמאוד קשה להתמודד איתה בכלים מוסריים כפי שבצבא היו רוצים. ואני מדברת איתך על קצינים מאוד בכירים, בסדר? אמרו לי, 'תודה שהוצאת את זה סופסוף כי אנחנו חונכנו אחרת, אבל המציאות לא מאפשרת לנו מבצעית להתנהג אחרת'. היו גם אלפי הודעות תמיכה מאזרחים, שאליהן, לצערי, הגעתי מאוחר כי נמנעתי מהפייסבוק. אחרי ההסבר שנתתי שבוע אחרי, בתוכנית, הגיעו עוד".
היו פוליטיקאים שתמכו?
"לצערי כמעט רק פוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה, אהוד ברק וגבי אשכנזי הביעו תמיכה, והיו גם מעטים מהצד הימני. גם יהודה גליק התקשר לתמוך. איש מקסים. אמר שהוא כואב את כאבי ומבין למה התכוונתי, ושליבו איתי. הוא באמת איש יקר ומיוחד".
הסתובבת אחרי זה עם שומרי ראש.
"עד עכשיו אני לא מצליחה להפנים את המצב הזה, שבו אני מסתובבת עם שומר ראש במדינת היהודים".
עד כדי כך החשש היה גדול?
"לא הייתה ברירה. ביקשתי שמירה כבר יום למחרת השידור. הבנות שלי היו בפאניקה, נורא דאגו לי. למחרת בבוקר, אחרי שלא ישנתי כל הלילה, הרמתי טלפון לגולן יוכפז (מנכ"ל החדשות היוצא, ר"ש) ולבן הזוג שלי ואמרתי להם שאני מפחדת לצאת מפתח הבית. תוך שעה התייצב אצלי מאבטח, בשיתוף פעולה עם המשטרה. הם היו איתי כמעט שבועיים. פחדתי ללכת ברחוב".
שבועיים?!
"ואז באמת רציתי להתאבד. הם מקסימים וחמודים אבל אי־אפשר לחיות ככה עם בנאדם שהולך אחריך כל הזמן ושומר עליך בפתח הבניין וניידות משטרה שמסתובבות. אני בכלל קלסטרופובית, וכל זה היה קשה לי. בסוף נמאס לי, אז ברחתי לפולין, גם מהפחד. וגם כי התפתיתי להיכנס לפעמים לרשתות חברתיות וזה עשה לי לא טוב".
סליחה שאני קטנוני, אבל מכל העולם דווקא פולין?
"באמת סוריאליסטי קצת, אבל המקום הראשון הזמין היחיד, הזול והמפנק והלא־רחוק היה פולין. וזו בכלל בדיחה. אני מסכימה. אבל בן הזוג שלי אמר לי, 'אנחנו צריכים ללכת מפה כי אם לא, את משתגעת'. וכך עשינו. נסענו לחמישה ימים, כלומר, לא הפסדתי תוכנית, לא הייתי מוכנה להפסיד, למרות שהיה לי מאוד קשה להמשיך לתפקד אחר כך, אבל אמרתי, 'אני לא אתן להם את הסיפוק'. והיה עוד משהו".
אוקיי.
"הסיבה שהחלטתי לנסוע לכמה ימים הייתה שממש היו לי כאבים בלב, בחזה. לא הבנתי מה זה בהתחלה. שבועיים אחר כך יצאנו לתחקיר איך נשים מקבלות התקף לב".
הלכת להיבדק?
"לא הלכתי להיבדק, זה היה חסר אחריות, אבל הלכתי לטיפול, הלכתי לקבל עזרה. מישהי בשיטה אלטרנטיבית, מצוינת. אישה יקרה, אני חייבת לה הרבה. היא באמת הרגיעה אותי, אבל גם היא אמרה לי, סעי מפה, את צריכה ללכת".
הייתה למאבטחים עבודה?
"היה מישהו שעמד לידי וליד הבנות שלי ביפו יום או יומיים אחרי השידור, ואיים עליי. מזל שהמאבטח, ראלי שמו, הלך לקנות סיגריות כי זה היה נגמר במכות רצח. בכל אופן, הבחור הזה בא אליי, נעמד והתחיל לצעוק עליי שהוא נכה צה"ל ושהוא יגרום לי לאבד את עבודתי ושאני ככה ואני ככה, ואז ביקשתי ממנו ללכת, אמרתי לו שהבנות שלי כאן ושכולנו מפחדות כי מאיימים לרצוח אותי. ואז הוא אמר, 'מה פתאום? אבל אני אגרום לזה שתאבדי את העבודה שלך'. זה היה מאוד לא נעים. היה עוד מקרה אחד, בקניון ליד הבית, כשמישהי התחילה לצעוק עליי".
העיתונאים בתקשורת לא ממש יצאו להגנתך.
"לא נכון. גולן יוכפז היה שם עד הסוף, שמונה טלפונים ביום, כל יום. החברים בחדשות של הערוץ חיבקו. גם הבנתי שרינו צרור פתח אחת מתוכניות הבוקר שלו באמירה פומבית מאוד מפרגנת ואוהדת ותומכת והודיתי לו על כך בחום. אבל אני מודה ששבוע אחר כך, כשרותם סלע הייתה הקורבן התורן של ראש הממשלה, אז חבריה האמנים התייצבו בצורה פומבית מאוד מרשימה להגנתה".
ואצלך זה לא קרה.
"אלה הם חיינו".
למה בעצם?
"אין לי תשובה. דווקא העיתונאים שמזוהים כימין, קלמן ליבסקינד וגם ארא"ל סגל, עמדו איכשהו לצידי. אנחנו לא חולקים את אותה תפיסת עולם. למרות שאני לא שמאלנית כמו שהם חושבים, וכנראה שהם לא ימנים כמו שהם מציגים את עצמם, אבל אמרו לי שהם עמדו על זכותי להביע את דעתי, למרות שהבינו אותה לא נכון. אולי עכשיו יבינו".
× × ×
בעידן שבו העיתונאי הפוליטי הולך עם הפתק של הקלפי על השרוול, הזיהוי הפוליטי של קוטלר דווקא מתעתע. "אני לא בעניין של שטחים תמורת שלום, לא רלוונטי, אני לא נאיבית, אני לא שמאל מרצ, שלום עכשיו, אפילו לא מפלגת העבודה, אני מאוד ריאלית", היא אומרת.
את ידועה כשמאלנית.
"לא מעניין אותי איך מציגים אותי. בדעות אני לגמרי מרכז. ב־2003 הצבעתי לאריק שרון, אחר כך הצבעתי שנים לקדימה ומאז אני מחפשת מנהיג שלא קיים במרכז".
ובבחירות האחרונות?
"מרכז. כמה מפלגות מרכז כבר יש? להגיד לך שאני מרוצה מהמרכז הזה? התשובה היא לא. אבל יש כזה דבר, מרכז אידיאולוגי. אני לא באמת חושבת שיש לנו פרטנר, אבל אני חושבת שהסטארט־אפ ניישן והמוח היהודי, שכל כמה שנים מביא לנו את הנובל, יכול לפצח גם את הדבר הזה שנקרא 'איך אנחנו שומרים על ביטחון ישראל בלי להפוך את הילדים שלנו למה שאנחנו הופכים אותם'. ולא יעזור, זה קורה יותר ויותר".
לשיטתך, לא אנושי לדרוש גם מאלאור אזריה לנהוג אחרת ממה שנהג.
"גם אלאור אזריה היה קורבן של הדבר, של המציאות הזאת, כי הוא היה מפוחד, כי הוא היה מבוהל, כי הוא בחור צעיר, כי ישב שם מחבל כפות, מחבל מנוטרל, והוא חשש שיש עליו חגורת נפץ והוא ירה, כדי לנטרל - כמו שלימדו אותו".
זו לא פעם ראשונה שהאמירות שלך מעוררות ביקורות ותגובות קשות. למשל אחרי כתבה על מתנחל ביצהר אמרת שיש גם מתנחלים שפויים.
"עוד התבטאות שהוצאה מהקשרה באדיבותו של כתב פוליטי פעיל מדי ברשתות החברתיות, עמית סגל. אני שלחתי כתב לעשות על אותו בחור ביצהר כתבה מאוד אוהדת. אני השמאלנית הגדולה, כן? במירכאות כפולות, שלחתי את הצוות שלי לעשות כתבה על הבחור המעניין הזה מיצהר, שהפך אימפריית דוברות של איש אחד ועשה עבודה מצוינת בעיניי, ובסוף פירגנתי לו".
אבל את יודעת איך זה נשמע.
"התכוונתי להגיד שיש מתנחלים מתונים אפילו ביצהר. אז נכון, האלתור לא היה מוצלח. אבל בימינו אי־אפשר לאלתר, כי אז מגיע עמית סגל, אגב, כתב מוכשר, אחד המוצלחים ביותר, וגוזר את דבריי. אני ראיתי מה הוא העלה לרשת. נו, למה לא לעשות איזו שריפה קטנה כשאפשר? אז הוא הכניס רק את הסיפא - יש מתנחלים שפויים. הוציא את זה מתוך ההקשר והנה אמרתי על כל המתנחלים שהם משוגעים, כשאני לרגע לא התכוונתי".
לא חשבת על זה לפני?
"לא. כי אחת הבעיות שלי כמגישה היא שאני כל כך הרבה שנים מול המצלמה, עד שלתחושתי מי שיושב מהעבר השני, 300 אלף פנים עלומים בממוצע במשך 12 שנה, הם חברים שלי בסלון. אז נכון, אני קצת יותר מעונבת, אבל אני לא מקריינת, אלא פשוט מדברת אליהם. אז כן, יש מעידות. ואם יום אחד אחזור לתוכנית הזאת - לא בטוח שאני רוצה - אז העצה שאני יכולה לתת לעיתונאים דעתנים זה לנסח את הדברים שלהם, לכתוב את זה לפני כן, לא לאלתר, כי מחפשים אותך היום. פשוט ככה. נורא קל לקחת חצאי משפטים ולהגיד, 'זה מה שהיא אמרה'. באתי לברך, יצאתי מקללת. זה אבסורד".
עמית סגל הרג אותך אצל אילנה דיין גם על דברייך עכשיו.
"זה לא היה יפה, מה אתה רוצה שאני אגיד? אני שמחה שבזכותי הוא קיבל עוד איזה עשרה לייקים, אני מקווה שיותר. עמית סגל, שוב, הוא אחד האנשים המקצועיים בעיתונות הישראלית. אם הוא בוחר להתנהג כך, זה שלו".
ניסית לדבר איתו?
"לא. אני לא חיה בפייסבוק, יש שם רק דף של התוכנית, ואני גם לא חיה בטוויטר. אני בעולם האמיתי, שעדיף עשרות מונים. ממליצה".
הגישו נגדך לא מעט תלונות לרשות השנייה בפרשייה הנוכחית. הערוץ גיבה?
"כן, אבל לא היה להם נוח שם. בכל זאת תקופת בחירות, מגישה דעתנית אומרת את דבריה, היה שם לחץ, אין לי ספק, אני יודעת שהיו שם לחצים על גולן אישית, ואני מורידה בפניו את הכובע, כי הייתה דרישה מטעם הרשות השנייה להשעות אותי. הם נבהלו מהתלונות שקיבלו עליי. ואגב, הכי כואב לי בכל המניפולציה הזאת, זה העניין של המשפחות השכולות".
כלומר?
"אני קצינת נפגעים וחלק מהאנשים שהגישו תלונות לרשות השנייה נגדי הגיעו מארגון של משפחות שכולות, שהבין את דבריי לא נכון, בגלל המניפולציה ברשת. שר החינוך וראש הממשלה, שכל כך מתיימרים לאהוב את חיילי צה"ל ולהגן על המשפחות השכולות, עשו סיבוב על הדם של הילדים שלהם, זה פשע. עליהם כואב לי".
אגב, בסוף אותה תוכנית הייתה לך הזדמנות להתנצל אבל לא ממש לקחת אותה.
"אני גם היום לא חושבת שיש לי על מה להתנצל. באמת".
היו שמועות שעשו לך שימוע בחברת החדשות.
"מה פתאום? הבעיה בעידן הניו־מדיה, שכולל את הרשתות החברתיות ואת הבלוגים, הוא שכל ילד עם מקלדת הופך לעיתונאי. כמות הדיסאינפורמציה כל כך גדולה, עד שאין דרך להתמודד איתה. אז אמרו. לא היה שימוע ולא הייתה השעיה, ולא היה שום דבר. אפילו לא הייתה דרישה להתייצב".
× × ×
קוטלר עברה בשנים האחרונות עוד שתי פרשיות מתוקשרות. פרשת אלכס גלעדי, שבה פורסם כי קיבלה ממנו הצעה מגונה, ותלונה במשטרה שהגישה נגדה התחקירנית יפעת קלמר בהאשמה לתקיפה. התלונה נסגרה לאחרונה. "זה אחד הדברים העצובים שקרו לי בחיי", היא מספרת. "בצוות של 'המגזין' יש אנשים שעובדים איתי 12 שנים, עשר שנים, שבע שנים, הכי צעיר עובד איתי שלוש שנים. ואני מדברת על עורכים, תחקירנים, כתבים. 'המגזין' הוא משפחה תומכת שמקדמת אנשים. כמה עצוב שכל כך קל לעשות סיבוב שיימינג על הראש של מישהו, כששום דבר מהדברים שהתפרסמו הוא לא נכון. אני שמחה שהמשטרה פירסמה שלא היה שום טעם אפילו לפתוח בחקירה. ואני חייבת להודות למנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, שהיה היחיד בתקשורת שלא נפל לפח השיימינג הזה".
אולי את בן־אדם שקשה לעבוד איתו?
"מזמינה אותך להתקשר לכל האנשים שעבדתי איתם במשך 12 השנים האחרונות. תתחיל בצוות שלי. לא, אני ממש לא חושבת שאני בן־אדם שקשה לעבוד איתו. זה נכון שאני מאוד פרפקציוניסטית, יש לי דרישות, אני לא מתפשרת על איכות, אני עובדת כמו משוגעת ואני מצפה שאנשים יעבדו כמוני, כי בעיתונות אין שעות, כמעט ואין חיים אישיים. אם אנשים לא עומדים בדרישות הם לא יעבדו איתי. אבל אני לא מתעללת, בוודאי שלא. מביך אותי להעיד על עצמי".
ניצחון משפטי נוסף נחלה קוטלר כשאלכס גלעדי מחק את תביעת הדיבה נגדה, אחרי שפורסם בסוף 2017 על ההצעה המגונה שקיבלה ממנו כמנכ"ל קשת בתחילת דרכו של ערוץ 2, לפני כ־26 שנה. "עברתי שנה נחמדה אה?" היא צוחקת, "השנה הכי קשה בחיים שלי. לגבי גלעדי, אני לא יכולה לומר יותר מדי כי יש סיכום משפטי. הסכם הגישור מדבר בעד עצמו. ושם נכתב שהוא מושך את התביעה, שהוא לא זוכר את המקרה, שהוא מבהיר שהתנהגות כזו לא מאפיינת אותו, ושלא הייתה לו כוונה לפגוע בי. מבחינתי נגמר הסיפור".
לא חששת מלהתמודד עם איש כזה חזק?
"אפילו לא לרגע. החברה הייתה מאחוריי לגמרי, והייתי תחת הגנה משפטית מצוינת. גם בנותיי הפצירו בי לא לוותר. עשיתי זאת למענן ולמען בנות דורן".
את הוטרדת מינית בעברך?
"בצבא, בוודאי. איזה קצין בכיר ששלח ידיים. אמרתי לו שהוא כנראה מתבלבל, הייתי בסך הכל סג"מית צעירה, הוא היה אלוף משנה, מח"ט בשריון. נסענו לאיזה טיול בג'יפ והוא כנראה הבין את הטיול הזה לא נכון. הייתי נורא צעירה ולא היה לי נעים ממנו, כי חשבתי, אולי אני אשמה שהסכמתי לנסוע איתו לטיול בג'יפ. הרי הנטייה שלנו היא מיד להאשים את עצמנו, איפה אנחנו לא בסדר. ואז אמרתי לו, 'תקשיב, זה לא שם, כנראה לא הבנת נכון את זה שהסכמתי לבוא איתך עכשיו לאיזה סיור קו'. והוא מיד נסוג ולכן לא התלוננתי. לימים הוא הודח מהצבא על רקע תלונה של מישהי אחרת".
היו עוד דברים?
"בקטנה. אין אישה שלא עוברת הטרדות מיניות. הכל שאלה של איך אתה מתייחס לזה".
ובתקשורת?
"פעם אחת. לא אגיד מי. השיער שלי היה אסוף, הייתי במערכת, בחדשות 2, ופתאום הרגשתי למרבה הזוועה, מישהו מדביק לי נשיקה על הצוואר מאחור. כשהסתובבתי ראיתי מישהו מאוד בכיר, לא מחברת החדשות. אמרתי לו, 'פעם אחרונה שאתה עושה את זה'. וזו אכן הייתה הפעם האחרונה".
בסופו של דבר החשיפה של סיפור גלעדי חיזקה אותך או התישה אותך יותר?
"התישה אותי לגמרי ולא הייתי חוזרת על זה היום. זה מאוד קשה. הדה־לגיטמציה איומה ומגיעה גם מנשים. למשל עירית לינור, שהתגוללה עליי באיזה פוסט נבזי שמישהו דאג לשלוח לי, כאילו אני הזמנתי את זה. עשתה ממני פלרטטנית שמפלסת את דרכה באמצעות רגליה החטובות. כל המאבק סביב הנושא היה גיהינום".
דיברת קודם על העובדה שלא התחברת בהתחלה לקמפיין של מי־טו.
"נכון, כי יש בו גם חסרונות. יצאתי פעם עם אריק וייס לפרויקט שקראנו לו '50 גוונים של הטרדה מינית'. ניסיתי להבין את עולם הגברים ואריק וייס ניסה להבין את עולם הנשים. המסקנה שלי הייתה שיש הרבה ניצול של הדבר הזה, כי יש תלונות שווא, ויש נשים שמשתמשות בזה כדי להפיל אנשים, והיום גברים חשופים בהחלט גם לשיימינג מטורף עד חיסול קריירה. כשמישהי מחליטה להעליל על גבר עלילת שווא, הוא לא ייצא מזה".
אבל?
"בכל תיקון יש בעיה. אני לא חושבת שהיה יכול להיות תיקון למטוטלת עתיקת היומין הזאת של ניצול נשים בלי שיעופו גיצים על כמה אנשים טובים בדרך".
גברים יחששו יותר להתחיל עם נשים, נניח?
"שטויות במיץ עגבניות. איך אומרות האמריקאיות? אתה רוצה להגיד לי שאני נראית טוב ואני מוצאת חן בעיניך? כל מה שאתה צריך זה להסתכל לי בעיניים, אל תרד מתחת לקו הסנטר, סבבה? אל תעשה לי את הסריקה הזאת. אפשר לחזר אחרי בעדינות, בנימוס, ברומנטיקה, אני לא חייבת להיראות כמו איזה חפץ לזיון, סליחה על הביטוי. אתה שם לב שבעברית אין מילה טובה למעשה האהבה? הרי 'מעשה אהבה' נשמע נורא, זה רק לספרים ולסופרים, וזיון נשמע עוד יותר נורא. אבל אין את המעשה הנכון. בוא נמציא מילה".
× × ×
אחרי כל זה, החליטה קוטלר לקחת אוויר, הפעם לתקופה יותר ממושכת: חופשה ללא תשלום של שנה. בשנתיים האחרונות ביקשה כמה פעמים לצאת לאותה חופשה, אבל לא קיבלה את הסכמת חברת החדשות, שראתה בה שחקנית מאוד דומיננטית על המסך שלה. גם הפעם, למרות כל הרעשים מסביב, סירבו תחילה לאפשר לקוטלר לקחת את החופשה. "הגעתי לגולן שלושה ימים אחרי השידור ואמרתי לו, חאלס, לא יכולה לעמוד בזה יותר. הרי ביקשתי חופשה ללא תשלום כבר לפני שנתיים, כי אני רוצה לכתוב ולעשות עוד דברים חוץ מטלוויזיה ועיתונות. בהתחלה חשבתי שאני אצליח לעשות את זה במקביל לעבודה אבל להיות עורכת אחראית על תוכנית מגזין אישית לא משאיר לך זמן. אז ביקשתי חופשה ארוכה. אבל אז דיברו על פיצול ואז על מיזוג, ובחירות כמובן, ולא איפשרו לי לקחת חופשה. אחרי מה שקרה, חשבתי שזהו, הגיע הזמן לצאת לחופשה שאני רוצה כבר הרבה זמן".
יכול בכל זאת להיות שהיה לחץ סמוי במערכת שתיקחי את החופשה הזאת בגלל כל מה שקרה?
"חד־משמעית לא. להפך. בחדשות לא רצו שאצא. והדלת פתוחה לי לחזרה ואחרי שנה אבחן מה אני עושה. אני מאחלת לערוץ חיים טובים וארוכים אבל המצב שוב לא נראה טוב".
כבר עזבת את החדשות לכמה שנים בעבר.
"נכון. זה דומה אבל גם שונה. בפברואר 2004, אחרי האינתיפאדה השנייה, הודעתי שאני עוזבת כאן ועכשיו את חדשות 2. האינתיפאדה ריסקה אותי. אם הייתי עוזבת גם הפעם, לא הייתה לי בעיה להגיד את זה. אבל ביקשתי רק חופשה".
עד כמה בחדשות 13 חוששים בגלל המצב ברייטינג?
"אנחנו לא נמצאים במשבר שבו היינו לפני כמה שנים. זה לא המצב של ערוץ 10. אבל כן, הרייטינג של החדשות בירידה. לא טוב בכלל".
למה יש פערים כאלה גדולים?
"כי טלוויזיה זה עניין של הרגלים. כשאתה מזיז למישהו את הגבינה שלו, מאוד קשה להחזיר אותה אחר כך למקום שבו הייתה. אז אחרי שחדשות 2 שידרו על שני אפיקים יותר משנה, ערוץ 10 דילג מאפיק 10 לאפיק 14 ועכשיו הוא בערוץ 13, אז זה פשוט לא ריאלי לחשוב שתוך חצי שנה אפשר להגיע למצב של שוויון בחדשות. אם לי עדיין קשה לקרוא לחדשות 13 בשמן ולא חדשות 10, מה אני מצפה מהצופים? לא היה קידום מותג, לא הייתה הטמעה של המותג, לא היה כלום. היה מיזוג וקפצה עלינו מערכת בחירות בתוך שלושה חודשים ועכשיו עוד מערכת בחירות. אין זמן היערכות, שום זמן להסביר לצופה מה הוא הולך לקבל. ולכן זה ברור שהפער הוא כזה".
הבוסים של מנכ"ל חברת החדשות חשבו אחרת והראו לו את הדרך החוצה.
"לצערי. הוא היה צריך להישאר. נכון, זה לא רע לרענן מערכת, כפי שאני חושבת שצריך רענון בתפקיד ראש הממשלה. גולן היה עורך ראשי במשך שבע שנים ולא בריא להיצמד לשום פוזיציה יותר מדי זמן. אבל אני חושבת שבעת הזאת, לפני בחירות, זאת טעות להדיח מנכ"ל. לדעתי בתוך שנה המצב ייראה הרבה יותר טוב. פשוט צריך שיווק טוב, קמפיין. אני מזכירה לך שחברת החדשות הזאת החזיקה ערוץ לבד במשך שנים".
ועכשיו מתברר שהחדשות הן אולי הבעיה.
"טעות לחשוב ככה. הבחירה לצפות במהדורת חדשות היא קודם כל רגשית. זה כמו נישואים. ההרגל חזק מאוד. כשאתה עובר שלושה אפיקים בשנתיים, זה מבלבל את הצופה. כשאתה מקבל את יונית לוי בהכפלה, זו תחרות בלתי אפשרית. הרי גם ככה חדשות 2 היו שם קודם. הם המשפחה הראשונה. מאוד קשה לעזוב משפחה".
אולי הדנ"א של המהדורה שלכם הוא שמאלני מדי?
"מה פתאום? אני מכירה את הסקרים. אין דעה כזאת באמת. דווקא לחדשות 12 מיוחסת יותר שמאלנות. והנה הם כפולים במספרים. אני חייבת להבהיר כאן עוד משהו: אנשים לא מבינים שאין שום קשר בין עמדה פוליטית, שכל אחד ראוי וצריך שתהיה לו, לבין עיתונות טובה. בשנת 2000 למשל עוד הצבעתי למפלגת העבודה, לאהוד ברק. אבל אחרי קמפ דיוויד, כשהוא נכנס אליי לאולפן, ראש ממשלה, לראיון של חצי שעה, הוא עבר חוויה לא קלה. השאלות היו קשות מאוד".
נתניהו חושב שהתקשורת נגדו. הוא משתמש בטיעון הזה שוב ושוב.
"ראש הממשלה הנוכחי, שהוא כבר איזה אלף שנה ראש ממשלה, טוען שהתקשורת שמאלנית. בואו נעשה סקר, מבחינתי גלוי, שבו כל עיתונאי ייצא מהארון הפוליטי וייבדק רק לפי הדיוק שלו והעבודה העיתונאית. אהוד אולמרט לא חטף מהתקשורת? הצבעתי לו. כשישב אצלי באולפן עם אלף כתבי אישום, ולא הפסקתי להציק לו בשאלות קשות. מה זה קשור? הקהל פשוט לא מבין את זה".
לאיזו משבצת תחזרי ברשת, אם וכאשר?
"אני אוהבת מאוד את מקום העבודה שלי אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור למגזין. עשיתי את זה 12 שנה, התקופה הכי ארוכה בקריירה שלי לתוכנית אחת. אני כן רואה את עצמי חוזרת לרשת אבל זה לא חייב להיות חדשות".
ועד אז, מה את הולכת לעשות בחופשה?
"המון תוכניות. להפליג, והרבה. אני הולכת להיות עוד יותר מקצועית בסקיפריות. נוסעת עכשיו ליוון, אחר כך חוזרת באוגוסט לגייס את הבת שלי. אטפס להימלאיה עם הבת השנייה, שהזמינה אותי להצטרף אליה לטיול הגדול של אחרי הצבא במזרח, ובהמשך אני רוצה לכתוב, יש לי שלושה ספרים בראש. בקיצור, בעיקר טיולים. בהרים, בים, כל מקום".
בסוף עוד תצאי לפנסיה מוקדמת.
"אין שום כוונה כזאת, גם לא בגיל 80. החלום שלי - ואמרתי את זה ליוסי ורשבסקי (מנכ"ל רשת) לפני כמה שנים, כשסירבתי להצעתו להגיש את מהדורת החדשות - הוא לעשות תוכנית ראיונות כזאת, דוקומנטרית, עם אנשי רוח, סופרים, מחזאים שחקנים, פילוסופים וחוקרים ועם מדענים ועם אנשי דת. יוסי הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח ולא פתחתי מצנח. כשראיינתי סופרים וחוקרים, זה קרה לפעמים במגזין, הכתבות האלה הגיעו לרייטינג של 13־15 אחוז, אני לא מגזימה. במספרים זה משהו כמו חצי מיליון איש שצמאים לחומר הזה, לא רק לריאליטי".
אגב, מאיפה נכנס שיגעון השיט ככה פתאום?
"במסגרת תוכנית שנת ה־50 לחיי התחלתי להגשים חלומות, זה היה חלום ילדות ישן. ההפלגות הקטנות האלה, הן מה ששמר לי על השפיות בשנה האחרונה, זו האמת. הים הציל אותי".
