"אנחנו לא הזנחנו כך את הילדים שלנו", אמרה אמה של ד' לאחר שזו סיפרה לה, כי בתה בת הארבע תצטרך לעבור טיפולי שיניים בהרדמה כללית שכוללים שורה של סתימות, טיפולי שורש ואפילו עקירת שיני חלב. ד' עצמה כמעט התעלפה כששמעה את המלצת הרופא.

אלא שטיפולי שיניים לילדים רכים בהרדמה כללית אינם, מתברר, עניין נדיר יותר. לפני שבועיים ביקרתי במרכז אסותא לרפואת שיניים ברמת החייל בתל־אביב. פגשנו שם את תהל נ', בת שש וחצי מבת־ים, שהגיעה לטיפול בטשטוש (סדציה) בעקבות ארבעה חורים שנוצרו בשיניה. אמה, לימור, מספרת שנדהמה כשגילתה את מצב השיניים של בתה: "בחיים לא שמעתי על כמות כזאת של חורים בגיל הזה". בנו בן החמש של עוד הורה שאיתו שוחחתי הגיע לטיפול שיניים בהרדמה, ובעוד בחדר הניתוח סיפר לי האב: "מתקינים לו ארבעה כתרים והרבה סתימות. אחותו בת השבע כבר עברה טיפול בהרדמה לפני כשלוש שנים, אני לא זוכר כמה סתימות. כשאני הייתי ילד לא שמענו על דברים כאלו. היום יש הצפה".

"אי־אפשר להשוות את הזמנים של פעם להיום", אמרה אם נוספת, חרדית מאלעד, שלה תשעה ילדים, כשהמתינה להרדמה של בתה התאומה בת החמש וחצי לקראת טיפול שיניים.

באסותא רמת החייל - אחד משלושה מרכזים של אסותא העוסקים בטיפולי שיניים בטשטוש ובהרדמה כללית, בעיקר למבוטחי מכבי - הרגיעו אותי שההרדמה כמעט נטולת סיכונים, וששלבי המיון והסינון שעובר כל פעוט לפני שהוא מורדם מפחיתים את הסיכונים אף יותר. עדיין - המחשבה שילד כל כך קטן צריך להיות מורדם ולעבור כל כך הרבה טיפולים מורכבים, היא מטלטלת.

צילום: סנדי ליבק־פורמנסקי

כל המומחים שעימם שוחחנו מצביעים על כך שישנה עלייה דרמטית בכמות ובחומרה של טיפולי שיניים שנדרשים ילדים כבר בגיל הרך לעבור, וכתוצאה מכך גם עלייה בולטת בטיפולים הנעשים להם בהרדמה כללית. חדר ההמתנה במחלקת השיניים לילדים באסותא נראה כמו קייטנה: חמישה חדרי ניתוח פועלים במקום כל יום משבע בבוקר עד שבע בערב. ניתוחי שיניים בהרדמה כללית מתבצעים עד שתיים אחר הצהריים, ובכל שעות הפעילות נעשים טיפולים בטשטוש. "אפשר היה להפעיל אותם יותר שעות ביממה, כי יש ביקוש, אבל אין מספיק מרדימים", מסבירה ד"ר ביאטריס גרינברג, רופאת שיניים, מנתחת ואחראית על תחום ילדים ב"מכבי דנט". "היום שקט יחסית", היא מרגיעה, למרות שביום שבו ביקרתי הוארכה פעילות חדרי הניתוח עד שש בערב בגלל מקרי חירום.

זמן ההמתנה הממוצע של ילד לטיפול שיניים בהרדמה במרכז ברמת החייל הוא שלושה חודשים. במרכז טיפולי שיניים של קופת חולים מאוחדת בבית החולים משגב לדך בירושלים – חצי שנה. בבית החולים הדסה עין כרם - כשנה (!).

ב־2018 עברו באסותא 1,300 ילדים עד גיל חמש טיפולי שיניים בהרדמה (קצת יותר משליש מכל טיפולי השיניים בהרדמה שנערכו במקום). עוד 1,846 ילדים עד גיל חמש עברו טיפולים בטשטוש. במרכז הגדול של קופת חולים מאוחדת ברחוב פנקס בתל־אביב עברו 1,050 ילדים עד גיל חמש טיפולי שיניים בהרדמה כללית. אם בודקים את הנתונים לפי קופות, הרי שבכללית נעשו ב־2018 6,000 טיפולי שיניים בהרדמה לילדים עד גיל חמש. במכבי, הקטנה יותר, נעשו 1,862 טיפולים כאלה. לדברי פרופ' דיאנה רם, מנהלת מחלקת רפואת שיניים ילדים בהדסה עין כרם, "המערכת לא עומדת בביקוש, וההמתנות הממושכות גורמות לזיהומים ולהידרדרות נוספת של שיני הילדים, עד לאובדנן".

ומה מספר הילדים עד גיל חמש שעברו טיפולי שיניים בהרדמה במסגרות פרטיות? על כך אין נתונים, גם לא למשרד הבריאות. יש להניח שמדובר בשוק קטן אבל קיים. הוא מורכב מאותם הורים שיכולים ומוכנים לשלם 10,000 שקל ויותר להרדמה וטיפול.

מה קרה שהילדים נאלצים היום לעבור כל כך הרבה טיפולי שיניים בגיל כל כך צעיר? האם מדובר בדור של הורים מזניחים? האם ילדי ישראל מוטבעים בערימות של ממתקים וחטיפים ומאבדים את שיניהם לדעת? האם הרפורמה בטיפולי השיניים - שהנגישה את הטיפולים לאוכלוסיות רחבות - חשפה את המוני השיניים הצעירות הנגועות? ואיזה תפקיד יש להפסקת ההפלרה (תוספת פלואוריד) של מי השתייה בישראל החל מ־2014? תחקיר "ממון" חושף את התמונה העגומה של מצב שיני הילדים בישראל, ומעלה סימן שאלה גדול לגבי הפסקת ההפלרה.

אין הפלרה, יש עששת

לפי נתוני קופות החולים, רוב העלייה בטיפולי השיניים לילדים עד גיל חמש נרשמה לאחר כניסתה לתוקף ב־2008 של הרפורמה החשובה של סגן שר הבריאות דאז יעקב ליצמן, שאיפשרה טיפול שיניים חינם או במחירים מופחתים לילדים במסגרת קופות החולים. הרפורמה קבעה שלבים שבכל אחד מהם הורחב עוד יותר טווח הגיל של ילדים הזכאים לטיפולים מסובסדים. בשלב ראשון נכללו רק הקטנים, היום כלולים כבר בני ה־17.

אלא שבאוגוסט 2014, לפני חמש שנים, היה אירוע משמעותי נוסף: הפלרת המים בישראל הופסקה. זו סיבה נוספת לכך שבחרנו לבדוק נתונים לגבי ילדים עד גיל חמש דווקא - מדובר באלה שנולדו שנים אחרי תחילת הרפורמה, אבל סמוך להפסקת ההפלרה או אחריה. הנתונים מלמדים שב־2013, השנה שלפני הפסקת ההפלרה, פחות מ־5,000 ילדים עד גיל חמש עברו טיפולי שיניים בהרדמה במסגרת קופות החולים. לעומת זאת, ב־2018, ארבע שנים אחרי, עברו טיפולים כאלה בקופות יותר מ־10,000 ילדים עד גיל חמש. מדובר בגידול של יותר מ־100% בחמש שנים.

גם טיפולי השיניים לילדים עד גיל חמש בכלל, לא רק בהרדמה, רשמו גידול דרמטי באותה תקופה - מ־7% במכבי הצנועה ועד 117% בכללית (ראו טבלה).

הפלרת המים הופסקה על ידי שרת הבריאות דאז והיום ח"כ יעל גרמן, בטענה שתועלתה לשמירה על השיניים קטנה מהסיכונים שטמונים בה, גם לשיניים וגם לבריאות. הטענה היא שהפלואוריד גורם לשורה של סיכונים בריאותיים – מהכתמת השיניים, דרך פגיעה בעצמות ובאיי־קיו ועד סרטן – אך הסוגיה שנויה במחלוקת וקשה מאוד להכריע בה, גם לאחר ששואלים מומחים ומחפשים מחקרים.

במשרד הבריאות - בשנים האחרונות שוב בראשות יעקב ליצמן, תומך גדול בהפלרה - טוענים בנחרצות כי הפסקת ההפלרה הביאה לעלייה במקרי עששת השיניים. "בעולם יש מחקרים שמראים זאת", טוענים במשרד. גם בארץ נערכו מחקרים שמצביעים על עלייה בעששת, אך אין בהם די כדי להכריע בסוגיה.

פרופ' שלמה גרוסמן, האחראי על בריאות השן במשרד הבריאות, שתומך גם הוא בהפלרה, אומר כי מחקר שיזם משרד הבריאות השווה את בריאות השן של כ־800 בני 12 בשנים 2015־2017. המחקר הראה כי ב־2015 52% לא סבלו מעששת, וב־2017 רק 50% לא סבלו מעששת. מדובר בילדים שרוב חייהם שתו עדיין מים מופלרים, ובכל זאת העששת בסימן עלייה. בקרב ילדי האוכלוסייה הערבית בארץ מצב העששת גרוע יותר לעומת ילדי האוכלוסייה היהודית, וגם קצב ההרעה חריף יותר מאשר באוכלוסייה היהודית.

לפי מחקר שני שיזם המשרד, שנעשה בקרב 300 ילדים בשלושה יישובים יהודיים ובשני יישובים בדואיים בדרום, בכל אחת מהשנים 2017־2014, נמצא שמצב העששת ביישובים היהודיים הורע, אבל ביישובים הבדואיים הוא הוטב. ההסבר: ילדי הבדואים בדרום שותים מי בארות, העשירים בפלואוריד טבעי. עם זאת, אומרים גורמים בענף, יש להניח שחלק מהשיפור נובע מעלייה ידועה במודעות לשימוש באמצעי מניעה לבריאות השן בקרב האוכלוסייה הבדואית. לעומת הבדואים, מצב העששת אצל הילדים היהודים - שצורכים מים מותפלים בלי פלואוריד - מידרדר. יש לציין עם זאת שמדובר במחקרים לא גדולים.

פרופ' שושנה שפירר, מחלוצות רפואת השיניים לילדים בישראל וסגנית מנהלת היחידה לרפואת שיניים לילדים בבית החולים שיבא, סבורה שההפלרה אחראית לחלק מהעלייה בהיקף העששת ובטיפולי שיניים בגיל הרך. "בעולם יש נתונים התומכים בכך, אם כי זו לא הסיבה היחידה", היא אומרת. גם פרופ' דיאנה רם מהדסה רואה קשר: "התחושה היא שיש יותר מקרי עששת מאז שהפסיקו עם הפלואוריד במים. הוכחה ודאית דורשת מחקר מדעי מקיף, אבל כרופאה עם 35 שנות ניסיון אני בהחלט רואה את הגידול". וד"ר ביאטריס גרינברג ממכבי דנט אומרת: "ההתרשמות שלי כרופאה זה 30 שנה היא שמגיעים יותר ילדים כבר בגילי שנתיים וחצי ושלוש, אם כי אין לי סטטיסטיקה, ולא ידוע לי על מחקר מדויק שנעשה בתחום".

"זו הייתה שטות מוחלטת להפסיק את ההפלרה", אומר פרופ' יוסי שפירא, לשעבר מנהל מחלקת רפואת שיניים לילדים בבית החולים הדסה עין כרם, ומי שנחשב לאחד מאושיות רפואת השיניים לילדים בישראל. "והיום, כאשר הרוב המכריע של המים שאנחנו שותים מותפלים ונטולי פלואוריד, בניגוד למים טבעיים, בוודאי שצריך להוסיף להם פלואוריד".

ח"כ יעל גרמן, שהחליטה על ביטול ההפלרה, משוכנעת שהחלטתה הייתה נכונה. "במחקרים שהוצגו בפניי ראינו שלא היה כל הבדל בין מדינות בהן הייתה הפלרה לבין מדינות בהן לא הייתה, מבחינת שיעור העששת", היא אומרת. "צחצוח שיניים פעמיים ביום מבטיח קבלת פלואוריד בצורה מיטבית (ממשחה שיש בה פלואוריד - ש"ח), ולא בבליעה". כאן יש לשאול בסוגריים, כמה הורים לילדים בני שנתיים ושלוש מקפידים על צחצוח שיניים של הילדים, ועל צחצוח נכון?

גרמן מוסיפה: "ביקשתי שני דברים - להמשיך בחינוך להרגלי שמירת בריאות השיניים, במיוחד באוכלוסיות שאינן מצחצחות נכון, וללוות את התהליך במחקר מעמיק. זה לא נעשה. עד שלא יבוצע מחקר בצורה מקצועית, קשה להתייחס לנתונים אקראיים שאינם מבוססים מדעית".

ההורים מבקשים

גם אם הפסקת הפלרה גרמה לעלייה חדה בטיפולי שיניים בגיל הרך בכלל, יש סיבה נוספת לעלייה בטיפולים הנעשים לילדים בהרדמה: ההורים. פרופ' שושנה שפירר משיבא: "קיימת הגזמה בשימוש בהרדמה בילדים, בעיקר במערכת הציבורית. מקרים רבים היו יכולים להסתיים אחרת אם היו הולכים לרופאי שיניים שמתמחים בילדים, ויש להם הידע המקצועי והזמן להביא את הילד לשיתוף פעולה עם הטיפול. מספר המומחים האלה קטן, וגם להורים אין יכולת וזמן להשקיע. אני רואה ילדים רבים שהופנו להרדמה כללית, ואני מצליחה לטפל בהם תחת טשטוש או גז צחוק. אני בעד הרדמה כללית כשצריך, אבל בהחלט יש הגזמה בשימוש בה".

גם בלאומית טוענים שהעלייה נובעת מדרישה של ההורים. לפי נתוני הקופה, בין 2013 ל־2018 קפצו הדרישות של הורים לטיפולים בהרדמה פי חמישה. "אנחנו שומעים מההורים נימוקים כמו: 'במקום לשלם שלוש פעמים 48 שקל לילד, אפשר לסיים ביום אחד את כל הטיפולים'. כאילו מדובר באוברול. נימוק נוסף: 'הילד לא משתף פעולה'".

בכללית טוענים שאמנם ההורים לוחצים לטיפולים בהרדמה "כדי שהילד לא יסבול", אבל מה שמנחה את הרופאים הוא הנחיצות הרפואית, והרדמה תישקל רק אחרי שני כישלונות של טיפול קונבנציונלי.

בכיר בענף מציין עוד גורם שהזניק את בקשות ההורים: הפטור מהשתתפות עצמית בטיפולי שיניים בהרדמה. באותו אופן, לדבריו, הפטור מהשתתפות עצמית על טיפולים טחרים, כמו איטום חריצים, הסרת אבנית וטיפול פלואוריד, הביא לאינפלציה בטיפולים אלה. "אם הורים היו צריכים לשלם עשרה שקלים על כל טיפול וטיפול, ולשלם יותר על הרדמה, ולא תשלום מרבי של 48 שקל לטיפול, הם היו חושבים בודקים יותר לפני שמבקשים", הוא אומר.

לרופאים זה יותר נוח

לפעמים אלה דווקא הרופאים שנוח להם יותר לבצע טיפול בהרדמה לילד. "הקטע של ההרדמה נוח יותר לרופאים, וההורים מפחדים יותר מפעם להכאיב לילד, להתעמת איתו וליצור לו טראומה, ולכן הם משתכנעים", אומרת א', אם לשלושה מפרדס חנה. שתי רופאות המליצו לה על טיפול בהרדמה לבתה בת הארבע בגלל חור גדול בשן. ההורים חששו והתעקשו על טיפול שלא בהרדמה, והילדה עברה לבסוף טיפול בטשטוש בלבד, בקופת חולים מאוחדת בתל־אביב. "זה נראה לנו פתרון ביניים סביר לילדה, שהייתה מתקשה לשבת שעה על הכיסא. והיא גם זוכרת את החוויה לטובה. עשינו שלושה טיפולים, כל אחד עלה 48 שקל".

הבכיר שאיתו שוחחנו מספק עוד גורם שממריץ את הרופאים לטפל בהרדמה: "מספר ההרדמות עלה ביחס ישר לעלייה בגילי הילדים הזכאים לטיפולים מסובסדים מהקופות - למה לרופא לטפל בילד בוכה בן שנתיים, במקום באותו זמן לעשות שתיים־שלוש סתימות מכניסות יותר לילד בן 14? את הפעוט אפשר לשלוח להרדמה".

רופא שיניים מגיל שנה

אצבע מאשימה מופנית לאוכלוסיית ההורים לא רק בגלל הקלות שבה פונים לטיפול בהרדמה, אלא גם בגלל הכישלון להקפיד על בריאות השיניים של הילדים. ד"ר ביאטריס גרינברג כוללת בכך אכילת ממתקים וחטיפים, מזונות מרובי שומן וסוכר, שבין תוצאותיה העובדה הידועה שיש יותר ויותר ילדים הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת. פרופ' שפירא מדבר על אי־השקעה במניעה: "ההורים עסוקים ואין להם זמן להשקיע בטיפול המניעתי בשיני הילדים, שיש לו משמעות קריטית. במקרה הטוב מגיעים לרופא שיניים כשהילדים בני שלוש־ארבע וכבר הבחינו בנקודות על השיניים. בארה"ב, דנמרק, הולנד, המתקדמות בטיפול המניעתי, הרוב המכריע של הילדים מבקרים אצל רופא השיניים כבר בגיל שנה. בנוסף, נשים בהיריון לא מודעות לכך שהקאות ושלשולים מרובים בזמן ההיריון, וכן סוכרת וסוכרת היריון, משפיעים על שיני הילוד, המתחילות להתפתח כבר בגיל שישה שבועות להיריון. תוכנית הדרכה שעשינו לנשים הרות כפיילוט בהדסה, הביאה לתוצאות מדהימות: בקבוצה של 140 ילדים בגילי ארבע וחצי־חמש, שאמהותיהם השתתפו בפרויקט, נמצא בממוצע רק חור וחצי לילד. חלק מהכסף הגדול המוקצב היום לרפואת שיניים היה צריך להיות מוקצב לתוכנית של טיפול מניעתי".

ולבסוף, על דוכן הנאשמים עולים אחר כבוד גם הרגלי ההאכלה של הורים רבים. הפרופסורים שפירא, רם ושפירר אומרים שהנקה בלבדית בחלב אם עד גיל שנה לא מזיקה לשיניים. הבעיה מתחילה כשאמהות מיניקות ובמקביל ההורים מאכילים את התינוק גם במזון רגיל. או אז הנקה לילית מתמשכת - מבקבוק או מחלב אם - היא הרת אסון. זאת מאחר שבשינה הפרשת הרוק מצטמצמת, והחיבור בין סוכרי חלב האם לשאריות האוכל הרגיל שאוכל הילד במשך היום, גורם להצטברות סוכרים בפה - ולנזקים לשיניים. פרופ' שפירר: "כל עוד ההנקה היא התזונה היחידה, זה בסדר, אבל כשהילד מתחיל לאכול מאכלים נוספים, ישן כל הלילה במיטה עם אמו, יונק וממשיך לישון, או הולך לישון עם הבקבוק בפה, הדבר משול לשתייה מתוקה ברצף, על כל הנזקים שהיא גורמת".

פלואוריד בלי סכנות

גם אם צודקים מתנגדי הפלואוריד, המאמינים בלב שלם בנזקיו שמאפילים על תועלתו, מדוע לא גובשה והונגשה להורים ולילדים, בצורה של הסברה ושל סבסוד, אלטרנטיבה שתאפשר ליהנות מהתועלת של הפלואוריד ללא הסיכון שבו?

אלטרנטיבה כזאת היא, למשל, טיפול של מריחת השיניים בפלואוריד פעמיים בשנה, פתרון שעליו ממליצים רופאים. "זהו הטיפול המיטבי להבטחת הכמות הנכונה של פלואוריד כשאין הפלרה", אומר פרופ' שפירא. "קיימת כבר תוכנית פיילוט במספר מקומות, שבמסגרתה יינתנו הדרכות לגננות בגני טרום חובה איך לבצע בעצמן את הטיפול לילדים. חשוב שזה יהיה פלואוריד בצורת לקה, הנחשב לאפקטיבי, ולא פלואוריד בצורת ג'ל שהוא פחות אפקטיבי. מריחה של פעמיים בשנה משפרת את בריאות השן, ומריחה של ארבע פעמים בשנה מאפשרת להגיע עד להפחתה של 98% משיעורי העששת, על פי מחקרים". ושוב נשאלת שאלה בסוגריים, כמה ילדים בגילי שנתיים־ארבע יסכימו לעבור את התהליך, וכמה הורים יתמידו בו?

בין אם הפלרת המים חשובה מאוד לבריאות השיניים ובין אם לא, נראה שלמרות תמיכת שר הבריאות הנוכחי בה, הסיכוי שהיא תחזור לא גדול. למשרד הבריאות יש הרבה הרים ואתגרים אחרים לעבור, ויחסי הציבור של מתנגדי ההפלרה מצוינים. לכן האחריות נופלת על ההורים לדאוג לבריאות השיניים של הקטנים.

בראש ובראשונה בטיפול המניעתי - הקפדה על צחצוח ועל צחצוח נכון, הימנעות מהרגלי האכלה והנקה מזיקים בלילה, ביקורים אצל רופא שיניים כבר מצמיחת השן הראשונה. מי שמאמין בתועלת של הפלואוריד במינון מבוקר, לא צריך להמתין ליוזמות של משרד הבריאות: אפשר לצחצח במשחת שיניים המכילה פלואוריד, ולבצע אצל רופא מריחת פלואוריד על שיני הילד פעמיים בשנה.

אופציה זו, אגב, כלולה בסל הבריאות והיא אפילו חינמית, אם כי רק פעם אחת בשנה עד גיל 12, ופעמיים בשנה בגילים 18־12. חבל שהיא לא מודגשת דיה בפני ההורים.

הרופא מציע טיפול בהרדמה או טשטוש? מה לעשות

ד"ר ביאטריס גרינברג, רופאת שיניים ואחראית על תחום טיפול השיניים לילדים ב"מכבי דנט", מציעה:

• ממליצים לכם על הרדמה כללית? אל תלכו אחרי ההמלצה של הרופא הראשון, בין אם מדובר ברופא פרטי ובין אם מדובר ברופא קופת חולים. קחו חוות דעת נוספת.

• בדקו האם המרפאה והרופא מורשים לבצע הרדמה, והאם מרדים מורשה יהיה נוכח בזמן הטיפול, כמתחייב.

• אל תשקרו לילד, אל תספרו לו שיוצאים לטיול והוא ימצא את עצמו בחדר ניתוח. כך בונים טראומה, שמכבידה עליו ועל המטפלים. התאימו את ההסבר לגיל, כשהמסר הוא: הולכים לטיפול שיניים, נישן, אולי יהיה לא נעים אבל יעבור.

• ספקו לילד את ההסברים סמוך ככל האפשר לטיפול, כדי למנוע ממנו חרדות ממושכות.

• היו הורים אוהבים כל הזמן. חשוב לחבק, להעניק תחושה שהכל בסדר, אנחנו פה ביחד.

פלואוריד במים: האם זה מסוכן?

ב־2001 נכנס לתוקפו חוק שחייב להחדיר פלואוריד למי השתייה המובלים דרך מקורות. ב־2007 המליצה "ועדת עדין" לבחינת איכות מי השתייה (שהוקמה ב־2003) לבטל את חובת ההפלרה. הוועדה המליצה גם לבצע מחקר ארוך טווח על השפעתו של הפלואוריד על היקף העששת. המלצות הוועדה עוררו ביקורות לא מעטות, ואחרי התגוששויות רבות החליטה שרת הבריאות דאז, היום ח"כ יעל גרמן, לבטל את ההפלרה מאוגוסט 2014.

עם חזרת השר יעקב ליצמן לראשות משרד הבריאות ב־2015, הוא החל לדחוף את הנושא מחדש. גם היום נמסר לנו ממשרד הבריאות שהוא "ממשיך לדבוק בעמדתו בעד החזרת הפלואור למים, בהתאם לעמדת אנשי המקצוע במשרד, וקידם את התקנות להשבת ההפלרה, אך יישומן מתעכב בשל דיונים מול רשות המים".

סוגיית היעילות ובטיחות ההפלרה של מי השתייה היא אחת המסעירות ומעוררות המחלוקת בעולם הרפואי, עד שנראה כי בעלי שתי העמדות הקוטביות מוכנים לעקור זה את שיניו של זה ללא הרדמה. המתנגדים, בהובלתם של תומכי איכות הסביבה וחסידי רפואה טבעית ובריאות אלטרנטיבית, חוששים מנזקים בריאותיים של הפלואור - מפגיעה במערכת ההורמונלית ובעצמות, דרך פגיעה בהתפתחות ואפילו ברמת האיי־קיו, ועד נזק למערכת העצבים, סרטן ועוד. בישראל לא נערך מעולם מחקר מקיף וגדול להוכחת טענות שני הצדדים. בעולם יש מחקרים לכאן ולכאן.

רשות המים היא מהמתנגדים המובילים לחידוש ההפלרה, כפי שגם הביעה בדיונים של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. לטענת הרשות, הפלרת המים נכפית על האזרחים, השלכותיה הבריאותיות הכלליות שנויות במחלוקת, והשימוש בה יפגע באמון הציבור במים המסופקים לו. לדעה זו מצטרפים מתנגדי הפלרה כמו ארגון "אדם טבע ודין".

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל הארגון: "יש ויכוח מדעי בשאלה האם ההפלרה מסייעת לבריאות השן ולמניעת עששת. גם התומכים בה יכולים לקבל את הפלואוריד ממשחות שיניים ובדרכים אחרות. בישראל אמנם לא הוסיפו למים ריכוזים גדולים של פלואוריד, אבל אם אדם מחליט לשתות כמויות של פי שניים ושלושה של מים, יכולות להיות לכך תוצאות בעייתיות - מכתמים בשיניים ועד פגיעה בעצמות ואובדן סידן. אנחנו גורסים שישראל משתמשת באופן חלמאי בתוספות למים. מצד אחד, 80% ממי השתייה שלנו מותפלים, כלומר הוציאו מהם רכיבים חיוניים מוכחים כמו מגנזיום, שמסייע לבריאות הלב, דבר מוכח מדעית, וגם יוד. מצד שני מדברים דווקא על הכנסת פלואוריד מחדש, כאשר מחקרינו מראים שילד שמצחצח פעמיים ביום במשחה עם פלואוריד, זה מספק. אי־אפשר לכפות על הציבור לקבל מי שתייה עם חומר מזיק בריכוזים גבוהים, כשניתן לקבלו בדרכים אחרות".