"על גג, דוד שמש ואנטנה גם", שר אריק איינשטיין את מילותיו של ע. הלל, בתיאור אופייני של מראה הגגות בישראל בשנות ה־70. קליטת שידורי הטלוויזיה הייתה אז בשיטה אנלוגית, שחייבה אנטנה שהוצבה על הגג או במרפסת. כל צופה יכול היה לקלוט את השידורים באופן חופשי — ונדרש לשלם בתמורה את אגרת הרדיו והטלוויזיה.
שנים חלפו. שידורי הטלוויזיה האנלוגיים הלכו לעולמם בהדרגה, ומאות אלפי אנטנות ישנות הפכו לגרוטאות על הגגות עם המעבר לצפייה דרך שירותי הכבלים או הלוויין, בתשלום דמי מנוי יקרים. זה היה סידור מקומם, כיוון שחלק גדול מהמנויים, שמעוניין לצפות רק בערוצי ה"ברודקאסט" הציבוריים, נאלץ לשלם מאות שקלים על חבילות ערוצים ענקיות שהציעו שתי החברות, אף שאת רובם לא צרך בכלל.
המצב המוזר הזה, שהכניס הון עתק לכיסיהן של שתי חברות הטלוויזיה הרב־ערוצית, היה הרקע להחלטת הממשלה ב־2004 "לבחינת אפשרות הפעלתם של שידורים דיגיטליים ציבוריים בישראל", בשיטה המכונה DTT. המטרה הייתה ברורה: שירות לציבור — אלטרנטיבה חינמית ל־HOT ול־YES, שתאלץ אותן להוריד מחירים או לפחות לספק שירותי בסיס מוזלים. השם שנבחר היה "עידן פלוס" (עיד"ן — ראשי תיבות "ערוצים ישראליים דיגיטליים נגישים").
14 שנה אחר כך, לפני שנה בדיוק, אחרי שרשרת כישלונות בניסיון לייצב את "עידן פלוס" כשירות שממלא ביעילות את ייעודו, נכשל גם הניסיון למכור אותו לגוף פרטי. אף חברה לא ניגשה למכרז, והוא נדחה ללא תאריך יעד. שלוש החברות שהביעו בתחילה עניין — "טריפל סי", "פרטנר" ו"סלקום" — החליטו לוותר: מבחינתן, טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה באינטרנט עדיפה, וההשקעה הנדרשת להפוך את "עידן פלוס" לגוף שידור מודרני ברמה המתאימה ל־2019 פשוט לא כדאית.
עד היום, שנה אחרי הכישלון הצורב הזה, מדינת ישראל טרם קיבלה החלטה מה לעשות עם המיזם הכושל, שתקציבו כ־36 מיליון שקל בשנה — חלק נכבד מהם כספי מדינה — ומספר משתמשיו, המוערך בכ־150 אלף איש, מהווה כיום אחוז קטן בלבד מכלל צופי הטלוויזיה.
לא קולטים
במקור, השידורים הדיגיטליים, שזכו לכינוי "עידן פלוס" והוכפפו לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, נראו כמהלך זול יחסית: הם דרשו הקמה של 15 תחנות ממסר בלבד (מול 60 שדרש השידור האנלוגי הישן), ובעלות תחזוקה נמוכה יותר. להקמת התשתית נבחרה חברת תומסון הצרפתית, ושידורים ניסיוניים החלו כבר ביוני 2009 מתחנת איתנים בהרי ירושלים.
הערוצים המשדרים ב"עידן פלוס" נדרשים כיום לשלם "דמי הפצה" שנתיים של בין 1.5 ל־2 מיליון שקל לערוץ, שמהווים רק חלק מתקציבו. לצורך מעבר לשידור באיכות HD הם נדרשו להכפיל את הסכום (וסירבו). כיום נקלטים במערך שישה ערוצים בלבד — 11, 12, 13, חינוכית 23, 33 ו־99, וכן תחנות הרדיו של כאן וגלי צה"ל ומספר תחנות רדיו אזוריות וחרדיות — אף שחוקית וטכנית ניתן לשדר מספר גדול יותר של ערוצים. אחרים, כמו ערוצי 9, 20, "הלא TV", ולאחרונה גם ערוץ 24 ותחנות הרדיו של דוד בן בסט, החליטו לצאת מהמערך, בגלל עלות "דמי ההפצה" הגבוהה מבחינתן, וחוסר הכדאיות הכלכלית.
מתחילת הדרך לוו השידורים בתלונות: איכות הממירים והאנטנות בשוק לא אחידה, איכות הקליטה משתנה ממקום למקום בארץ, ולא אחת בין אזורים שונים וזוויות שונות בתוך אותה דירה. ל"עידן פלוס", הכפוף כאמור לרשות השנייה, 13 עובדים בלבד. אין לו מחויבות לשגר טכנאים לבתי הצופים: מוקדני השירות עושים ככל יכולתם להסביר ולהדריך בטלפון — אבל גם הם לא יכולים לייצר קליטה במקומות שאינה קיימת.
ברשות השנייה טוענים, כי "עידן פלוס" ערוך לשדר באיכות HD וכי הוא תומך אפילו בשידורי 4K; בפועל, הערוץ היחיד הנקלט כיום דרך "עידן פלוס" ב־HD הוא 11 של "כאן". הסיבה: שאר הערוצים פשוט אינם מוכנים לשאת בעלות הנוספת שנדרשת מהם לצורך השדרוג ל־HD, והרשות השנייה החליטה לפטור אותם מכך.
קהל שבוי
לכאורה, התנאים בשטח משחקים לטובתו של "עידן פלוס": למשל, אם בעבר הקרוב, כדי לקלוט את שידוריו בטלוויזיה היה צורך לרכוש ממיר ואנטנה — כיום, ברוב הטלוויזיות החדשות מובנה כבר ממיר כזה. רק שמתברר, כי הממיר לא חוסך רכישת אנטנה מתאימה ולעיתים גם מגבר לאנטנה. כדי לקלוט את השידורים במכשירים ניידים כמו מחשב נייד וסמארטפון יש לרכוש התקן USB מיוחד (דונגל).
אבל אלה ואלה לא תמיד עוזרים. קבוצת הפייסבוק "משתמשי עידן פלוס" מוצפת בתלונות אופייניות, חוזרות ונשנות, על בעיות קליטה. דוגמאות רק מהחודש החולף: ב־10 ביולי מדווחת צופה מראשון־לציון כי "התמונה נעלמת, ולאחר זמן מה חוזרת באיכות מעולה. החלפנו אנטנה בעזרת טכנאי, התופעה ממשיכה". למחרת מדווח צופה מיבנה על "בעיות קליטה" בלילה הקודם; הוא נענה בתגובות מחולון, מדרום ת"א, מקריית־אונו ועוד, שם חוו הצופים בעיות דומות.
מדובר בתלונות אופייניות, שצצות בכל פעם מאזורים אחרים ברחבי הארץ. כיוון שקהל הצרכנים של "עידן פלוס" הוא ברובו "שבוי" — הוא מקבל שירות חינם ואינו יכול לאיים בהפסקת המנוי — לא ברור בכלל אם התלונות מטופלות ובאיזו רמה.
מאז הקמתו השקיעה המדינה במיזם לפחות כ־300 מיליון שקל. ועדת פילבר, שהקים משרד התקשורת ב־2016 ועסקה בהסדרת שוק השידורים בישראל, המליצה להוציא את "עידן פלוס" מהרשות השנייה ולהעבירו לגורם מקצועי פרטי. הרעיון דווקא נקלט, ומשרד האוצר ומשרד התקשורת אפילו הריצו מכרז להפרטת "עידן פלוס", שכאמור נכשל. מעבר למספר הקטן־יחסית של המשתמשים הישירים בשירות, גם חלק ממנויי "סלקום TV" תלויים בו: בראשית דרכה סיפקה סלקום למנוייה ממיר דואלי, שאת ערוצי הברודקאסט הישראליים הוא קולט דרך "עידן פלוס".
רוצים? תשלמו
כיוון ש"עידן פלוס" מתקשה להגיש לציבור שירות איכותי, אמין, רציף, ונטול תקלות, ברור, כי הדרך הפשוטה והזולה ביותר כיום להנגיש שירות טלוויזיה להמונים היא כבר לא קליטה מפוקפקת דרך אנטנות, אלא באמצעות שידור אינטרנטי — דרך אתר, או באמצעות אפליקציה שתותאם למערכות ההפעלה אנדרואיד, iOS, אנדרואיד TV, ולכל הפורמטים המוכרים כיום בעולם הסטרימרים. ואכן, כבר באוקטובר 2014 אושרה בוועדת השרים לחקיקה הצעתו של שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, לחייב את הרשות השנייה לשדר את ערוצי "עידן פלוס" חינם גם באינטרנט ולהנגיש את השידורים החינמיים לכל אחד. יותר מכך, החוק החדש ביקש גם לאפשר ל"גורמים מסחריים" לנצל את מעבר הערוצים הללו לרשת ולשדר אותם חינם — על מנת להגביר את התחרות, ובעיקר לשבור את הדואופול (דאז) של HOT ו־YES.
אבל מאז חלו התפתחויות דרמטיות בשוק, שהפך לתחרותי מאוד בזכות טכנולוגיית השידור באינטרנט. הדואופל HOT־YES נשבר בשנתיים האחרונות, והצופה הישראלי נהנה כיום ממגוון גדול של אפשרויות צפייה במחירים נמוכים. מצד שני, האפשרות לקלוט חינם את ערוצי הבסיס עדיין תוכל לשרת את מי שמתקשים לעמוד בדמי המנוי הנדרשים כדי לקלוט שידורים.
אבל מתברר, כי שלא כמו ההסכמות שהתקבלו בעבר לגבי השידורים "באוויר" — שידור דרך האינטרנט הוא כבר סיפור אחר, ובניגוד לחוק שניסה ארדן להעביר — החברות הפרטיות המפעילות את הערוצים, כמו קשת ורשת, מתנגדות לשידורי חינם כאלה. לא רק שהן לא מוכנות לשלם עבורם "דמי הפצה" ל"עידן פלוס" — הן מתכוונות בכלל לתבוע עבורם תשלום. יותר מזה — הן מבקשות אפילו לפתוח את ההסכמים הישנים עם HOT ו־YES, המשדרות אותם עדיין ללא תמורה. כבר היום, בתוקף "הוראת שעה" בחוק שהתקבל, החברות גובות סכומים נכבדים מחברות כמו סלקום ופרטנר, שמשדרות את הערוצים שלהן או תכנים חלקיים מהם.
נכון, חלק מהערוצים הללו אמנם זמינים ממילא דרך האפליקציות החינמיות שלהם עצמם, אולם הדבר לא דומה לשידור פתוח, מרוכז, באתר או בפלטפורמה ייעודית.
"תמיד אפשר יותר"
בראש הרשות השנייה, האחראית על "עידן פלוס", עומד כיום ניר שוויקי, המכהן כמנכ"ל זמני של הרשות כבר ארבע שנים. קודם לכן שימש כסמנכ"ל כלכלה ברשות השנייה. באחרונה מונה שוויקי על ידי שר התקשורת היוצא, איוב קרא, כמנכ"ל מועצת הכבלים והלוויין, אך המינוי הוקפא לפחות עד הקמת הממשלה הבאה. נכון לעכשיו, הוא אומר, המנדט של הרשות לגבי "עידן פלוס" לא כולל את הנגשת השירות דרך האינטרנט: "כל עניין השידור באינטרנט לא קשור לרשות השנייה".
התקלות בקליטה? בכל גוף שידור בעולם יש תקלות, אומר שוויקי. ב"עידן פלוס" חלקן נגרם בכלל בגלל עניינים טופוגרפיים, והעובדים עושים את המקסימום כדי לפתור אותן. "ככלל", הוא מוסיף, "תמיד אפשר לשאוף ליותר טוב, אבל המערך נותן שידור רציף ואיכותי, ותחליף טוב לשידורים האנלוגיים".
באשר להיצע הערוצים והתכנים אומר המנכ"ל, היו דיונים עם האוצר להוסיף תקציב כדי לשפר את המערך. הם הופסקו לאחר שהוחלט לצאת להפרטה, שנכשלה.
ממשרד האוצר, שהיה הדוחף העיקרי להקמת "עידן פלוס" בזמנו, נמסר בתגובה, כי "כרגע אין תוכנית לשנות את מתכונת ההפעלה של 'עידן פלוס'". רק במשרד התקשורת דווקא רומזים בזהירות על כיוון אחר: "נושא שידורי 'עידן פלוס' מצוי בבחינה במשרד, בשיתוף עם כלל הגורמים הרלוונטיים". צפייה נעימה.
