גוף ראשון

במהלך השנה וביתר שאת לקראת חזרתה של "נינג'ה ישראל", נשאלתי לא אחת וגם לא שלוש פעמים למה עונת הבכורה כל כך הצליחה. יותר מתוכניות ריאליטי אחרות, נדמה שיש איזושהי הפתעה מהפופולריות של הפורמט, שבסופו של דבר הוא שעשועון ספורט לא מסובך להבנה. אין כאן היבטים חברתיים־תרבותיים כמו ב"האח הגדול", "הישרדות" ו"חתונה ממבט ראשון" וגם לא תחרות היפר־אקטיבית וחובקת עולם בנוסח "המירוץ למיליון". אולי בשל כך, משהו לא הסתדר.

מתוך סקרנות, ביקשתי מהאדם התוהה לנסות להשיב בעצמו. בין השאר עלו ההסברים הבאים: האתגר הפיזי והמנטלי (של המתמודדים), המנוחה למוח (של הצופים), אווירת השכונה (של אסי עזר ורותם סלע) ואפילו חוויית הצפייה המשותפת על גבי מסכי ענק, שנעשו נפוצים יותר במשקי הבית בעקבות מונדיאל 2018. לכל הטיעונים הללו יש חלק בסיפור, אבל הוא אינו שלם ללא הרובד הכי מודחק שעליו נשענת התוכנית: המיניות.

אין רצועה בערוצים המרכזיים שחוגגת את הגוף הגברי כמו "נינג'ה ישראל": החזה החשוף, שרירי הקיבורת, הקוביות בבטן. סממני האסתטיקה הללו מודגשים ב"נינג'ה ישראל" על ידי המצלמות ובאמצעות הטקסטים והנימה של המגישים. למרות מספר מתמודדים שמגיעים בגופייה, פלג עליון חשוף הוא המדים הלא־רשמיים של התוכנית, ובוודאי שאף גבה לא מורמת בעקבותיו. על פניו, כך הכי קל לרוץ ולקפוץ, לטלטל ולהיאחז. וממילא השיח על המסך כביכול נצמד לפן המקצועי: מי ישמור על שיווי משקל, מי יצבור מספיק תנופה ומי יתכנן נכון את ההסתערות על הקיר.

אבל הממד האירוטי היה ונותר מרכיב משמעותי בנוסחה של "נינג'ה ישראל". העונה החדשה, למשל, נפתחה עם צמד כבאים שהוצגו כאילו הם בדרכם להצטלם ללוח שנה. "חבר'ה, אתם לא טועים, נכון שיש פה כבאים חסונים, אבל אתם ב'נינג'ה ישראל'", אמרה סלע ולא התאפקה שלא לצחוק. בהמשך, מבין שני משתתפים שגברו על המסלול, אחד גולש בן 20 והשני פרופסור למחול בן 41, נחשו מי זכה ל"נראה טובבבב" מרותם ישראל.

בעוד הרשתות התפוצצו בגלל הרגע המביש מהעונה הקודמת, שבו חשפן ממש עגב על סלע המבועתת, ההחפצה הגברית ב"נינג'ה ישראל" נתפסת כחלק מהמשחק עצמו. קשה לרבים להבחין בכך, בין השאר כי למרבה הצער התרגלנו לראות את ההפך: בפרסומות, בריאליטי ולפעמים גם בסאטירה ובחדשות, הנטייה היא להציג ולהתייחס לנשים כאל אובייקט. "נינג'ה ישראל" מעניקה לנו תירוץ לבהות גם בגברים ולהרגיש שזה בכלל לא קשור לסקס.

לא שכיח לפגוש תוכנית כמו "מגן דוד דרום" בערוץ מסחרי, בטח לא מיד אחרי ריאליטי פופולרי. אבל רשת נתנה צ'אנס לסדרה הקומית ושיבצה אותה בתום "המירוץ למיליון", בתקווה שהצופים יתחברו להומור ולא יירתעו מקאסט אלמוני למדי. ואכן, הרבה כוונות טובות וכמה פאנצ'ים לא רעים יש ב"מגן דוד דרום", שעוסקת בצוות עזרה ראשונה לא תפקודי באזור ים המלח. היא בוודאי עדיפה על עוד תוכנית תוכן שיווקי בסגנון שלחנו־סלב־לחופשת־שקר־כלשהו. מאידך, הז'אנר המוקומנטרי באווירת "המשרד"

מוצה ושני הפרקים הראשונים יותר חורקים מנוסעים. ככלל, נדמה שמקומה הטבעי של "מגן דוד דרום" הוא בערוצי קומדיה למיניהם, שם הכתיבה יכולה להרחיק לכת באמת. כרגע, מה שפרוע בסדרה הוא בעיקר ההגדרה שלה כ"פרועה".