1976, רחל שפירא ויאיר רוזנבלום ז"ל כותבים שיר לאירוע בשם 'חגיגת הזמר העברי', על משקל פסטיבל הזמר, במוצאי יום העצמאות. אילנית ביצעה את השיר במקור, והפכה אותו לאחד הלהיטים הגדולים שלה ושל המוזיקה הישראלית בכלל. השיר הגיע רק למקום העשירי במצעד של אותה שנה ברשת ג' וספק אם מישהו יכול היה לשער שאחרי 43 שנה, הוא יהיה היצירה המושמעת ביותר ברדיו בישראל. אלא שהיצירה של שפירא־רוזנבלום מונפה באמצעות קאברים משובחים בדרך להישג המרשים.

ירדנה ארזי ואבי פרץ, למשל, לקחו את השיר לכיוון הים־תיכוני בדואט מושלם שביצעו ב־1998 ונכלל באוסף של ארזי. שרית חדד נתנה לשיר את הגוון המלאכי שלה בביצוע יפהפה ומאור כהן, בהגשה גאונית, לא פחות, לקח את השיר למקום לגמרי אחר, בלדת רוק נונשלנטית, אבל לא פחות נוגעת. הביצוע שלו, שנכלל בפרויקט 'עבודה עברית', אומץ באהבה על ידי הרדיו והושמע שוב ושוב, כשהוא מחזיר ללופ את המקור של אילנית ואת הגרסאות האחרות. בסופו של דבר, התייצב 'שיר של יום חולין' מקום אחד מעל 'הפרח בגני' האלמותי גם הוא.

"זו הייתה מתנה נפלאה", נזכרת אילנית, "באותה שנה הוחלט להפסיק עם פסטיבל הזמר ולעבור לחגיגת הזמר העברי, ללא תחרות. רחל ויאיר כתבו את השיר. לאקי־מי, נפל בחלקי. רחל מאוד רצתה שאבצע, שניהם פנו אליי וכך זה נולד. הקלטנו את השיר בבית המורה, מאחורי ההסתדרות בתל־אביב, וחשבתי שהוא יהיה מיוחד. באותה תקופה עבדתי עם צדי צרפתי שכיוון אותי בביצוע, בהדגשים שלו. בהתחלה לקחו את השיר כל מיני מעבדים, אבל יאיר רוזנבלום לא אהב ושלמה צח פשוט אמר לו, 'למה שלא תכתוב אתה את העיבוד? ככה זה יבוא מהלב'. יאיר עשה את העיבוד בסופו של דבר והוא נשאר מעודכן לטעמי עד היום. אין שום הופעה שאני מסיימת בלי השיר הזה. נכס צאן ברזל".

"זה היה רעיון של פיטר רוט", מספר מאור כהן, "אני לא כל כך הכרתי את השיר כשרצו שאעשה משהו ל'עבודה עברית' ופיטר אמר, 'אל תדאג, יש לי שיר הכי מתאים בשבילך. יהיה מעולה'. הוא הביא את הליין פתיחה בגיטרה, ומה שמיוחד בו זה שהוא לא בסולם של השיר ורק כשהשירה נכנסת, עוברים לסולם שונה. אז רוב הקרדיט לפיטר, שזה היה אצלו בראש. לגבי הביצוע, לדעתי כשהטקסט באמת מרגש כל כך, לא נכון להוסיף עוד יותר רגש בביצוע, בטח לא מַניירות, כי זה יכול לצאת דביק מדי. בשירים כאלה עדיף לתת לטקסט להתקרב ללב. אני עושה אותו בכל הופעה ומאוד נהנה לשיר אותו. אני בטוח שגם הביטלס היו שמחים לשיר כזה. תחשוב על מקרטני שר את זה, היה יוצא פצצה. ביצעתי את זה יחד עם אילנית והיא אמרה לי שהיא אוהבת. זה אומר הכל. התמזל מזלי לפגוש את השיר הזה".

רחל שפירא מופתעת: "אני יודעת שזה שיר אהוב אבל לא ציפיתי לזה. כתבתי אותו כשיר מתחושה של רווחה ושפע, קצת יוצא דופן בשירים שלי, שרובם מאוד מיוסרים ובעיקר מתייחסים לקונפליקטים, והדמויות בהם מוצגות תוך כדי מאבק ומלחמת קיום. פה החוויה מתרחשת ללא מאבק ובלי מאמץ ובלי רדיפה אחרי החוויה. השיר מאוד צומצם בתהליך של הכתיבה. לקח לי זמן לוותר על איזה חלק, כדי להגיע למה שאני קוראת 'הגרעין הזורח' - ואותו תהליך קרה במקביל עם הלחן של יאיר רוזנבלום".

כלומר?

"המנגינה הראשונית, שאני זוכרת, הייתה מגוונת יותר מבחינת החלקים המוזיקליים שלה, וגם יאיר ויתר על חלקים והיה פה תהליך של ריכוז עד לתמצית של התמצית, ואני ממש אסירת תודה לו. אני רק שומעת את הפתיחה ואומרת לעצמי 'איזה יופי' ואז מתנתקת מהבעלות שלי על השיר וזה רגע אהוב עליי. הדבר שאולי אני הכי אוהבת בקיום של השיר זה שאפשר לנגן אותו גם ביום הזיכרון וגם בט"ו באב, וזה לא קורה להרבה שירים".

אהבת את החידוש של מאור כהן בזמנו?

"השיר זוהה עד הביצוע שלו כשיר מאוד נשי ופתאום בא מאור ושר ונשמע מאוד אמין לטעמי. אני מאוד שמחה על מה שקרה עם השיר במהלך השנים. כמובן, זכות ראשונים שמורה לאילנית ולביצוע הטהור שלה".

תגלי לנו: האם הזוג בשיר אכן נשאר שנה אחר שנה?

"זה מורכב. מזלנו של אלה שכותבים שירים הוא שזה עולם פתוח. אני שומעת פרשנויות מגוונות על השיר שלא דומות למה שהתכוונתי וזה נהדר. אם הם נשארים, אני משאירה פתוח".