לפני שנה היה פרופ' אמיר ירון אנונימי לחלוטין לציבור בישראל. כפרופ' לבנקאות ולמימון בבי"ס וורטון למנהל עסקים בפנסילבניה, ירון נהנה מקריירה אקדמית עשירה ורגועה, שאיפשרה לו לפנות זמן גם לתחביבים מחוץ לעולם המחקר, כמו גלישת גלים. כל זה השתנה בקיץ שעבר, כשעבר תאונת גלישה שבעקבותיה נאלץ לעבור ניתוח מורכב יחסית בכתף, שבעקבותיו נאלץ לוותר, לפחות זמנית, על התחביב האהוב.

יומיים לאחר הניתוח, בעודו מתאושש, קיבל ירון שיחת טלפון מפתיעה, שתשנה לחלוטין את מסלול חייו. בצידו השני של הקו היה פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו הכלכלי הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששאל אותו אם יסכים להתמודד על תפקיד נגיד בנק ישראל.

ההחלטה לעזוב ג'וב בכיר, נוח ומתגמל באקדמיה לטובת תפקיד נגיד בנק ישראל לא הייתה טריוויאלית. זהו אמנם תפקיד יוקרתי ובעל השפעה על המשק, אלא שהדבר כרוך בשינוי אורח החיים: בחזרה לישראל אחרי שנים רבות בחו"ל ובשינוי דרמטי בתפקיד – מקריירה אקדמית בחו"ל לתפקיד ניהולי בישראל. הסוף ידוע: ירון מונה לתפקיד בתמיכת נתניהו. הוא חזר להתגורר בדירה שכורה בצפון ת"א עם רעייתו. שני ילדיו נותרו בארה"ב. בתו בת ה־27, שעבדה בעבר בפייסבוק בישראל, לומדת כיום בסטנפורד, ובנו בן ה־20 לומד בוורטון, המוסד שאביו לימד בו.

ירון הגיע לתפקיד כשכלכלת ישראל במצב טוב ויציב, אבל כנגיד הוא נמצא במצב מורכב הן בזירת המט"ח והן בזירת הריבית — ליבת הפעילות של הבנק.

בנימין נתניהו. באותו ראש | צילום: אוהד צויגנברג

שבעה חודשים עברו מהרגע שירון החליף את קרנית פלוג, ונראה כי הוא עדיין נמצא מתחת לרדאר הציבורי משתי סיבות עיקריות: האחת, מאז שנכנס לתפקידו ישראל נמצאת בתקופת בחירת מתמשכת, כך שתשומת הלב התקשורתית מופנית למעבר בין מערכת בחירות אחת לבאה אחריה. ומלבד זאת, לא היו אירועים כלכליים יוצאי דופן, מה גם שממשלת המעבר מקשה על הנגיד, היועץ הכלכלי שלה, לקדם נושאים וסדרי עדיפויות כלכליים שהוא מעוניין בהם.

השבוע, שלא בטובתו, עלה שמו של ירון לכותרות בעקבות התחזקות השקל, לאחר שנשבר מחסום ה־3.5 שקלים לדולר אחרי תהליך ממושך. שקל חזק מעיד בדרך כלל על כלכלה חזקה ואף מיטיב עם הצרכנים (טיסות לחו"ל ועוד), אבל מזמין אוטומטית קריאות של התעשיינים והיצואנים להתערב בשוק המט"ח כדי לבלום את הנזקים.

בנק ישראל מיעט בשנה האחרונה להתערב בשוק המט"ח והעדיף שלא לרכוש דולרים. ירון שומר לעת עתה את הקלפים קרוב לחזה, אף שהם די ברורים (הצהרות, שימוש בריבית ורכישת הדולרים) ולא מתרגש מהקולות הדוחקים בו להתערב. גישתו היא שעדיף שכוחות השוק יקבעו את שער החליפין ללא התערבות. עם זאת, הוא אינו מטיל וטו על אופציית ההתערבות אם המצב יצדיק זאת, דבר שעדיין לא קרה.

מבחינתו, התחזקות השקל נובעת מפרמטרים כלכליים אמיתיים ולא מפעילות של ספקולנטים. השקל, לתפיסתו, מתחזק מול המטבעות בעולם זמן רב בגלל שינוי מבני בכלכלה הישראלית שנעשית מודרנית יותר, נשענת יותר על שירותים ופחות על מסחר. כל עוד שער הדולר לא מתנתק מהפרמטרים הכלכליים, הנגיד לא רואה סיבה להתערבות בשוק. עם זאת, קשה לראות מצב שבו הדולר ממשיך לצלול והנגיד ממשיך שלא להתערב.

משה כחלון. יחסים קשים עם הנגידה הקודמת | צילום: אוהד צויגנברג

זו כנראה הסיבה שבגללה העדיף ביום רביעי להעביר מסר לשוק המט"ח, והודיע כי בניגוד לתחזיות קודמות אין לבנק ישראל כוונה להעלות את הריבית בקרוב. ההצהרה עשתה את שלה ומיתנה, לפחות בטווח הקצר, את התחזקות השקל.

ירון נמצא בפלונטר גם בסוגיית הריבית. הוא היה רוצה להתחיל ולהעלות את הריבית, שעומדת כיום על 0.25% בלבד, אבל נראה כי לפחות כרגע הוא מסונדל: האינפלציה הנמוכה ומגמת הפחתת הריבית בארה"ב לא מאפשרות לו להתקדם בתוכניותיו. ירון גם לא רוצה למצוא את עצמו במצב של זיגזג, כלומר העלאת ריבית ובתוך זמן קצר הורדה, ולכן בינתיים סתם את הגולל על העלאת ריבית בטווח הקצר.

הבעיה במצב כזה היא שאם תיקלע ישראל להאטה יהיה קשה לה לתמרץ את הכלכלה: הגירעון ממילא גבוה כך שאי־אפשר להגדילו, ואי־אפשר יהיה להפחית את הריבית שכבר נמצאת ברצפה.

אבל בארסנל של בנק ישראל עדיין קיים נשק כבד יותר כמו רכישת אג"ח או ריבית שלילית. כרגע ירון לא רואה סיבה להשתמש בו, אבל במידת הצורך ובהתאם להתפתחויות זה יישקל. ירון לא פוסל דבר, אבל ההעדפה הברורה שלו היא שהשווקים יעשו את שלהם.

מישראל לארה"ב ובחזרה

ירון (55) יליד רמת־השרון, עבר בילדותו לקריית־קריניצי ברמת־גן ובכיתה ח' עבר עם משפחתו לוושינגטון בעקבות מינוי אביו לתפקיד ניהולי בבנק העולמי, בתחום המימון למדינות מתפתחות. את התיכון סיים בגיל 17 ועד לצבא למד כלכלה באוניברסיטת ת"א. את שירותו הצבאי עשה 5 שנים כחייל בודד ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל. אחרי שהשלים תואר שני בישראל עשה דוקטורט באוניברסיטת שיקגו. הוא החל בקריירה אקדמית באוניברסיטת קרנגי, ובהמשך עבר לוורטון.

ירון מוגדר איש מימון, אך הוא מתנער מההגדרה הזאת. במחקריו החליט להכניס יסודות מתחום הכלכלה הריאלית לתחום המחקר במימון כדי לשלב בין העולמות, מה שנחשב אז להליכה נגד הזרם של הספרות האקדמית.

מינויו לנגיד נחשב למפתיע. במגזר העסקי כמעט לא הכירו אותו. מי שנפגש עימו אומר כי מצד אחד מדובר באדם נעים, רגוע ומנומס, ומצד אחר אחד שיודע בדיוק מה הוא רוצה ואיך להשיג זאת. "לא מגיעים לדרג בכיר באקדמיה ללא כישורים פוליטיים", אומר גורם המכיר אותו.

דוגמה לכישוריו הפוליטיים אפשר היה לראות לפני כחודש, כשביקר את הגירעון שאליו הגיעה הממשלה. לתחזיות האוצר בנושא קרא "רחמניות במיוחד". בממשלה ובאוצר קיבלו בדממה את הביקורת. אפשר רק לדמיין איך באוצר היו מגיבים אם הנגידה הקודמת קרנית פלוג הייתה אומרת דברים ברוח זו.

מבחינת ירון, לאחר שתכונן הממשלה החדשה היא תהיה חיייבת לטפל בגירעון. תקציב 2020 יהיה קריטי. את הקיצוץ הרוחבי האחרון שעליו הודיע האוצר הוא רואה כצעד ראשון בלבד בהתחשב במגבלות של ממשלת מעבר. מבחינתו, קיצוץ רוחבי אינו פתרון אמיתי כי פעמים רבות הוא מתגלה כצעד לא אמין.

ירון יודע שקיצוץ יהיה הפעם פחות קל לעומת הקיצוץ שנעשה ב־2003, מכיוון ששיעור ההוצאות האזרחיות נמוך יותר. כמו כן, הוא מעריך שהבור בתקציב כה גדול, שיחייב במקביל העלאת מיסים או ביטול פטור ממס. הוא אמר זאת במפורש. הנגיד ער לכך שבעת הקמת ממשלה חדשה נוטים לחלק לשותפות הקואליציוניות הבטחות בתקציבים, אך הוא מקווה שברגע האמת יזכרו מקבלי ההחלטות שחובה לטפל בבעיית הגירעון, אחרת השווקים הפיננסיים יתחילו לדבר: חברות הדירוג יורידו לישראל את דירוגי האשראי, ומשם עלול להתגלגל כדור שלג. זו למעשה אזהרה בדלת האחורית לממשלה הבאה: בלי הגזמות בהתחייבויות הקואליציוניות.

גורמים ששוחחו עם ירון מתרשמים שגישתו הכלכלית דומה לזו של נתניהו, כלומר שיש מקום להתייעלות במגזר הציבורי. עניין החינוך קריטי לטעמו, ויש להשקיע בקבוצות מסוימות יותר בתחום החינוך. אבל אין זה אומר שצריך להגדיל את התקציב. צריך קודם כל לבדוק אם יש מקומות לא יעילים בחינוך שמהם אפשר לקצץ. מבחינת ירון, יש הרבה מקום להתייעלות במשרדי הממשלה ולאו דווקא לתוספות תקציב.

חושים חדים

נגיד בנק ישראל אינו אחראי רק על המדיניות המוניטרית, אלא מוגדר כיועץ הכלכלי של הממשלה. כמעט תמיד קיים מתח בין בנק ישראל לאוצר בשאלה מי הגורם הבכיר יותר. בקדנציה האחרונה של פלוג התשובה הייתה ברורה. שר האוצר משה כחלון התנגח לא אחת בנגידה, בעיקר אחרי שביקרה את מדיניותו. ברוב המקרים התייצב נתניהו לצד כחלון.

הפעם ההרגשה אחרת. ראשית, פלוג הייתה מבחינת נתניהו מינוי של ברירת מחדל, בעוד ירון נבחר ביוזמתו. ככל הידוע, ירון ונתניהו חולקים אותה תפיסת עולם כלכלית שדוגלת בשוק חופשי ובמגזר ציבורי רזה, אותו מגזר שהשמין בעשור האחרון.

נראה שלירון יש חושים פוליטיים חדים. הוא יודע שלא למהר ולהתבטא פומבית בכל נושא, אלא להיות זהיר. גישתו היא לא לצעוק יותר מדי פעמים "געוואלד". מנגד, כשכבר מחליטים להתבטא בנושא מסוים יש לעשות זאת בקול ברור ובאמירות נחרצות, כשם שעשה בחודש שעבר בנושא הגירעון.

עד כה יחסיו עם האוצר נחשבים לטובים ולמתואמים, אבל מעמדו הפוליטי של השר כחלון בממשלת המעבר נחלש מאז הבחירות האחרונות, וכלל לא ברור אם יישאר בתפקידו לאחר הבחירות. לכן יחסיו של ירון עם האוצר עדיין לא עמדו למבחן אמיתי, וכך גם יחסיו עם הכנסת. המבחן האמיתי יתחיל לאחר כינון הממשלה וגיבוש התקציב הבא. הכנסת הקודמת הייתה מיליטנטית למדי בענייני בנקאות, ועשתה לבנק ישראל חיים קשים תוך כדי הטחת ביקורת שהוא רק דואג ליציבות הבנקים. יהיה מעניין לראות אם הכנסת החדשה שוב תעמיד בראש מעייניה את עולם הבנקאות וכיצד יתמודד ירון עם גישתה.

מכיוון שירון בא מתחום המימון, נראה שעולם הבנקאות בכלל והתשלומים בפרט נמצאים בסדר עדיפויות גבוה אצלו. לדעתו, עולם הבנקאות יצטרך להתאים את עצמו לעולם החדש, אך גם בעולם הזה הוא עדיין יהיה ספק אשראי מרכזי.

בכל הקשור לתחרות, הוא יתייחס בכל נושא לגופו של עניין. כך, למשל, הוא סימן את עולם העסקים הקטנים כתחום שיש לשפר בו את התחרות, והוא בוחן את הרחבת מאגר נתוני האשראי – שמשמש כיום כלי לשיפור התחרות באשראי הצרכני – גם לשימוש של עסקים קטנים.

אף שירון מעדיף את גישת השוק החופשי, הוא אינו חושב שהשוק תמיד צודק. לדוגמה, חוק שכר הבכירים, שמגביל את שכר המנהלים במגזר הפיננסי. ירון מבין את ההתערבות הזאת בשוק וחושב שמשבר 2008 לימד שיש צורך לבחון את כל עולם התמריצים במערכת הפיננסית. הוא גם סבור שהגיוני להטיל מגבלות על המגזר הפיננסי, שכן הוא שונה ממגזר עסקי רגיל ונמצא איפשהו בין המגזר העסקי לציבורי.

ועדיין, ירון לא משוכנע שהחוק הנוכחי חף מעיוותים. למשל, חברות בנות של גופים פיננסיים לא כפופות לחוק, ומגבלת שכר זהה בחברות פיננסיות גדולות וקטנות עשויה להיות בעייתיית. עם זאת, עדיין מוקדם לתפיסתו לדעת מה השפעת החוק, האם אכן בכירים עזבו או לא הגיעו אל הבנקים בגלל השכר או אולי בגלל האווירה השלילית נגד המגזר הזה. להערכתו, עם הזמן נדע אם המגבלה יעילה, ובמידת הצורך הוא אינו פוסל לעשות בה איזונים מתאימים.

לעומת זאת, הנגיד מוטרד מהפיגור של ישראל בכל הקשור לתשתית עולם התשלומים. מבחינתו, צריך לבנות מראש מערכות שיתאימו לא רק לבנקים ולחברות כרטיסי אשראי, אלא גם לחברות פינטק. הנגיד ביקר בשבוע שעבר בהודו וראה שיש בה יותר מ־100 חברות שמשמשות ארנק דיגיטלי.

הוא גם היה רוצה לראות גופים כמו גוגל ואפל נכנסים לפעילות בעולם התשלומים בישראל, ומה שמטריד אותו בפעילותם הוא בעיקר נושאים הקשורים בפרטיות.

בימים אלה בוחן ירון תוכנית לשינוי מבני בבנק ישראל ולהתייעלות שלו. ירון הוא איש מחקר, והוא מעוניין להכניס שיטות מחקר חדשות יותר ולנצל טוב יותר את מאגרי הנתונים של הבנק.

בבנק המרכזי עובדים על דוח עב כרס בנושא הפריון. מבחינתו, הפריון הוא נושא חשוב כי משלמים עליו בריבית דריבית בעתיד. זו לא הפעם הראשונה שבנק ישראל יפרסם דוח בנושא, אבל הפעם ירון שואף לכך שהדוח יהיה מעשי יותר. הדוח, שצפוי להתפרסם לפני הבחירות, צפוי לכלול המלצות במגוון נושאים – ביהמ"ש, תשתיות כבישים, אגרות גודש, מעונות יום ותעדופים בתחום החינוך.

הנגיד למד השבוע שיעור תקשורתי: איך אתה פתאום ניצב בראש הכותרות הכלכליות בלי שהתכוונת לזה או תיכננת שכך יהיה. השקל החזק הקפיץ אותו לכותרות, והוא הגיב יחסית במהירות באמצעות הכרזה לתקשורת, אם כי יש שרואים בכך זגזוג: רק זמן קצר לפני כן דיבר בנק ישראל על העלאת ריבית. אנשים שבאים אחרי קריירה אקדמית עשירה עוברים לעמדה ניהולית וביצועית, בייחוד בבנק מרכזי, מגלים בדרך כלל שיש פער בין האקדמיה לעולם המעשי. ירון עבר השבוע טבילת אש ראשונה. עוד יהיו לו לא מעט כאלה אחרי הבחירות והקמת הממשלה החדשה.

פרופ' אמיר ירון | ת.ז

גיל: 55

מגורים: תל־אביב

מצב משפחתי: נשוי + 2

השכלה: דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת שיקגו, תואר ראשון ושני בכלכלה בהצטיינות באוניברסיטאות ת"א ושיקגו

תפקידים קודמים: פרופ' למימון בבי"ס למינהל עסקים וורטון, פנסילבניה

עוד משהו: חובב גלישת גלים