יענקל'ה שמש לא ישכח לעולם את פסטיבל וודסטוק. קראו לו אז ג'פרי, הוא היה בשנות ה־20 לחייו, יליד ברוקלין, היפי בכל מהותו. "פסטיבל וודסטוק שינה את חיי. הגעתי למקום כמה ימים לפני שהכל התחיל ותקעתי בו את האוהל שלי. חשבתי שאולי אמצא שם עבודה. היו שם כבר חבר'ה, היפים כמוני. המקום שבו התמקמנו היה מדהים, היה שם גם אגם שיכולנו לטבול בו".

והיו גם סמים.

"את הטריפ הראשון של האל־אס־די לקחתי עוד קודם, בברוקלין. הוא פתח לי את שערי שמיים. ראיתי משהו גדול, רוחני. אז לא ידענו מה המשמעות של החומרים האלה. הכל היה חופשי. היום כבר יודעים שאפשר בקלות להשתגע מאל־אס־די, ושיש דרכים אחרות להגיע אל האור, בלי סמים, למשל בעזרת מדיטציה קבליסטית. אני לא הייתי היפי 'לרגע', כמו חלק גדול מהאנשים שהגיעו לפסטיבל, הייתי היפי אמיתי, במובן הכי רוחני ועמוק".

אי־אפשר לשפוט את שנות ה־60 בכלים של היום, טוען שמש. "ההיפים הראשונים היו אנשי קודש, הם ראו את האלוהים. אפילו המשטרה התחשבה באנשים בפסטיבל, כשהכריזה שהם לא ייכנסו לאזור כדי לא לעשות בעיות לכל מי שעישן גראס. זה היה מקום בטוח לעשות בו הכל, הרחק מעיני החוק. בכלל, היה בתקופה ההיא המון אור, בלי גבול. היום אני יודע שאהבה בלי גבול היא לא תמיד דבר בריא".

מאיזה אמנים התרגשת במיוחד?

"פגשתי בוודסטוק את ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, והתחבקתי איתם. פסטיבל כזה לא יחזור יותר לעולם. אפשר להשתדל לעשות וודסטוק נוסף, וניסו, אבל אי־אפשר לשחזר את מה שהיה שם. ראיתי על הבמה את ג'ון באאז והנדריקס, זמרים ענקיים שלא יהיו כמוהם. בשבילנו הם היו האלוהים בכבודם ובעצמם. התמקמתי קצת רחוק מהבמה. לא הייתי צריך להתקרב כדי ליהנות, האור והאהבה היו גם שם".

ב־1970, שנה אחרי וודסטוק, עלה שמש לישראל בעקבות הרבי קרליבך, איתו הופיע מאות פעמים, ונמנה עם מייסדי היישוב מבוא מודיעין שנשרף לפני מספר חודשים. "הייתי הנשמה של הרבי 26 שנים", אומר שמש. "הייתי מכין לו ארוחת בוקר, עושה לו מסאז' ופותח לו את הדלת. הייתי כמו הבן שלו. גם היום אני עדיין היפי, אבל אני יודע שהיפי אמיתי הוא לא אחד שמכור לכל מיני סמים. זאת הפנימיות, עד כמה אתה קשור לאמא אדמה, אבא השמיים, ארבע הרוחות ושכינת האלוהים".