היא לא הייתה קיימת עד שנשמעו זעקות הכאב שלה מבעד לחלון הסגור, שמה לא תועד בכתובים, תאריך לידתה לא צוין בטפסים, ודבר היותה נותר משך שנים סמוי מן העין. הילדה של אף אחד הגיחה לחיינו כמו ציפור תועה שחמקה מהרדאר הציבורי, מורגלת בדאייה נמוכה קרוב לפני הקרקע שמא תיחשף, שמא יתגלו ברבים פשעיהם של המופקדים על שלומה. אולי באה לאזורנו כדי להביא תזכורת מעולם אחר, רחוק ופרימיטיבי, חסר חמלה, נטול רחמים – לצייץ במלוא גרונה את התסריט האיום שהתרחש כאן אצלנו בחצר האחורית.
בפעם האחרונה שהציבור הישראלי הקיץ לתוך סיוט דומה הייתה זו רוז פיזם, זכרה לברכה, שהעירה אותו. ילדת מהגרים תכולת עיניים עם מבט קורע לב שאי־אפשר למחות מן הזיכרון, סביבה אלימה ומתוסכלת ששמרה אותה הרחק מכל מושיע פוטנציאלי, וסוף טראגי כמעט בלתי נמנע עם סבא בתפקיד הרוצח. החקירה וממצאיה הביאו למרכז הדיון ציבורי את עולמו הקטן והאפל של הילד המופקר לחסדי הוריו, כיצד הופכים הקשיים החברתיים והכלכליים של המבוגר האחראי לכדי פשע שנאה כלפי עצמו ובשרו, איך מתורגמים כשלי המערכת שלא השכילה לטפל בהם למוות מחריד בגיל שלוש.
היום, כמו אז, זו ילדה קטנה שנכבלת לסד מציאות אכזרי שבנו הוריה לאורך זמן. הילדה מנתניה והילדה מלוד נשארו מחוץ לטווח הראייה של הרשויות מפני שהוריהן לא פנו לעזרה, הן נולדו להורים הלא נכונים בזמן לא טוב, ועל כך שילמו את המחיר הכבד ביותר. היום, כמו אז, לא ברור מיהו אביה האמיתי של רוז, ועד כמה הייתה לכך השפעה על היחס כלפיה.
"שתוקי" - כך מכונה במקורות היהודיים מי שמכיר את אימו, אך לא ידוע מי זה אביו. פרשני המקרא מסבירים שזהו כינויו של הילד משום שכשהוא שואל את אימו על אביו, היא משתיקה אותו. דינו של שתוקי, אגב, הוא כדינו של ספק־ממזר. העולם העתיק ראה בילד ללא אב יישות מושתקת וחסרת הגנה, מקור לבושה, כתם מטונף שצריך להעלים בכל מחיר.
מותר להתנחם בהבדל אחד, משמעותי וגדול ביניהן: האחת הושתקה לנצח, אבל השנייה ניצלה בזכות שכנים טובי לב וכרויי אוזניים. הילדה מלוד היא גם ההוכחה לכך שדווקא בעיר בעלת אופי יהודי־ערבי, שעלתה לכותרות בימים האחרונים על רקע קיום אירוע בהפרדה מגדרית, ואולי בעקבות כך, זכינו לראות אזרחים בפעולה אנושית מרגשת. הרגע שבו נשמעו לראשונה זעקות הילדה של אף אחד היה הרגע שבו נולדה מחדש בזכות בני אדם ללא דת, צבע או מין. מעכשיו יהיו אלו הרשויות שיקבעו את עתידה: הן יהיו האחראיות לגורלה ולגורל אחיה. יש לקוות שיעשו זאת לפחות באותה מסירות בה נהגו השכנים בבניין בלוד.
