"צ'פלין — המחזמר" עוסק בביוגרפיה של צ'רלי צ'פלין, שהתחיל דרכו כילד עני על במות הוודביל באנגליה הוויקטוריאנית, אך הפך לכוכב אדיר בזכות האולפנים בהוליווד שגילו אותו. המחזאי, תומאס מהאן, כתב מחזה הבנוי מפרקים קצרים המדלגים בקלילות בין שלבים שונים בחיי הגיבור, מהילדות הקשה שלו ועד להצלחתו האדירה, ובהמשך לנפילה שחווה כשגורש מארצות־הברית בשנות הארבעים בשל דעותיו הפוליטיות השמאלניות.
הסגנון הסיפורי הקצרני אינו מאפשר להתעמק בשום רגע ספציפי בחייו הארוכים של צ'פלין. כך מוצגות שלוש הנשים שנשא והתגרש מהן בשנות ההצלחה שלו בשיר אחד, ואילו יחסיו המורכבים עם אחיו, שהיה גם המנהל העסקי שלו, מוצגים בצורה שטחית ואפיזודית למדי. רק אחרי ההפסקה, ובמיוחד בשלב שהקריירה של צ'פלין קורסת בצל ההתקפות הפוליטיות עליו מצד הרכילאית ההוליוודית הנודעת הדה הופר, הדמות שלו הופכת יותר מורכבת. המלחין, כריסטופר קרטיס, כתב אוסף נחמד של שירים די שבלוניים המלווים את הסיפור האנושי ביעילות מבלי להבריק.
הבמאי, שוקי וגנר, עשה עבודה טובה ומעמיד בצורה דינמית את הדרמה הביוגרפית על הבמה דמויית הקולנוע שעיצבה לילי בן־נחשון. הוא גם הוציא ביצועים נאים מצוות השחקנים, הכולל בין השאר את אבי גרייניק, דפנה דקל, ירון ברובינסקי ומיטל נוטיק, שחקנית צעירה עם קול צלול ויפה ונוכחות סימפטית, המגלמת בחן את אשתו הרביעית של הקומיקאי הנודע. מיקי קם הוותיקה מוסיפה ממד כריזמטי גדול מהחיים למערכה השנייה בתפקיד הופר האימתנית. בראש הלהקה בתפקיד צ'רלי צ'פלין ניצב עופרי ביטרמן, המצליח לגשר בין הרצון לעשות חיקוי חיצוני לדמות הקולנועית המוכרת, לבין הניסיון להעביר את דמות האיש הבודד והחרד הנמצא מאחורי המסכה הקומית. הביצוע החזק והמרגש שלו עוזר להתגבר על הבעייתיות של המחזה הבינוני ומייצר, בסופו של דבר, חוויה מרגשת ומהנה.
