גבי קניקובסקי הבטיח שיחזיר את החוב. לא בטוח שהוא אכן חייב משהו למכבי נתניה, הרי הוא היה זה שכבש את השער שהעלה אותה לגמר הגביע האחרון, אבל אחרי שהחמיץ פנדל באותו משחק (והיה המצטיין של קבוצתו) הקשר הרגיש חייב. הרבה שחקנים מבטיחים דברים, לרוב לשווא, אבל אצל קניקובסקי קל להאמין שיקיים.

לא העובדה שמדובר בכדורגלן דתי, יליד בני־ברק עם כיפה, ציציות בחוץ, עם סעיף בחוזה שמסדר לו מלון ליד המגרש בכל משחק חוץ בשבת, שומר מצוות מילדות ולא "מתחזק", היא זו שגורמת להאמין לו. אין קשר בין הדברים. מה שמספק את התחושה שקניקובסקי עוד יוביל את נתניה למקום טוב, שייקח גם את הקריירה שלו לגבהים, זה קודם כל ההתקדמות העקבית שלו.

החוב, אם רוצים להישאר עם האנלוגיה, לא יימחק במכה אלא נדרש פה החזר בתשלומים, וצ'ק אחד יכול להיפרע הערב, כשקניקובסקי יפגוש שוב את בני־יהודה ואת אמיליוס זובאס, שעצר את אותו פנדל. בני־יהודה היא הסמל לסגנון הכדורגל הבולט בליגה - התגוננות עם כמה שיותר שחקנים והעדפה שלא להחזיק בכדור. במקביל, יש את הקבוצות האחרות, כמו נתניה, שמנסות, לא תמיד בהצלחה, לשבור את ההגנות האלה.

איך שוברים אותן? יש שתי אפשרויות - או מסירה חכמה, שמבטלת כמה שחקני הגנה, או עם היכולת לעבור שחקן וכך לערער את המבנה ההגנתי המסודר. קניקובסקי, וזה היופי אצלו, יודע לעשות את שני הדברים.

לא מדובר על כמות הדריבלים, אלא איכותם. מאז שקניקובסקי הצטרף לנתניה בתחילת העונה שעברה הוא הצליח לעבור את היריב בכ־64 אחוז מהניסיונות שלו, מקום ראשון מבין הישראלים, כשלפניו בליגה רק איסמעילה סורו ועלי מוחמד. קניקובסקי משנה קצב מצוין, יודע מתי להגביר ומתי להוריד וגם מתי למסור. במחזור האחרון, מול נס־ציונה, הוא בישל את כל שלושת השערים, כולל כדור נפלא לתנועה לרחבה של רועי קהת. אם הקומבינציה הזאת תעבוד יפה, נתניה תדבר חזק העונה.

בנוסף, יש את עניין הוורסטיליות. בעונה שעברה קניקובסקי שיחק בכל אחת מארבע עמדות היהלום בקישור. העונה, במערך החדש של נתניה, 4־2־3־1, הוא הוצב גם כאחד משני הקשרים האחוריים יותר וגם בשלישייה הקדמית.

בגיל 22, קניקובסקי רק הולך ומשתפר. הוא מתקדם, גם פיזית וגם טקטית, הופך להיות מגוון עוד יותר. לא נתפלא אם עד סיום מוקדמות יורו 2020 יהיה גם חלק מהנבחרת של אנדי הרצוג.

השילוב בין הפוטנציאל הגדול לבין יכולת הלמידה הופך אותו לאחד השחקנים עם התקרה הגבוהה ביותר בליגה, כלומר להיות מבין אלה שיגיעו יותר רחוק מהאחרים.

בין מיכה לשועה

דור מיכה היה שחקן העונה כי הוא זה שלקח את הנעת הכדור של מכבי ת"א, גם בימים שלא הלך, ודאג להפוך אותה למצב הבקעה. מיכה היה פותח הבקבוקים של מכבי ת"א וגם אתמול היה נדמה שהוא היחיד שיוביל אותה לשער, רק שהפעם כבש בעצמו. פעם ראשונה שהקשר מגיע לשני שערי ליגה כבר בחודש ספטמבר.

כמו מיכה, רק בסגנון אחר, במכבי חיפה הורגש אתמול שירדן שועה הוא השחקן הזה, שיוביל אותה אל השער. כמעט כל נגיעה שלו בכדור הייתה מעניינת. מסר טוב, העביר את כובד המשחק למקום הנכון, והשער של ניקיטה רוקאביצה הגיע בזכותו. שועה כידרר בין ארבע דמויות - שלושה שחקני קריית־שמונה פלוס השופט.

בשבוע הבא היריבות הגדולות נפגשות בבלומפילד. מאז תחילת עידן המאמנים הזרים של מכבי ת"א ניצחו הצהובים ב־16 מתוך 26 מפגשי הליגה ביניהן. ומכבי חיפה? שני ניצחונות ליגה בלבד. רק שהפעם יש פרמטר נוסף במשוואה, והוא שמכבי חיפה לא מגיעה למשחק הזה כשהיא מסתכלת על מכבי ת"א ממקום נמוך בטבלה. לפחות מבחינת איסוף נקודות היא התחילה את העונה אחרת. לשועה לא נרשם בישול, הוא גם לא כבש כי שער שלו נפסל בצדק בנבדל, אבל לפחות אתמול הוא נראה כסיבה לכך.

בזבוזי זמן

שלוש דקות וארבעים שניות משריקת הפתיחה למשחק מול בין כפר־סבא למכבי ת"א מצא עצמו מיכה על הדשא ברחבה. השופט סימן להמשיך, לא היה כלום, אבל כמה שניות מאוחר יותר עצר את המשחק לבדיקת VAR. כשהמשחק חודש הראה השעון 6:13. כן, יותר משתי דקות וחצי עברו מאז האירוע, והדבר לא אמור להיות כך לפי החוקים.

אין בחוקים מגבלת זמן, אבל כן הסבר ברור שהופכים החלטה רק במצב ודאי של טעות, אחרת למה להתעכב. על ההכשלה, לכאורה, על מיכה אפשר להתווכח, אבל כמובן שזה לא מצב של "טעות בטוחה". השימוש בווידאו בישראל הוא חידוש מצוין, אך במקום שבו זמן המשחק נטו נמוך מהממוצע חייבת להיות הקפדה יעילה על החוקים, גם אלה שמתעסקים בשטף המשחק.