שווה זהבי

יש מבריקים ממנו, אבל אין מבריקים כמוהו. ברור שלערן זהבי יש כישרון פנומנלי במציאת הרשת, חוש טיימינג נדיר ברחבה וחוכמת משחק, אבל כל אלה לא מספרים את מהות העניין. הוא פשוט מגיע לטרוף, כל משחק, כל אימון, רעב לעוד ועוד ועוד, באופן לא ברור. קשה מאוד לשחקן כדורגל, בעונות מתישות, למצוא בכל פעם מחדש את הדחיפה הנוספת לעוד שיא. זהבי עושה את זה בהצטיינות ובכך גם מסמן את האופק לכל מי שמתחיל עכשיו את צעדיו הראשונים על המגרשים בישראל: אתם יכולים, גם אם לא נולדתם עם דריבל של אייל ברקוביץ', בעיטה חופשית כמו איציק זוהר ומלמיליאן או טאץ' של יוסי בניון.

אחרי ששבר בכדורגל הישראלי את שיאו המיתולוגי של נסים אלמליח ז"ל במספר שערים לעונה ב־2016, לקח טראבל עם מכבי והעלה אותה לליגת האלופות, עורר מספר 7 בצהוב זהבי התעניינות בינלאומית. הכסף הגדול באמת הוצע לו מסין, וכאן היה תורן של הרבה גבות להתרומם במזרח התיכון. זהבי, כמו בליגה הישראלית, לא סופר אף אחד. הוא חתם על חוזה שהפך אותו למולטי־מיליונר אבל ממש לא התכוון להסתפק בכסף, אלא ביקש להשאיר חותם גם בסין למרות שהתמהיל בפתיחה לא היה מעודד ממש: מנטליות אחרת לגמרי, שפה קשה, ליגה שלא מעניינת את התקשורת הבינלאומית וגם קבוצה די בינונית. אלא שכל זה רק איתגר את זהבי, שהפך במהירות למכונת השערים הגדולה ביותר מול מיליארד תוהים, כשהוא משאיר מאחור שמות נוצצים ממנו. כדי לסגור מעגל ברמה הבינלאומית, חזר זהבי לנבחרת ישראל אחרי סאגת השלכת סרט הקפטן והגיע עוד יותר טוב, כשהוא מדהים את השוערים בבית הקדם־אירופי, מבקיע שלישייה מול אוסטריה החזקה והופך לכובש המצטיין עד כה בכל הבתים. הקינוח האחרון ברמה הבינלאומית הגיע שוב בליגה הסינית, עם ראבונה מנצחת שהפכה ויראלית והגיעה לאתרי ספורט יוקרתיים בעולם. באמת שאין יותר מה לומר על הפלא שנקרא ערן זהבי. רק לקבל השראה.