yed300250
הכי מטוקבקות
    בר־דוד בפתח בניין ההסתדרות בתל־אביב. בקרוב יוסרו הגדרות והמדשאה תיפתח לכולם: "החלטתי להוריד את חומות הקרמלין"
    המוסף לשבת • 03.10.2019
    "נגמרו הימים של ערמות הזבל והצמיגים הבוערים. אנחנו ננהל את זה אחרת"
    ארנון בר–דוד, היו"ר החדש של ההסתדרות, יודע שהוא עומד בראש אחד הארגונים השנואים בישראל, ויש לו תוכנית איך לשנות את המצב: "צריך לדאוג לעובדים אבל לא בכוחנות יתר, ככה מגיעים לצד הנאהב של המפה" | בראיון מקיף ראשון מבטיח בר–דוד הסכמים שיביאו רגיעה בנמלים וברכבת, טיפול בקצבת הקשישים והעלאת שכר המינימום ל–6,000 שקל | ויש לו גם עצה לעמיר פרץ: "העבודה צריכה להיכנס לממשלת נתניהו. את החשדות נגד ביבי אפשר לפתור במשא ומתן"
    חן ארצי סרור | צילום: טל שחר

    ההסתדרות אולי בת מאה, אבל היא חיה, בועטת ומעוררת יצרים כמו בת עשרה. רק במערכת הבחירות האחרונה (בינתיים), מפלגות כמו הימין החדש וזהות הבטיחו להגביל את זכות השביתה, והליכוד השתמש ביו"ר הקודם, אבי ניסנקורן, ששובץ במקום החמישי בכחול לבן, בקמפיין הפחדה מפני "שר האוצר של גנץ". וגם במפלגת העבודה, מפלגת העובדים, יש עוד מקום משמעותי לכל מילה שיוצאת מבית ההסתדרות ברחוב ארלוזרוב בתל־אביב. כאשר היו"ר הנכנס, ארנון בר־דוד, קרא לעמיר פרץ להיכנס למשא ומתן עם הליכוד למרות הבטחותיו, כי "גם שפם אפשר לגדל מחדש", הוא עורר סערה.

     

    "אם נביא עכשיו לוועידת מפלגת העבודה הסכם כניסה לממשלת נתניהו, אני אומר לך שיש לזה רוב של 90 אחוז", אומר בר־דוד נחרצות. "הימים האלו של לשבת בספסלים האחוריים של האופוזיציה, להתלונן ולהצביע נגד כל דבר לא קידמו אותנו. לצעוק נגד ביבי עשר שנים הביא אותנו למקום רע. צריך להסתכל על המציאות, ולחשוב איך מחזירים את המפלגה למרכז החיים. שזה אומר להפסיק ליילל ולהתחיל לעשות".

     

    אבל זה היה הטיקט המרכזי של מפלגת העבודה. לזרוק אותו לפח זה הפרת הבטחה מאוד בוטה.

     

    "כולם הלכו עם הרבה טיקטים ועכשיו כולם מדברים עם כולם. אני נגד חרמות. המצב במדינה לא טוב, לא כלכלית ולא חברתית. יש כאוס ויש ואקום מנהיגותי שאני רואה אותו בכל צעד ושעל. יש חוסר טיפול משווע בגלל מערכות הבחירות הארוכות שנפלו עלינו, וזה מאוד בעייתי במדינה כמו שלנו. אנחנו צריכים להקים ממשלה יציבה ומאוזנת ולכן אני מוכן לשבת עם כל אחד.

     

    מחאת עובדי סלקום נגד הפיטורים, ערב החג. "זה נפלט להם. תוך 24 שעות הסברתי להנהלה מה המשמעות" | צילום: יאיר שגיא
    מחאת עובדי סלקום נגד הפיטורים, ערב החג. "זה נפלט להם. תוך 24 שעות הסברתי להנהלה מה המשמעות" | צילום: יאיר שגיא

     

     

    "בהסתדרות תמצאי נציגים מכל המפלגות. מהליכוד, מש"ס, מהמפלגות הערביות. עידן הפנקס האדום נגמר. אני אישית איש מפלגת העבודה שנים, והפעם אנחנו באמת בניסיון אחרון לראות אם אפשר לחבר את העובדים למפלגה. זה בסוף הבית של העובדים. בית רעוע, אבל בית. לא משנה מה שעמיר היה עושה, היו משמיצים אותו. כל מה שביקשתי מעמיר זה לא לפסול. אני אעשה ברית עם כל אחד בשביל העובדים".

     

    יש סיכוי שהאמירה שלך מתואמת עם עמיר? לתת לו סולם שאיתו יוכל לרדת מההבטחה לא לשבת עם נתניהו?

     

    "אני לא מתואם איתו. לצערי הוא נטוע בעמדתו. אני מבין אותו ומעריך אותו אבל חושב שהוא טועה. גם את החשדות של נתניהו אפשר לפתור במשא ומתן. מודל הנבצרות שהנשיא הציע טוב בעיניי ובוודאי יש עוד רעיונות. אבל הדבר הדחוף הוא ממשלה מתפקדת. בממשלה כזו מפלגת העבודה צריכה לדרוש את התיקים החברתיים – אוצר, רווחה, בריאות וכלכלה. כשאתה לשון מאזניים אפשר לקבל הרבה מאוד".

     

    ואכן, משא ומתן זהו שם המשחק. בר־דוד כבר חצי שנה בתפקיד יו"ר ההסתדרות והוא מצהיר מפורשות: "פעם הפכתי שולחנות, היום אני בעד לשבת סביב שולחנות. אני מוכן לדבר עם כולם על הכל. הימים של ערמות זבל ברחובות, של צמיגים בוערים או של עובדים עם מגאפון נגמרו. אנחנו ננהל את זה אחרת. בקרוב הציבור יכיר הסתדרות שונה".

     

    אני לא מתבזבז

     

    בר־דוד (62) החל את דרכו כאיש תנועות נוער ושימש כמרכז הנהגת הצופים וכמנהל מחלקה במינהל החינוך בעיריית תל־אביב יפו, שם שימש כיו"ר ארגון עובדי העירייה. בשנת 2006 נבחר ליו"ר הסתדרות המעו"ף, האיגוד המקצועי הגדול ביותר בהסתדרות שחולש על עובדי בנקים, חברות ביטוח ואשראי, רשויות מקומיות ועוד. כך, עוד לפני שנכנס ללשכת היו"ר כבר נחשב לאחת הדמויות החזקות בהסתדרות.

     

    את תפקידו החדש ירש מקודמו ולא נבחר אליו. הסיבה: על פי הנהלים, כאשר יו"ר הסתדרות פורש באמצע קדנציה הוא ממנה מחליף שמאושר על ידי גוף מצומצם של בית נבחרי ההסתדרות. כך יוצא שבכל פעם שיש בחירות לתפקיד היו"ר, אחד המועמדים מגיע אל ההתמודדות כשהוא כבר יושב על הכיסא. בר־דוד לא רואה פסול בשיטה. "כבר 20 שנה זה עובד ככה, אולי אפילו יותר", הוא אומר. "כל ראשי ההסתדרות הקודמים הגיעו כך לתפקידם והיו מצוינים. גם אם אנחנו נלך עכשיו לבחירות, והשתעשעתי ברעיון הזה, אני אקבל 80־90 אחוז מהקולות, אם בכלל מישהו יתמודד נגדי".

     

    אתה בטח יודע שהשיטה הזו מחזקת את התדמית של ההסתדרות כמקום לשימור כוח. זו גם התדמית שיש לוועדים בציבור – כמי ששומרים על מי שממילא יש לו כוח.

     

    "זה פשוט לא נכון. כל חיי טיפלתי בעובד ברמות הנמוכות, אני בא משם. העובד החזק יודע לדאוג לעצמו, הוא לא צריך את ההסתדרות. מי שצריך אותנו אלו הפקידים ועובדי הכפיים. תוקפים אותנו שאנחנו דואגים לחזקים, אבל מרבית חברי ההסתדרות נמצאים בין שכר המינימום לשכר הממוצע. אחד המאבקים הכי חשובים שאני עומד להוביל הוא העלאת שכר המינימום. ההטבה הזו לא תעזור לי, אלא לעובדים החלשים. אלו שעובדים לפי שעות בתחנות דלק, כמנקים או כמלצרים. הם בכלל לא מאוגדים בהסתדרות. התדמית הכוחנית הזו היא אחד הדברים הראשונים שאנחנו נשנה".

     

    בר־דוד מכיר היטב את הביקורת, והחליט שבקדנציה שלו ארגון העובדים יעבור מתיחת פנים. "יש לנו בעיית תדמית קשה. יש לא מעט אנשים בישראל שלא אוהבים את ההסתדרות ואנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולחשוב איך הגענו לשם. ההסתדרות היא גוף מדהים עם כוחות חזקים וטובים ובניגוד למה שחושבים, גם במאה ה־21 צריך לדאוג לעובדים. צריך לעשות את זה נכון ולא בכוחנות יתר, וככה מגיעים לצד הנאהב של המפה".

     

    התחושה היא שהציבור לא שם. הוא כבר לא מגבה מאבקים של עובדים. הדוגמה הכי טובה הם האיומים הקבועים של ארגוני המורים להשבית את המערכת בתחילת כל שנה. למרות שהציבור אוהב ומעריך מורים, הוא סולד מהארגונים שלהם ולא מאמין להם כבר.

     

    "אנחנו סובלים מתדמית לא טובה ואנחנו מודעים לזה. לכן אני ממש לא שש אלי שביתות. אני בעד תקשורת ישירה עם המעסיקים בשביל להגיע להסכמים פורצי דרך ולקדם את המשק, וזה אומר שאם צריך, נרסן ועדים שמתפרעים ועושים דין לעצמם. גם את רכבת ישראל, עם כל התדמית שלה, אפשר להפוך לארגון מצוין. אני רוצה לטעת בעובדים גאוות יחידה, תחושת שייכות. ואני גם מבין כבר שנים שלטובת העובדים המעסיק חייב להרוויח, אחרת כולנו מפסידים.

     

    "מצד שני, אני יוצא מדעתי כשאני שומע שרוצים לפגוע בזכות הבסיסית של השביתה. חצי שנה אני מקיים שיחות רקע עם גורמים פוליטיים בנושאים האלו, כי יש איזו רמה של פחד לא רציונלי מההסתדרות. אנחנו לא עם קרניים, יש פה את כוח האדם הכי טוב במדינה. כשאת שמה את האנשים שלי מול אנשי האוצר – זה לא כוחות. הם לא מגיעים לרמת החשיבה והיצירתיות שלנו. האוצר היום במקום של לדחות דברים, אין להם קשב".

     

    איך זה מתיישב עם קודמך בתפקיד, שניהל מערכת יחסים צמודה עם שר האוצר משה כחלון?

     

    "אנחנו כרגע לא שם. מערכת היחסים הזו אולי הובילה להישגים, אבל היא לא תרמה מי יודע מה לתדמית ההסתדרות. אני מנסה להוביל את ההסתדרות למקום שבו נהיה ממוצבים מחדש במשק הישראלי. אני ממש לא מתכנן להיכנס לפוליטיקה בעתיד, ולכן יש לי משימה מרכזית: להביא את ההסתדרות למקום רלוונטי וחדשני.

     

    "בישראל קורה דבר מדהים. בעוד שבכל העולם ארגוני העובדים בעולם לא מתפתחים, בישראל ההסתדרות הולכת וגדלה. בניגוד למגמה העולמית, מצטרפים אלינו עוד ועוד אנשים. כולל העובדים הצעירים עם החוזים האישיים שחשבנו פעם שהם לא בקטע הזה, שהם דור אחר. שאלתי פעם מישהו צעיר שעוסק בהשקעות ומקבל בונוסים, למה לו להקים ועד. הוא אמר לי: ההנהלה החזירית שלנו לוקחת את כל הכסף לעצמה ולא רואה אותנו ממטר. לא אומרים לנו בוקר טוב. היום מתייחסים אלינו, אומרים שלום במסדרון, עוד לפני שיש הסכם, רק כי התאגדנו. ואלו באמת הקהלים החדשים שמגיעים אלינו – מחברות האשראי וההיי־טק, מבתי ההשקעות. יש בישראל תרבות מבורכת של אנשים שרוצים להיות יחד, ואני מבין שיש עליי אחריות כבדה לקחת את זה למקום נכון.

     

    "יש לאמיר דדון שיר עם שורה שממש מדברת אליי: 'אני לא מתבזבז'. זה אני. רוב העובדים הם כאלה, באים ומתפתחים, אבל לצערי יש כאלה שבאים, מקבלים קביעות, ומתבזבזים. נשארים במקום שהם לא אוהבים או שלא אוהב אותם, דורכים במקום. אני לא רוצה ששום עובד יתבזבז. התפקיד שלי הוא להניע אנשים ומערכות, ואני אומר מפורשות שכל הרעיונות הכי מתקדמים במו"מ מגיעים מהשולחן שלנו. שלא יאשימו אותנו בביורוקרטיה או בעמידה במקום, אנחנו הרבה יותר פתוחים לרפורמות ממה שחושבים".

     

    אז אתה בשל לבחון מחדש נושאים כמו קביעות?

     

    "לא, לא", הוא מסיר מיד את הרעיון מהשולחן, "אבל לבחון את המערכות מחדש ולחשוב איך להצעיד אותן קדימה – כן".

     

    אז מה הקווים האדומים שלך?

     

    "אני לא מוכן לצעדים חד־צדדיים של המעסיק, בייחוד של פיטורי עובדים".

     

    ומה לגבי צעדים חד־צדדיים מצד הוועדים?

     

    "אני לא רואה פה ועד שמתפרע ועושה דין לעצמו. את הקו האדום אני שם להנהלות. כמו שההנהלה מצפה שאני אעמוד בהסכם – ככה אני מצפה שהמנהלים יעמדו בצד שלהם. קו אדום נוסף זה פגיעה בגמלאים וקשישים. זו קבוצה ענקית שלא זוכה לטיפול. זה דבר שמאוד מעסיק אותי וזה יהיה במוקד של שנת 2020. אני אטפל בקצבת הקשישים, גיל פרישה וקרנות הפנסיה. אני מוכן להיכנס למו"מ ולתת לאוצר אחוז מסוים של מה שמגיע לעובדים בשביל להוסיף לקצבת הקשישים כמה מאות שקלים. אני רואה שהמשק נמצא בגירעון עמוק ואין ממשלה ואין תקציב, לכן אני לא מתכוון להיכנס למשא ומתן על הסכם קיבוצי חדש כרגע. ניתן לממשלה להיערך ולהתארגן וניכנס לזה ב־2021. ב־2020 נתמקד בקשישים בישראל".

     

    נורא קל להאשים

     

    רק לפני ראש השנה הודיעו בסלקום על פיטורים של כאלף עובדים, אך תוך 24 שעות המשבר נפתר. בר־דוד התרוצץ בין ההנהלות לוועדים והגיע להסכם חדש.

     

    היה פה תיאום כוונות שקט מתחת לרדאר? עד כמה אתה מתואם עם גורמי כוח לפני שאתה יוצא למאבק?

     

    "אולי אנחנו קוסמים?" הוא צוחק. "את מייחסת לנו תחכום גדול מדי. זה לא קורה ואנחנו לא בעולם הזה. הדבר הזה נפלט להם בערב חג ובאמת לקח לי 24 שעות להסביר להם שהמשמעות היא שיתוק החברה ושאנחנו חייבים למנוע את זה. הרפורמה בסלולר היא רפורמה טובה שכולנו נהנים ממנה, אבל יש גבול וצריך לעשות פה חשיבה. יש פה מלחמה מתחת לאדמה על תשתיות שהושקע בהן הון, ואז באות חברות מדף ורוכבות על התשתיות האלו, שהקימו החברות הענקיות. אם עולם שלם של סלולר הולך להתרסק בגלל חוסר תיקון והתאמת רגולציה – אני לא אתן לזה יד. התחרות היא בסדר והכל בסדר, אבל אנחנו צריכים לשים את הבלמים".

     

    מה אתה חושב על מי שרואה בעבודה המאורגנת דגל אדום? הימין החדש וזהות שמו את זה במצע שלהם.

     

    "יש בחוגים מסוימים ומאוד קטנים השקפת עולם קפיטליסטית מלאה. זו תפיסה שמגיעה מבתים אידיאולוגיים שזרים לנו. תפיסה מיובאת שלא מתיישבת עם הישראליות. עובדה שהם לא עברו את אחוז החסימה. בישראל מבינים שהעובדים הם חלק מאיתנו, אלה ההורים שלנו והאחים שלנו. אנשים בישראל עובדים קשה והמון שעות והשכר לא מספיק. בשלב הראשון המטרה שלי זה לעלות את שכר המינימום ל־6,000 שקל, וכשאסיים את הקדנציה זה יהיה הרבה יותר".

     

    אבל עליית השכר תעלה את מחירי השוק. יגידו לך שהפתרונות נמצאים בהסרת רגולציה ופתיחת השוק ולזה העובדים שמים רגליים.

     

    "זה לא נכון. זו הפחדה. עובדה שכששכר המינימום עלה פעם שעברה כולם מיהרו לגזור מזה קופונים. איפה הוועדים שמים רגליים?"

     

    ברכבת למשל. בכבאות. אלו אולי הוועדים הכי שנואים במדינה.

     

    "ברכבת זה סיפור מורכב. הכי קל להפיל את זה על העובדים, אבל צריך שניים לטנגו. המדינה באה עם שאיפות גרנדיוזיות לפתוח קו בין ירושלים לתל־אביב והם עצמם לא עמדו ביעדים בלי שום קשר לעובדים. מה מציק לי? שכשיש הצלחות – מחיאות הכפיים הולכות לאחרים. וכשיש כישלונות – ועדי העובדים אשמים. נורא קל להאשים מאבק עובדים לגיטימי בלי לעשות חשבון נפש. אני רוצה משק מתקדם, אבל אין דבר כזה להתקדם בלי לקדם את העובדים. זה בא יחד, לא להפיל על העובד בקצה עוד ועוד משימות ולא לתגמל אותו.

     

    "אני צריך לסיים עד סוף השנה כמה הסכמים חשובים שיביאו רגיעה: נמל חיפה, נמל אשדוד ורכבת ישראל. יש שם כבר משא ומתן מתקדם לשקט תעשייתי ארוך. עוד משימה זה להרגיע את מערך הכבאות. לצערי הכבאות סובלת מניהול בעייתי מאוד וכוחני מאוד בשנים האחרונות. אני לא מכיר מנהל אחד שנלחם ככה בעובדים שלו במקום להוביל אותם למקום טוב".

     

    בר־דוד אמנם מתגורר היום בקריית־אונו, אך הוא תל־אביבי מבטן ומלידה. הוא גדל בשכונת קריית שלום בדרום העיר, וכמו אביו לפניו, גם הוא עבד בעירייה במשך שנים רבות. "אני אוהב את העיר הזו בכל ליבי ומזוהה איתה. זו עיר שמתפקדת מצוין בעיניי, הלוואי שמדינת ישראל תתפקד כמו שתל־אביב מתפקדת. למרות שגדלתי בדרום העיר, לא הרגשתי שאני פחות טוב מאף אחד אחר, תמיד שאפתי למצוינות. בסוף, במהות שלי אני איש תנועות הנוער, איש הצופים. משם אני מגיע וזה עוזר לי בכל ההתפתחות שלי ובכל הניהול שלי עד היום".

     

    כחלק מהשיפוץ התדמיתי שהוא מתכנן להסתדרות, בר־דוד גם מתכוון לשנות את חזות בית הוועד הפועל הידוע ברחוב ארלוזורוב. "החלטתי להוריד את חומות הקרמלין", הוא אומר – ולא מתכוון רק למטפורה: בקרוב יורדו הגדרות סביב הבניין והמדשאה המפוארת, הכוללת ארבעה דונמים שבפאה אחת שלהם נטועים עצים ובפאה אחרת משגשגת גינת צמחי תבלין ונוי, תיפתח לכולם.

     

    "הגיע הזמן להתאים את ההסתדרות לאורבניות התל־אביבית. עכשיו כל אחד יוכל לבוא וליהנות מהפארק, זה לא יהיה דשא למראה עיניים בלבד. התחלנו את התהליך הזה כבר בקיץ, כשהקרנו פה סרטים בחינם בשיתוף העירייה. אחרי שנוריד את הגדרות, נקים פה את 'שביל תנועות הנוער', ונערים ונערות יוכלו לבוא ולעשות פה פעולות. אנחנו פה בשביל להיות חלק ממרקם החיים, להיות רלוונטיים לכל תושב ולכל אזרח. הורדת החומות היא כל מה שאנחנו מבקשים".

     


    פרסום ראשון: 03.10.19 , 15:23
    yed660100