ולפעמים החגיגה נגמרת

אתמול, 21 באוקטובר, מלאו לבנימין נתניהו 70 שנה. זאת הזדמנות טובה לברך את ראש הממשלה שלנו באריכות ימים, באושר ועושר. הוא ראוי לברכות הללו בכל יום הולדת, קל וחומר ביום הולדת עגול. הוא התברך, אפשר לומר, בכל מה שבני גילו מייחלים לו: בריאות טובה, לחם ומשקה על שולחנו, משפחה תומכת, בתים לחיות בהם, מאות ידידים ומאות אלפי עוקבים. העובדה שהוא רוצה עוד מדברת רק בשבחו. שבעים הוא השישים החדש.

על שמחת החג מעיבים כמה אירועים לא נעימים. מחר יפוג המנדט שקיבל מהנשיא להרכיב ממשלה חדשה. מיד לאחר שנתניהו קיבל את המנדט הוא הודיע שהוא מתכוון להחזיר אותו לנשיא תוך ימים, גג שבוע. למרות זאת המשיך להחזיק בו עד ליום הלפני אחרון. מתברר שאובדן המנדט קשה לו. ככה זה בגילנו: קשה להיפרד.

האירוע הבא הוא ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה בתיקי נתניהו. טחנות הצדק טוחנות לאט, מאוד לאט, אבל אפילו בפרקליטות יודעים שהחגים נסתיימו, כל הפרקליטים והפרקליטות חזרו מחופשותיהם בחו"ל, ואחרי החגים הגיע. בפרקליטות יודעים גם שהכל קשור בהכל: כל עוד היועץ לא מקבל החלטה בענייניו של נתניהו - הכל תקוע, הממשלה הנוכחית לא מתפקדת ואי אפשר להקים ממשלה במקומה.

אם מנדלבליט, ניצן ועוזריהם משוכנעים מהנימוקים שהעלו עורכי הדין המלומדים בשימוע, מן הראוי שיודיעו על כך לציבור בהקדם האפשרי. התיקים ייסגרו, כחול לבן תשתחרר מההבטחה שלה לבוחרים לא לשרת תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום, וסוף־סוף תוקם ממשלה בישראל. יהיו אולי כמה ספקנים שישאלו את היועץ ואנשיו איפה הייתם קודם, למה לא חשבתם על כל הנימוקים הטובים האלה לבד, למה שיגעתם אותנו שלוש שנים, אבל הם יישטפו וייעלמו בגל השמחה הכללי. הוא זכאי, וזה העיקר.

או שמנדלבליט, ניצן ועוזריהם לא משוכנעים מנימוקיהם של עורכי הדין בשימוע, והם דבקים בהחלטתם להגיש כתבי אישום. גם אז ככל שיקדימו כן ייטב. היועץ המשפטי לממשלה יצטרך להבהיר עם ההודעה על הגשת כתבי האישום את פרשנותו לחוק. החוק אומר שראש ממשלה, להבדיל משר, יכול לכהן תחת כתבי אישום, גם תחת הרשעה, עד מיצוי כל ההליכים המשפטיים. התפטרות ראש ממשלה מביאה להתפטרות הממשלה כולה. ההגנה המיוחדת שנתן המחוקק לראש הממשלה נועדה לחזק את יציבות השלטון.

הדין שחל על ראש הממשלה לא חל, לכאורה, על מרכיב הממשלה. האם נתניהו, תחת כתבי אישום, יכול להתמנות למרכיב הממשלה? ספק. אם הוא לא יכול, הליכוד חייב לחשב מסלול מחדש. סיבוב נוסף של בחירות לא יועיל. הפתרון הנכון, מבחינת הליכוד, הוא להקים ממשלת רוטציה עם כחול לבן שבה בני גנץ יכהן ראשון. בתוך שנתיים יתברר מעמדו המשפטי של חבר הכנסת נתניהו. אם יזוכה בדין, יוכל לכהן כראש ממשלה בשנתיים הבאות; אם יורשע, יבחר הליכוד במועמד אחר.

במילים אחרות: הסיכוי למנוע סיבוב בחירות נוסף, יקר, מרגיז ומיותר, תלוי כרגע בעיקר באדם אחד. לא גנץ, לא ליברמן, לא דרעי: מנדלבליט.

יש משהו סמלי בהחלטה של נתניהו להחזיר את המנדט דווקא ביום ההולדת שלו. ב־21 באוקטובר 1998, במהלך כהונתו הראשונה, הוא היה באחוזת וואי, סמוך לוושינגטון. הוא היה שם כדי לשאת ולתת עם יאסר ערפאת. בבוקר התייצב ד"ר אחמד טיבי, אז דובר המשלחת הפלסטינית, ליד דלת הבונגלו של נתניהו, ובידיו זר פרחים חגיגי מערפאת. רוחמה אברהם, עוזרתו, עמדה שם, מאחוריה שרה נתניהו ומאחוריה חתן השמחה. המבוכה הייתה כללית.

גם לימי הולדת צריך מזל.