"אוניפארם", חברת תרופות ישראלית, הינה חברה משפחתית שהחלה את דרכה בשנת 1975 בביתו של אב המשפחה, זבולון תומר. במשך 20 שנה נוהלה "אוניפארם" מאותו בית. בשנת 1995 הצטרך אליה הבכור מבין הילדים, ד"ר רון תומר, ומטרתו הראשונה הייתה למצוא משרד שממנו תתנהל הפעילות. שלוש שנים לאחר מכן רכשה אוניפארם 50 אחוז מבעלות המפעל שהיה יצרן התרופות שלה - וכך הפכה למעשה להיות תעשיינית באופן רשמי. בשנת 1999 הצטרף לחברה האח השני, ד"ר גיל תומר. מעסק משפחתי קטן שמנוהל מבית ההורים הפכה "אוניפארם" במרוצת השנים לחברה גדולה, שמספקת כיום תרופות הן לאזרחי ישראל והן למדינות רבות בעולם.
"אוניפארם" מתמחה בתרופות של מערכת העצבים המרכזית - תרופות לטיפול בדיכאון, בחרדה, בלחץ דם, בכלי דם ובכולסטרול. מיום הקמתה ייצרה החברה את התרופות שלה על ידי קבלני משנה, אלא שב־2015 החליטו האחים לבית משפחת תומר לעשות מעשה ולקחת את עתידם בידיהם והקימו מפעל חדשני שבו ייוצרו התרופות.
"המפעל הוקם תוך 18 חודשים", מספר ד"ר גיל תומר, מנכ"ל שותף בחברת "אוניפארם", "וגם היקף הפעילות התרחב במקביל. מ־35 עובדים בלבד גדלנו תוך שנה וחצי לחברה שמעסיקה למעלה מ־200 עובדים. השקענו פה בטכנולוגיות הכי חדישות בתחום הפארמה כדי לספק תוצאה טובה יותר ללקוחות שלנו. המפעל החדש מאפשר לנו גם להגדיל את היקף הייצור וגם לייצא באופן משמעותי יותר לחו"ל".
הנתונים המספריים אכן מוכיחים זאת. "במפעל הקודם היינו יצואנים קטנים מאוד. עם המעבר למפעל הנוכחי הגדלנו את התפוקה שלנו פי עשרה", אומר האח, ד"ר רון תומר, שגם הוא כמובן מנכ"ל משותף בחברה, "מאז חתמנו על הסכמי יצוא עם שמונה מדינות באירופה: גרמניה, הולנד, איטליה, צרפת, מדינות בסקנדינביה, אפילו איסלנד הקטנה. חתמנו גם על הסכם יצוא בהונג־קונג ואנחנו במו"מ עם מדינות ביבשת אמריקה. כשיש ברשותנו את אמצעי הייצור החדשים ביותר, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות תחרותיים בעולם, והעולם אכן רוצה אותנו".
אלא שלא הכל היה ורוד. גיל מציין כי ההחלטה להקים את המפעל במבוא כרמל שבצפון הארץ לוותה בציפייה לסיוע מהמדינה, אך לשווא. "כשרצינו להקים מפעל חדש בישראל, אני מודה שבנאיביות מסוימת הייתי בטוח שמוסדות הממשלה יתנפלו עלינו, ייתנו לנו סיוע, אדמה, עזרה בגיוס עובדים. קיבלנו עזרה ממרכז השקעות, אבל מעבר לזה - כלום, בעיקר הרבה ביורוקרטיה וכאב ראש שהיינו צריכים לחוות משום מה כדי שיאפשרו לנו לפתוח את המפעל בלוח זמנים שיאפשר לנו לייצר את התרופות בזמן".
על אף הקושי, שני האחים מבהירים כי בשום שלב לא עלתה במוחם המחשבה להקים את המפעל מחוץ לגבולות ישראל. "אנחנו חלק מהחברה הישראלית ומההוויה שלה. אנחנו משרתים את כל קופות החולים בארץ והיה לנו חשוב מאוד להיות חלק מהפסיפס הזה", אומר גיל.
רון מוסיף: "אנחנו מאוד גאים שאנחנו עושים את זה בישראל, כחול־לבן. הרי היה קל לנדוד למקום אחר ולהקים שם מפעל, אבל הציונות הכלכלית חשובה לנו לא פחות. היה לנו ברור שמפה נביא את התרופות לחו"ל ולא להפך".
דניס סרג'י, שעובד בחברה כשנתיים, מעיד על האחריות הגדולה שמונחת על כתפיהם של העובדים. "במחלקה שלי אנחנו מייצרים את הכדור עצמו ואת צורתו. אנחנו צריכים להיות אחראים מאוד כי אנחנו מייצרים בסופו של דבר תרופה לאנשים. אנחנו עובדים על כל מיני צורות של כדורים, אחראים על המשקל, הצורה והעובי שלהם - אלה פרמטרים שאנחנו צריכים לעמוד בהם בשביל לייצר את הכדור בצורה המיטבית שלו", הוא מספר.
ומה באשר לעבודה המשפחתית המשותפת? האחים לבית תומר מרוצים מאוד משיתוף הפעולה ביניהם. "אני ואח שלי מאמינים מאוד בעבודת צוות", אומר רון, "כיום שלושתנו - אבינו בן ה־83, אני וגיל יודעים לעבוד יחד בהרמוניה".
גיל מוסיף: "אנחנו חברה משפתית וזה יכול להיות מאתגר מאוד, אבל האמת שלא אצלנו. אנחנו מכירים את החולשות והחוזקות אחד של השני ויודעים כיצד לנתב את המעשים שלנו בצורה הטובה ביותר, וכך להיות יעילים ולהוציא תפוקה טובה יותר".
באשר לעתיד - המטרות של השניים ברורות. "שוק התרופות הוא שוק מאוד תחרותי. למרות האתגר הגדול חזרנו לצמוח באחוזים דו־ספרתיים. המטרה שלנו היא להמשיך לצמוח במספרים כאלה, להביא לכך שהיצוא יהיה 50 אחוז מהתפוקה שלנו, ולאפשר רפואה זמינה לכולם בישראל", מסכם רון, "בנוסף, אנחנו רוצים להיות אור לתעשיינים ולמשקיעים ולהראות להם שאפשר לפתח פה תעשייה כחול־לבן מתקדמת, מקצועית, תחרותית וטובה".
פרויקט "מייצרים עתיד לישראל" מתקיים בשיתוף התאחדות התעשיינים.
