אני אוהב לאכול ואוהב לבשל. אוכל ומין הם המנועים עליהם מבוססים כל החיים על הכדור הזה. לגבי המין, בדרך כלל מוטלות עלינו מגבלות מסוימות, אבל באוכל — הבופה פתוח ומהווה נחמה לא קטנה במהלך היומיום. לכן כשאנימלס הציעו לנו לעשות את "אתגר 22" היססתי, אבל בסוף לקחנו את זה על עצמנו. מדוע? כי כדי לחולל שינוי יש להתאמץ. כי השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם הוא עצום וגדול ובלתי נתפס, וכמובן תלוי גם בנו. מאז האתגר אני נע ונד בין כל מיני תצורות אכילה, בראש השנה החלטתי על צמחונות לשנה החדשה עם הרשאה לאכול במהלכה בשר 4 פעמים בסך הכל.

כשהמין האנושי זז קדימה, הוא זז מהר: רעיון הוא נגיף מידבק, לרע ולטוב. נכון, גם פחד מידבק, אבל גם אומץ מידבק, ייאוש מידבק, אבל גם תקווה מידבקת. ובני האדם, למרות ההרגל לחשוב על עצמנו כעל יצורים מיוחדים ואינדיבידואליסטים, נדבקים בקלות ברעיונות. נגיפי מחשבות ווירוסים של רעיונות נכנסים לתוכנו בקלות ומשנים אותנו. הנה, בשנת 1955 רוזה פארקס נעצרה כיוון שסירבה לפנות את המושב שלה באוטובוס לאדם לבן, וקצת יותר מ־60 שנה לאחר מכן, ארצות־הברית בחרה בנשיא השחור הראשון בתולדותיה.

אנחנו יכולים להידבק, ויכולים גם להדביק — ברעיון, במעשה, בדיבור שיביא את העולם למקום טוב הרבה יותר. ולא צריך לחכות לאחרים שיעשו, יזיזו, יגרמו. יש אותי, ואת מה שאני יכול לעשות ולשנות בעולם, כדי שגם אחרים יקבלו השראה וילכו בעקבותיי. אני יכול לעשות מאמץ קטן? יופי. אני יכול לעשות מאמץ גדול? עוד יותר טוב. אני יכול להוציא גורם מסוים כליל מהתפריט שלך? יופי. קשה לך להתאמץ, אבל אתה יכול לתרום לארגון שיילחם בשביל מה שאתה מאמין בו? יופי. העיקר לסגל לעצמך משהו, שאולי ילך ויגדל ויתרחב ויתפתח, עד שיכיל את כולנו.