אהבה ללא תנאים
החיבור שלי לברצלונה נוצר כשהייתי ילדה. בפעמים הראשונות הוריי לא הבינו למה אני מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת לכדורגל. אבא שלי התלהב, ובשנים האחרונות גם אמא נכנסה לעניינים. לא כולם מבינים מה זה להיות אוהד קבוצה, עד שהם לא נכנסים לזה. העצבים, הלחץ, התסכול, השמחה - אלה דברים שמשפיעים על מצב הרוח.
במשחקים גדולים, כשהקבוצה מנצחת, אנשים שולחים לי הודעות כדי לוודא שהשמחה לא גרמה לי להתעלף. כל מי שיסתכל בפייסבוק ובאינסטגרם שלי, תספיק לו דקה כדי להבין שזה הדבר הכי משמעותי אצלי.
כשהודיעו שארגנטינה ומסי מגיעים לארץ, הייתי בברצלונה. הדבר היחידי שעבר לי בראש זה "רק שלא יפתחו את המכירה כשאני פה". פירסמו כתבות בכל האתרים בארץ. כשפתחתי את הפייסבוק ראיתי מעל 20 תיוגים של חברים. הם דאגו שלא אפספס את זה.
אחרי ההפסד בגמר המונדיאל בברזיל, מסי התראיין ואמר: "לפעמים אתה צריך להבין שאתה לא יכול תמיד לנצח". זה גרם לי להעריך אותו יותר, ואני תמיד משתמשת במשפט הזה.
נצבע את ת"א
נולדתי בארגנטינה ועליתי בגיל עשר. מאז ומתמיד הייתי אוהד שרוף של ארגנטינה ובוקה ג'וניורס, ואני מעריץ של לאו מסי, הן כשחקן והן כאדם. לא אפספס את ההזדמנות, ומובן שאני הולך למשחק בבלומפילד כדי לראות את מסי בגודל טבעי.
אני מנהל דף של נבחרת ארגנטינה בישראל ומארגן מפגשי אוהדים בארץ בזמן מונדיאל, קופה אמריקה או כל משחק חשוב אחר. אני מרכז את ההכנות ומארגן מקומות לצפייה משותפת.
ליוויתי את ארגנטינה בכל מקום ובכל טורניר, אבל ההתרגשות הרבה יותר גדולה כשהם באים לישראל. אנחנו מכינים מסיבה ממש גדולה ביום המשחק - נבוא לצבוע את ת"א בתכלת־לבן, ואני יכול להבטיח שתהיה חגיגה שלא תישכח.
כשהחלו להתעורר ספקות בנוגע לקיום המשחק בעקבות המצב הביטחוני, לא הצלחתי להירדם בלילות. חששתי ששוב זה ייגמר בעוגמת נפש. אבל הנה, בסוף זה קורה ואני בטירוף. מחכה בקוצר רוח. הלוואי שהמשחק הזה יעזור למסי לשבור את המנחוס, והוא ייקח תואר עם הנבחרת.
תופעה על־טבעית
קשה להגדיר את התופעה העל־טבעית ששמה לאו מסי. הוא הצמרמורת שעוברת לך בגוף כשאתה צופה בו עובר שחקן ועוד שחקן, מפיל את היריב לרצפה וגורם לך לתפוס את הראש. הוא תחושת השמחה הזו שמשתלטת לך על הגוף תוך כדי ההבנה שחזית במשהו יוצא דופן. 1.70 מטר של אמנות טהורה, דברים שאפשריים רק בדמיון.
הסטטיסטיקה, השיאים, השערים, הבישולים - כולם מצביעים על כך שהוא השחקן השלם ביותר שהיה. בארגנטינה אוהבים לבקר אותו, אבל האמת היא שבלעדיו הם אפילו לא עולים למונדיאל. הוא סיפור שנותן תקווה. ילד ביישן עם בעיות בריאותיות שמגשים את החלום והופך לשחקן הטוב בהיסטוריה, אבל נשאר צנוע ואדיב.
אני מקפידה לטוס מספר פעמים בשנה כדי לצפות בו עושה קסמים בברצלונה, ואפילו שפר מזלי להיות איתו באותה טיסה. אני מניחה שהוא גורם לי ולכל האנשים שיגיעו לראות אותו בישראל להרגיש שוב כמו ילדים שרק רוצים להתקרב למושא הערצתם, לבדוק אם הוא אמיתי.
ילד שלי, ליאו
לאו מסי הוא הדבר הכי שלם שראיתי בכדורגל. שחקן שגדל בתוך המועדון, צמח איתו ופרץ כל גבול אפשרי. עבורי זו הערצה יום־יומית, משהו שנמצא איתי תמיד, חרוט על גופי. אני מרחם על הילדים שלי, שגדלו עליו ולא ראו משהו אחר לפניו. יום אחד זה יסתיים ואז הכדורגל לא יהיה עבורם אותו דבר.
לפני עשר שנים הייתי בקלאסיקו, שבו מסי הבקיע שלושער. באותו רגע אמרתי למי שהפכה לאשתי שאם יהיה לנו בן, נקרא לו ליאו. וכך היה. אני גם הראשון שהציע נישואין על הדשא של קאמפ נואו שהוא לא ספרדי או קטלאני. באותה תקופה לא היה אחד בישראל שקרא לבן שלו "ליאו". כולם הסתלבטו עליי ושאלו "מה זה השם הזה? יצחקו עליו בבית הספר", אבל החלטתי שאני הולך על זה בכל זאת, והיום אפשר לראות כאן מאות ילדים עם השם הזה. בדיוק היום בני חוגג את יום הולדתו ה־10, אך לצערנו לא הצלחנו לקנות כרטיסים ולתת לליאו שלנו את המתנה שהוא כל כך רצה.
מסי בר
זו אהבת אמת. לא רק ללאו מסי השחקן, אלא גם לאיש הצנוע, זה שתמיד יודע להודות לשחקן שבישל לו, זה שאחרי כל שער מודה לאלוהים ולסבתא שבשמיים. בנאדם פשוט - וזו הגדולה שלו.
מסי־מאניה התחילה באולימפיאדת בייג'ינג, שבה ראיתי לראשונה את הפלא. שיפשפתי את העיניים - כל נגיעה בכדור הייתה קסם, ומאז טסתי לעשרות משחקים של ברצלונה.
לפני תשע שנים החלטתי להוסיף את השם לתעודת הזהות, וכל מכריי קוראים לי מסי. אני משתתף בהרקדות וגם שם מכנים אותי מסי. המדריך שלי אומר: "זה מסי שרוקד ומסי השני רוקד במגרש".
לפני חצי שנה קיעקעתי על רגל שמאל את השם שלו. בניתי בר בבית שקוראים לו "מסי בר", ואני מקרין בו משחקים לחברים. התאורה בגינה שלי בצבעי כחול־סגול של ברצלונה.
תתפלאו, אבל אני לא הולך למשחק בבלומפילד, כי כבר ראיתי את מסי עשרות פעמים. ויתרתי כדי לאפשר לאחרים להשיג כרטיס. אני מתרגש בשבילם.
