כל החיים שלי הייתי מוקפת גברים פסיכופתיים. זה התחיל עם אבא שלי שהתעלל בי מינית, נפשית, פיזית ומילולית במשך 13 שנה, וברחתי ממנו ישר לזרועותיו של גבר שהרג אותי באיטיות, התעלל בי מינית ורגשית, הפך אותי לאנורקסית, לקח לי את הכסף, הרחיק אותי מהמשפחה. מבחורה עם מלא חברים, יפה, עם ראש על הכתפיים, הפך אותי לגולם. לבחורה שהוא הכניס לה לראש שהיא אפילו לא יודעת להתקלח לבד. הכל אני לא עושה טוב, והכל בטון של אבא אוהב: 'לא ככה עושים מתוקה יפה קטנה שלי, לא ככה, את לא מתקלחת טוב', והתחיל לקלח אותי, לקנות לי פיג'מות של ילדות. את הגבר הפסיכופת הזה הכרתי כשעבדתי בשוק ההון. הייתי מנהלת מכירות שמרימה את החברה מפשיטת רגל.

הכל התחיל כשהייתי ילדה. אבא שלי סיפר לי שהוא חולה והולך למות, ומשום שאמא שלי בהיריון אני צריכה לפנק אותו. הוא הפך אותי לאישה השנייה שלו, עשה תחרות ביני ובין אמא בעניינים מיניים. בהמשך הוא הכניס גם את אחותי לסיפור. אני חשבתי שזה בגלל שהוא חולה, שזו המחלה. חשבתי שאני עושה מצווה ולא הבנתי עד גיל 25 שבעצם אבא שלי אנס אותי. הוא אמר לי שאני כמו מלאך, עושה מצווה ובזכות המצווה הזו אקבל ברכה מאלוהים. גם היה עליי איום מצידו לשתף פעולה, אז פחדתי ועשיתי את מה שחשבתי שנכון. כשהייתי במחלקה פסיכיאטרית באיכילוב וסיפרתי מה שקרה, הסבירו לי שעברתי מניפולציות וניצול מיני. לא הבנתי את זה, זו הייתה כאפה לפרצוף וכמעט התאבדתי כשהבנתי שחייתי בשקר. את קולטת שאף פעם לא אהבו אותך, שנולדת בשביל להיות כלי.

כשהגעתי לגיל 15 התחלתי להבין מה קורה וזה שיגע אותי. רציתי שהוא יפסיק כבר ושאלתי אותו 'מתי כבר תהיה בריא, מתי נפסיק עם כל החרא הזה', והוא אמר, 'כשיהיה לך בן זוג ותתחתני איתו'. אז מצאתי בן זוג ושכבתי איתו, אבל אז אבא שלי לקח סכין וניסה לרצוח אותי. הוא שאל אותי: 'איך את רוצה למות? כשאת ישנה ולא מרגישה כלום, או כשאת ערה ומרגישה כל חתך'. בכיתי ולא הבנתי, הרי הוא אמר לי שאם יהיה לי בן זוג הוא יעזוב אותי. הוא הרים את הסכין ואמר: 'את בוגדת בי, את בוגדנית כמו אמא שלך'. אחרי זה הוא הוריד לי את הבגדים ועשה מה שרצה.

הוא סיפר לכולם ששכבתי עם מוסלמי, העביר אותי בית ספר והכריח אותי לחזור בתשובה. הוא ידע להעסיק את אמא שלי בדברים אחרים, השקיע אותה בחיי היומיום כדי שהיא לא תראה מה קורה מסביב. אבל לפני שלוש שנים האינטרפול תפס אותו אחרי תלונות של אחותי, היום הוא שפוט ל־42 שנה. אמא שלי, אחיותיי ואני בישראל. כולנו בשיקום ובטיפולים. לפני האשפוז סיפרתי לאמא שלי הכל, והיא הייתה בשוק. מה שהבנתי זה שאני את השרשרת הזו גודעת ואני לא הולכת לעשות ילדים. אני סובלת מפוסט־טראומה והפרעת אישיות ואני לא רוצה שבגלל הדפקות שלי הילד שלי ייפגע.

במקום ילדים, אני היום עוזרת לנשים איך לא להיכנס לזוגיות כזו. אני מעלה סרטונים בפייסבוק שבהם אני מראה מצבים, מילים והתנהגויות של גברים פסיכופתיים כמו אלו שהקיפו אותי. מלמדת נשים איך לזהות את הנרקיסיסטים עם החיוך והעיניים הנוצצות שיודעים לדבר ולקנות לך את האוזן וכאישה עם ביטחון עצמי נמוך את מתחברת לזה. ככה זה היה עם האקס שלי: בהתחלה הם עפים עלייך ומרוממים אותך למעלה וכמו קרצייה, כל הזמן הם שם. כל הזמן טלפונים, כל הזמן איפה את. דיברנו שעתיים, אחרי חצי שעה הוא מתקשר: 'מה קורה, התגעגעתי, מה שלומך?' או שהוא מופיע בעבודה שלך בלי להודיע. מבחוץ זה נראה כמו רומנטיקה, אבל הוא אובססיבי. הוא רוצה לתפוס אותך רק אצלו ואת מאמינה בזה, כי את לא מעריכה את עצמך.

בשבילי זה היה: 'יו, סוף־סוף מישהו אוהב אותי, גם אני יכולה להיות מחוזרת'. כשגבר מתנהג ככה ומעצים אותך יותר מדי בהתחלה ואז מוריד אותך, תברחי. כשהוא מעז להגיד לך מה את צריכה לעשות, תברחי. לא צריך לתת להם את המקום הזה. לקבל מכות זה משהו אחד, אבל לאבד את הנפש שלך, שאת לא יודעת מי את ולנסות להשתקם מזה — זה דבר אחר.

אני בחיים לא אסלח לאבא שלי וגם לא לאקס שלי על מה שהם עשו לי. על זה שהם שינו לי את דפוס החשיבה על עצמי. כשהאקס שלי עזב אותי הרגשתי שאני ביער חשוך לבד, לא ידעתי לאן ללכת כי לא הבנתי מי אני. עכשיו, אחרי שנתיים של שיקום מצאתי את עצמי, והיום אני לא בוכה על המכות והאונס, אלא על זה ששינו לי את המחשבות, את האמונות.

רק אחרי שהאקס שלי עזב הבנתי שהוא היה יכול לרצוח אותי. הוא אמר: 'תגידי תודה שאני עוזב אותך, אחרת יכולתי לעשות לך יותר גרוע. יום יבוא ותודי לי על זה שעזבתי אותך'. ובאמת הוא צדק, כי הוא היה מתעלל בי בכל מיני צורות וגורם לי לאבד את השפיות. כל פעם משהו היה קורה, אבל רק אני הייתי נפגעת, ומהצד זה היה נראה כאילו לא אשמתו. הוא היה מונע ממני אוכל, אומר שזה לטובתי אבל בסוף את לא אוכלת. נסענו לחו"ל והוא שם פרחי קנאביס במזוודה שלי. הוא נסע במהירות מטורפת על הקורקינט ורק אני איכשהו נפלתי. אני לא אשכח העיניים המטורפות שלו כשהוא הסתכל עליי בהתרגשות כשחטפתי התקף. הייתי אנורקסית, הלב שלי היה חלש. היה לי קול בפנים שאמר: 'ג'וזי, אין מצב שאת מתמוטטת פה מול העיניים שלו. את קמה עכשיו על הרגליים'. העיניים האלה עד היום אצלי בסיוטים. היו לו עיניים עם מבט של טרף. מבט של 'את כולך שלי. אני נכנס בתוכך ולוקח הכל'. היו לו התרגשות ואש בעיניים, ניצוצות כאלה של חדות שקשה לי לתאר.

כשהעיניים של השד יצאו, הבנתי שהוא יכול גם לרצוח אותי פתאום באמצע הלילה. זו הייתה חוויה שאני בחיים לא אשכח, אבל בזכותה הכל חזר לי. פתאום הבנתי שעברתי בבית אונס. האקס שלי, הוא מאוד דומה לאבא שלי בהתנהגות. שניהם אגואיסטים, דאגו רק לעצמם. כשהוא מעלייך יש את כל המילים היפות: אני אעשה לך, אני אקח אותך.

כשהפסיכולוגית שאלה אותי מה ההבדל בין אויב לחבר אמרתי 'אין הבדל, זה אותו דבר'. לפני הטיפול גם האמנתי ש'אישה בונה, אישה הורסת' ושזה בסדר שגבר יבגוד, כי ככה אבא אמר לי. שניהם שינו לי את כל המציאות, ועד היום יש לי בגללם דפוסים שוביניסטיים שיוצאים ממני, אבל היום אני יודעת שאישה זה כוח מטורף, משהו שצריך לשמור עליו. עכשיו אני עובדת על סדרה בשם 'פגועי נפש' והצגה בצוותא ומפרקת באמצעות הומור את כל מה שעברתי. אני רוצה להרצות ולספר לנשים מה קרה לי. אם לא התאבדתי כנראה יש לי תפקיד, להציל אחרות. חבל לי רק שהאקס שלי חופשי. הוא ברח לקנדה, להרוס לעוד מישהי את החיים. כל כך בא לי להגיד לה משהו, אבל אני יודעת שהיא מאוהבת ולא תקשיב.