איים בזרם ההודי

האגדה מספרת שהפירט הצרפתי הידוע לשמצה אוליבייה לבאסור טמן באי מאהה (Mahe) שבסיישל מטמון זהב אדיר שטרם התגלה. מאות שנים אחרי שהפך למיתוס, ספק אם יש מי שטורח לחפש את הזהב האבוד. אבל לא צריך להתאמץ הרבה כדי למצוא אוצרות בסיישל, המקום שאליו מתנקזות כל הקלישאות שנכתבו על אי טרופי בלב האוקיינוס.

סיישל הוא ארכיפלג באוקיינוס ההודי, מזרחית לחופי אפריקה, המורכב מ־115 איים הרריים ושטוחים, שוניות אלמוגים ומי תכלת עם טמפרטורה שנדמה שנבחרה על ידי שליט המצולות בעצמו. לאחרונה השיקו בחברת התעופה "אייר סיישל" טיסות ישירות מישראל לקבוצת האיים. שש שעות טיסה ואתם בגן עדן חם ומרוחק. שעתיים וחצי טיסה משדה התעופה של סיישל ואתם ביעד תיירותי אהוב לא פחות - האי מאוריציוס, שנדמה שתוכנן במיוחד לקבל את פניהם של זוגות המבקשים לחגוג את ירח הדבש שלהם.

שבוע ימים דגמתי את שתי המדינות. במאוריציוס התארחתי במלונות של רשת ביצ'קומבר (Beachcomber) שלה עשרה אתרי נופש ובתי מלון על האי, ובסיישל הייתי בשני אתרי נופש של רשת ארבע העונות (Four Seasons) - בדרום האי מאהה ובאי דֵרוֹש, הממוקם כחצי שעה טיסה ממאהה. אחרי שבוע בשמש הקופחת חזרתי פילוסופית מעט, עם 11 מחשבות על חוויית החופשה באיים הטרופיים.

1. יהדות

קשת על החוף באי דרוש

המקום הראשון שאליו הגעתי אחרי 8.5 שעות טיסה מישראל למאוריציוס היה, כמובן, בית קברות יהודי. הפער בין אווירת החופש ללא דאגות ששורה על מאוריציוס לבין מצבות האבן הדוממות בבית הקברות הקטן הוא בלתי נתפס (אבל מה בהיסטוריה של העם היהודי בעצם כן נתפס?). בבית העלמין 130 קברים, מתוכם 128 של יהודים שהוגלו לאי על ידי הבריטים בזמן שניסו להגיע מאירופה הבוערת לארץ ישראל. כ־1,640 מעפילים מצ'כיה, אוסטריה וגרמניה שנמלטו ב־1940 על סיפונה של האטלנטיק והגיעו לארץ מצאו עצמם במעצר במחנה עתלית, וממנו הוגלו לבית כלא במאוריציוס, שבו התגוררו עד 1945. בחמש השנים שבהן חיה הקהילה הגולה במאוריציוס נישאו כ־150 זוגות, נולדו כ־80 תינוקות, וכ־128 גולים נפטרו. מעגל חיים יהודי מלא, שנוצר מנסיבות בלתי אפשריות.

2. קיימות

אפשר גם אחרת. בקבוקים מזכוכית, קשים מקרטון, שק כביסה מבד, בקבוקוני שמפו וסבון מחרס, פחים בלי שקיות ניילון, הודעה מהנהלת המלון שהמצעים והמגבות לא יוחלפו אלא אם נבקש - כל הדברים האלה לא מקריים, אלא מאפיינים את היחס של אתרי הנופש והמלונות בסיישל ובמאוריציוס אל האדמה והים שעליהם הם יושבים. תעשיית התיירות היא בין המזהמות בעולם, ומתוך הידיעה הזאת מקפידים מאוד בשני המקומות לשמור על הטבע. יש כבוד לנכסים הטבעיים של כל מדינה, והבנה שההכנסה העיקרית שלהם נובעת משמירה על אוצרות הטבע שלהם. חלק מהאיים בסיישל הם שמורות טבע שלא מתאפשרת בהם נסיעה ברכבים פרטיים, אלא רק באופניים. זה נראה מאוד פשוט פתאום, כשרואים את זה מרחוק. זה נראה לי פחות פשוט כשהגעתי לישראל ומיד רכשתי בקבוק מים מפלסטיק.

3. אוכל

המגדלור שמשמש מסעדה ותצפית באי דרוש

כצמחונית, אחד החששות התמידיים שלי הוא: האם יהיה לי משהו ראוי לאכול, בטח במדינה שאין לי שום מושג על התרבות הקולינרית שלה. בטיול הזה גיליתי שאין דבר כזה יותר מדי פירות, ובטח שלא פירות טרופיים. האננס, שאצלנו נמכר כזהב, הוא מרכיב עיקרי בהרבה מהמנות. לצידו המנגו והקוקוס, שמגיעים בשלל צורות ומצבי צבירה. אבל החידוש העיקרי והמעלף היה סלט לבבות דקל חי, שכונה על ידי טינז, המארחת שלנו ברשת פור סיזנס בסיישל, "סלט המיליונרים", מפני שבעבר נהגו לכרות עץ דקל שלם כדי להכין מנה אחת שלו. גם בסלט הזה, וגם במנות האחרות שטעמתי, הודגשה הטריות שבחומרי הגלם, אף שנאמר לנו שרוב המזון באיים מיובא מארצות שכנות. ולבסוף, הקוקטיילים. עם רום, קוקוס ואננס. בשלל צבעים וטעמים וריחות. החופשה באיים לא הייתה מושלמת בלעדיהם.

4. רב־תרבותיות

מוסלמי, נוצרי, הינדואיסטי ובודהיסט נכנסים לבר. זו לא התחלה של בדיחה אלא אפשרות של ממש בערב שגרתי במאוריציוס. רפאל, מנהל יחסי הציבור של אחד מסניפי רשת ביצ'קומברס במאוריציוס, מספר לנו שהוא (נוצרי) חי בשלום עם שכניו מדתות אחרות. ככה הוא גדל וכך נראה לו הגיוני. העירוב הזה של דתות ותרבויות מגיע מההיסטוריה המאוד ייחודית של האי, שהתגלה בשנת 1505 על ידי הפורטוגזים, נשלט בהמשך לתקופה קצרה על ידי ההולנדים, שאף העניקו לו את שמו, ולאחר מכן לתקופה ארוכה על ידי הצרפתים. כמו כל סיפור קולוניאליסטי, גם אל מאוריציוס הובאו עבדים מאפריקה ובהמשך גם מהגרי עבודה מהודו. האנגלים שלטו באי מ־1810 ועד 1968, אבל החותם הצרפתי ניכר הרבה יותר בבניינים, בעיצוב ובשפה. האוכל, התרבות וגם האנשים באי הם אסופה עולמית של טעמים, שפות וריחות. השפה הרשמית היא אנגלית, אך מרבית תושבי המקום מדברים ביניהם בקריאולית, שהיא שפה שמושפעת קצת מכל תרבות שהגיעה לאי. הדת המרכזית היא הינדואיזם, בעיקר עקב האוכלוסייה ההודית הגדולה שהגיעה לאי כדי לעבוד במטעי הסוכר. מאוריציוס הוא מיקרוקוסמוס של שלום עולמי, שהוא בטח קל יותר להשגה כשיש חופים יפים כאלה.

5. תרמילאות

לא, לא ועוד פעם לא. אל תחשבו על תרמילאות או טיול אחרי צבא בסיישל ובמאוריציוס. לסיישל אמנם לא נדרשת ויזה, אך בהחלט תצטרכו להציג אישור תשלום על מלון או בית הארחה שהזמנתם. זה לא מקום לטרמפים או לתרמילאים, אלא לאנשים שבאו לנופש. בשני היעדים יש אמנם מסלולים ואפשרות גם לטיולי אקסטרים, אך האווירה היא משפחתית או זוגית.

6. שקט

במרחק חצי שעת טיסה ממאהה, הגדול בקבוצת האיים של סיישל, נמצא האטול (אטול הוא אי אלמוגים שנוצר בעקבות פעילות וולקנית) דרוש. מבנהו טבעתי, 5.5 קילומטרים אורכו, ו־14 קילומטרים של חופים לבנים טבעיים לגמרי מקיפים אותו. בשהות באתר הנופש שעל האי קרה לי משהו מוזר מאוד. לראשונה זה זמן רב חוויתי שקט מוחלט. ולא, אני לא מתכוונת לקול דממה דקה: שמעתי את הגלים, והרוח, ואת הציפורים, אבל לא שמעתי מכוניות, מטוסים ורעש צופרים. למעשה, לא שמעתי שום דבר שמקורו בקיום אנושי. אף אחד לא צעק את שמי, ולא ביקש ממני שום דבר. בהתחלה, הדממה הזאת מעט מלחיצה, ויש שיאמרו קלסטרופובית. אבל בחיי שאחרי כמה שעות התחלתי להתרגל אליה, והיא אליי. בבוקר האחרון שלי על האי התעוררתי לפני הזריחה. כשצעדתי אל החוף הבחנתי בקבוצת ציפורים בסמוך למים, במה שנראה כמו שגרת בוקר ציפורית לחלוטין. הן ראו אותי והתעופפו. לא ראיתי, אבל אני מניחה שהן גילגלו עיניים ומילמלו בשפתן: הנה הגיע הרעש האנושי להרוס לנו את הבוקר.

7. בדידות

חופי תכלת, מים צלולים בצבע טורקיז, משקאות, נוף משגע, אופניים, והרבה שמש. כל אלה מרכיבים את המתכון המושלם לחופשה זוגית מהפנטת על אי בודד באוקיינוס ההודי. אבל לא, רבותיי. כשאת חיה בגן עדן מוקף בכלום, עדיף שתהיי לבד. כל שהייה עם בן זוג יותר מיומיים בגן העדן השקט, המבודד והקסום הזה הייתה יוצרת זיקוקים מיותרים. אמרה לי חברה, כשתיארתי לה את היציאה למסע המשוגע הזה, שהיא לא הייתה נוסעת לשם עם האיש שלה. בלי מקומות לצאת אליהם, פעילויות וקצת קניות הקסם הזה לא היה נגמר טוב. כשהייתי שם הבנתי כמה היא צדקה. הספר שהבאתי איתי, והכרך המקוצר של "המסע בדורך השחר" שקיבלתי באי, היו שותפים שקטים ונהדרים. אם כבר לבד, אז שיהיה בסיישל. מנגד, ייתכן שלפני עשור, כשהיינו חדשים ונרגשים, ירח הדבש השקט הזה היה עובד נפלא. אולי בגלל זה היעד הזה כל כך מתאים לזוגות צעירים, תמימים ומלאי סבלנות.

8. געגוע

הוא הרבה יותר יפה ועמוק ואמיתי כשאת חווה אותו בנוף עוצר נשימה, עם קוקטייל מדויק שמתאים בדיוק לנוף והופך לך קצת את הבטן, עם שמיים שמחליפים צבעים בזריחה ובשקיעה, ועם גשם שמדי פעם מגיע והופך הכל להרבה יותר רגיש. בטיול הזה הבנתי שדווקא הנופים הכי יפים מפנים מקום לגעגוע. וגם, כמובן, המצפון על זה שאת חווה את כל הטוב הזה לבד כשבארץ יש מי שדואג, ואוסף, ומאכיל, ומכבס ומתקתק את הבית. וכל זה עם התפעלות בלתי פוסקת מעשרות התמונות שאת שולחת ביום ופרגון אמיתי לגמרי.

9. קנאה

אני רוצה לגור על אי באוקיינוס ההודי וללכת לים המושלם הזה כל יום. בעצם אני רוצה להיות עשירה ולבוא לנופש במקומות הללו כל אימת שאחפוץ. בעצם, אני רוצה להיות צלמת טבע עם רישיון צלילה ולהתפרנס מצילום של צבי ים, כרישים ואלמוגים. ובעצם, כשאני נמצאת בנוף כל כך מתעתע אני רוצה להיות הכל חוץ מאישה באמצע שנות ה־30 לחייה, שחייבת תכף לחזור למקום הכי חם במזרח התיכון, וללימבו של מערכת בחירות שנמשכת כבר שנה.

10. פנטזיה

וזה היופי במקומות האלה. הם כל כך יפים וכל כך לא אמיתיים וכל כך מאפשרים לחלום. ברור לי הרי שאם הייתי גרה בסיישל או הופכת לתושבת קבע במאוריציוס, הייתי כנראה מזדהה עם רובינזון קרוזו, חולמת על הקפה בישראל ומתה מגעגועים למשפחה שלי, לחברים וכן, גם לטירוף הפוליטי והחברתי שהוא רק שלנו. ולכן, מצוין שהחופשה הזאת נמשכה שבוע ולא יותר. היא איפשרה לי ליהנות, לפנטז, להתגעגע והשאירה לי טעם של עוד.

11. קלישאות

מצאתי אותן בעצי הדקל הגבוהים, וגם באלה המעוגלים ושפלי הצמרת. ראיתי אותן בצבע המים, בשקיעות, בעננים הנצבעים ורוד ובירח המלא. כל מה שקראתם או שמעתם על איים טרופיים - נכון. הם עוצרי נשימה, האנשים בהם נחמדים ואדיבים, והפירות מתוקים. שתי נקודות מערערות את השלמות של המקומות האלה: הזיעה, שמתגלה כבעלת חיים, מצבי צבירה וזרמים משלה, והצפייה בכוכבים, עניין שבו ישראל עוקפת את האיים בסיבוב. רוצים לעשות סטאר גייזינג? לכו למדבר הישראלי. הרבה יותר בהיר אצלנו.

הכותבת הייתה אורחת של אייר סיישל, רשת מלונות ביצ'קומבר מאוריציוס ורשת ארבע העונות סיישל