ברמה הפוליטית הרב רפי פרץ יכול לדגמן בכל תמונות לוח השנה של הציונות הדתית. בעמוד אחד הוא טייס מסוקים בחיל האוויר, בעמוד שני הוא ראש מכינת “עצם” היוקרתית, בעמודים הבאים הוא מפונה מגוש קטיף, מקים יישוב חדש, הופך לרב הצבאי הראשי, ומשם לשר החינוך של ישראל. פרזנטור עם כיפה על הראש ודמעות של געגוע להר הבית בעיניים. בין סמוטריץ’ האימפולסיבי, שקד החילונית ובנט שגר ברעננה, פרץ בא עם תדמית מושלמת. כמעט. כי פרץ הוא גם רב מהזרם החרד”לי. בנט הוא אח, פרץ הוא רב. מדבר על אחדות ישראל אבל נטוע עמוק בספר התורה ולכן לא יכול להתפשר במילימטר. לפני 11 חודשים הוא נקרא לעמוד בראש “הבית היהודי” (שבנט ושקד נטשו). נכנס לפוליטיקה עם התדמית המלוטשת שלו, ומכאן יכול היה רק להתלכלך.
בהתחלה הסתבך כשהגדיר נישואי תערובת כ”שואה שנייה” והקים עליו את יהדות התפוצות. אחרי זה בא הראיון שבו נשאל אם הוא בעד טיפולי המרה, ובו אמר שאפשר להמיר אנשים עם נטייה מינית שונה, עורר מהומה וסומן כאיש חשוך. המהלך האחרון לא הגיע לעולם כפליטת פה אבל הקים עליו התנגדות, בעיקר מבית.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
לפני שלושה שבועות פרץ (64) חתם על הסכם לריצה משותפת בבחירות עם מפלגת “עוצמה יהודית” הכהניסטית בראשות איתמר בן גביר. בציונות הדתית רוצים לנצח, אבל מבינים שהליכה עם תלמידי הרב כהנא, שתנועתו “כך” הוגדרה כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק, היא הליכה לשוליים הקיצוניים והגזעניים. רבים בימין חשים שזה צעד פוליטי רומס ממלכתיות, פרץ לא מבין מה הם רוצים. “איתמר בן גביר עבר כברת דרך ארוכה מאז תקופת כהנא, הוא כבר לא כהניסט במובן הפשוט של המילה. ברגע שמדינת ישראל הכשירה אותו ואיפשרה לו להיות עורך דין וחבר כנסת, יש לו לגיטימציה בחוק”.
ועכשיו יש לו לגיטימציה גם ממך.
“הסיפורים עליו מאוד שונים מהמציאות. הופתעתי לראות אדם מאוד רך, נינוח, אנושי, מתחשב. תמיד אכפת לו מהזולת. הסתובבנו יחד בדרום תל־אביב וגם שם ראיתי כמה חשוב לו לשמור על המשפחות היהודיות במקומות הקשים האלה. אני מרגיש שיש על בן גביר והמפלגה שלו מסע מוגזם של חרמות וגינויים. דיבורים מאוד חריפים”.
× × ×
מה לעשות, ככה זה כשבראש המפלגה עומד אדם שהורשע בתמיכה בארגון טרור, בהסתה לגזענות, עורך הדין המועדף של חשודים בביצוע פיגועים מנוער הגבעות, ומי שניהל קמפיין לשחרור רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר. הרשימה עוד ארוכה אבל ברור שבן גביר הוא לא בדיוק אבא של שבת במכינה של הרב פרץ. והוא עוד המתון והחביב בחבורה שהנהגתה כוללת את ברוך מרזל, מיכאל בן־ארי ובנצי גופשטיין שנפסלו בידי בג”ץ להתמודד לכנסת בגין הסתה לגזענות. כמות הציטוטים הגזעניים של מנהיגי המפלגה שעימה הרב פרץ חבר יכולה למלא ספר אזרחות לבגרות, אבל מבחינתו כל אלו מתבטלים אל מול שלוש שאלות שהוא שאל את בן גביר לפני שנה.
“הראשונה — היחס לחיילי צה”ל. התשובה של איתמר הייתה מאוד ברורה: הוא מאוד אוהב את חיילי צה”ל. השאלה השנייה הייתה האם אתה מכבד את מדינת ישראל וחוקיה, והתשובה הייתה חיובית. והשאלה השלישית היא האם אתה תומך בתג מחיר ובפגיעה בחפים מפשע גם מקרב הערבים. התשובה הייתה שלילית. ובמשך השנה איתמר עמד מאחורי הדברים האלה כמו שהבטיח. אמרתי לעצמי, באמת יכול להיות שממציאים עליו הרבה מילים לא מכובדות, כי אני רואה דברים אחרים מול העיניים”.
מה למשל?
“איתמר אמר לי, ‘זו עמדתי וככה אני הולך לנהוג’. מאז עברה תקופה וראיתי איך הוא נאמן לדרך, אני מרגיש שהוא התמתן. בשום מקום לא ראיתי בשנה זו שאיתמר בן גביר בעד תג מחיר. הוא עורך דין ועושה את עבודתו ושופטים בבית המשפט מאוד שמחים למפגש איתו”.
בן גביר וברוך מרזל פעלו לביטול מצעדי גאווה. אתה מסכים איתם?
“לא כל מה שהם עשו זה אני. אני אומר באופן כללי על כל ההומואיות והזה, שאני לא קובע לבן אדם איך לחיות. אני, יש לי תורה ואני יודע מה היא אומרת ואני יודע מה זה אומר לי. אני לא שמח על מצעדי הגאווה, אבל אני לא עומד וחוסם כבישים”.
בן גביר גם תלה את תמונת הרוצח ברוך גולדשטיין בסלון ביתו.
“שאלתי את איתמר על התמונה, והוא אמר לי שהרופא הזה הציל עשרות רבות של אנשים בחירוף נפש, ובתוכם גם חיילים ואזרחים ואפילו ערבים בחברון”, הוא מתאר את הרופא שגם הרג יום אחד 29 ערבים חפים מפשע במערת המכפלה בזמן תפילתם. “אני לא הייתי תולה את התמונה בסלון שלי, אבל אני שומע אותו. כל מה שרציתי היה לקבל תשובות על השאלות ששאלתי. וכשקיבלתי אותן נחה דעתי ללכת איתו ביחד. אני לא הקדוש ברוך הוא שלו. אני לא מוחק את העבר שלו אלא חובר אליו כבלוק טכני כדי להציל את ארץ ישראל”.
וככה תצילו את ארץ ישראל?
“כשעל כף המאזניים מונחת ההצלה של מחנה הימין, התשובות שלו מספיקות כדי שנלך איתו למהלך של בלוק טכני. אם לא היינו חוברים לעוצמה יהודית וממשלת הימין לא הייתה עוברת את 61 המנדטים, האחריות הייתה על הרב רפי שבגללו אין מממשלת ימין. זה משפט שנתניהו אמר לי לפני שנה. הוא התקשר אליי ואמר לי, ‘תחבור לבן גביר, אל תיקח את האחריות הזו עליך’”.
וזו התורה כולה — להשיג את 61 המנדטים כדי שנתניהו יוכל להקים ממשלת ימין. על המאזניים — ארץ ישראל. מהצד השני של המאזניים — חסינות לנתניהו. “אני רואה את ראש הממשלה בקבינט, הכל כל כך ערכי ומלא מסירות. אז אם החוק מאפשר לו לקבל חסינות וזה דמוקרטי, זה גם צודק. במציאות הנוכחית אני חושב שצריך שתהיה חסינות לראש הממשלה”.
גם כשותפות טכנית, הקול של עוצמה יהודית הוא הקול שלך כשר חינוך וכראש מפלגה.
“בכנסת ישראל יש רשימה שלמה שמדברת סרה על הערכים של מדינת ישראל, יש שם את עופר כסיף שקורא לחיילי צה”ל פושעי מלחמה ואויבי ישראל. אני חושב שצריך לתת עליהם את הדעת הרבה לפני אדם שמתייחס בכבוד רב לחיילי צה”ל, למדינת ישראל ולמיעוטים”.
בן גביר וחברי מפלגתו מתייחסים בכבוד למיעוט הערבי?
“ההתייחסות היא לערבי חף מפשע. בן גביר בכלל לא מדבר על האפשרות לפגוע בו חס ושלום”.
× × ×
בכניסה ללשכה של רפי פרץ במשרד החינוך אפשר למצוא חנוכייה כסופה וספרי הגות תורניים. על השולחן קלסתרו המחויך בתצלום מעיתון תחת הכותרת הידידותית “פורש כנפיים לפוליטיקה”. בימיו הראשונים בלשכה התנהל בשפת המכינה. חיבק, הקשיב, חייך. מאז החל המשא ומתן עם האיחוד הלאומי והאינטריגות שבאו עימו, הפך לחשדן וזהיר יותר. את המדים החליף בהתאמה. בתחילה הגיע ללשכה בדגמ”ח, מגפי בלנסטון ופליז מתנחלים. מאז עבר לחליפה ועניבה. החדר שלו חמים ונעים, גם פרץ נינוח, בטוח בעצמו ובמהלכיו. אחרי 11 חודשים בפוליטיקה הוא למד דבר או שניים. המהלך האחרון שלו עם בן גביר למשל, משחק לא רק למען ארץ ישראל אלא גם לטובתו: החבירה לעוצמה יהודית חסמה את דרישתו של יו”ר האיחוד הלאומי סמוטריץ’ לקיים פריימריז על ראשות מפלגה משותפת. סמוטריץ’ חטף ממנו מרפק, פרץ שמר על כיסא המנהיג.
“אני טרי בפוליטיקה וכבר מבין שלא יכול להיות שתעשה מעשה וכולם ישמחו בו”, מחייך פרץ. “אז אני משתדל להיות נאמן לצו המצפון שלי ולאחריות שלי למחנה. כשהלכתי בפעם הראשונה למקומות שנחשבים מתנגדים לעוצמה יהודית, גבעת שאול למשל, הייתי בטוח שבבית הכנסת יתקפו אותי וישאלו שאלות. אבל באו אנשים ואמרו, ‘תדע לך שזה בסדר מה שעשית, זה טוב’. אני מודה שהיו גם בודדים שאמרו דברים אחרים, אבל אני לא הרגשתי חד־צדדיות אלא תגובות מאוזנות. יש הרבה שמקבלים את החיבור שלי לעוצמה בשמחה ובאהבה. מרוב הודעות התמיכה אי־אפשר לפתוח את הפלאפון. הם אומרים, ‘כל הכבוד, הצלת את מחנה הימין’. ואני אומר, זה רק שלב, צריך לעשות עוד חיבורים. אני רוצה לחבור גם לסמוטריץ’”.
איך הוא הגיב לחיבור עם עוצמה יהודית?
“סמוטריץ’ רצה פריימריז, הוא לא רצה את הדרך שהלכתי בה. גם אני בעד פריימריז, אבל זה לוקח חודשים ועכשיו אין זמן. אנחנו בתקנות חירום”.
גם בנט ושקד יוזמנו לחיבורים שלך?
“בוודאי. אני רוצה את כולם”.
למה לא רצית את שקד מלכתחילה?
“כי חשבתי שבראש הציונות הדתית צריכה לעמוד אישה דתית שצמחה מבפנים”.
ואם הסקרים יוכיחו שאיילת בראש המחנה תביא יותר קולות, תפנה לה את מקומך?
“תראי, אני באמת מעריך את איילת שקד, אני חושב שהיא תורמת לפוליטיקה הישראלית תרומה מאוד מיוחדת. בעלה הוא טייס מילואים בחיל האוויר, אני יודע מה זה כשהבעל טייס והוא הולך למילואים, זה השקעה של בית ואני מאוד מעריך את זה. אבל אם מדובר על מפלגה ציונית דתית צריך שיעמוד בראשה מישהו מהעולם הדתי”.
בקמפיין הבחירות האחרון אשתך תועדה מדברת בגנות האפשרות של איילת שקד בראש המחנה. היא גם סיפרה שרעיית ראש הממשלה פנתה אליה בעניין. התווכחתם בבית?
“אשתי מאוד מקבלת את ההכרעה שלי. היא הלכה איתי לגוש קטיף ולחולות חלוצה וגם לפוליטיקה היא הולכת איתי, עוזרת ותומכת. אבל בסוף היא מכבדת את מה שאני מחליט”.
כמה היא מעורבת בפוליטיקה?
“לא כל כך. אשתי היא האדם הקרוב אליי ביותר. אנחנו מדברים על הרבה נושאים וגם על נושאים פוליטיים, אבל היא לא מה שנקרא יועץ הסתרים שלי”.
וזה שרעיית ראש הממשלה ביקשה שהיא תשכנע אותך?
“לא נכנסתי בנושא הזה לעומק, אני לא רוצה להתערב בשיחות האלה. יש ביניהן קשר טוב, הן מתראות. נעים להן להיפגש יחד”.
לאורך הראיון פרץ יושב אבל התחושה היא שהוא עומד על קצות האצבעות. בראיון טלוויזיוני לדנה ויס, שבועיים אחרי שנכנס לתפקיד, חטף כווייה רצינית כאשר נשאל אם הוא בעד טיפולי המרה וענה שלדעתו אפשר להמיר אנשים עם נטייה מינית שונה. “זה היה האירוע הכי כואב בכל השנה שבה הייתי בפוליטיקה. לא ההתנפלות עליי הייתה הבעיה, אלא הפרשנות המעוותת שנתנו לדברים שלי. אני סיפרתי על תלמיד שהגיע אליי לישיבה ושיתף בנטיות שלו. הוא אמר, ‘אני רוצה להיות יהודי ולנהוג על פי התורה אבל יש לי נטיות אחרות’. הוא בכה, ואני בכיתי איתו והקשבתי לכאב שלו וחיבקתי אותו”.
וכשהוא ביקש סיוע?
“עזרתי לו לפנות לאנשים שנותנים מענה למצוקות — פסיכולוג, איש חינוך, מישהו שמכיר את המטרְיָה ואת הקושי. אני לא מומחה, אני יכול רק להקשיב ולחבק. איך זה הפך מפה לתמיכה בטיפולים פולשניים? לזריקות המרה?
אז לא עשית את זה?
אני אפילו לא ידעתי שזה קיים. זה היה שיעור קשה במניפולציות של החיים הציבוריים. לא התאים לי ששמו אותי במקום הזה, הרי אני בדיוק ההפך מזה. אני מכבד כל אדם באשר הוא”.
הבנת משהו מהאירוע?
“הבנתי שיש דברים מורכבים שנוגעים בדיני נפשות וצריך עבורם הרבה זמן והרבה הסברה. אי־אפשר לדבר עליהם בחצי משפט בטלוויזיה”.
כיום, מה תשיב לתלמיד דתי שבא לשתף אותך במצוקה בשל נטייה מינית?
“זה נושא מאוד עדין, מאוד רגיש, מאוד מורכב. במיוחד אצל ילד דתי שהתורה אומרת לו ככה והנטייה אומרת אחרת. בשורה התחתונה אני לא יכול להגיד לו לעשות משהו נגד התורה שלי, אבל אני קשוב להתלבטויות ומבין אותם”.
האם לדעתך יש אפשרות לשנות נטייה מינית?
“זה מסוג השאלות שמחייבות הרבה מאוד שיח. זו לא תשובה לקונית”.
כשר חינוך, מה אתה חושב על מורים שיוצאים מהארון בפני התלמידים?
“אני לא דן אף אחד ומכבד כל אחד. אם מנהל בית הספר אישר, אני לא מתערב”.
ואם אחד מילדיך היה מגלה נטייה מינית שונה, איך היית מגיב?
“ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה. הם בונים את הבתים שלהם מתוך ערכים יהודיים. אני לא מעסיק את הראש שלי במה היה אם”.
מה זו משפחה נורמטיבית בעיניך?
“בציבור הדתי שחי על פי התורה, המשפחה הנורמטיבית היא איש ואישה, על פי המסורת של עם ישראל. ואנחנו צריכים לדעת גם לשמור את הערכים האלה איתנו. לא צריך להתבייש בזה שאנחנו חיים בדרך הטבעית הזאת”.
בזמנו של בנט כשר חינוך היו טענות על הדתה בתכני הלימוד, מה יהיה אצלך?
“חלק מבניין האישיות של תלמיד בישראל זה להיות קשור לערכים היהודיים היסודיים. אני מתכוון ללמד את זה את התלמידים כי לא יכול להיות שכששואלים אמריקאי את שמות הנשיאים הוא יכול לשרוק אותם ואצלנו יש כאלה שלא יודעים מי זה אברהם, יצחק ויעקב. זו הדתה? אלה השורשים שלנו. יש לנו ערכי יסוד במסורת ישראל שכל ילד צריך להכיר והם לא קשורים להדתה אלא לאהבת הזולת, אהבת ישראל, ערבות הדדית, שליחות ותרומה למדינה. זה שילד יידע מהו סידור תפילה זה אומר שהוא חייב להתפלל מתוכו? לא, אבל שיכיר ויעשה עם זה מה שהוא רוצה. זה ההבדל בין ידע להדתה”.
× × ×
ב־92' הוא הקים את מכינת "עצם" ביישוב עצמונה, שם התגורר עם אשתו ו־12 ילדיו. גירוש גוש קטיף תפס אותו במצב מורכב. "מצד אחד התלמידים שלי עמדו להתגייס לצה"ל, ומצד שני צה"ל בא ופינה אותם מהבית", הוא נזכר. "בתחושה הממלכתית העמוקה שלי ידעתי שצריך לשמור על כבודם של החיילים, להמשיך את מהלך הפינוי ולא לגרום לכאוס. אמרתי לחיילים, ‘אף אחד מכם לא נוגע בחבר'ה שלי. אני אדבר איתם ואחר כך המפקד שלכם ואני נוציא אותם אישית אחד־אחד לאוטובוס’. דיברתי עם התלמידים, אמרתי להם, ‘אני לא רוצה שתתעמתו עם חיילי צה"ל, הלוא הם גופנו ובשרנו’. הרסו לי את הבית, אבל שלושה ימים אחרי שיצאנו מגוש קטיף נפגשתי עם אריק שרון בארבע עיניים. הוא אמר לי, ‘עכשיו צריך להמשיך במשימה, לך לחולות חלוצה ותקים שם בית’. עברתי לשם עם המשפחה. בהתחלה היו בעיקר חולות, אבל אנחנו הקמנו יישוב יש מאין".
ב־2010 נקרא פרץ לכהן כרב ראשי צבאי והועלה לדרגת תת־אלוף. "כשהחליטו שאהיה הרב הראשי הצבאי אמרתי, ‘תגידו מה נפל עליכם? אני 28 שנים מילואימניק, מאיפה אתם רוצים פתאום שאחזור לצבא? אני אישית מביא לכם עשרה אנשים שמתאימים יותר ממני’. אבל אז גבי אשכנזי אמר לי את מילות הקסם, ‘ואם תיקרא לדגל מה תעשה?’ אמרתי לו, ‘הנני’. ובאתי".
אתה תומך בשירות נשים בצבא?
"צריך לעזור לכל בת שרוצה לשרת בצבא להיקלט ולהרגיש בנוח. כשהייתי הרב הראשי מיניתי קצינה מיוחדת שתטפל בבנות בצבא ותדאג לכל מחסורן".
מה לגבי שילוב בנות כלוחמות בשריון?
"אני חייב לומר שאם יהיו בנים ובנות בתוך טנק, זה לא בסדר בעיניי. זה הדבר הכי חמור, כי זו הדרה לבנים הדתיים בצה"ל. הם לא יוכלו להתגייס ליחידות כאלה, וזה הפסד גדול. בנים דתיים לא יכולים להיות עם בנות בתוך טנק כשישנים ביחד ואוכלים ביחד. אבל אם הרמטכ"ל רוצה לעשות פיילוט נקודתי לבנות זו החלטה שלו".
ראוי לציין שהפיילוט של בנות כלוחמות שריון מבוסס על צוות טנק במגדר זהה, כלומר ללא עירוב של בנים ובנות. הוא גם מתייחס להצבתן בגבולות שקטים בלבד.
ומה דעתך על בנות בקורס טיס?
"זו זכותן. בחייל האוויר יודעים לסדר מסגרת מגדרית ודתית לכל מי שמבקש. אלו פקודות הצבא".
ואגב, מה אתה חושב על תנועת מי־טו?
“אני חושב שאנחנו צריכים לנהוג בזהירות גדולה בכבודו של הזולת. אני מלמד את הילדים שלי שלכל אחד יש גדר שמקיפה אותו ואם אתה רוצה להתקרב אליה, אתה צריך לדפוק בדלת. כשאני נכנס הביתה לאשתי היקרה, למרות שאני נשוי לה למעלה מ־40 שנה, אני עדיין דופק בדלת”.
הבנות שלו עשו שירות לאומי אבל הבנים שירתו בצבא. “כשהייתי הרב הראשי הצבאי בצוק איתן, בן אחד היה מ"פ בנח”ל בגזרה הצפונית בעזה ובן אחר שלי היה מ"מ בגזרה הדרומית. ביום שלפני המערכה לא יכולתי להיות בשני מקומות בו זמנית, אז החלטתי ללכת לגדוד של בני המ"פ. ליוויתי את הפלוגה שלו עד הגבול, בירכתי אותה ונפרדתי מהחיילים. בכל ערב הייתי עושה סיבוב אצל המח"ט בגזרה כדי לשוחח ולחזק, ובכל ערב המפקד היה אומר לי, ‘אל תדאג אבא, דיברתי עם הבן שלך והכל בסדר’".
ובינתיים בגזרה הדרומית הגיע בנו המ"מ ראשון לפיר המנהרה באירוע נפילת הדר גולדין ואורון שאול ז"ל. "הייתי צריך להכריע מה מצבו ההלכתי של הדר גולדין, ובגלל שהבן שלי הגיע ראשון לשטח, ניסיתי לדלות ממנו פרטים לגבי הדברים שראה. ביקשתי שידייק, שיגעתי אותו בכדי שאוכל להגיע למסקנה ההלכתית הנכונה".
אמא של אורון שאול אמרה בעבר שהיא לא מקבלת את פסיקתך ושייתכן שאורון עדיין בחיים.
"ישבתי על הסוגיה של אורון שאול ז"ל שלושה ימים ושלושה לילות עם טובי המדענים והפרופסורים. ניתחנו כל שבב מידע שהיה לנו, וביום שישי בצהריים הגעתי למסקנה הוודאית שאורון אינו בין החיים. התקשרתי לרמטכ"ל ואמרתי לו, ‘גם אם איתקע לפני כניסת השבת, אסע להודיע למשפחה’, וטסתי לפוריה לעשות את הדבר הקשה הזה. מאז האמא הביעה ספקות בפניי, ובכל פעם אמרתי לה, ‘לצערי הנתונים שאני מכיר הם אחרים".
בנושא אחר — עכשיו כשאתה חבר ממשלה, איזה פתרון מדיני אתה מציע מול הפלסטינים?
“אחת מישיבות הממשלה המרגשות ביותר שהשתתפתי בהן הייתה בבקעת הירדן, כשהכרזנו על הנכונות לספח את בקעת הירדן כחלק מהגבול המזרחי שלנו וכחלק מארץ ישראל. בעזרת השם, כשתקום ממשלת ימין, נילחם שנכיל את הריבונות הישראלית על כל היישובים ביהודה, שומרון ושטחי סי, ונראה סוף־סוף בגב ההר את הבית האמיתי של העם הזה”.
ומה עם מיליוני הפלסטינים שגרים שם?
“צריך לחשוב על זה”, הוא אומר, כאילו מדובר בסעיף שולי בתוכנית שעליו מעולם לא חשב, “אבל דבר אחד ברור: לא ניתן למדינה להתפתח בתוך מדינה. במובן האזרחי צריך לאפשר להם חיים נורמליים. ובמובן הצבאי, לא יהיה צבא נוסף בין הירדן והים, רק הצבא שלנו”.
תיתן לפלסטינים תעודות זהות? זכות בחירה?
“הם יוכלו לחיות חיים טובים ונורמליים ולהצביע בבחירות המוניציפליות שלהם. אנחנו צריכים לעבור תהליך כל כך רציני עד שנסדר את תוכניות הלימודים שלהם ואת השנאה שיש בהם כלפינו ואת העברת הכספים למחבלים. יש כל כך הרבה דברים שצריך לפתור לפני שנדבר על סוגיות דמיוניות שכשיגיעו, נתמודד איתן”.
ואם בנושא הפלסטינים פרץ לא פרקטי, בנושא הזרים בדרום תל־אביב הוא הרבה יותר ברור.
“זה לא פשוט לחיות שם. לא צבע העור הוא מה שמפריע לי. יש לי אחים אהובים אתיופים עם צבע עור כהה. מפריע לי שאני הולך ברחובות של דרום תל־אביב ורואה תופעות. יש שם מועדונים. אנשים הצביעו לי על בית באמצע רחוב עם דירות ואמרו לי, זה בית בושת. הגיוני שיהיה דבר כזה בתוך החיים הנורמליים שלנו?”
יש מועדונים ובתי בושת כמעט בכל עיר.
“אני לא זוכר שהלכתי באיזה רחוב בארץ ואמרו לי, ‘הבית הזה והזה הוא בית בושת’”.
תגיד, ואם לזרים הללו אין בית או שהבית מסכן אותם?
“עדיין הם צריכים לחזור לארצם. מקומם לא איתנו. צריך לעשות את זה עם כל הקושי, בצורה מכובדת אבל נחרצת וברורה. אני הסתובבתי בדרום תל־אביב, ראיתי משפחות שלמות שפוחדות לצאת מהבית. זו לא דרך שאזרחים נורמלים במדינת ישראל צריכים לגדול בה. יש לזרים את המנטליות המסוימת שלהם ומקומם בארצם. אנחנו מדינת היהודים וצריכים לדאוג לאחינו”.
תלמידי בית ספר יסודי נעצרו לצורך גירוש, וחבריהם יצאו להפגין נגד מדיניות ההגירה. מה אתה עושה בקשר לזה כשר חינוך?
“נכון שזה אירוע מצער אבל אנחנו לא יכולים לתת למציאות בלתי אפשרית לצמוח מתוכנו".
תלמידים שלך שנולדו וחיים בישראל. הם פשוט לא יהודים.
“בבית הספר, שילמדו, אבל ברגע שיהיה אפשר לגרום לזה שהם ייסעו לביתם, שייסעו לביתם”.
פה זה הבית שלהם. ביומך הראשון כשר חינוך אמרת, “אהיה אבא לכל התלמידים ללא הבדל דת וגזע”.
“אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את מה שראיתי בדרום תל־אביב. עם כל הצער והכאב צריכים לדאוג בנחישות וברגישות שהם לא יהיו פה”.
פרץ נולד למשפחה מרוקאית מסורתית בירושלים ולמד בישיבה התיכונית היוקרתית נתיב מאיר. הוא נחשב לאתלט מצטיין ובגיל 17 הוכתר לאלוף ישראל בקרב 10. בגיל צעיר הכיר את אשתו מיכל (61). “היא הייתה בת פחות מ־20 כשהתחתנו”, הוא נזכר. “אבל אנחנו הרגשנו שזהו זה. היינו זוג דתי ורצינו לבנות בית ולגדל משפחה”.
איך הצעת לה נישואים?
“לא עשינו עניינים. אמרתי לה, בואי נתחתן, היא אמרה מצוין, ומאז הכל היסטוריה. הילדים שלי עושים היום עניינים, הצגות, הצעות נישואים במערות, נרות. אנחנו היינו אחרים”.
בצבא שירת פרץ כטייס מסוקים והשתחרר בדרגת רב־סרן, ואפילו הייתה לו פאדיחה פעם. “נחתתי בטעות בשדה תעופה אחר במקום זה שהייתי צריך לנחות בו. חטפתי על זה עונש וקיבלתי אותו בראש מורכן. היו פעמים שירדתי מהטיסה, הרמתי את העיניים לשמיים, אמרתי לקדוש ברוך הוא ‘תודה’, הלכתי ליסעור, חיבקתי אותו ואמרתי לו, ‘חברים טובים אנחנו, תודה על מה שעשית לי היום’. יותר מזה אני לא יכול לפרט. יש לי אהבה גדולה בחיים וזו אשתי, ועוד אהבה שהיא מסוק היסעור. אני קורא לו ‘גברת יסעורה’”. ×
