איתמר בן גביר טוען שהפעם הוא נכנס. או לפחות שחל שינוי עצום לטובה ביחס של אנשים אליו. ולפי מה שאני רואה השבוע בשוק מחנה יהודה, הוא כנראה צודק. אנשים לא מפסיקים לגשת אליו, לבקש סלפי או סתם לצ'פח ולהגיד: "מה שימינה עשו לך, שיתביישו להם". יש גם מלא שמפגינים אהבה ממש, שמחבקים חזק ומבטיחים שיצביעו לעוצמה יהודית. "אני לא כמו כל הפוליטיקאים. אני יודע לדבר ישראלית", בן גביר אומר, "גדלתי כחילוני, אני ספרדי, אני חוזר בתשובה, מתנחל. הם מבינים מה שאני אומר".
אבל אז קמה ההיפסטרית היפה וארוכת השיער שיושבת בבר וניגשת אליו. "הלו איתמר", היא אומרת, "באנו להפחיד אותך. יושבות פה מולך שלוש לסביות דתיות, ומה תגיד על זה?" היא מצביעה על התינוק השמנמן ששוכב במנשא בד על חברתה. "הוא גדל עם שתי אמהות בבית יהודי דתי. אתה מרחם על התינוק הזה? אתה מצטער בשבילו?"
אני עוצרת על מרצפת האבן ומתבוננת. זה רגע כל כך נדיר, המומחה הענק בהטרלה, מי שהתמקצע בהוצאת שמאלנים מהדעת ‑ מוצא את עצמו פתאום מוטרל. בהתחלה בן גביר נראה נבוך, לא ממש אוהב את הבור שכרו לו. אבל אז הוא מתעשת מהר ומתחיל לשגר אג'נדות, "למה שאני ארחם עליו?" הוא אומר. "הוא תינוק חמוד ואני לא נכנס למה שקורה אצלכן בבית. אבל המדינה הזאת היא מדינה יהודית, יש ערכי משפחה, והם ברורים. וכן, משפחה נורמלית בעיניי זה גבר ואישה. אני לא הומופוב, אבל אני אמשיך למחות נגד מצעדי גאווה, כל הגועל נפש הזה, מסתובבים עם כל התחתונים בחוץ".
"אתה לא יכול להגיד שאתה לא הומופוב כשאתה קורא למצעד הגאווה מצעד הבהמות", אומרת ארוכת השיער.
"זה סמוטריץ'", בן גביר אומר, "לא אני".
"ראית מה יצא לי?" הוא אומר כשאנחנו הולכים, "שלוש לסביות דתיות. אבל הלו, תכתבי את כל מה שאמרתי להן, לא רק את מה שמתאים".
אז להט"ב יכול להצביע לך?
"ברור, גם ייצגתי כמה להט"בים. הם לא מצורעים בעיניי, זה שאני רוצה שהצביון היהודי במדינה יישמר, לא אומר שיש לי משהו נגדם. אני כן חושב שמשפחה טבעית זה אבא ואמא, אבל אני לא מאמין בכפייה. תשמעי סיפור. בגיל 18 אסרו עליי לצאת מהבית תשעה חודשים בצו מינהלי. תחשבי על זה, בחור צעיר סגור בבית, בלי להסתובב, בלי לראות חברים. כשנכנסתי למעצר בית, הייתי פעיל רק חצי יום. אחרי שיצאתי מהמעצר, התחלתי להיות פעיל כל היום. אני לא מאמין בלכפות כלום על אף אחד, כי זה רק משיג את ההפך. לא על הומואים, לא על שמאלנים, לא על לסביות ולא על שום דבר. אני כן רוצה שלמדינה יהיה צביון יהודי, כן רוצה שילמדו פה תנ"ך וגמרא, שנערים יבואו לסיור במערת המכפלה. ברוך השם שפגשנו את שלוש הלסביות שלנו. היא מאוד התאמצה שאגיד לה שאני מרחם על התינוק שלה, אבל אני לא אגיד לה את זה. לא אשלח שוטרים שיגידו שאסור להן לחיות ביחד, לא אפלה או אפגע בילד שלהן, הוא לא יהיה בן חורג בשום מערכת חינוך. אבל אני מצפה שביום המשפחה בגן ידגישו שאמא ואבא זה המודל המרכזי, העיקרי".
השמאלנים הם אחים
בשוק, כשהוא מוקף במבקשי טובתו, בן גביר נראה יותר דובי מכהניסט. בחביבות שהוא משדר אין שום זכר לעבר שלו. שום זכר לצעיר שהיה רכז נוער בתנועת כך, או לראיון המפורסם ההוא, מאוקטובר 95', שבו עמד ונופף בידיו בסמל מתכת שחבר שלו תלש ממכוניתו של רבין. "אם הגענו לסמל", אמר אז, "נגיע גם לבנאדם".
"שאלת קודם אם יש פעולות שאני מתחרט עליהן, וזו התשובה שלי. כן, על הסמל. על זה לא הייתי חוזר. על המזל שלי, אחרי שלושה שבועות רבין נרצח. אני לא שם, גם אז לא הייתי, לא רציתי לפגוע בו ולא רציתי שירצחו אותו. ואני לא אשקר לך, לא שבכיתי אז, לא הייתי עצוב, אבל היום אני כן מבין שזו הייתה טעות".
פגשת את אבישי רביב, סוכן השב"כ "שמפניה"?
"את אבישי? בטח, הוא זה שהביא את כל החומרים נגדי שבגללם הפילו עליי את כל המעצרים המינהליים".
ואיך הוא היה, כריזמטי?
"איזה כריזמטי, מוג לב. וגם לא מרשים. נועם פדרמן הזהיר אותי ממנו, אבל לא התיייחסתי, כי לא עשיתי שום פעולות טרור. הדברים הכי נועזים שעשיתי זה לחסום כבישים ולצייר גרפיטי".
את יגאל עמיר?
"פעמיים. אבל הוא לא היה איזה משהו מיוחד והוא ממש לא אהב כהניסטים. לא התחבר אלינו. את לא מבינה שאם הוא היה כהניסט הוא לא היה רוצח את רבין? אצל כהנא, יהודי לא יורה ביהודי".
ואיך תצביע בדיון ממשלה שעוסק בהצעה לשחרר אותו שחרור מוקדם?
"אני חושב שלא יכול להיות דין אחד ליגאל עמיר, ודין אחר לשאר הרוצחים. הלוואי שלא ישחררו גם את כל השפלים האלו, המנוולים, רוצחי התינוקות שיושבים בכלא ועושים חפלות על סירי בשר ובמבה. אבל אם יבואו ויגידו שמשחררים את ברגותי, שאף אחד לא יקשקש לי על יגאל עמיר. הוא עשה דבר נורא, אבל בעיניי, דינו של עמיר הוא כמו של כל רוצח ומחבל. ואני גם חושב שעשו ללריסה עוול. שלא נתנו לה לרוץ בבחירות. אני לא חובב קונספירציות, אני לא חושב שיש פה משהו לא פתור בתיק רצח רבין ‑ אבל לבוא ולהגיד שאסור לה לרוץ בכנסת? אם לבל"ד מותר לרוץ, למה לה אסור? הבעיה שלי היא הצביעות".
ייצגת את עמירם בן אוליאל, הנער שנאשם שזרק בקבוק תבערה לתוך בית בדומא ושרף את משפחת דוואבשה. כולל הבן התינוק. הדבר הכי נוראי בעולם.
"אני לא יודע אם הוא עשה או לא עשה את זה, ייצגתי אותו רק בזמן המעצר. פגשתי אותו ביום ה־21, ואני מכיר את עמירם ממקודם, הוא נער גבעות חזק כזה, גדול, אבל מהתא הוא עלה שבר כלי, ואמר לי ככה: 'טוב מותי מחיי'. בעיניי, אסור שלשב"כ יהיה כוח לגבות הודאות באמצעים כאלו, כי מה שווה ההודאה? אחרי זה עברתי לייצג נער אחר שנחקר בפרשה. הקטין שבנו בשבילו במיוחד בית סוהר שלם מזויף, כדי ללחוץ עליו, שעינו אותו ואיימו עליו שהוא ילדה עם קוקיות ויאנסו אותו. מפריע לי שהשב"כ עושה דברים כאלו. אז נלחמתי והוצאתי אותו מזה. אני גם נגד זה שהשב"כ יענה ערבים, כי איך אפשר לסמוך על הודאה שנגבתה ככה?"
אבל המעשה עצמו נוראי. אתה לא מסכים עם זה?
"ברור שהוא נוראי. מה את חושבת, שזו האידיאולוגיה שלי, לקחת תינוק ולשרוף אותו? אני סניגור, אבל יש לי קווים אדומים. פנו אליי פעם אנשים מכת מאוד מפורסמת, רצו שאגן על הגורו שלהם שטענו שהוא מתעלל בילדים ובנשים. הגיע אליי מישהו חשוב מאוד, שם לי תיק על השולחן, רבע מיליון שקלים במזומן. הלכתי הביתה, בכל זאת, אולי לחשוב את זה, ושם הקאתי את נשמתי וידעתי שלא".
אתה רוצה להגיד לי שבתנועת כך אין אנשים שאומרים: בואו נשרוף את הערבים?
"היו אנשים כאלו אבל הם היו הזויים. מי, ברוך מרזל אומר דברים כאלו לדעתך? מיכאל בן־ארי? הרי מה רוב הפעולות של תג מחיר? מישהו מצייר עם טושים, מקסימום עבירות הצתה. לשמאל יש את לאה צמל, למה שלנערי הגבעות לא יהיה אותי? אני לא אייצג מישהו אלים או רצחני".
אז הרב כהנא צדק?
"בכמה דברים. אל תכניסי אותי לפינה הזאת".
אתה כהניסט.
"אם כהניסט זה אומר אהבת ישראל? כן. מישהו שנלחם למען חוק ומשפט יהודיים? כן. וגם התבוללות בעיניי זה דבר נורא, זה אסון קיומי. אבל אני לא מסכים עם כהנא בהכל. כשחזרתי בתשובה החלטתי שאני לא עובד רבנים, רק את הקדוש ברוך הוא. יש לי רב שאני מעריך, אבל אני לא מאלו שיתקשרו לשאול אותו איך לקרוא לתינוק שנולד להם. וגם לא מאמין בקמעות".
את מי אתה שונא?
"לא שונא ערבים, אוהב יהודים, שמאלנים בטח לא שונא, אוהב, הם אחים שלי. ובל נתבלבל, מחבל שמסתכל על שנינו רואה אותו דבר. והמחלקה היהודית בשב"כ? לא שונא, אבל כן כועס על הרבה מאוד חקירות שהם עשו. הם צריכים להגיד, 'לא' על פקודות לא חוקיות שנותנים להם, ואם נותנים להם הוראה לענות יהודים, הם צריכים לסרב".
את מי לא היית מוכן לייצג בשום פנים ואופן?
"נאצים, מחבלים שרוצחים יהודי וכל ערבי שעשה פשע לאומני, אנסים ומתעללים בילדים קטנים. אגב, מי שלח אותי ללמוד משפטים? אהרן ברק. אחרי כמה וכמה פעמים שהופעתי בפניו, הוא אמר לי: 'למה לא תלך ללמוד משפטים".
בורגני בחברון
הוא גדל במבשרת ציון בירושלים, כבן זקונים לזוג הורים חילונים. בגיל 16 הצטרף לתנועת כך וחזר בתשובה. 53 כתבי אישום הוגשו נגדו עד כה. החשדות: התפרעות, השחתת מקרקעין, הפרעה לשוטר, החזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. מתוכם, הורשע בשמונה.
את אשתו הכיר שהייתה בת 16 וחצי והוא בן 27. היא הייתה פעילה בתנועת כך שנעצרה אחרי שסירבה להתפנות ממאחז. הוא הגיע לשחרר אותה. "הביאו אותה לבית משפט בירושלים, ואחד השוטרים סיפר לי שהבנות פה עושות בעיות, לא מוכנות לקחת ערבות ו'יש אחת עקשנית, חבל על הזמן'. ופה זה כבר התחיל לעניין אותי. עקשנות זו מידה טובה בעיניי, אני מאוד עקשן. אחרי הדיון שבו שיחררתי אותן כמובן, לקחתי אותה ואת חברה שלה לאכול המבורגר, והיא לא הסכימה שאזמין אותה. התעקשתי בחזרה ובסוף באמת שילמתי עליה. בפגישה השנייה הבאתי לה כבר משהו בסטייל, סיני בטייק אווי לאולפנה שלה בקריית ארבע. היו לי כמה חברות לפניה, אבל אחרות. הייתה מישהי מאוד רצינית, אמרה לי, בוא תעזוב את הפעילות שלך עם המעצרים והשוטרים, מחר מתחתנים. היא לא רצתה את החיים האלו. עם איילה, כבר בפגישה הראשונה חשדתי שתהיה אשתי, בשנייה כבר ידעתי".
ובכל זאת, איך מתחתנים עם ילדה בת 17 וחצי?
"בדרך כלל אני נגד נישואים בגיל צעיר, ראיתי הרבה מאוד חבר'ה בגבעות שהתחתנו צעירים וזה לא נגמר טוב. אבל איילה אף פעם לא הייתה ילדה. היא לא עזר כנגדי, היא שותפה שלי לכל דבר. להתייעצויות הכי קטנות, לחלומות הכי גדולים, שאלת מה הכוח? היא הכוח. היא והבית".
הבית שלהם בגבעת האבות בחברון נראה כמו שיכון קיבוצי מהפיפטיז. "התעקשתי לגור פה", אמר לי קודם, "איילה היא נערת גבעות אמיתית, היא רצתה מאחז, רצתה קרוון. מבין שנינו, אני דווקא הבורגני שמתעקש שבחופש לא נישן בטבע, אלא במלון".
חתיכת בורגנות, לגור ביישוב היהודי הקטן בחברון, מוקפים בכ־215 אלף פלסטינים. המקום שבו כמעט כל חודש יש ניסיון דקירה או ניסיון פיגוע, וכשמבקרים במערת המכפלה, קשה שלא לתהות אם האיש בדובון ינסה עוד שנייה לחטוף מהחייל את הרובה.
כולנו יושבים לאכול ארוחת ערב סביב השולחן. אני, בני הזוג, וששת ילדיהם היפים והחכמים, שעונים לשמות פיוטיים מאוד. הבכור, שובאל־צדוק ‑ קיצור של נשובה אל, לזכר פינוי גוש קטיף, ועל שם אביו המנוח של איתמר, צדוק ז"ל. אחריו מגיעים הלל־שושנה, שושנה על שם אמו ז"ל, אמונה־אסתר, שירה־חדשה, דויד־ציון, והתינוק אורי־צבי, על שם אורי צבי גרינברג.
"דויד־ציון, אתה מוכן לרדת אל העם?" קורא בן גביר לבן החמש, שכדרכם של ילדים, יושב על הספה שקוע בסמארטפון. דויד־ציון מסרב, הוא רואה הפנתר הוורוד. "כולם פה סופרים את אבא. אבא קשוח מאוד, נכון, ילדים?" בן גביר אומר. בתגובה, כל הילדים פורצים בצחוק.
על כל ההרמוניה המקסימה הזאת משקיף מהקיר, באבהיות חמורת סבר, איש מזוקן. "מי זה?" אני שואלת, רק כדי לוודא, ובן גביר נותן בי מבט נוקב של "מה את משחקת אותה". "זו תמונה של הרב כהנא, שעשויה ממילים קטנות שמתחברות ביחד", הוא אומר לבסוף.
"נו טוב", אני אומרת, "לפחות את התמונה של ברוך גולדשטיין הורדת".
"שלא תביני לא נכון", הוא אומר ובעיניו ניצתת אש כזאת של הלו, את לא תשמאלני אותי. "האיש הזה עזר להמון אנשים, המון. ואני מבין שלצורך הכתבה אני אולי צריך להגיד אוי, טעיתי. אבל אני אומר לך את האמת. בסדר, אני לא מסכים עם המעשה שלו, אני לא מחנך את הילדים שלי להרוג ערבים, ואני לא עומד פה במרפסת וחושב: 'וואללה, הילד בן שלוש הזה שהולך ברחוב למטה, להוריד אותו עכשיו'. אבל אני כן חושב שלגולדשטיין היו צדדים יפים".
והילדים, מה סיפרתם להם כשהם שאלו מי זה האיש עם הצדדים היפים שריסס 29 מתפללים באמצע התפילה במערת המכפלה?
"אמרתי להם ד"ר גולדשטיין, לא יותר מזה".
הוא מתרווח על הכיסא שלו, נראה כועס פתאום. "אני מבין שהתמונה הזאת הפכה להיות הצילום הכי סוער במערכת הבחירות הקודמת, אבל זה לא שחיינו סביב התמונה הזאת בבית וסגדנו לה".
קודם הוא סיפר לי על הנסיבות שבהן הוריד סוף־סוף את הפורטרט המקומם. זה היה בסבב הבחירות הנוכחי, כשנהיה דיבור שאולי יחבור לאיילת שקד ולנפתלי בנט. "לפני זה הוא לא רצה להיפגש איתי, בנט. פעם אחת, בערב ראש השנה, הוא התקשר אליי. אמר לי: 'שנה טובה', אמרתי לו: 'איך אני יודע שאתה באמת נפתלי בנט?' אמר לי: 'זה אני, תתמודד'. רצה לשתף פעולה. ואז הוא הפך להיות שר ביטחון. אז כנראה שאחד מהיועצים שלו אמר לו: בן גביר זה לא כדאי. הרי במועד ב' של הבחירות אמרו שאני לא שווה קולות, בסוף הבאתי 84 אלף קולות, זה שלוש פעמים אצטדיון בלומפילד, איך בנט יכול לוותר על דבר אדיר כזה? בכל מקרה, ביומיים האחרונים של הגישושים, אני מקבל מסר מבנט. 'תשמע, יש לי בעיה עם התמונה בסלון שלך'".
לכולם יש בעיה איתה.
"בסדר, לא תליתי אותה כי הוא הרג ערבים. תליתי אותה כי הוא היה רופא והציל את החברים הכי טובים שלי ממוות".
ואני חושבת שאתה קצת נהנה להטריל. למשוך בצמות של המדינה.
"זה לא כי אני נהנה להתריס, זה כי תליתי אותה לפני 15 שנה. היום לא הייתי תולה את התמונה. אני כן יכול לקבל את מה שאמרת קודם, היה כזה עליהום מטורף על ד"ר גולדשטיין, וזה כל כך הרגיז אותי, שתליתי אותה".
איפה התמונה עכשיו?
"בטח באחד הקרטונים למטה. לא זוכר איפה בדיוק".
אנחנו מתיישבים בסלון, איילה משכיבה את הילדים ולאיתמר יש בדיוק עשר דקות עד לפגישה הבאה שלו, עם מממן אפשרי לקמפיין. הוא מראה לי את הכתבה שחיים אתגר עשה עליו ב'אנשים', לפני כמה שנים, שבה איילה מספרת איך שמחה כשרבין נרצח. "היום היא כבר לא הייתה אומרת את זה וגם אני הייתי מדבר אחרת", הוא אומר. "השתנינו. וגם אז, איילה התכוונה שהיא שמחה שתהליך אוסלו נפסק, לא שאיש נרצח".
איך השתניתם? ישראל עוברת תהליך של הקצנה, של שיח שנאה, ודווקא עכשיו התרככתם?
"הכתבה הזאת הייתה ב־2012, מאז הפכתי לעורך דין ואיילה למדה באוניברסיטה. נחשפנו לעוד דעות, הכרתי עורכי דין ערבים ושמאלנים ושופטים שפעם שפטו אותי ועכשיו פתאום מדברים איתי, כשאני חלק מהמערכת. השתנינו, מה לעשות. אבל התמונה של כהנא תמיד תישאר, מבטיח לך. לא הפכנו לשלום עכשיווניקים".
"הפכנו להיות יותר מעודנים", איילה מוסיפה כשהיא חוזרת לסלון.
אז הדעות לא השתנו, רק הסגנון התרכך?
"לא יודע", הוא אומר, "בכל זאת, אני בן 43".
יותר נתניהו מנתניהו
ערב סגול וכבד יורד על מערת המכפלה בחברון. על הקו, איש עסקים עשיר ודי ידוע, שמציג את עצמו כבא כוחו של מיקי זוהר, אבל אין לדעת אם הוא באמת מייצג את חבר הכנסת. הוא מנסה לשכנע את איתמר לפגוש את זוהר, רק לשמוע את מה שהוא רוצה להציע ולהגיד. המטרה ברורה, לשכנע את בן גביר שיפרוש כבר מהמרוץ לכנסת, "את זה שהציעו לי להיות שגריר אם אני לא מתמודד, את יודעת. אבל הציעו לי גם להיות שר", הוא אומר.
איזה שגריר? של איזה מדינה?
"אין לי מושג, כי ברגע שמי שהציע לי אמר, 'תהיה שגריר' פרצתי בצחוק גדול. אז הוא לא הספיק להגיד".
בינתיים, השיחה מסתיימת לא טוב בשביל איש העסקים העשיר. "מה יש לדבר?" בן גביר אומר לבן שיחו, "אמרתי לכם 20 אלף פעם. אין לכם סיכוי בלי שעוצמה יהודית נכנסת עם ארבעה מנדטים, בלעדיי אין לכם 61, אז אתם מוזמנים לקלקל לעצמכם ולא לעזור לי להיכנס. על מה יש לי לדבר עם מיקי זוהר? מה, הרי כבר הציעו לי להיות שר ושגריר? מה השלב הבא, להיות נשיא מדינת ישראל? תעביר למיקי זוהר שאני אוהב אותו, אבל מה יש לי להיפגש איתו".
אז אתה מוכן להגיד לי עכשיו: ריד מיי ליפס, אני לא פורש?
"את יודעת כמה אנשים חייבים לי ארוחה במסעדה כי הם אמרו לי, בוא נתערב שתפרוש, בסוף ביבי יקפל אותך ולא פרשתי. מה לעשות, אני עם די־אן־איי אחר, הלחצים שלהם לא משפיעים עליי".
במילה אחת: לא?
"אכן. בשום פנים ואופן לא".
מה לגבי ביבי?
"יש לי סימפתיה מאוד גדולה לביבי, ואם אני אקבל את ארבעת המנדטים, אלך איתו ואני רוצה שהוא יהיה ראש ממשלה. אני לא אגיד לך שהפסקתי להעריך אותו רק כי נפגעתי מביבי וביבי הולך על הראש שלי עכשיו ומפרסם נגדי מודעות. ועדיין, האהבה שלי אליו לא תעצור אותי מלהיות יותר ימין מימין. אני יותר נתניהו מנתניהו במובנים מסוימים".
הוא טוען שאתה מסכן את ממשלת הימין.
"הטענה של הקמפיינרים של נתניהו היא פייק אחד גדול והם יודעים את זה. כל האנשים הכי קרובים לביבי הודו בפניי שהם יודעים שאין להם 61, גם אם יעשו את הקמפיין הכי מוצלח ולכולם ברור שאם עוצמה יהודית נכנסת זה הסיכוי היחיד של נתניהו להרכיב ממשלה. אז למה הוא לא עוזר לי? לדעתי הוא לא רוצה מישהו שיאגף אותו כמו שצריך מימין, אבל זאת לא השאלה היחידה שיש לי על נתניהו".
אבל אם לא תעבור ‑ הקולות שלך מתבזבזים.
"אם אני לא עובר, אין שינוי בגושים. זה לא שפתאום גנץ יקבל 40 מנדטים או העבודה 15 ‑ אז הולכים לבחירות רביעיות. את מכירה את זה שלפני משחק כדורגל הפרשן מנתח את המפתחות לניצחון: אז עוצמה יהודית היא המפתח לניצחון הימין".
למה שיחררת את ההקלטות המביכות של נתן אשל השבוע, שהודה בפניך שבנט יצטרף לגנץ?
"נתן אשל עשה מעשה לא ראוי, הוא הדליף מתוך שיחה בינינו וסילף את דבריי. הוא טען שאמרתי לו שארוץ גם אם אדע שאני מבזבז קולות. שלחתי לו הודעה ביום שלישי אחר הצהריים ושאלתי: נתן, למה שיקרת, אבל כשהוא לא השיב והבנתי שקמפיינרים שכירי חרב עומדים מאחורי ההודעה שלו החלטתי שאני לא פראייר של הליכוד ולא ילד כאפות וחשפתי את האמת בשמונה בערב, בפריים טיים".
ספר לי מה קרה עם יאיר נתניהו. בפעם האחרונה שראיתי, הוא האשים אותך בכל מיני דברים בסדרת ציוצים והציע להתערב איתך על מיליון שקל שאתה לא עובר.
"מה שאני לא מבין זה מאיפה הוא יביא מיליון שקל? תראי, יאיר ואני היינו בקשר מאוד טוב הרבה זמן. לא נפגשנו, אבל החלפנו סמסים ווטסאפים. אני חייב להגיד שאני גם מחבב אותו באופן אישי. ואני אספר לך עוד משהו, יאיר בדעות שלו, הוא הרבה יותר עוצמה יהודית מהליכוד. ולכן הצעתי במסגרת המו"מ שהיה לי עם הליכוד במועד ב', שיאיר יתמודד בעוצמה יהודית. לצערי, המקורבים של ראש הממשלה שללו את זה ישר. יאיר אמנם ידע מזה רק בדיעבד, אבל אני חשבתי שהם טועים. אנחנו הרבה יותר מתאימים לאג'נדות שלו, ואני מאמין שבסתר ליבו, הוא לא יכול להגיד את זה כמובן, הוא שם בקלפי פתק שלי ושל עוצמה יהודית ולא של אבא שלו".
נו באמת.
"תקראי מה הוא כותב כל היום בטוויטר. הוא פשוט ילד טוב ונאמן לאבא שלו ואת זה אני מעריך מאוד" (יאיר נתניהו סירב להגיב).
לאורך כל הפגישה הזאת, בגידה אחת מרחפת בחלל האוויר. זו של הרב רפי פרץ, שהיה אמור לרוץ איתו בבחירות ולבסוף נטש לטובת בנט. "אני במשך שלושה שבועות הולך עם הרב רפי. והרב רפי המצב שלו היה בקאנטים, ברצפה. אף אחד לא רצה אותו. בסוף הוא בא ואמר, בוא נעשה הסכם, שלח אליי את יובל, העוזר שלו. ישבנו ממש כאן והסתכלנו על הנוף של ירושלים. אחרי זה נסעתי לבית של הרב רפי בנווה, זה בדרום הרחוק מאוד, וחתמנו על הסכם. ואז הייתה את התמונה המפורסמת ששנינו יושבים, לוחצים ידיים".
חיבבת אותו?
"מה אני אגיד לך? הוא אדם טוב, אבל הוא לא מתאים למקצוע. לדוגמה היינו צריכים לתת הצהרות לטלוויזיה, אז אני ישר דיקלמתי, הוא לקח לו 30 דקות פה להחליף את המשפט, שם למחוק. פוליטיקה זה לא מה שהוא צריך לעשות. אבל במשך שלושה שבועות אנחנו הולכים רק ביחד. עושים אחדות. עד שיום אחד הרב רפי נסע ללשכה של בנט, ואז נוסע ללשכה של ראש הממשלה. הוא חוזר ואני מחכה לו במשרד לפגישה. בשלב הזה הוא כבר יודע שהוא לא הולך איתי, אני יושב מולו על הספה, בחדר שלו, וכל הזמן מקבל סמסים שקרה משהו. אני אומר לו: 'הרב רפי, אני מקבל פה כל הזמן הודעות ווטסאפ, אומרים שהגעת ללשכת נתניהו לחתום על הסכם בלעדיי'. הוא מסתכל עליי בעיניים ואומר, "מילה זו מילה, הבטחתי לך". ומשם נולדה סיסמת הבחירות שלי: 'מילה זו מילה'".
אוקיי.
"המזכירה שלו אומרת לי, תביא לי את הטפסים, ועכשיו אני אסביר לך מה המשמעות של הטפסים, כל המועמדים שלי חותמים על הטופס, וכשמישהו חותם שם אי־אפשר לשנות. כך שאם הם כתבו שהם עם הבית היהודי, אי־אפשר למחוק. והוא יודע שכשאני נותן לו את הטפסים, אין לי רשימה יותר, אני יכול לשכוח מלרוץ. מועמד מספר ארבע שלי, יצחק קרויזר מרמת הגולן, איך אני אשיג אותו? איפה בדיוק אני אתפוס אותו שיבוא ויחתום שוב? מה שהוא לא ידע זה שלמרות כל זה אני עדיין עורך דין, ושמתי לי בכיס עוד מסמך, שהפעם כתוב עליו עוצמה יהודית".
פרץ הוא רב. מותר לו לא להגיד לך את האמת?
"אין לי מושג איך הוא הרשה לעצמו. אחרי זה באו כל הרבנים, אמרו שנתנו לו היתר מיוחד. עזבי, הרבה תירוצים תורצו אחרי זה. ואז, אחרי שהמזכירה שלו לוקחת את הטפסים, מגיעה הודעה רשמית בטלפון, הרב רפי רץ בלעדיי. אני מקבל את ההודעה וכל הזמן הזה הוא נכנס מהשירותים יוצא מהשירותים, ככה הוא מדבר בטלפון שלו, בשירותים, אין לו מקום אחר כי בכנסת זה חדרים מאוד קטנים. ואני מנסה לדבר איתו, 'הרב רפי, מה זה? בגדת בי, תקעת לי סכין בגב'. הוא לא עונה לי. המזכירה שלו אומרת לי: 'איתמר צא, לרב יש פגישה חשובה', ואני אומר: 'אני רוצה תשובה, הוא דקר אותי בגב'. בסוף יצאתי מהחדר בלי שהוא אמר לי מילה, את מי אני רואה בדרך לחדר? את נפתלי. לא התאפקתי ואמרתי לו מילה אחת, 'למה?' וגם על זה אין לי תשובה. יש תמונה מה זה עצובה שלי מהרגע ההוא, נעצבתי בעצמי כשראיתי אותה אחרי זה. הנה, תראה לה את התמונה שלי, הולך לבד מאחור במסדרון בדרך החוצה, מצולם מהגב".
