אני וקלינט

5. הגשרים של מחוז מדיסון. נתחיל דווקא בסרט שהוא לכאורה הכי אנטי־איסטווד, שמוכיח כי מתחת לפרסונת המאצ'ו בסוף קלינט הוא גבר רגיש. איסטווד מביים ומככב בדרמת רומן רומנטי, שבה הוא מחזר כצלם מזדקן אחרי מריל סטריפ — עקרת בית נשואה ומשועממת אי־שם באזור שכוח אל באמריקה בסיקסטיז. ומה שאצל כל במאי אחר היה יכול להיות עוגת קיטש, הופך אצל קלינט לאחד מסרטיו הבוגרים והרגישים, על אהבה ומשיכה שלא צריך לבטא במילים. ואגב, אחת מתצוגות המשחק הטובות של סטריפ, אם תרצו להאמין.

4. פורע החוק ג'סי וולס. בשנות ה־70 איסטווד היה לכוכב הגדול בארה"ב בזכות תפקידו כבלש "הארי המזוהם" בסדרת הסרטים השובבים אך גם השוביניסטיים. אני דווקא מעדיף אותו אז מאחורי המצלמה, שם החל לביים סדרת מערבונים מחוספסים ובליבם מסע נקמה. כמו במערבון המעולה הזה שבו גילם חוואי תמים שנדחף לקצה והופך לפושע נקמן — סרט פצצה שמקדים בכמה עשורים טובים את טראמפלנד.

3. צייד לבן, לב שחור. בניגוד לטרנטינו או לסקורסזה, קלינט הוא לא מהבמאים הקשקשנים שחופרים על הוליווד ועל חשיבותם כבמאי קולנוע. יוצא הדופן הוא הסרט המעט נשכח הזה מ־1990 שבו איסטווד מגלם במאי מאצ'ו שיוצא לעשות סרט באפריקה, ונתקל בתופעות מכוערות של גזענות, אבל בעיקר בליבו השחור שלו (טוב, הכותרת די מפורשת, לא?). מדובר בחתיכת ממתק טעים ומוזר של איסטווד שבו הוא פעם נוספת בא חשבון עם האישיות הקצת אכזרית ומטרידה שלו. שווה לגלות.

2. עולם מושלם. איסטווד הוא במאי מופלא של שחקנים — תשאלו את שון פן, הילארי סוונק ועוד אינספור חברים שגילחו אוסקרים על תפקידים שנתן להם בסרטים כמו "מיסטיק ריבר" ו"מיליון דולר בייבי". אבל מהסרטים שאיסטווד לא עומד בהם במרכז כשחקן (הוא פה בתפקיד משנה, של שוטר כמובן) אני הכי אוהב את "עולם מושלם", המתנה הנפלאה שהעניק לקווין קוסטנר. בשיא כוכבותו בתחילת הניינטיז, קוסטנר מגלם פושע נמלט שחוטף ילד בן 8 כבן ערובה, מה שמוביל למרדף ברחבי אמריקה שבו הילד דווקא מבין לליבו של חוטפו. איזה סרט יפה.

לפני המקום הראשון: ציון לשבח

הטוב, הרע והמכוער. היינו יכולים לעשות רשימה נפרדת וארוכה מאוד של דירוג כל סרטיו של איסטווד כשחקן, אלא שאז היה צריך למלא את כל העיתון. ובכל זאת, אי אפשר שלא לציין את הקלאסיקה האולטימטיבית של איסטווד ככוכב: "טרילוגיית הדולרים" של סרג'יו לאונה ובראשם הסרט המסכם והאדיר "הטוב, הרע והמכוער". קלינט מתואר כ"טוב", למרות שלרגע בסרט לא ברור למה לעזאזל הוא טוב והוא מתנהג באכזריות לא פחות גדולה מהרעים והמכוערים בעולם, וזו עוד דוגמה נהדרת לאמביוולנטיות המוסרית שקלינט סוחב איתו קריירה שלמה. אבל עזבו את זה, פשוט מדובר באחד הסרטים הכי כיפיים בכל הזמנים. המוזיקה כבר מזמזמת לנו באוזניים.

1. בלתי נסלח. יצירת המופת, הקלאסיקה האולטימטיבית של קלינט, הסרט שהביא לו אוסקר כבמאי וקיבע את מקומו כאחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. ואיך אפשר שלא? איסטווד מגלם אקדוחן מזדקן במערב הפרוע שנשבע לא לרצוח שוב, עד שהוא נענה לג'וב אחד אחרון — בא חשבון עם כל הקלקולים שלו ושל אמריקה כולה. זה סרט על אלימות ומחירה, על מיתוסים ואגדות, על אכזריות וגם על סיכוי לגאולה (ספוילר: אין). לא להחמיץ, פשוט לא.