דברים שרואה משם
החברה ששלחה אותה לאודישן לסרט ארוטי. החיים הסוערים בניו־יורק של הניינטיז. התקריות האנטישמיות שהייתה עדה להן. ואיך זה להיות הבחורה היחידה בהוליווד ששמרה על שפתיים טבעיות. עם סדרה חדשה, 'לאבד את אליס', שבה היא מתמודדת מול תסריטאית צעירה, לוהטת ומוכשרת ממנה, איילת זורר מדברת על התדמית שנוצרה לה כאישה קרה ומגלה מתי הפסיקה לשאוף להיות וונדר וומן
איילת זורר מרגישה שיש הרבה דברים שעדיין אסור לה להגיד, לא משנה ערימת הקרדיטים המשוגעת בקריירה שחצבה לעצמה. "יש לי קנאה בגברים. הרבה פעמים אני מרגישה שמותר להם מה שאסור לנו. להתנהג בצורה שלנו אסור, להגיד דברים שלנו אסור", היא אומרת. "שמתי לב שגברים לא מרגישים בנוח במצבים שבהם אני מבטאת את עצמי יתר על המידה. זה עניין כוחני כזה. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה, והרגשתי מאוימת מכך שקשה לי להתנהל כמו ישראלית ממוצעת שאומרת מה היא חושבת. עם הזמן את מבינה שאת לא יכולה להתבטא יותר מדי. גבר מול גבר - אין את הבעיה הזו, הם יורדים אחד על השני, עושים צחוקים, אבל מול אישה יש משהו לא נעים שאני מזהה ומרגישה מיד".
הראיון המלא - ביום שישי במוסף "7 לילות"


מומלצים