צבע בום

על אף שהשוליים האמנותיים בישראל צרים יותר מ"דרך המוות" בבוליביה, עדיין ישנו הבדל בין מה שמשודר בערוצים המסחריים לעומת שאר הפלטפורמות (השידור הציבורי, הכבלים, הלוויין ופלטפורמות נוספות). אלו לא רק מגבלות כגון שפה ועירום, אלא גם הטון והנימה שמשתנים ככל שגובר הצורך של התוכן למכור מכוניות וחטיפים.

הנסיבות הללו מסבירות מדוע המשימה של "נבסו" כה מורכבת. בתור קומדיית מיינסטרים, שהמטרה שלה היא למקסם את הרייטינג שמגיע מ"הישרדות", מוטל עליה קודם כל להצחיק ולשמח. כשפונים לקהלים כל כך רחבים, לרוב אין זמן לשום דבר שלא עובד עכשיו ומיד. וזה בטח לא עוזר כשרוצים להעביר מסרים שלא בהכרח יחליקו בגרון של חלק מהצופים.

אלא שגם בעונתה השנייה, הסדרה של יוסי ואסה, שי בן עטר וליאת שביט מוכיחה שזה לא בלתי אפשרי. שני הפרקים הראשונים מפגינים הומור כיפי ונעים ומנגד הם מצוידים בארסנל של חיצים שנונים ומדויקים כלפי המציאות הישראלית. בפרק של אתמול, לדוגמה, ואסה לועג לנטייה של לבנים לא להבדיל בין המוצא של אנשים שחורים, גם אם שורשיו של האחד באתיופיה ושל השני (סטפן לגר בהופעת אורח חביבה) בטוגו.

בקו עלילה אחר, הסדרה מסתלבטת על אובססיית הרעל והשנאה של תוכניות ריאליטי, מהסוג שקיומו של ערוץ 13 תלוי בהן. "את אורן חזן באישה", אומר גילי (ואסה) לחמותו (חנה לסלאו), כשהוא מכין אותה ואת אמא שלו (מסקי שיברו) לאודישן עסיסי ב"המירוץ למיליון". כשרואים את זה אחרי עוד פרק בעונה הקיצונית של "הישרדות", מעניין מה עובר בראש של המנהלים ב"רשת" (הימור: טבלאות אקסל).

הנקודה הזו מחדדת פן חשוב באופי המיוחד והמרשים של "נבסו": הביטחון העצמי שלה גבוה דיו כדי להגחיך גם את גיבוריה. גילי אינו רק קורבן של גזענות סמויה וישירה, אלא גם אופורטוניסט לא קטן, אפילו כשזה נוגע למחאה של הציבור האתיופי. הקטע שבו לסלאו ושיברו צועדות בשארית כוחותיהן כדי להספיק לפגישה עם רון שחר ושרות תוך כדי את "המסע לארץ ישראל", הוא דוגמה לטייק בטעם טוב על רגע תרבותי מרגש. ואגב מוזיקה, "נבסו" עברה בשלום גם פרודיה על Let The Sunshine In, לידיעת נועה קירל והפרסומת המעצבנת של yes.

כל זה, לצד המספרים הנאים מהעונה הקודמת והזכייה בפרס האמי הבינלאומי, היו אמורים להפוך את חזרתה של "נבסו" לאירוע מעט יותר משמעותי. לא ברור למה פרק הבכורה לא הוביל את הפריים־טיים, כמו "שנות ה־80", "צחוק מהמצב" או "החיים עצמם". ממילא כמו שהלוח של "קשת" ו"רשת" נראה, "נבסו" היא בכלל זן נדיר: טלוויזיה להמונים שלא עושה חשק להתגרד.

בקטנה
הקומיקאי דייב שאפל פירסם במפתיע מופע קצר בעמוד היוטיוב של נטפליקס (זמין לצפייה חינמית).

השם שלו, " 8:46 ", מייצג את מספר הדקות והשניות שבהן השוטר דרק שובין דרך על צווארו של ג'ורג' פלויד, הרצח שבעקבותיו החל גל המחאה בארה"ב. הכל בהופעה הזאת חריג: מהתיעוד של הגעת הקהל לאירוע, מהראשונים שנערכו בצל שגרת הקורונה (מסכות, בדיקות חום וכו'), ועד הסגנון הנא והחשוף שבו שאפל מטיח בצופים מפלים של יגון וזעם. זה לא מצחיק במיוחד, אבל זה גם לא אמור להיות. אולי זאת הסיבה שקשה להוציא את המילים שלו מהראש.