ככה לא סוגרים מדינה

בריאות

יציאה לא אחראית מהסגר הקודם

"בראשית הגל השני ראינו עלייה גדולה כשפתחו בבת־אחת את כל מערכת החינוך. עכשיו, כשהתחלואה עלתה, לא היה צריך לפתוח את חטיבות הביניים והתיכונים בכל הארץ". כך מסבירה פרופ' רונית קלדרון־מרגלית מבית הספר לבריאות הציבור הדסה באוניברסיטה העברית את אובדן השליטה במגפת הקורונה.

קלדרון הוסיפה: "אנחנו רואים שהמדינות שבהן הפעילות מצליחה הם במקומות שהציבור מאמין במנהיגיו. ברגע שהתחושה היא שההחלטות מתקבלות ממניעים לא ענייניים או לא רפואיים – המוכנות לעשות ויתורים קלים יורדת פלאים".

ד"ר ארז ברנבוים, מנהל בית החולים הציבורי אסותא באשדוד, הצטרף לביקורת. "היציאה מהסגר בחודש מאי הייתה מוקדמת מדי כי היא לא נתמכה במערכות לאיתור מוקדם של נדבקים וכי המערכת לא עמדה בקווים האדומים שהיא עצמה קבעה. הכשל השני היה שלא הייתה אכיפה נדרשת לצורך בלימת ההדבקות. כשל נוסף הוא שברגע שהייתה עלייה בהדבקה והביאו פרויקטור עיכבו את יישום ההמלצות שלו עד שהגענו למצב של אין ברירה אלא ללכת לסגר. בנוסף, חוסר הבהירות בין ההמלצות המקצועיות לביצוע יצר אובדן אמון".

אדיר ינקו

ד"ר ברנבוים | צילום: דוברות בית החולים אסותא אשדוד

כלכלה

ניהול כושל הוביל לאובדן אמון

"הגענו למצב הקשה הזה בגלל ניהול כושל", קבע מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן־בסט, והסביר: "אפשר היה להסיק לא מעט מהסגר הראשון וזה לא נעשה. במקום לעקוב אחרי שרשרת ההדבקה של כמה עשרות ומאות חולים הגענו ל־5,500 מאומתים ולא נעשתה כל הכנה לקראת מצב כזה. מדובר בכישלון חמור".

"הסגר שעליו הוחלט עכשיו יהיה חסר כל תועלת אם לא תהיה אכיפה מסיבית ומוחלטת של המשטרה", הוא המשיך והזהיר. "לא לוותר אפילו למפר הוראות אחד. חבל שהכלכלה נפגעה קשות בגלל הניהול הכושל. הבעיה היא שהציבור איבד את האמון בממשלה ולכן המצב החמור הן בבריאות והן בכלכלה".

ירום אריאב, ששימש אף הוא כמנכ"ל האוצר, הגדיר את המצב "קטסטרופלי" והסביר: "אי אפשר לערב פוליטיקה בהחלטות בתחומים הללו בזמן מגפה קשה. אנחנו בקטסטרופה כי את הסגר היה צריך לעשות לפני חודש וחצי ולא עכשיו. איבדנו זמן יקר ביותר. הסגר שעליו הוחלט מלא חורים ולא עונה על המצב שהיה מחייב כעת סגר כללי חמור יותר. אם לא ננקוט כעת את כל הצעדים המחמירים נלך לסגר שלישי שיהיה חמור פי כמה, כאשר המצב יהיה קשה בהרבה הן בבריאות והן במשק".

גד ליאור

פרופ' אופלטקה

רווחה

החלשים ביותר נפגעים יותר

"אחת הבעיות באופן בה המערכת מנהלת את הסגר היא שכל ההנחיות ניתנות בצורה כוללנית מדי, בלי התאמה מספקת לקהילות השונות", הסביר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון וחבר בצוות המומחים של משבר הקורונה.

"המשמעות היא שהרבה פעמים המענה לא מותאם לצרכים של הקהילה, כי בכל אזור יש אוכלוסייה עם צרכים שונים, עם היסטוריה שונה, חוזקות וחולשות שונות.

"המצב הזה ישפיע על אוכלוסיות חלשות בהרבה מובנים", הזהיר. "פתרונות שנשמעים יפים, כמו למידה אונליין, לא ישימים בבתים בהם אין מחשב או חיבור לאינטרנט. זה רק יגרום לאוכלוסיות רגישות להחמרת מצבן באופן שאחרי זה יהיה קשה לצמצם אותו. אנחנו נהיה במצב הרבה יותר גרוע מהמצב בו נכנסנו לסגר הזה. דוגמה נוספת היא קשישים עניים ובודדים. אם אתה עושה סגר, אתה חייב לוודא שלכולם יש נגישות לתרופות, למזון, לראות שהרשות המקומית מתפקדת ויודעת לתת מענה לדברים הללו".

"במצב הקיים", סיכם דוידוביץ', "אם לא ניתן את השירותים כמו שצריך, אחרי שלושה שבועות של סגר אני רואה החמרה במצב הכלכלי, החברתי והבריאותי שיבוא לידי ביטוי בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל".

הדר גיל־עד

פרופ' ענת זוהר | צילום: האוניברסיטה העברית

פרופ' בן־בסט | צילום: אלכס קולומויסקי

חינוך

למידה מרחוק זה בלתי מספיק

פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל־אביב ופרופ' ענת זוהר מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית מסכימים שלמידה מרחוק, בוודאי במתכונת הנוכחית, אינה מהווה פתרון מספק לתלמידים.

"משרד החינוך שוב מחפש פתרונות יצירתיים שתרומתם החינוכית לא כל כך ברורה", אומר פרופ' אופלטקה. "לדידם, ילמדו ילדי ישראל מגיל 3 ועד 18 בלמידה מרחוק, ואפילו הגננות ישוחחו עם כל ילד בזום למשך 20 דקות. אמנם ילדינו מכורים למסך, אך מה תעשה הגננת ב־20 הדקות שהוקדשו לה לכל ילד בגן? תשיר לו שירים, תתופף בתוף, תספר לו סיפור, או אולי תבקש ממנו לכתוב אותיות? כל בר־דעת מבין שבגיל הרך הפסקת המפגשים עם הגננת והמורה פוגעת קשות בחדוות הלמידה והיצירה. תנו להם להיות במסגרות, המקום שבו הם צומחים וצוהלים בשנות ילדותם המקסימות".

פרופ' זוהר מתייחסת לאופן שבו מנוהלת הלמידה מרחוק. "בגלל שמדובר במערכת ענקית ומורכבת, אין תשובה אחת לשאלה האם למידה מרחוק יעילה. זה תלוי בגיל, במוטיבציה ובמיומנויות הלמידה העצמית של התלמידים. לכן אי אפשר לדבר על פתרון מוכתב מלמעלה שיתאים לכולם. הפתרונות צריכים להיות מקומיים, לתת לשלטון המקומי ולדרגי השטח יותר חופש ואוטונומיה לתכנן את הלמידה שלהם".

תמר טרבלסי־חדד

פרופ' קלדרון־מרגלית | צילום: טל מרגלית

פרופ' דוידוביץ' | צילום: דני מיכלס

פרופ' אריאב | צילום: אלעד גרשגורן