נתקעו ברמזור

מירוק לאדום | בית־שמש

צפיפות וקיצוניות

בבית–שמש, עיר של 125 אלף תושבים, ניידות מסיירות וכורזות ביידיש ובאמהרית

ראשת העיר בית־שמש, עליזה בלוך, דרשה כבר בגל הראשון להעביר סמכויות ממשרד הבריאות לרשויות המקומיות. בלוך כעסה על כך שאפילו מידע על החולים בשכונות לא הועבר בזמן אמת לרשויות, ופעלה במקביל כדי להוציא חולים מהשכונות החרדיות למלוניות בידוד, מאחר שבלתי אפשרי לשמור על בידוד ביתי בקהילות המתגוררות בדירות קטנות וצפופות.

המאמצים נשאו פרי, ובאמצע אוגוסט בית־שמש, עיר של 125 אלף תושבים, הפכה לראשונה לירוקה. אך זמן אלול בישיבות ותקופת החגים עם התפילות והארוחות המשפחתיות הובילו להתפרצות מחודשת, שמציבה היום את העיר במקום התשיעי ברשימת הערים האדומות. נכון לאתמול, היו בעיר 1,281 חולים פעילים, עם קצב הדבקה של כ־70 מאומתים ביום – 11.3% מהנבדקים. בשבוע אחד נוספו לעיר 776 חולים.

בבית־שמש קהילות גדולות של חרדים קיצונים, שגם בימים כתיקונם המשטרה מתקשה לאכוף בהן את החוק, כך שאכיפה של הגבלות הקורונה הן אתגר מורכב. עם זאת, לאורך הדרך בלוך, הנשענת על קואליציה עם רוב לחברי המועצה החרדים, נזהרה מלמתוח ביקורת על הציבור החרדי והתנגדה בתוקף להטלת סגר על העיר.

כדי להתמודד עם המצב העירייה משקיעה בפעולות הסברה, כמו ניידות שמסתובבות בשכונות וכרזו במגוון שפות, כולל יידיש ואמהרית, את ההנחיות לשמירה על הבריאות ועל הסגר. המשטרה אכפה פעמים רבות את ההנחיות בהתכנסויות בבתי הכנסת של החרדים הקיצונים. דיווחים על מספר החולים בשכונות השונות פורסמו לתושבים מדי יום, והעירייה גם מפעילה מתחם בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות עצמאיות משלה.

יעל פרידסון

ידיעות אחרונות

מירוק לאדום | קריית־מלאכי

לא מאמינים בקורונה

"יש כאן ציבור שלם, בעיקר בקרב החרדים, שחושב שכל סיפור הקורונה הוא קונספירציה"

לפני מספר שבועות, בעיצומו של גל התחלואה בקריית־מלאכי, עוד לפני הסגר, פירסם ראש העיר אליהו (ללו) זוהר פוסט: "אחד התושבים אמר לי השבוע שהוא מסתובב בעיר ומרגיש כמו בפריז". המטרה הייתה לשבח את מראה העיר והפרויקטים שנעשו בתקופתו. אבל הפוסט עורר את זעמם של התושבים, שכבר ידעו שתחלואת הקורונה משתוללת והאווירה ברחובות קשה. "על מה הוא מדבר? זו אמירה מנותקת", הגיב לו אחד התושבים. עד מהרה אמירתו הפכה לשיחת היום.

צחוק הגורל: ימים ספורים לאחר מכן הודיע ראש העיר כי הוא בעצמו נדבק ונכנס לבידוד. מאז הוא החלים וחזר לעבודה, והעיר, כמו שאר המדינה, נכנסה לסגר.

קריית־מלאכי נמצאת ברשימת הערים המובילות בתחלואת הקורונה. כך היה גם בגל הראשון. העיר מורכבת מאוכלוסייה מגוונת, חרדים לצד עולים חדשים מאתיופיה. הרשות המקומית, יחד עם משרד הבריאות, הצליחה לזהות היכן מוקדי התחלואה, שאכן היו בשכונות החרדיות ובשכונות העולים, ושם מיקדה את הפעילות. שוב ושוב קראו לתושבים ללכת להיבדק, הפעילו את כל הרבנים ומנהיגי העדה כדי לעודד יציאה לבדיקות, אך ללא הצלחה רבה. "לצערי, לציבור אין אמון בהנחיות", אומר גורם בעירייה. "חלקם, בעיקר בקרב החרדים, חושבים בכלל שכל סיפור הקורונה הוא קונספירציה. יש ציבור שלם שפשוט לא מאמין בזה ומתייחס לנושא באדישות".

עד היום, מאז פרוץ המגפה, נפטרו בעיר שבעה בני אדם מקורונה. ועם זאת, וכמו שאר הערים במדינה בעקבות הסגר, התחלואה בקריית־מלאכי, עיר של 24 אלף תושבים, בירידה.

מתן צורי

קרית מלאכי. משבר אמון

ידיעות אחרונות

מירוק לאדום | בני־ברק

מאבדים אמון במדינה

העיר החרדית, שבלמה את הגל הראשון של המגפה, כשלה בגל השני על רקע השבר הגדול במנהיגות

שלא ברצונה, מצאה את עצמה בני־ברק מסמלת את כל המגזר החרדי בכישלון ההתמודדות עם הקורונה בגל השני. אף שלכל עיר אפיונים משלה - למשל אלעד, מודיעין־עילית, ביתר־עילית - כולן "מככבות" בקורונה. בני־ברק הוא היישוב החרדי העצמאי הגדול ביותר והמשקיען הגדול ביותר במאבק במגפה - בתקציבים, בגיוס כוח אדם, בהקמת מרכזי בדיקות ובהוצאת חולים למלוניות.

אז למה זה לא עובד? איך כשל ראש העיר הרב אברהם רובינשטיין בגל השני? העיר אמנם מתהדרת בירידה דרמטית בתחלואה, אבל היא עדיין גבוהה בהשוואה למגזרים החילוני והערבי. הרי הוא האיש שבתעוזה מרשימה גייס בגל הראשון את אלוף (מיל') רוני נומה, הכניס למרות החששות את פיקוד העורף לעיר ורשם סיפור הצלחה באחת הערים הצפופות בעולם.

עד כמה תלויה הצלחת המאבק בקורונה במגזר החרדי בראשי הערים? אנחנו נוטים ליחס משקל יתר לעוצמתם, אך מעמדם ותפקידם שונים לחלוטין מאלה של עמיתיהם במגזר הכללי או הערבי. ראש עיר חרדי הוא מתווך. סוד הצלחת תפקודו נעוץ ביכולתו לגשר בין הממשל הכללי ובין תושבי עירו וההנהגה האמיתית, "גדולי ישראל", כלומר הרבנים, ראשי הישיבות והאדמו"רים. לאחרונים הוא מחויב קודם כל בגלל השקפת עולמו, והם גם אחראים לבחירתו.

כשהמדינה דיברה בקול אחד בגל הראשון, ההנהגה החרדית יישרה קו. היא זיהתה רצינות ואותנטיות, והגיבה בהבעת אמון. גם הידיעות על הקטל בקהילות יהודיות בעולם עשו את שלהן, והיא פעלה בהתאם, גם מחוץ לנורמות החרדיות המצופות. כך התאפשר שיתוף הפעולה המבורך בין בני־ברק לפיקוד העורף, שכלל מנייני חצרות, הקצאת מקומות ציבוריים לשמחות ואפילו סגירת בתי כנסת וישיבה (בית מתתיהו) שהובילה העירייה. השטח שיתף פעולה למעט כיסי התנגדות בודדים של בעלז, שמרכזה בירושלים, ו"פלג המיעוט" הליטאי.

"הגל השני מתרחש על רקע שבר מנהיגותי כללי גדול. החרדים ראו שהמשילות מתאדה. "המדינה לא באמת מתעסקת בקורונה. המנהיגותה מכל המפלגות מדברת קורונה ועוסקת במאבקים אישיים. אין בעל בית", מסביר העיתונאי החרדי יוסי אליטוב משבועון "משפחה".

"המדינה שמה פס על ראשי הערים החרדיות. מנחיתה עליהם הנחיות כואבות בלי להתייעץ, תוך חוסר הבנה למציאות החיים החרדית", תוקף ח"כ יצחק פינדרוס מדגל התורה, שמוסיף, "גמזו הודיע שיעמוד על הרגליים האחוריות כדי לדרוש את המשך הסגר בערים האדומות החרדיות. זה לא ניהול. החלטה כזאת אי־אפשר לקבל בלי לכנס את כל ראשי הערים החרדיות ולשמוע את דעתם".

בכאוס הלאומי, שחווים גם ראשי הערים שמאבדים אמון במערכת, אילו סיכויים יש להם לשכנע את כל תושביהם לוותר על מרכיבים מרכזיים באורח חייהם כשהדורשים לא מאפשרים להם אפילו לייצר פתרונות? "כשבכירים חומקים מבידוד, מאיתנו ידרשו לזרוק את הטלית והתפילין", קובע אליטוב. על רקע הסרטונים של שוטרים המכים ילדים ועוברי אורח תמימים במגזר בגלל היעדר מסכות או התקהלויות, מול החברה החרדית המתוסכלת מהיעדר תפקוד של ישיבות, בתי ספר, תלמודי תורה וסמינרים, כשהחינוך נפגע קשות, כשאדמו"רים ומנהיגים קהילתיים מבלים את יומם בטלפון מול משפחות מתפרקות, וכשבני נוער נושרים - איזה גיבוי יש לראשי הערים החרדיות לצאת מול סרבני ומזלזלי מסכות?

"לראש עיר חרדי אין קרדיט מול התושבים. אין לו כלים וגיבוי ציבורי מורלי להרים טלפון לאדמו"ר, שממשיך כמעט כרגיל, ולהסביר לו 'אתה מפריע'. 'בתור מה אתה בא אלינו?' תהיה התגובה", אומר ח"כ פינדרוס.

הרוב ששומר לא עוזר להדברת המגפה כשהמיעוט מפחית בדיקות, מהדהד חוסר אמון ומסרס את כוח האכיפה. והרשויות החרדיות לא אוכפות. "ביום שתקום ועדת חקירה תהיה רעידת אדמה כשייחשפו התנהגות הממשלה ורשויות המדינה מול המגזר החרדי והפקרתו", מתרה אליטוב, "התנהגות שקיצצה את כנפיהם של ראשי היישובים".

"התנהלות המדינה מול החברה החרדית הקצינה את תפיסת הנרדפות. זו חברה שהשתכנעה שאין הבנה לצרכיה", קובע עופר נחשון, המתמחה באסטרטגיה של המגזר.

פינדרוס, בעבר ראש עיריית בית"ר עילית וסגן ראש עיריית ירושלים, מציע להרחיב את סמכויות ראשי הערים ולהכניסם לתמונה של קבלת ההחלטות מראשיתן, להציב לפניהם תוך התייעצות יעדים ישימים ולעודד פעילות יצירתית מקומית. הם ימצאו פתרונות.

"אי־אפשר לנהל את הציבור החרדי בכפייה. הפתרון קשה וארוך, ותחילתו בעבודת שטח, לא בראשי הערים", אומר נחשון. "יש להכניס את ארגוני השטח כשותפים לעידוד בדיקות מכוח הצלת נפשות. זק"א הצלה, עזר מציון. לפנות למובילים קהילתיים - כמו מנהלי קופת העיר, רבנים וראשי הוועדים (המשפיעים) בתוך החסידויות - ולסייר איתם ממוגנים במחלקות הקורונה שבהם מאושפזים חולים חרדים תוך כדי אספקת נתונים עכשוויים מדויקים", כי הקורונה תישאר איתנו זמן רב.

שושנה חן

ידיעות אחרונות

מירוק לאדום | זכרון יעקב

מה קורה בזכרון הפסטורלית?

גורמים ביישוב טוענים שהמועצה לא נוהגת בשקיפות ולא מפרסמת את מוקדי התחלואה, שהם כנראה בשכונות החרדיות

במועצה המקומית זכרון יעקב כ־25 אלף תושבים. עם התפרצות הנגיף, המועצה בראשות זיו דשא הקימה חמ"ל לניהול האירוע ועצירת שרשרת ההדבקה, אך למרות זאת זכרון יעקב הוא יישוב אדום. נכון לשלשום, היו ביישוב שני נפטרים מפרוץ המגפה, 104 חולים פעילים (5 חדשים) ושיעור מאומתים של 5.88%. 221 תושבים נמצאים בבידוד.

לדברי דשא, "זכרון יעקב עברה שינויי תחלואה שונים בתקופה האחרונה מאדום לירוק וחזרה. המועצה החליטה על שורת צעדים להגברת הפעילות לעצירת שרשרת ההדבקה. כמו שעשינו בעבר, נפעל גם כעת בנחישות להחזרת המושבה לצבע הירוק בהקדם". גורמים ביישוב הסבירו את המצב העגום בכך שחסרים פקחים שיאכפו את ההנחיות, ההסברה לא מספיק טובה והמשמעת של התושבים לוקה בחסר. לדבריהם, יש צורך להקים בהקדם מתחמי בדיקות ואף נדרש סיוע של חיילי פיקוד העורף.

בדף הפייסבוק של המועצה הדברים נראים קצת אחרת: תושבים טוענים שמקור ההדבקה מגיע מהשכונות החרדיות ומבתי הכנסת של חגי תשרי, מידע שההמועצה מסתירה. לדברי עו"ד שירי פרידמן, תושבת היישוב, "כשם שמועצת זכרון יעקב נהגה בשקיפות ביחס לתחלואה בבתי הספר תוך פרסום נתונים שוטפים ויומיומיים על אודות מצב המאומתים בכל בי"ס, עליה לנהוג בשקיפות דומה ביחס להתפלגות התחלואה לפי שכונות. מאחר שמוקד תחלואה מרכזי הוא בקרב השכונות החרדיות, יש להעמיק את ההסברה שהתגודדות בחלל סגור מסכנת את סבא וסבתא ויש להימנע ממנה עם או בלי מסכות. עד שלא יאכפו בצורה רצינית ממש, לצד הקמת מערכי בדיקות או סגר בשכונות מסוימות, התחלואה לא תרד".

תגובת מועצת זיכרון: "זכרון יעקב אכן התברכה בקהילה המאופיינת במנעד תרבותי נרחב ועשיר. עם תום חגי ישראל, ולאחר שזכרון יעקב נעה בין התחום הצהוב לכתום, הגיע מצב התחלואה במושבה לתחום האדום. ראש המועצה הורה על שורה של צעדים מיידיים, ביניהם הגברת האכיפה בידי פקחים, מאמצים להבאת עמדות בידוק קורונה למושבה, הגברת התחקורים האפידמיולוגיים, הגברת ההסברה, החשכה ממוקדת של מגרשי ספורט הידועים כמושכי התקהלויות, ובנוסף מתקיים שיתוף פעולה מלא עם כלל מנהיגי המגזרים להגברת ההסברה הממוקדת".

איתן גליקמן

ידיעות אחרונות

מירוק לאדום | ביתר־עילית, עמנואל, מודיעין־עילית, אלעד

ראש העיר נסע לאומן

ארבעת היישובים החרדיים סובלים מתחלואה גבוהה ומסגרים, הן כתוצאה ממגורים בצפיפות, והן בגלל קושי להתמודד עם קהילות החסידים וחצרות האדמו"רים שמתעלמות לחלוטין מהנחיות הקורונה

ביתר־עילית

ביתר־עילית נאבקת החל ממארס בנתוני תחלואה גבוהים, בהגבלות, בסגרים ובלא מעט קהילות שמתעלמות לחלוטין מהוראות משרד הבריאות. בגל הראשון הביא ראש העיר, מאיר רובינשטיין, את אלוף אבי מזרחי כסוג של פרויקטור מקומי. הם הקימו חמ"ל מקומי, פנו בעיקר למשפחות של חולים והפצירו בהם לעזוב את העיר למלוניות קורונה. במקביל הוקם מתחם דרייב־אין לביצוע בדיקות. אולם אחרי הסגר הראשון המספרים קפצו, ואז חוותה העיר סגר מקומי נוסף. ראש העיר והתושבים היו נגד הסגר, הפגינו, ואחרי ימים בודדים הוא הוסר.

עיקר הבעיה בעיר הוא משפחות מרובות ילדים שחיות בצפיפות. בעיר גם נאבקים בחסידויות הקיצוניות שקיימו תפילות ופתחו את מוסדות הלימוד. במקביל, ראש העיר לא ממש שימש דוגמה, כשבראש השנה נסע לאומן כשעירו בסגר, ובסוכות תועד כשאינו שומר על ההנחיות.

עמנואל

ביישוב החרדי שבשומרון התחלואה עלתה בקצב מהיר. גם ראש המועצה, אליהו גפני, חלה בקורונה. בקיץ החלו במועצה לקחת את העניינים בידיים מתוך מטרה לצאת מהצבע האדום לפני החגים. המועצה הקימה מתחם בדיקות בתוך העיר, עם הפרדת זמנים לגברים ולנשים וקראו לכולם להגיע ולהיבדק. כל כמה ימים הופצה הודעה מוקלטת המותאמת למכשירי טלפון כשרים, ובה עדכון על מספר הנדבקים, המבודדים וההנחיות החדשות. אחרי שהחל לפעול מערך הבדיקות, צבע העיר ירד לכתום, אבל דווקא בסגר עלתה שוב כמות הנדבקים, בגלל השהות של המשפחות יחד בבתים בצפיפות. עמנואל עברה סגר לילי מלבד שני הסגרים שהטילו על כל המדינה. עיקר הבעיה בעיר היא החסידים, שיצאו בתקופת החגים לחגוג בחסידויות שלהם, חזרו לעיר והעלו את אחוז החיוביים.

ידיעות אחרונות

מודיעין־עילית

גם במודיעין־עילית עיקר הבעיה הוא מול החסידויות הקיצוניות והפלגים החרדים הקיצוניים. בעירייה הקימו מערך בדיקות מקומי וקראו לתושבים להגיע ולהיבדק, אבל לאורך כל ימי הקורונה נרשמות בעיר הפרות בוטות מאוד של ההנחיות ‑ מתפילות המוניות דרך חתונות ועד הפרות סדר מול המשטרה. דווקא במהלך הסגר התרחשו מספר אירועים המוניים עם פוטנציאל הדבקה, בהם הותקפו שוטרים. במהלך העימותים אפילו מפקד תחנת המשטרה מודיעין־עילית נדבק בקורונה. בעיר היו גם יוזמות פרטיות של תושבים שהחליטו לפזר חומרי הסברה. כדי להוציא את העיר מהרשימה האדומה נערך בקיץ מבצע בדיקות ומאות תלמידי תלמודי תורה הובאו כדי לעבור בדיקות, מה שהוריד את שיעור החיוביים. אך בהיעדר שליטה על החסידויות הקיצוניות וחצרות האדמו"רים, קצב התחלואה עלה.

אלעד

העיר אלעד, כמו שאר הערים החרדיות, מציגה נתוני תחלואה גבוהים החל ממארס ועד היום. הסיבות מוכרות וידועות: חסידויות שאינן נשמעות להנחיות, משפחות מרובות ילדים שחיות בצפיפות והמון תלמידי ישיבות שמגיעים לעיר לאחר שמוסדות החינוך נסגרו. ראש העיר, ישראל פרוש, תקף את הממשלה מספר פעמים וטען כי לא מתייחסים לתושביו ולא מוציאים חולים מהעיר למלוניות. בימי הסגר פורוש עבר בעיר וכרז לילדים להיכנס לבתים והוא משתדל לספק להם תעסוקה. הוא גם נפגש עם שרים וחברי כנסת, אך נתוני התחלואה לא ירדו. בספטמבר אף טען כי צריך להפסיק להיבדק כדי לא להגיע לתוצאות גבוהות שיטילו סגר על העיר. באלעד מנסים להיאבק בחסידויות הקיצוניות, המקיימות תפילות המוניות ופותחות את תלמודי התורה.

אלישע בן קימון

ראש המועצה, טל אוחנה, עם ילדי ירוחם. יצירתיות ויוזמה

ניצחה את הקורונה או לא? הסיפור של ירוחם

ראש מועצת ירוחם, טל אוחנה, קצרה שבחים רבים בתקשורת על ההתמודדות של במשבר הקורונה. ובצדק. אבל זה לא בגלל מה שעשתה אוחנה אלא איך. העיר הייתה אדומה (שיא האדום היה ב־13.9 עם ציון רמזור אדום בוהק של של 9.84), ירוקה ואז שוב אדומה ולאט־לאט היא מטפסת שוב לכיוון הירוק.

מבקריה של אוחנה טענו כי התקשורת שיבחה אותה שלא בצדק. ואכן, לאחר שרבים שיבחו את פועלה להורדת התחלואה המצב שינה כיוון. מבקרי תקשורת נזפו כי העיתונאים לא טרחו לבדוק באמת את נתוני התחלואה. אבל ההתלהבות מראש המועצה הצעירה הוא לא בגלל מספרי החולים אלא בגלל היצירתיות והיוזמה שהפגינה, שהיו חסרים כל כך במשבר הזה. היא אמרה את מה שכל ראש רשות חושב. שמשרד הבריאות עובד לאט מדי ושהם צריכים לקחת את המושכות לידיים שלהם. בשעה שראשי רשויות היו עסוקים בלהטיל אשמה על מגזרים שלמים, היא פנתה לרבנים ביישוב וביקשה מהם שיתוף פעולה. היא הקימה מערך חקירות אפידמיולוגי משלים לזה של משרד הבריאות, שאיתר תושבים שנחשפו לחולים מאומתים. היא אפילו עשתה את חלק מהחקירות בעצמה.

נכון, זו לא חוכמה להוריד תחלואה ביישוב של 10,000 איש (מה שבפועל קרה לזמן קצר עד הפיכת היישוב לאדום שוב), אבל איך שהיא התנהלה במשבר הוא מה שהקסים את התקשורת, שמיהרה לחלוק לה שבחים, רובם המוחלט מגיע לה בצדק. היא מיהרה לקחת אחריות ואפילו הודתה בטעויות. במציאות רוויה בשנאה, קיטוב ופילוג היא הציגה לנו מה יכול להיות אם נוציא את אלה מהמשוואה.

אילנה קוריאל

ידיעות אחרונות

מאדום לכתום | ירושלים

הצלחה במזרח העיר, כישלון בשכונות החרדיות

ראש העיר, משה ליאון, גילה אקטיביות רבה בטיפול בקורונה בשכונות המזרח, והן הפכו לירוקות. בשכונות החרדיות הוא נכנע ללחצים פוליטיים ונותר פסיבי

קשה להתייחס בקורונה לעיר של מיליון תושבים, ובפרט לירושלים, כמקשה אחת. ירושלים היא העיר החרדית הגדולה בישראל והעיר הערבית הגדולה בישראל. עיריית ירושלים הקימה חמ"ל משוכלל ומינתה פרויקטור קורונה עירוני, שנתן מענה לכל אחד משלושת המגזרים בעיר, וכפי שציין פרויקטור הקורונה הארצי פרופ' רוני גמזו: "ירושלים מתנהלת ברמה של מדינה. זו העיר הכי מורכבת בארץ, והיא מתנהלת ברמה בינלאומית. בכל ביקור אני מתרשם מהמקצועיות של העירייה ומהיכולת שלה לטפל בכל המגזרים בצורה מקצועית עם פתרונות ייחודיים שמקרינים על כל הארץ". עדיין, מבחינת ציוני הרמזור היא לא עיר ירוקה, אלא כתומה בלבד, מה שנובע מהעובדה שלא בכל חלקיה המלחמה בקורונה נוחלת הצלחה.

ההתמודדות במזרח ירושלים נחשבת להצלחה. הגל הראשון פסח באופן מפתיע על מזרח העיר, וכמעט לא היו חולי קורונה. אך חג עיד אל־אדחא, שצוין באוגוסט, יחד עם חופשת הקיץ ועונת החתונות, הובילו לזינוק במספר החולים והשכונות הערביות הפכו לאדומות. האכיפה למניעת חתונות והסגר ההדוק, שבו בוטלו התפילות במסגדים ואפילו בהר הבית, לצד פעילויות הסברה אפקטיביות והפעלת פרויקט אנשי חיל, הצליחו להוריד דרסטית את מספר החולים, והיום רוב השכונות במזרח ירושלים הן ירוקות.

פרויקט אנשי חיל הוא פרויקט הדגל של העירייה, ובמסגרתו מונה רכז קורונה לכל 50 חולים הנמצאים בבידוד. לתפקיד נבחר אחד מתושבי השכונה שמכיר את הקהילה מבפנים, והוא דואג לצורכי החולים, מהדברים הכי קטנים, כמו להוריד את הזבל, ועד לקניות ורכישת תרופות - במטרה שהחולים לא יצטרכו לצאת מהבית. בנוסף, רכזי הקורונה משמשים חוליה מקשרת לרבנים ולמנהיגים קהילתיים שיכולים לסייע בהסברה ובהידברות. הפרויקט התחיל כפיילוט בשתי שכונות אדומות - רמות והר נוף, ובתוך כמה שבועות הן הפכו לירוקות. בעקבות ההצלחה הוא הורחב לשכונות חרדיות נוספות ולמזרח העיר, ופיקוד העורף הרחיב אותו גם לערים כמו מודיעין־עילית ואלעד.

עם זאת, יש חשש כי תושבים בשכונות מזרח ירושלים נמנעים מבדיקות, ושעדיין יש תחלואה סמויה. בכל מקרה, הקורונה היא נקודת מפנה חיובית ביחסי תושבי מזרח העיר והעירייה - העירייה דאגה לפתיחת מחלקות קורונה ולתקציבים לבתי החולים במזרח ירושלים, ונפתחו מתחמי בדיקות, אפילו מעבר לגדר ההפרדה.

גם ההתמודדות עם הקורונה במגזר החרדי נחשבה להצלחה עד לגל השני, אך לא עוד. פתיחת זמן אלול באמצע אוגוסט יחד עם החופשות המשפחתיות הובילו להתפרצות גדולה במגזר החרדי, שחלקו הקטן סירב להישמע להנחיות. בניגוד לאקטיביות שראש העיר משה ליאון גילה במזרח ירושלים, במערב העיר הוא היה פסיבי לחלוטין, ונתון ללחצים פוליטיים של בעלי בריתו החרדים. ליאון התנגד להטלת סגרים על השכונות החרדיות בחודש אוגוסט, ופקחי עיריית ירושלים - שפירקו מאהלי מחאה כמו המאהל של פרופ' יורם יובל, מאהל המחאה של אמיר השכל ומאהל של התנועה לאיכות השלטון - התעלמו מהקמת סוכות הענק בשכונות החרדיות. העירייה טענה כי רק המשטרה ממונה על האכיפה. פקחי העירייה גם לא השתתפו באכיפת חבישת מסכות במרחב הציבורי.

גם מבחינת הדוגמה האישית של פרנסי העיר היה מקום לשיפור: על אף ההגבלות על התקהלויות, ליאון השתתף בהכנסת ספר תורה המונית של איש העסקים רמי לוי כשבוע לפני ראש השנה, יחד עם הרבנים הראשיים. עם הטלת הסגר, ראש מינהל החינוך החרדי, שמוליק גרינברג, שלח מכתב למנהלי המוסדות החרדיים והמליץ להם לנהוג לפי הוראות הרבנים, וליאון לא הגיב על כך. העירייה לא נקטה צעדים, כמו למשל שלילת מימון עירוני, כנגד תלמודי התורה החרדים שהיו פתוחים במהלך הסגר.

פרויקטור הקורונה העירוני, נציג המל"ל סא"ל במיל' שלום אייזנר, מונה באמצע יולי. העירייה מתפעלת חמ"ל ייעודי לכל מגזר, וכן חמ"ל חינוך, ואייזנר מרכז את הפעילות של אגפי העירייה, פיקוד העורף, גופי החירום ועוד. מינהל החינוך, הכולל 300 אלף תלמידים, ביצע חקירות אפידמיולוגיות עוד בגל הראשון, ומחזיק היום את מאגר הנתונים הרחב ביותר בארץ על הקורונה במערכת החינוך. העירייה גם הקימה מתחמי בדיקות בשכונות לפי ביקוש. מצד שני, רק השבוע הודיעה העירייה על הקמת מערך חקירות אפידמיולוגיות עצמאיות. גם אין דיווחים יומיים לתושבים באתר העירייה וברשתות החברתיות על מצב התחלואה וההדבקה, למעט עדכון יומי על שכונות מזרח ירושלים.

לעומת זאת, יש יוזמות מוצלחות. לצד אנשי חיל, ישנו פרויקט "לב אחד", שבמסגרתו אלפי מתנדבים מסייעים למנהלים הקהילתיים במגוון בקשות במהלך הסגר - חלוקת סלי מזון, סיוע לקשישים, הסעות וסיוע ברכישת תרופות. העירייה גם יזמה פעילויות תרבות במרחבים הפתוחים ובהתאם לתו הסגול, כמו משאיות שמחה, הופעות מחול בשכונות ועוד - ששימחו את התושבים וגם סיפקו פרנסה ליוצרים רבים. בנוסף העירייה חילקה מענקים לאמנים בשני סבבים בהיקף של כ־900 אלף שקלים.

יעל פרידסון

 דוגמה אישית | שושנה חן

מה צריך ראש עיר כדי להצליח במאבק

בעקבות כישלון הממשלה בטיפול במשבר הקורונה החלו ראשי הרשויות להיכנס לתמונה ולסייע במלחמה בנגיף ובהשלכותיו • כך הם יצליחו

"לפני שהגעתי, ראשי הרשויות המקומיות היו לצערי מחוץ למערכת. טעות מחוסר הבנה. בסוף יולי, כשראיתי את מורכבות הנושא, הבנתי שצריך להעביר אליהן את השרביט", אומר פרופ' רוני גמזו, פרויקטור הקורונה. אז מה צריך ראש עירייה כדי להצליח במאבק בקורונה? קודם כל מנהיגות ואישיות מובילה. רוב ראשי הערים ניחנו בתכונות האלה. ומה עוד? לא מעט:

1. עידוד בדיקות: פתיחת מרכזי בדיקות חינמיים, שכנוע תושבים להיבדק תוך כדי שימוש במנהיגים מקומיים, פתרונות ביתיים לקשישים, מוגבלי הליכה ומשפחות גדולות.

מערכי תשאול מקומיים כי הם יעילים וטובים מחקירות משרד הבריאות ואפילו פיקוד העורף. הציבור יותר משתף פעולה. צריך להציב את עובדי הרווחה בחוד החנית.

2. הממד האנושי: להתעניין קודם כל בצרכים האישיים לפני "חליבת" המידע על מגעים. ככל שהממד האישי בתשאול גדול יותר (איך מרגישים, צורך בעזרה), כך עולה הדיוק. כ־200 רשויות נמצאות כיום בשלבים אלה או אחרים של הקמת מרכזי תשאול. הוכשרו כבר 869 מתשאלי מגעים ו־301 מתשאלי מאומתים.

3. מודעות לשינויים: יכולת להתנהל על פי הצרכים השונים של שכונות ורחובות בקהילות ובמגזרים שונים תוך כדי גיוס כוח אדם רלוונטי, כולל מתווכים מהמגזר. תל־אביב עם הטיפול במוקדי התחלואה בקרב העובדים הזרים והאוכלוסייה החרדית בעיר היא דוגמה מצוינת.

4. יוזמות מקוריות: יצירתיות, תוך כדי הכרת האוכלוסיות והצרכים הספציפיים של העיר. זה מגדיל יעילות ומגביר מוטיבציה. בהרצליה ירדו לרזולוציה עד לסיוע בהנגשת תרופות, לפעמים אפילו על חשבון העירייה. ראשון־לציון הייתה הראשונה שהעלתה רחפנים לזיהוי התקהלויות אסורות.

5. אמון: ראש העירייה ישיג אותו אם יציג דרישות הגיוניות, ייתן פתרונות ויראה דוגמה אישית של שמירה. כמעט כולם עובדים מעלות החמה עד צאת הנשמה, וכשעולות החריגות בדוגמה האישית הן פועלות כבומרנג.

6. אכיפה: צריך לטפל באכיפה באמצעות פקחים ולהשאיר את המשטרה רק למוקדים שאין להם בהם סמכות. נוכחות פקחי הרשויות במדים יוצרת אמירה סמכותית, עם פחות מתחים בהשוואה לעירוב המשטרה. בסמכות הפקחים לתת דוחות לעסקים ולמוסדות חינוך, אם כי להיכנס לחצרות ולבתים אינם מורשים, ועליהם לעדכן את המשטרה.

7. שקיפות: לא הייתה אפשרית בגל הראשון. כעת מרכזי התחקור המקומיים מאפשרים זאת. הבעיה היא, שמסיבות משפטיות ושמירה על הפרטיות הרשויות המצוידות במידע עד לרמה של איתור קורונה בבתים, מרכולים ובתי ספר לא משחררות אותו לתושבים, שהיו יכולים לכלכל בהתאם את התניידותם ביישוב.

8. עסקים קטנים: הקלות במסים, ולא פחות חשוב ‑ לעודד תושבים לרכוש בעסקים מקומיים.

9. רווח פוליטי: מלבד הבונוס העצום שבהדברת המגפה, ממתין לראש הרשות בונוס פוליטי לא קטן. ככל שחוסר הניהול והמשילות בשלטון המרכזי גדולים יותר, כך השלטון

המקומי מקבל יותר כוח. הקורונה רק העצימה את התופעה. הבחירות לראשי הערים הן הבחירות האישיות היחידות. העבודה המתמדת במיגור הקורונה מחייבת להגדיל את הקשר האישי בין ראש העיר לתושביו. ההצלחה תעמוד לו ביום הבחירות.

בסיוע עו"ד איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה־15 (פורום הערים העצמאיות), לירון דורון, סמנכ"ל אסטרטגיה וקשרי ממשל במרכז השלטון המקומי, ד"ר איתי בארי, מתמחה בניהול עירוני וראש המחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, וד"ר אבי שניידר, ראש התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני במכללה למינהל. 

יצאו מהאדום | שושנה חן

"אנשי הדת הקדימו את הממשלה"

הפרויקטור למגזר הערבי,  איימן סייף, על הצלחת הגל השני

כשפרופ' רוני גמזו מינה את איימן סייף בראשית אוגוסט לפרויקטור הקורונה בחברה הערבית, המצב שם היה בכי רע. בניגוד לגל הראשון, כאשר החברה הערבית נפגעה מעט יחסית ובשוליים, הגל השני הכה בה בחוזקה. ביום שני השבוע, כששוחחנו, סייף נשמע מלא סיפוק. ארבעה יישובים ערביים נותרו אדומים, לעומת 28 כשקיבל את התיק. בימי שלישי ורביעי השבוע ירד המספר לשניים, ואתמול לאפס. שוחחנו עם סייף, שחווה את משבר הקורונה גם כמי שניהל אותו בחברה הערבית מטעם משרד הפנים בגל הראשון, ואף חלה בעצמו, על סיפור ההצלחה.

אילו רשויות עשו את העבודה המרשימה ביותר בעיניך?

"כפר קאסם, דליית אל־כרמל, אום אל־פחם, רהט וסכנין".

מה מאפיין את הערים המצטיינות?

"ראש מועצה חזק ששם את הנושא בראש סדר העדיפויות, רותם את הצוות, מנהל בצורה נכונה, מקים חמ"ל, יודע על כל המאומתים והמבודדים, פועל מולם כדי לתת את כל הסיוע והעזרה, יוזם חקירות לשבירת השרשרת. בדליית אל־כרמל ובכפר קאסם ייעדו חלק מצוות העירייה לעבודת התחקור ועבדו מהר. יש יתרון כשהרשות המקומית מבצעת את התחקור, כי היא יודעת להגיע בצורה יותר יעילה ומהירה לחולים ולמבודדים".

במה התבטא תפקידך?

"בנינו יחד עם הרשויות ופיקוד העורף את התוכניות. לדוגמה, בכפר קאסם הזמנו את פיקוד העורף ובדקנו מה הוא צריך על מנת לנהל נכון. לקח לנו 48 שעות לבניית תוכנית עבודה. לחלק מהיישובים פיקוד העורף הוא זה שנתן את המענה של רכזים, הקמת המוקד, סיירים ופקחים. אנחנו סייענו גם בתקציבים, שהיו נחוצים לעיריות להסברה, לאספקת סלי מזון. סיפקנו סיוע כזה ליותר מ־50 רשויות בהיקף של 200,000־500,000 שקל לרשות. נפתחו גם תחנות דרייב־אין רבות לביצוע בדיקות ללא צורך בהפניה מהרופא, שאת חלקן ביצעו קופות החולים ואת חלקן פיקוד העורף ומד"א".

אחוז הנבדקים בחברה הערבית ידוע כנמוך.

"בערים המצליחות בולטים שיעורי בדיקות גבוהים. באום אל־פחם נערכו למעלה מ־20,000 בדיקות, כשבעיר 58,000 תושבים, בכפר קאסם 12,700 בדיקות ל־24,000 תושבים, בדליית אל־כרמל 7,000 בדיקות ל־18,000 תושבים".

איך התגברתם על בעיית החתונות?

"אכיפה בשילוב המשטרה. הסגר הלילי שקדם לסגר הכללי הביא לצמצום מסוים. בסגר הכללי הצלחנו לבטל כמעט לחלוטין חתונות. החשש שלי הוא שעם הסרת הסגר הן יתחילו שוב. אסור שזה יקרה. מבחינתי שידחו לשנה הבאה, או יתחתנו עם 20 איש".

ומה על התפילות?

"זה אחד ההישגים הגדולים של המגזר, שאנשי הדת הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים קיבלו החלטות לגבי הגבלת מספרי המתפללים לפני הממשלה. ולכן אחוז ההדבקות בבתי התפילה היה נמוך מאוד".

אילו הם היישובים הבעייתיים מבחינתך?

"יש שישה יישובים קטנים, ובין הגדולים טמרה, בת 35,000 תושבים".

צילומים: עמית שאבי, חיים הורנשטיין, ענר גרין, חורחה נובומינסקי, יריב כץ, שלו שלום, אלעד גרשגורן, אבי רוקח