האמנה נגד הטרדות מיניות במקום העבודה בשח"ם (ארגון השחקנים בישראל) יצאה לדרך דקה לפני MeToo, כדי שמה שקרה לנו הוותיקות, לא יקרה לצעירות. כי בכל סביבת עבודה שיש בה קרבה ואינטימיות, עולים הדברים האלה. וכדי שיהיה ברור מה שלנו ברור מאליו: שאם יש ספק אז אין ספק.

עידן MeToo רק חיזק את העמדה של שח"ם, שהשיק את האמנה ב־2015. עבדנו קשה על האמנה ההיא. החתמנו את המפיקים, התיאטראות, בתי הספר למשחק. ב־2019 החתמנו גם את ניסן נתיב. זה התאפשר כי היה ועד נשי חזק.

כשרוב הנשים הן בנות 40, 50 אז את יודעת שאת לא רוצה שזה יקרה למישהי בת 20. ולכן הוחלט ששח"ם כארגון מגלה אפס סובלנות כלפי הטרדות. פעלנו רבות להעלאת המודעות וכדי ליצור סביבה בטוחה לשחקנים ולשחקניות על סטים של סדרות טלוויזיה וקולנוע, על הבמה, בחדרי חזרות, בבתי ספר למשחק. בעולם המשחק חדר חזרות הוא מאוד אינטימי. משחק הוא דבר חושפני. עוברים דברים, גם נפשיים וגם פיזיים, ותמיד יש שטחים אפורים, אבל תמיד היה לי מאוד ברור — גם כראש שח"ם וגם כאדם פרטי — שכאשר את מרגישה לא נוח, אז קאט.

הדבר הזה הוא נר לרגלנו. מהבחינה הזו דרשנו שבכל בית ספר ובכל מוסד יתמנה אדם שיהיה אחראי על הנושא, ושאפשר יהיה לבוא להתלונן אצלו בלי להיחשף. חלק מהפחד של מי שהוטרד או הוטרדה זה שאם ייחשפו — לא יקבלו תפקידים. ולכן יש לנו עורכי דין שמלווים את השחקניות והשחקנים יחד עם נציגי המרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ומהבחינה הזו באמת עשינו התקדמות גדולה בשנים האחרונות.

יש לנו קבוצת ווטסאפ שמקימים בכל פעם שמתחילים חזרות, שם אפשר לכתוב כל דבר כדי שכולם יידעו מתי משהו לא בסדר קורה. מהבחינה הזו אנחנו מאורגנים טוב כדי להכיל את זה, ללוות ולהיות שם בסוג של עמדה מאוד קרבית. אנחנו לא מוכנים שזה יקרה. ומה שקרה בשנים האחרונות הוא מאוד חזק כי אנשים נזהרים ויש תחושה של התרעמות והתקוממות. לא אכפת לי. תתקוממו עד מחר בבוקר. ברגע שיש אמנה, יש דרך לכל אחד לדעת מה הגבולות שלו ומה הוא יכול לעשות או לא לעשות. זו לידה של תהליך, ולכן השנים הראשונות של MeToo הן יותר תוקפניות ונוקשות, כדי להשיג את השינוי.

• הכותבת היא שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, זוכת שני פרסי אופיר. מכהנת כיו"ר שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) מ־2016