בקור של מינוס 25 מעלות בפיונגצ'אנג שבדרום־קוריאה קורם עור וגידים רעיון שנשמע קצת הזוי: נבחרת מזחלות השלג הראשונה של ישראל מנסה להגיע למשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2022.
מי שהקים את הרביעייה הוא אדם ג'רמי אדלמן. אם השם נשמע לכם מוכר, זה כנראה משום שב־2018 הוא עשה היסטוריה משלו, כשהפך לישראלי הראשון בתחרות הסקלטון (מזחלת יחיד) במשחקים האולימפיים בפיונגצ'אנג – שם סיים במקום ה־28 מתוך 30 משתתפים. עכשיו הוא בחר באתר הדרום־קוריאני כבסיס האימונים של הנבחרת שהקים, כשהעיניים למשחקי בייג'ינג.
אדלמן, שיחגוג בעוד שבועיים 30, גדל בבית מסורתי בברוקליין שבמדינת מסצ'וסטס. הוא התחנך בבית ספר יהודי וב־2010 הגיע לישראל כדי ללמוד בישיבה בבית־שמש. אחרי שהגשים את החלום האולימפי, ובעקבות חוסר ההצלחה, החליט לפרוש והחל ללמוד מנהל עסקים – עד לפני שנה, כשראה את חבריו לענף מתחילים במסע מחודש לעבר האולימפיאדה. אדלמן לא יכול היה לעמוד בפיתוי.
ואז הבזיק במוחו הרעיון: להקים קבוצת בובסלד – מזחלות של ארבעה מתחרים – שטסות במהירות של כ־150 קמ"ש. כדי לממשו, אדלמן לקח מהבנק הלוואה בסך 130 אלף דולר, רכש מזחלת והחל לשלוח מיילים לספורטאים ישראלים מענפים שמצריכים כוח ומהירות.
"לא ידענו כלום על מזחלות"
מי שנדלקו מיד על העניין היו שלושה משחקניה הדרוזים של ישראל בראגבי שביעיות – מורן נג'ם (27) מבית ג'ן ובני הדודים תושבי מעאר, וארד ואמיר פוארסה (בני 24). "לא ידענו כלום על מזחלות", מעיד מורן בראיון משותף של הארבעה ל"ידיעות אחרונות". "יצא לי לראות מזחלות רק בסרט על אולימפיאדות, כשהייתי קטן, אבל לא דמיינתי לעצמי שאגיע לספורט הזה, ובטח לא להיות מרחק נגיעה מהאולימפיאדה. את ההודעה של אדלמן ראינו בחודש יולי בשנה שעברה, ויצרנו קשר. הוא הסביר לנו את התהליך והדליק אותנו".
גם עבור שני בני משפחת פוארסה זו הייתה טיסה לעבר הלא נודע. "לפני שהגענו לכאן הסתכלתי ביוטיוב וזה עניין אותי", מספר אמיר. "בפעם הראשונה שניסיתי מאוד פחדתי, יש פציעות, אבל עכשיו התרגלנו כי האדרנלין ממכר".
מה יותר מסוכן, לקבל מכות בראגבי או לטוס על הקרח?
"עוד לא התהפכנו עם המזחלת, אבל יש כאן הרבה אנשים עם שברים", משיב וארד, שעד לפני שנה היה לוחם בגבעתי. "גם ראגבי ספורט מסוכן, ואנחנו משתדלים לשמור על עצמנו".
איך מסתדרים עם הקור?
מורן: "אני בא מבית ג'ן, שזה הכפר הכי גבוה בארץ, ככה שאני רגיל לקור של אולי עד מינוס 5 מעלות. ברור שזה לא מתקרב לקור פה. לפני האימונים צריך לעשות חימום ממש טוב לשרירים, וזה אולי החלק שהכי קשה לנו".
איך המשפחה קיבלה את מה שאתם עושים?
מורן: "בהתחלה הם אמרו 'בשביל מה לכם? זה מסוכן'. אבל כשראו שאנחנו נהנים, הם תמכו ומאוד גאים בנו. להגיע לאולימפיאדה זה חלום של כל ספורטאי, ולא לכל אחד יש הזדמנות פז כזאת. אנחנו צריכים לקחת את הסיכון, להתאמן חזק, ונקווה שנגיע לשם".
וארד: "חלום, פשוט חלום להגיע לשם. אם נגיע בעזרת השם, נעשה היסטוריה לא רק בישראל אלא בכל העולם. אף פעם לא היה דרוזי באולימפיאדה".
ראיתם את הסרט "ג'מייקה מתחת לאפס"? זה סיפור דומה.
מורן: "אפשר להגיד, ואולי יום אחד יעשו גם עלינו סרט. יש כאן גם סיפור מיוחד, ולא רק בגלל שאנחנו דרוזים, אלא גם ערבים שרוצים לייצג את ישראל באולימפיאדה. זה לא קורה כל יום, בטח לא באולימפיאדת חורף".
אמיר: "המטרה שלנו היא לא רק להגיע לבייג'ינג 2022, אלא גם לייצג ולקדם את הקהילה שלנו. יש פוטנציאל בקהילה הדרוזית אבל הוא לא ממומש, כי אין הכוונה לספורט מגיל קטן. לכן מאוד חשוב מבחינתנו לחזור הביתה ולגרום לכך שכמה שיותר ילדים יעשו ספורט".
מורן: "אצל הדרוזים הרבה הורים לא דוחפים את ילדים לעסוק בספורט. צריך להחדיר להם לראש מגיל קטן, שירצו לייצג את המדינה ולהגיע לאולימפיאדה".
עברתם למזחלות כי יש בענף הזה יותר סיכוי להגיע לאולימפיאדה מאשר עם נבחרת הראגבי?
אמיר: "יש בזה משהו, אבל זו לא הסיבה העיקרית. אני מאמין שיהיה לנו סיכוי להגיע יום אחד לאולימפיאדה גם בראגבי שביעיות".
מורן: "רוב ספורטאי המזחלות בעולם הגיעו מהראגבי, מהרמת משקולות או מאתלטיקה. כולם מהירים וחזקים, ואלה התכונות שיש גם לנו".
איך הקשר שלכם עם אדלמן?
מורן: "הוא בן אדם נהדר. נותן לנו את כל התנאים כדי שנצליח, ולא חסר לנו כלום. הוא סיפר והראה לנו בווידיאו חוויות שלו מהאולימפיאדה הקודמת".
זה חיבור מעניין, עם יהודי דתי.
מורן: "אנחנו מתעסקים בספורט, ולא צריך להסתכל לאיזה לאום או דת הוא שייך. הספורט הוא שפת השלום בין כל העמים".
וארד: "ראינו איך ג'ודאי איראני ערק מהמדינה שלו לטובת הספורט, והגיע אפילו להתחרות בישראל".
אמיר: "בעוד חודש נטוס לטורניר ראגבי בדובאי. המאמן רצה שנגיע, כי אנחנו דוברי ערבית וזה עוד מסר של שלום".
"אני מממן 88 אחוז מההוצאות שלנו"
הנבחרת, שמתאמנת גם לתחרות הזוגות, כבר רשמה לפני שבועיים היסטוריה. היא השתתפה בתחרות אזורית בדרום־קוריאה, ובפעם הראשונה עלו חבריה על הפודיום כדי לקבל את מדליית הכסף. בזהב זכתה הנבחרת המארחת, ובארד וייטנאם.
באולימפיאדה בבייג'ינג ישתתפו במקצה הרביעיות 28 נבחרות, ואלו שיקבלו כרטיס ייקבעו לפי הדירוג העולמי שיפורסם בינואר 2022.
"היה לנו מאוד קשה בהתחלה, כי היה הבדל בין הציפיות שלי לבין המציאות", מספר יוזם ומקים הנבחרת אדלמן. "הם אף פעם לא ראו תחרות אמיתית, ולא חוו מהירויות כאלה, עם מכות על הגוף. אנחנו נמצאים על המסלול משמונה בבוקר עד שמונה בערב, וזה לא מה שהם חשבו. חוץ מזה, תאר לך מה זה לתקן את המזחלת ברוח ובקור של מינוס 25 מעלות.
"בנוסף לכך, יש לנו גם בעיה של תקציב. לקחתי הלוואה כי לא רציתי שהנבחרת תמות, וכיום אני מממן 88 אחוז מההוצאות שלנו. זה לא יספיק להכנות בשנה הבאה, החשובה ביותר, שבה אנחנו רוצים להשיג את הקריטריון האולימפי".
לך כבר יש ניסיון באולימפיאדה.
"נכון, לייצג את ישראל זה הכבוד הכי גדול, ויש לי זכות לעשות את זה שוב, בלי לחשוש מהכסף והבריאות. מצאתי את הספורטאים הכי טובים וחזקים שיכולים לדחוף את המזחלת במהירות".
איך החיבור איתם?
"הם בחורים נהדרים. יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל יש לנו סיכוי גדול להגיע לבייג'ינג, כי אני נהג טוב. עם הניסיון שלי והכוח שלהם, יש לנו נבחרת מושלמת".
