אלה הם ימי התעשתות לממשלה. היא נוצחה במליאה לפחות פעמיים, חשובות למדי, בשבוע האחרון. לא, זה לא יפיל אותה; כן, זה חושף את תפריה הגסים, בעיקר בשותפות עם רע"מ. יש בממשלה שסבורים שאיכשהו היא תתחזק מתבוסה לתבוסה. הם כנראה נהנים מהמחשבה שהקואליציה מביכה את האופוזיציה – בתבוסותיה.

מחשבה משונה מעט. סביר יותר להניח שתאוות הקרב של הליכוד תגבר, ושהאופוזיציה תבקש למצוא עוד חרירים שדרכם תתקע טריזים בין חלקי הקואליציה. המחשבה הנאיבית שיהיה ניתן להעביר את חוק איחוד משפחות בקואליציה הנוכחית מראה עד כמה הממשלה הייתה רחוקה מהבנה של מגבלותיה. היה עדיף להודיע מראש שהיא צפויה להפסיד, ולכן מעלה את החוק כפרינציפ בלבד, מאשר לחולל סביבו את הדרמה הענקית שבסופה השפלה.

התמימות הזו נסתיימה, וימי התום חלפו להם. בנט ולפיד מבינים, או עוד יבינו, שיש צורך בהבנות לעיתים עם הרשימה המשותפת; הם גם ישלמו כל מחיר לעריקים מהליכוד, עכשיו שהתיקון שמאפשר פיצול סיעה קטן יותר התקבל בכנסת.

ימי התום חלפו גם לגבי החרדים. המחשבה הראשונה הייתה להניח להם עד אחרי התקציב, ואז לחכות שהם יבואו לבקש הבנות כלשהן. אך החרדים מנהלים מלחמת שמד בממשלה, וראש הממשלה בנט ושר האוצר ליברמן הבינו היטב שהם צריכים להתחיל להבין מה יש להם להפסיד; ההחלטה לגבי הפסקת סבסוד מעונות היום למי שלא עובד אולי מוצדקת ועניינית, אך היא ירייה באוויר שהדיה אמורים להגיע היישר לרבנים החרדים, מעל ראשם של העסקנים והפוליטיקאים שמשרתים את נתניהו, אישית. העניין של הרבנים בהרכבים הממשלתיים מוגבל; כאשר יש מהלך שפוגע באברכים, זה עניין אחר לגמרי. עכשיו גפני, ליצמן ודרעי יצטרכו להסביר. אפשר להניח שזה בדיוק מה שבנט רוצה.

גם בהקשר לקורונה נגמרו ימי התום. חסל סדר גישה חדשה למגפה. מה שקרה אתמול בקבינט היה פשוט למדי: בכירי מערכת הבריאות הגיעו עם בקשות לצעדי מנע נוכח התרחבות המקרים בישראל ואי הוודאות לגבי זן הדלתא. הקבינט דחה את רוב בקשותיהם. היו שלושה מומחים שהוזמנו לקבינט – פרופ' רן בליצר, פרופ' אלי וקסמן ופרופ' ערן סגל. ההמלצות של לפחות שניים מתוכם לא התקבלו.

על העובדות האלה אפשר לתת שורה של פרשנויות: שהדרישות של מערכת הבריאות היו מופרזות לאור רמות החיסון בארץ, והשרים צודקים, או לחילופין שהממשלה נוהגת בשאננות אל מול העלייה במספרי המקרים. אבל השורה התחתונה היא שקבינט הקורונה סלל אתמול דרך משלו, ללא המומחים. זו דרך מרובת מהמורות ומבוססת, בראש וראשונה, על ההנחה שהחיסון יעבוד נגד מחלה קשה וששום דבר לבד מאשפוז ומחלה קשה, בהיקפים של מאות רבות, איננו חשוב בעצם.

להחלטה המסתמנת הזו יש היגיון לכאורה: הנתונים מבריטניה, קנדה וישראל מראים כולם יעילות של כ־90% במניעת מחלה קשה, כולל בזן הדלתא. אבל, כפי שהמומחים ניסו להסביר – ורוב השרים לא הבינו, או לא נתנו את הרושם שהבינו – אם הזן מידבק בהרבה, זה אומר שאותם 10% שאצלם החיסון לא יעבוד, עשויים להיות הרבה מאוד אנשים.

כולם, כולנו, מקווים שההתפרצות תדעך. שנביט לאחור ונאמר – החיסון עבד, וגם אם הצטברו חולים קשים וזה מצער, לא הגענו לעשירית או חמישית ממה שהיה פה לפני שנה. אבל תקווה היא דבר אחד, והיערכות למציאות היא עניין אחר. בשעה שבחודשיים האחרונים היו בערך חמישה־שישה חולים קשים חדשים בשבוע, בשבוע האחרון היו למעלה מ־30. רק אתמול נרשמו שבעה. קצב הגידול בישראל במקרים הוא גבוה, ובניגוד לזן הבריטי, המחוסנים שנדבקים מראים סימפטומים.

בריטניה נמצאת כעת על 30 אלף מאומתים ביום. נכון, מספר המאושפזים קטן מאוד ביחס לעבר – וזה דבר נפלא. אך הוא עולה; בשבוע האחרון עלה ב־52% קצב המאושפזים היומיים שם. גם מי שמבקש שכל אחד יקבל על עצמו אחריות, וש"נחיה עם הקורונה" (עניין שהוביל מדינות עד כה רק לאסונות), שוכח, נניח, שמומחי בריאות ממליצים מאוד למנוע מילדים תחלואה בקורונה. מדוע? כי עדיין חסר לנו מידע, לדוגמה, על ההשפעות של לונג קוביד לגבי ילדים.

לונג קוביד הוא עדיין עניין לא מוגדר לגמרי רפואית, ולבטח לא מוסבר כהלכה, ועדיין – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הבריטית בדקה ומדווחת על 13 ילדים מתוך כל 100 שחלו מתחת לגיל 11 שמדווחים על סימפטומים שנותרו חמישה שבועות ויותר אחרי שחלו. בקרב נערות ונערים עד גיל 16, מדובר על 16% שמדווחים על כך. ההערכה של הבריטים היא ש־8%-7% מהילדים יישארו עם סימפטומים גם שלושה חודשים אחרי – ויותר מכך.

בריטניה פותחת 15 קליניקות ארציות ייעודיות לטיפול בילדים הסובלים מלונג קוביד. מי שנסמך על הנתונים האופטימיים מבריטניה לגבי אשפוז – אופטימיים עד כה לפחות – כדאי שיתייחס גם לנתונים האלה; המחשבה שעבור ילדים קורונה היא כמו הצטננות כבר מזמן הופרכה. מה אומרים על זה שרי הקבינט? זה לא ברור. ובכלל, לא ברורה האסטרטגיה. אם היא אומרת – נטפל בזה לפי מספר החולים הקשים שיגיעו פיזית לבתי החולים, אז מה הטעם בכלל בכל החקירות האפידמיולוגיות והבידודים וניטורי ביוב. אם היא אומרת – אנחנו מנסים לדכא את ההתפרצות הזו, אז למה לא לבודד הורים לילדים חולים, או להחזיר תו ירוק? מה האסטרטגיה של ישראל – הכלה או בלימה? כי הצעדים שעליהם הוחלט אתמול הם לא זה, ולא זה.

קרב העקיצות בין השרה יפעת שאשא ביטון לשר הבריאות הורוביץ עסק בהתקפות של שרת החינוך נגד משרד הבריאות. אלה זוטות שממחישות שהממשלה לא מפנימה מה עומד על הפרק: פתיחת הלימודים בספטמבר. ממשלת בנט־לפיד יכולה בהחלט – כמו קודמתה – לשים את כל הז'יטונים על החיסון, לצעוק הכל פתוח ולעשות בוריס ג'ונסון. אפשר לקוות שזה יעבוד. אבל אם היא שוגה, אפילו במעט, ושנת הלימודים תהיה בסכנה בגלל שאננות בחודש יולי, עוד נחזור לדיון בממשלה בו נדחו חלק גדול מהמלצות בעלי המקצוע.