"נגמר הכסף", אמר הגורם הבכיר, "ולא יהיו עוד פיצויים. לפחות לא כפי שהיו". הוא דיבר לקראת ישיבת הקבינט שהתכנסה אתמול. "חייבים להתמודד עם הקורונה לא רק בגלל השגרה, הבריאות הנפשית, הפרנסה. חייבים לחיות איתה כי אין לנו יכולת יותר לשלם תשלומים לעצמאים ולחברות שנפגעו".
דבריו מתכתבים עם אבחנות פקידי האוצר לשרים: כן, תורידו הדבקה, תשמרו את ההתפרצות מצומצמת. וקחו בחשבון שגם אם היא תתפשט, ישראל לא תוכל לתת את המענקים הנדיבים, הנדיבים עד כדי שוחד, שנתנה הממשלה הקודמת. שר האוצר ליברמן ברור בדיונים הפנימיים: הגירעון זינק בשיעור דו־ספרתי בשנה אחת, ישראל חזרה למעלה מעשר שנים לאחור. אם נחזור להיכן שהיינו, אמר לי שר אחד, נשלם על זה מחיר בנפש בעתיד הנראה לעין - בקיצוצים בשירותים חיוניים, שיעלו בחיי אדם. הנקודה שהוא העלה טרם מדוברת במערב: אחרי שנה וחצי של מגפה ואחרי שהחיסונים נתנו את הרושם שהיא נגמרת, מדינות לא רוצות או יכולות להמשיך בסבסוד של אירועי החירום. ישראל היא בין הראשונות שמתמודדות עם הדילמה הזו, עדיין בהיקף מצומצם; ההתפרצות עודנה מוגבלת. אך בניגוד לאג'נדה של חבורת "זו רק שפעת" שעוסקת בהמעטת משמעות המגפה מהרגע הראשון, עצם התפשטות המחלה, גם אם לא יופעלו הגבלות כלל, יגרום לנזק כלכלי נרחב בפני עצמו.
כל המשקל הזה מונח על כתפיו של רה"מ בנט, האיש הכי נטול שינה במדינת ישראל כרגע, כנראה כמו קודמיו בתפקיד. לנתניהו היה אתגר קשה אך מובן מאליו במגפה, אמר אחד מתומכי בנט השבוע. אז ידענו שיש מגפה, שהיא מסוכנת, שצריך להוריד הדבקה. ראש הממשלה הקודם עשה מה שהיה מתחייב, ורק מטורפים בסגנון טראמפ נהגו אחרת. בנט, לעומתו, מתמודד עם בעיה מורכבת בהרבה: מה עושים כאשר יש התפרצות, והאוכלוסייה מחוסנת. אם יטעה לכיוון אחד, ויטיל הגבלות נוקשות מדי, המשק ייפגע אנושות. אם יטעה לכיוון השני, וישדר שעסקים כרגיל, ימותו רבים – והמשק ייפגע אנושות.
מה עושה בנט מול הבעיה? מה שהוא תמיד עושה. לומד. מכנס מומחים. מדבר עם כולם. נתניהו רצה להיות צ'רצ'יל; ידיעה אינטואיטיבית לכאורה מה נכון ומה לא. בנט הוא יזם היי־טק; הוא שואף לפתרון של בעיות שמבוסס על ראש פתוח. ראש הממשלה מתמודד עם צבר שרים שלא ישבו מעולם בקבינט ולא בקיאים בפרטי הפרטים של המגפה. היחידה שהבינה כמוהו, כבר לפני שבועות, שדרוש תו ירוק כלשהו הייתה איילת שקד. בסוף, השאר הבינו גם כן.
אובדן המעקב / במעבדה תעשייתית בהרצליה פיתוח שוכבים ארגזים על ארגזים של צמידים אלקטרוניים שחורים, חדשים. הרצועות שלהם מכילות סיב אופטי, ובתוכם יש שבבים שאמורים לשדר לטלפון סלולרי מיוחד למבודדים. תבניות הספוג הוורודות עם הצמידים בתוכן נראות כמו מגשי אירוח לקייטרינג. בעצם, הן עדות לכישלונות מקומיים וישראליים כל כך: חשיבה לטווח קצר, ביטחון עצמי מופרז, פוליטיקה משותקת.
הייתי שם השבוע, במעבדה ובמחסנים של חברת סופרקום. זו חברה ישראלית שנסחרת בנאסד"ק ועברה תהפוכות רבות מאז שהוקמה בסוף שנות ה־80. בתמצית, היא מציעה פתרונות אבטחה כמו תעודות זהות חכמות, פתרונות סייבר ואזיקים אלקטרוניים לחשודים בעבירות. את החומרים מזמינים מרחבי העולם, את ההרכבה מבצעים בארץ. לפני פחות משנה התגברה ההבנה בקרב מקבלי ההחלטות שנתב"ג הוא הפרצה הגדולה של מדינת ישראל בתחום הקורונה. הגל השני, לדוגמה, החל בחוזרים מחו"ל (בעיקר מטורקיה) שלא שמרו על הבידוד, בצפון הארץ. המדינה ניסתה אז לצנן את הצורך הישראלי – הטבעי כל כך, עסקית ונפשית – לטוס. הדרך שנבחרה משמשת עד היום מדינות, מסין ועד אוסטרליה: מלוניות. כל מי שחווה את האירוע הזה מדווח על חוויה טראומטית במיוחד, ומכאן תמונות של תגרות המוניות בנמל התעופה בן־גוריון ובהן נוסעים שקיבלו הודעה על צורך בבידוד במלוניות.
למישהו הבריק רעיון של צמידים אלקטרוניים, שבהם נעשה שימוש בעבר בטייוואן. מה ההבדל בין צמיד אלקטרוני ואזיק אלקטרוני? רק ההגדרה. שני המכשירים משדרים לרשויות אם ניסית לפרוץ אותם, או לעזוב את המקום שבו אתה אמור להתגורר. מיד נפתח דיון ציבורי על הצורך בצמידים, הפרת הפרטיות, אובדן החופש, הדמיון לאזיקים, הקונוטציה העבריינית. הפעם, המדינה הייתה נחושה: הולכים על זה. הועבר חוק מיוחד בכנסת, בקריאה שנייה ושלישית. מומן פיילוט, ובמסגרתו השתמשו בצמידים 100 בני אדם שנחסכה מהם מלונית לטובת שהות בביתם. משרד הבריאות היה שבע רצון, וגם הנסיינים. אחרי הפיילוט, יצא מכרז. סופרקום ניצחה, חתמה על חוזה בשווי כ־40 מיליון שקל עם המדינה, והחלה לייצר כמות אדירה של צמידים. "יש פה בערך 10,000 חתיכות", אמר לי רוני גולדצוויג, ממנהלי הסדנה של סופרקום. הוא ישב ליד המכשיר שבודק את עמידות הצמיד, אחד אחרי השני, בפני מים. "גייסנו עוד עובדים. ביצענו הזמנות מחו"ל. הגענו לייצור מוטרף של כאלף ביום כמעט. הטכנולוגיה פה די חכמה. אי־אפשר לשבור אותו, אי־אפשר להסיר אותו או לחתוך בלי שנדע. אם הטלפון מתנתק, יש התראה של המערכת. נראה לי, כאזרח – ואני לא אובייקטיבי, אני עובד פה – שזה פתרון טוב".
יואב קיש, סגן שר הבריאות לשעבר, היה הרוח החיה מאחורי המיזם. הוא אמר לי השבוע שהם הגיעו למסקנה, "שזה הדבר היחיד שיעבוד. זה הדבר הכי אפקטיבי שיכול לשמור בידוד ביעילות. כל הגורמים המקצועיים תמכו".
נו טוב, אם כל הגורמים המקצועיים תמכו אפשר להבין מדוע זה לא קרה.
השבוע חשבתי על הצמידים האלקטרוניים ומה קרה להם. שוב נקלעה ישראל לאיזה מין מבוך אופייני סביב טיסות לחו"ל, בידודים, תחלואה גוברת. נכון שבכל מקרה ישראל הייתה חווה את זן הדלתא, אך העניין הוא הקצב. ההשתלטות של הדלתא על התחלואה המקומית הייתה מהירה, אגרסיבית, והיא תוצר של נדבקים רבים שהגיעו, יום אחרי יום ושבוע אחרי שבוע, מחו"ל. ההגעה הזו החלה בתקופת ממשלת נתניהו. ייאמר לזכותה של ממשלת בנט שהיא הסדירה את הבדיקות בנתב"ג במהירות. אך השדה היה ונותר עקב אכילס.
ביום שלישי השבוע, עשרה אחוזים מהנדבקים בישראל היו כאלה ששבו מחו"ל לאחרונה. זה שיעור יוצא דופן. דמיינו לעצמכם שנוסעים שחזרו ממדינות אדומות במארס, באפריל ובמאי, בתקופת הממשלה הקודמת, היו מתבקשים לשמור על בידוד, וזה היה מובטח בצמיד אלקטרוני. הפרת הבידוד הייתה מינימלית. הסיפורים על ההדבקות במודיעין ובבנימינה היו נמנעים. אמנם הצמידים לא מיועדים לילדים, אבל אפשר להניח שאם ההורים היו עונדים צמיד, הילדים לא היו נשלחים או מוסעים לבתי הספר ולחוגים. נניח אפילו שהצמידים האלה היו חוסכים 20 אחוז ממקרי ההדבקה בלבד. היינו היום בהתפרצות הרבה יותר קטנה, היה לנו יותר זמן להיערך, בזבוז אדיר על עלות של בדיקות היה נמנע. שלא לדבר על תחלואה.
אז אם המכרז הסתיים, הצמידים יוצרו והחוק עבר בכנסת – מדוע שום דבר לא קרה?
התשובה היא שאיש לא לגמרי יודע, ובעצם כולם יודעים. התחלואה הייתה נמוכה מאוד. הקורונה מתה עבור הישראלים. הסתובבנו פה ובעולם כאנשים הכי בני מזל ביקום. לכמה חודשים, באמת היינו כאלה. היו שמועות רחוקות ולא רלוונטיות על וריאנט הודי חדש, אבל ההנחה המקובלת הייתה שזו, ובכן, הודו. הלקח הכי פשוט עבור עולם של גלובליזציה נשכח: אם אתה מחובר אליו, אתה מושפע – מהכל.
פורמלית, החוק עבר בכנסת ב־17 במארס. השלב הבא היה החלטה של הממשלה על הפעלתו, ואז אישור של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. ממשלת נתניהו מעולם לא החליטה. ב־23 במארס היו הבחירות ואז קרב על המנדט, משאים ומתנים קואליציוניים מייגעים והקמת ממשלה יוצאת דופן. משום מה, הזן ההודי לא הושפע בגלל האירועים ההיסטוריים האלה. באפריל, בתקופת הממשלה היוצאת, אמר משרד הבריאות כי הצמידים יופעלו בחודש מאי. בחודש מאי, משרד הבריאות נעלם. "הממשלה הייתה משותקת בגלל הפריטטיות", אומר ח"כ קיש, "וגם לא הייתה ועדת חוקה. כי הכנסת פוזרה. לא יכולנו לסיים את ההליך, אז לא היה שום טעם בהעברה בממשלה".
הממשלה החדשה נכנסה לטלטלה של ההתפרצות, הסדרת נתב"ג, העלאת מספרי הבדיקות, הצרכים הקואליציוניים. הצמידים המיותמים נותרו במחסנים, ונזכרו בהם רק לאחרונה; מין מטאפורה מושלמת למערכת פוליטית שעסוקה בעצמה ובכשליה, ובדרך מזמנת לנו עוד התפרצות. החברה שייצרה אותם מבקשת עכשיו ממשרד הבריאות לקחת את הסחורה, או לפצות אותה. אם הממשלה תסרב – יועציה המשפטיים ודאי יטענו כי לא עברה החלטת ממשלה, אז אין לה שום מחויבות – ייפתח קרב משפטי. הצמידים יעלו עוד כסף, הפעם לעורכי דין, וימשיכו לשכב בארגזיהם החומים.
חשיפה לצפון
התמ"ג העולמי צפוי להיפגע ב–23 אחוז עד ל-2100 בעקבות השינוי האקלימי, אבל יש דווקא מי שירוויח מההתחממות הגלובלית
בסין היו השבוע מה שהתקשורת המקומית הגדירה "הגשמים העזים ביותר מזה אלף שנה". המנהיג הסיני שי הזהיר שקשה יותר ויותר לטפל בשיטפונות, ו־100 אלף פונו מביתם. ברחבי אירופה ובפרט בגרמניה נהרגו 202 בני אדם בשיטפונות החריפים ביותר שנראו מזה שנים רבות, עם נזק עצום; בעיירה אחת בלבד בהולנד נסחפו בתים, נהרסו נכסים ותשתיות בשווי של חצי מיליארד דולר. זה היה גורלן של עיירות וערים רבות, מגרמניה ועד בלגיה. במדגסקר, התושבים חווים את הבצורת החריפה ביותר מזה 40 שנים, וכ־400 אלף בני אדם על סף חרפת רעב. בסיביר משתוללות שריפות כבר שבועות ארוכים, והן כיסו השבוע גם את הכפר שנחשב לקר בעולם בעשן.
כרגיל באירועי מזג אוויר קיצוניים, קשה לקשור כל אחד מהם ובנפרד לשינוי האקלימי הגלובלי. אך מדענים מסכימים שהגידול באירועים יוצאי דופן קשור סיבתית להתחממות העולמית, ויש גם הסברים פשוטים יותר. כאשר אוויר חם יותר, הוא יכול לשאת יותר לחות (כפי שכולנו, פה בישראל, חשים). הטמפרטורה בגרמניה התחממה בכשתי מעלות ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית; המשמעות היא אפשרות לאוויר לח יותר, ולכן יותר גשמים.
דווקא אירועי מזג אוויר קיצוניים בצפון הגלובלי צריכים להזכיר לנו עניין שנשכח: שהצפון לא בהכרח מפסיד, במונחים כלכליים, מהשינוי האקלימי, שינוי שנובע לפי רוב מוחלט של מדענים מפליטת גזי חממה. גזים שנפלטו בדרך כלל במדינות העשירות והצפוניות. שלושה כלכלנים מסטנפורד, מרשל בורק, אדוארד מיגל וסולומן הסיאנג, ניסו לבדוק מה מדינות העולם הפסידו, והרוויחו, בתוצר המקומי הגולמי – בגלל השינוי האקלימי. התוצאות שלהם היו מדהימות למדי. בהנחה שההתנהגות של העולם לא תשתנה והכלכלות לא יתאימו את עצמן דרמטית, התוצר העולמי צפוי להיות נמוך יותר ב־23 אחוז ב־2100 ממה שהיה ללא שינוי אקלימי.
אבל זה לא הכל. כי יש אזורים שבהם התמ"ג גדל בזכות השינוי האקלימי, ואלה צפויים ליהנות ממנו. האזור המרכזי שירוויח הוא המקום שבו החלה המהפכה התעשייתית, שאחראית גם לגאולה של העולם מחיי דלות נוראיים ותוחלת חיים קצרצרה, וגם למשבר האקלים כולו – אירופה. מי צפוי להיפגע קשה בתמ"ג כתוצאה מההתחממות העולמית? דרום אסיה, אפריקה, המזרח התיכון. במחקר אחר שבורק חתום עליו, נבדק מה עשתה ההתחממות האקלימית בין 1961 ל־2010 לתוצר לנפש במדינות עניות. היא ריסקה אותו בכ־40 אחוז. במדינות העשירות, התוצר לנפש גדל בזכות השינוי האקלימי בכ־13 אחוז. ההסבר פשוט למדי: בנורווגיה יש הוצאות פחותות על חימום, אפשר לגדל יותר חקלאות מקומית; בגרינלנד מגדלים ירקות כבר, ויש נגישות גוברת למחצבים. מזג האוויר הופך לנוח יותר בגרמניה, בבריטניה, ברוסיה, בקנדה. יש כלכלנים שלא אוהבים את המודל של בורק ושותפיו, ואומרים שזה וודו; אבל גם הם יסכימו שהעולם העני הוא שמשלם את המחיר הכבד ביותר של השינוי האקלימי.
צריך לומר כי ההנחה של הכותבים היא שלא יהיו שינויים טכנולוגיים בעתיד שיאפשרו לאנושות להתמודד טוב יותר עם הבעיה; בכלל, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם נזקי השינוי האקלימי היא צמיחה כלכלית, שמאפשרת למדינות לבנות סכרים טובים יותר, לסייע לאוכלוסיות חקלאיות ולהימנע מקטסטרופות שיכולות להוביל לרעב. השיטפונות באירופה היו נוראיים, אך הם צריכים להזכיר את המציאות הקרה: העובדות הן שהמדינות העניות ביותר, שתרמו את הסך המועט יותר של גזי חממה, הן שמשלמות את המחיר על מהפכה תעשייתית שאליה הצטרפו מאוחר.
