אין שום שינוי

הממשלה חייבת לתפקד. היא חייבת להעביר תקציב בקרוב והפרוטקשן שאלי אבידר דרש כדי שלא "יעשה שמות בתקציב" כדבריו, היה מינוי לשר. לא מאוד חשוב איזה שר. העיקר שיהיה עם פרקט בלשכה.

ראוי רגע להתעכב על הנקודה הזאת, שמוכיחה שאין לו שום אידיאולוגיה מלבד לשבת במושב האחורי של רכב שחור עם חלונות כהים. אם התקציב הקרוב בעייתי אידיאולוגית מבחינת אבידר, הוא חייב לעשות הכל כדי לבלום אותו. אם התקציב סביר, למה לעשות בו שמות? אין מתמטיקאי בעולם שיידע לפצח את הקושיה הלוגית הזאת, אבל בשורה התחתונה מה שעולה ממנה הוא שהדבר היחיד שבאמת חשוב זה למנות את אבידר לשר השום דבר.

גולן | צילום: קובי קואנקס

המינויים של אבידר ושל יאיר גולן לשני תפקידים מיותרים בממשלה מדכאים בעיקר כי הם מוכיחים שגם כשמדובר בשני אבירי טוהר המידות, אם פוליטיקאי רק מריח לשכה מעץ מהגוני, נהג צמוד וטייטל נטול כל תוכן, הוא מתמסטל בשניות ויורק על כל מה שהטיף אליו. אתמול למעשה הוכח שכל אחד מהם מעדיף להיות גם סגן שר לענייני כלום – העיקר לא להיות חבר כנסת מהשורה.

לאחרונה סיפר לי חבר על החוויה שפקדה אותו כשהצטרף לשיירתו של איש בכיר מאוד. בפעם הראשונה, הוא אמר, הבנתי מה זאת שררה. האנשים האלה לא מכירים פקקים, הם לא עמדו בשום תור במשך שנים, ורגילים לצוות של עוזרים שפותח להם כל צוואר בקבוק. הם פשוט לא זוכרים כמעט אף אחת מהחוויות שהן מנת חלקו של אדם רגיל מדי יום: להיתקע, להתעצבן, להתמודד עם החיים האמיתיים. הם רגילים שהכל הולך חלק ושכל העולם עובד בשבילם.

זה הרי מעולה שאנחנו מממנים מנגנון כל כך יעיל לטובת נבחרי הציבור. בעולם מתוקן המנגנון הזה אמור לעבוד אצלם מסביב לשעון כדי שהם יעבדו אצלנו 24/7. אבל משהו נרקב, ואנחנו עדים שוב ושוב לנבחרי ציבור שהופכים עלינו את השולחן ואת השררה למטרה, עם עוד ועוד תפקידים שאיש אינו זקוק להם. באופן בלתי נתפס, השניים החדשים שהצטרפו למעגל הם דווקא אלה שהיו הקולניים ביותר במאבק נגד הממשלה המופרכת הקודמת שכיהנה פה.

הממשלה הקודמת הרי קבעה שיאים של מופרכות עם שר המים, שר הדיגיטל והשרה לקידום קהילתי. רק ביום שני האחרון הממשלה הנוכחית התגאתה בסגירת המשרדים האלה. אבל עוד לפני כן היא כבר איבדה פרופורציה, עם כמות לא סבירה של ח"כים שנכנסו באמצעות החוק הנורווגי. כל מהות קיומם היא לאפשר לשרי הממשלה לישון טוב בלילה, ולמנוע מהם את הצורך לבלות לילות לבנים במליאה.

חשבנו שעם השבעת ממשלת השינוי נפטרנו מהמנהג הזה של התעלמות מוחלטת מכל מודעות עצמית – העיקר לקבל כיסא מעור של צבי. אז חשבנו. ומכולם, מדובר דווקא באלי אבידר שהיה הנסיך הראשי של מפגיני בלפור, וביאיר גולן שלשונו החדה כירסמה ללא הרף בממשלה המופרכת הקודמת.

לא זו בלבד, המינויים האלה מדגישים עד כמה הכנסת חלשה ולא משמעותית בעיני חבריה. שני האדונים הנכבדים האלה הרי מעולם לא כיהנו באף כנסת מתפקדת. האחרונה שעבדה טרם כניסתנו לסחרור הפוליטי היא הכנסת ה־20, שפוזרה באפריל 2019. אבידר וגולן נבחרו לראשונה לכנסת ה־21 וה־22 בהתאמה, ולמעשה מעולם לא חוקקו ולא ביצעו פיקוח על עבודת הממשלה – מהות קיומה של כנסת ישראל. הם רק כיהנו במשך שלושה קמפיינים ועוד קצת באופוזיציה של הממשלה הקודמת, אבל כבר נעשו בכירים מדי בעיני עצמם, אז הכנסת נעשתה קטנה עליהם.

כחברי ממשלה הם יעלו למשלם המסים עוד כמה מיליוני שקלים בכל שנה מעבר למה שהיו עולים כח"כים. אין שום ספק שאבידר וגולן של לפני חודשיים היו מנסחים מכתבים שיצליפו בפוליטיקאים שהעדיפו את השררה על פני העבודה למען הציבור.

בעולם מתוקן, היו יאיר גולן ואלי אבידר מארגנים את תנועות המחאה השונות להתייצב כבר מחר בערב מחוץ לבתים של שני הפוליטיקאים המנותקים הללו. הם היו באים עם תופים, זמבורות ועם דגמים של מכוניות שרד ענקיות שבנו מפלסטיק – וזועקים בקול גדול "לכו".