"אומרים לי, 'למה את כותבת רק שירים עצובים'. אבל הם לא רק עצובים. מבחינתי, הם חלק ממאבק הקיום שלי"

השירים הראשונים.

"זיהיתי את היכולת שלי לכתוב שירים בגיל מאוד צעיר. אהבתי לחשוב ולעקוב אחרי תנועות המחשבה ולנסח אותן. קודם כל חיברתי שירים במחשבה שלי, ורק אחר כך כתבתי אותם. מהר מאוד ידעתי שמה שאני הכי אוהבת הוא שלשיר יש לחן, ששרים אותו אם לא בקול, אז בפנימיות".

מה אברך.

"השיר הראשון שלי שהתפרסם, לגמרי במקרה, הוא 'מה אברך'. איכשהו, באמת באורח פלא, השיר הזה פגש את המלחין שלו ופתאום יצא שיכולתי במידה מסוימת להגשים את ייעודי. 'מה אברך' הוא השיר הראשון שלי שהפך לנכס ציבורי. יאיר רוזנבלום ישב בלובי של המלון בקיבוץ ודיפדף בחוברת הזיכרון לאלדד (קרוק, בן כיתתה משפיים שנפל במלחמת ששת הימים). אני תמיד סקרנית לדעת מה היה ברגע הזה, איך הוא מדפדף ומעלעל בחוברת, ופתאום קורא את השיר ומחליט להלחין אותו. הוא אכן זכה להלחנה ולביצוע שהוא ראוי להם. ל'מה אברך' יש הרבה ביצועים מאוד יפים, כמו של עמיר בניון, למשל, אבל הביצוע של רבקה (זוהר) הוא מגדלור".

חוה אלברשטיין.

"אני מרגישה קרבה לכל האנשים שעבדתי איתם, איזה סוג של אסירות תודה על ההזדמנות לעבוד איתם ועם הכישרון הענק שלהם. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש. רוב האנשים שפנו אליי בשלבים האלה שמעו את 'מה אברך' והתרשמו ממנו כך או אחרת. אני חושבת שחוה האזינה לשיר, ואז נתנה לי את הלחן של 'אדבר איתך' ואני כתבתי לו את הטקסט הזה, שעד היום מסקרן אותי ומעורר בי הרבה שאלות. זה שיר שנחשב לשיר טיפולי וגם עם זה יש לי רגשות מעורבים. מאוד התלבטתי אם אני צריכה להיות מרוצה מזה, אבל שמעתי לא כל כך מזמן תוכנית שבה סיפרו נפגעי הלם קרב משהו מחייהם, ממחשבותיהם, מהמצוקה האדירה שלהם, ובתום התוכנית השמיעו את 'אדבר איתך', וחשבתי שמי שאמר זאת כנראה צדק".

כמו צמח בר.

"זה היה בשעתו שיר הנושא של סרט הטלוויזיה 'דודי ורעי', על פי ספר של נעמי פרנקל. יש עוד ביצועים יפים לשיר, אבל הביצוע של חוה הוא ביצוע איקוני, הביצוע המייסד. הלחן של נחום היימן, שבעקבותיו יצרנו הרבה מאוד שירים, הוא קסום, כמו לחנים אחרים שלו. גם השיר הזה התרחק מאוד מהמקור שלו, שהוא סוג של וידוי, אהבה, פרידה. נוצר סביבו מיתוס שקשור למצב אובדני שלא חשבתי עליו. אומרים לי, 'למה את כותבת כמעט רק שירים עצובים', אבל השירים האלה הם לא רק עצובים. מבחינתי, הם חלק ממאבק הקיום שלי. זה לא אומר שאני כל הזמן מסתובבת עם עיניים קודרות ופרצוף עגום, ממש לא".

מרגלית צנעני.

"הקשר עם מרגול נוצר דרך ירוסלב יעקובוביץ'. השיר הראשון שכתבנו היה 'מנטה'. מרגלית היא זמרת ספונטנית. בלי שום הכנה היא ישבה ליד השולחן בבית שלי ונתנה לעצמה קצב, הקישה על השולחן, ושרה את השיר הזה. זה היה פשוט מכשף. מרגול, ירוסלב ואני המשכנו לעבוד כצוות גם אחר כך. אני חושבת שהיופי בזה הוא שאנשים מאוד שונים במקורות המוזיקליים שלהם, בטמפרמנט, נפגשים ויחד יוצרים שיר".

נורית הירש.

"החיבור עם נורית קרה דרך אילנית. עד היום אני חושבת שאילנית, נורית הירש ואחדים מהטקסטים שלי מאוד קשורים זה בזה. גם נורית וגם אילנית הן כבר חלק מהביוגרפיה שלי. יש לנורית כישרון יוצא דופן והשירים שלה הם תאווה למבצע ותאווה למי ששרים אותם בחבורות זמר".

גלי עטרי.

"הקשר בינינו התחיל כשגלי עשתה תקליט רוק עם ירוסלב. כתבתי לה את 'דואט פרידה' ואחר כך את 'רק אתמול' ואת 'נפאל' ו'איזמרלדה'. יצא שכתבתי יותר לזמרות ויותר זמרות הקליטו שירים שלי - ריקי גל, ירדנה, מרגלית, חוה, גלי ורוחמה, אבל זה לא עניין אידיאולוגי. אני כותבת כמו בת, אבל אני מאוד אוהבת שזמרים שרים את השירים האלה ופתאום יש בהם איזה ביטוי מרענן. ככה היה כשמאור כהן שר את 'שיר של יום חולין', שהוא שיר מאוד נשי. פתאום יש לו אנרגיה אחרת ונקודת מבט של גבר".

געגועים.

"אני מתגעגעת לתקליט שלם. בשעתו היה ברור שזמר עובד על אלבום, שלשירים יש סדר. היום יוצאים יותר ויותר שירים בודדים. אני מרגישה שאנחנו מחמיצים בזה משהו. הייתה לי הנאה מאוד גדולה כשהזדמן לי בחודשים האחרונים לעבוד על יצירה שאני לא יודעת מתי תוגשם. זו יצירה שכתבתי עם צבי שרף, שהוא בעיקר מעבד ומלחין לחבורות זמר, ואמורה להיות מבוצעת על ידי חבורות זמר וכלי הקשה. היא מורכבת משירים בודדים שלכל אחד מעמד לגמרי עצמאי, אבל יחד הם יוצרים איזו תמונה של מקום, של עולם".

אין מידור.

"אני לא חושבת שיש לי זכות להתלונן. אני ממש לא מרגישה מודרת. אני כן מרגישה שיש לנו קהל. יש משבר מילולי קולקטיבי, ואני מאוד הייתי רוצה שנכתוב שירים יפים, שקצת ירפאו משהו מהאלימות המילולית שאנחנו עדים לה. נכון שאנחנו חיים בעולם שהוא יותר חזותי, שמתעלל קצת במילוליות, אבל זה העולם. אני לא אטוס בחללית לכוכב אחר".