עופר עיני, אומרים שחזרת בגלל שנכשלת בעסקים, שאין לך בשורה. "הכל לכלוכים, אני לא אהיה חלש כמו ארנון בר דוד שרק אומר כן לממשלה"

עופר עיני יושב מאחורי שולחן עץ כבד וגדול בחדר אפוף עשן סיגריות במטה הבחירות שלו בבני־ברק. על הקיר לימינו תלויה חולצה אדומה ועליה כתוב בלבן: "עופר עיני חזק מול ליברמן". על הלוח המחיק לשמאלו נרשם "ב"ה נעשה ונצליח. חמישה ימים לניצחון". במרכז השולחן מאפרה עגולה גדולה מעץ עם ראשי תיבות: ע"ע – עופר עיני.

מי שסיים את תפקידו כיו"ר ההסתדרות בשנת 2014 ונחשב בזמנו לאחד האנשים החזקים במשק, חזר להתמודד על ראשות הארגון מול היו"ר המכהן, ארנון בר־דוד, לאחת ממערכות הבחירות היצריות והסוערות שידעה ההסתדרות. השבוע אף הגיש בר־דוד תביעת דיבה נגד עיני בעקבות פרסומים במסגרת הקמפיין של עיני הרומזים על "חשד לשוחד בחירות" נגד בר־דוד, ביטויים כמו "פגמים חמורים בייצוג עובדים, לרבות הפקרה שיטתית" וכן טענות על עלות שכרה של אשתו של בר־דוד המועסקת בהסתדרות.

שני החברים הטובים לשעבר הפכו לאויבים מרים ממש. דם רע כזה בין שני מתמודדים, קשה למצוא גם בבחירות לכנסת. לא הצלחנו אפילו להביא אותם להיפגש ולהצטלם יחד לצורך הכתבה. כאילו שזה לא מספיק, בני עיני, אחיו של עופר, הוא מראשי הקמפיין של בר־דוד.

עיני עמד בראש ההסתדרות במשך שמונה שנים, נתפס כיו"ר לוחמני שלא מהסס לצאת למאבקים נגד האוצר ולסגור את המשק. הוא יליד באר־שבע, יועץ מס בהכשרתו. בשמונה השנים שבהן התרחק מעולם העבודה המאורגנת, חצה את הקווים לעולם העסקי. הוא נכנס לתחום של שיווק גז טבעי וייצור חשמל באמצעות גז בחברת "עושרד" יחד עם שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר. החברה רשמה הפסדים של כ־8 מיליון שקל בשנתיים האחרונות. במקביל גם ייעץ לחברות גדולות במשק, כמו בנק דיסקונט, אל על וסלקום, איך להתנהל מול העובדים שלהן, תמורת שכר של מאות אלפי שקלים.

אז למה עיני החליט לחזור ולהתמודד שוב לבחירות בהסתדרות אחרי שמונה שנים בחוץ? תלוי את מי שואלים. עיני אומר שהתאכזב לגלות כי בר־דוד הוא חייל נאמן של האוצר, שמעדיף לשמור על יחסים תקינים עם המעסיקים והממשלה על חשבון מאבקים לטובת העובדים, ושהוא עושה את הקאמבק כדי להציל את ההסתדרות. אחרים יגידו שעיני גילה כי עולם העסקים בחוץ לא ממש מחכה לו והתגעגע לתחושת הכוח ולכותרות שמגיעות עם התפקיד. בשיחה איתנו עיני מקפיד להפגין אופטימיות, למרות שיש סקרים שמנבאים לו תבוסה בבחירות, שייערכו ביום שלישי הקרוב. הוא אומר שהוא מאמין בסיכוייו לנצח ומציג סקרים משלו שתומכים בכך.

כשארנון בר־דוד נכנס לתפקיד ב־2019, לאחר פרישתו של אבי ניסנקורן, אמרת שהוא יהיה יו"ר מצוין. הייתם גם ביחסים אישיים מאוד טובים. עכשיו אתה נלחם מולו על ההנהגה. למה בעצם חזרת? אומרים שאין לך בשורה אמיתית.

"קראו לי לדגל להציל את העבודה המאורגנת. הקורונה הייתה צריכה להיות שעתה היפה של ההסתדרות, אבל דווקא במשבר הזה היא נעלמה. האמירה היחידה שהייתה ליו"ר ההסתדרות לאורך המשבר זה שהעובדים צריכים לשכב מתחת לאלונקה. הפעולה הראשונה שהוא עשה הייתה להסכים לוותר על כל ימי החופשה במגזר הציבורי ולהוציא מיליון וחצי עובדים לחל"ת. יש מודל שבנינו במלחמת לבנון השנייה: צריך לשלם למעסיקים את מלוא שכר העובדים וכך העובדים יקבלו את מלוא השכר, כולל התנאים הסוציאליים. עכשיו ההסתדרות עשתה בדיוק ההפך, והמון עובדים נפגעו. זה ממשיך לאורך כל הדרך. כל מהלך שהממשלה רצתה לעשות — ההסתדרות הסכימה ובמקום לעמוד על הרגליים האחוריות, שתקו. הממשלה מנצלת את החולשה של ארנון בר־דוד".

בשנים שבהן לא היית בהסתדרות, נכנסת לעסקים עם שרגא ברוש, וטוענים שלא הצלחת וזו אחת הסיבות שבחרת לחזור להסתדרות. במקביל ייעצת לחברות גדולות, תמורת שכר, איך להתנהל מול העובדים. איך מי שחצה את הקווים יכול לחזור לעמוד בראש ההסתדרות?

"אתן דוגמה. אני מגיע מכנס של סלקום, אחת התומכות הגדולות שלי היא מיה יניב, יו"ר ועד העובדים של סלקום. כשהציעו לי לייעץ לסלקום הצבתי תנאי – שיו"ר הוועד תסכים שאהיה מעין מגשר. יחד עם מיה ועם ההנהלה גרמתי לכך שכל הנתונים שבידי ההנהלה יהיו שקופים בפני הוועד. הגענו להסכמה שלמעשה הביאה את סלקום לפסי רווח ממצב שהיה לא טוב. סלקום היא החברה היחידה שבה יש נציג של הוועד בדירקטוריון.

"העמדות שלי ותפיסות העולם לא השתנו. מעולם לא ישבתי מול ועדי העובדים או מול ההסתדרות. אם השתתפתי עם מיה, זה ממקום של לגשר, ואני שמח שיחד איתה ועם ההנהלה הצלחתי להביא תוצאה שכולם מרוצים ממנה. אם לא הייתי בסדר, מיה והעובדים שלה לא היו תומכים בי".

בר־דוד הגיש נגדך תביעת דיבה. הוא טוען שבקמפיין מטעמך מאשימים אותו בשחיתות אישית ובקניית הבחירות בכסף. מה יש לך להגיד על כך?

"נתראה בבית המשפט".

ובכל זאת?

"הם אלה שהתחילו בקמפיין מאוד מלוכלך. לא שזה מפריע לי, זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. הייתי מעדיף שיהיה פחות מלוכלך אבל ככה יצא. אני יכול להגיד שבחלק הזה אני לא מתעסק בכלל. אני מתעסק בפוזיטיב. בונה תוכניות. כולן מפורסמות".

אחיך, בני עיני, משמש בכיר במטה הבחירות של בר־דוד ומריץ אותו לראשות ההסתדרות. איך אתה מגיב לזה?

"המשפחה מחוץ למשחק. אני אוהב את אחי אהבת נפש ומעדיף לא להתייחס".

"ההסתדרות זזה הצידה"

בנובמבר 2021 נחתמה עסקת חבילה בין בר־דוד לבין שר האוצר, נגיד בנק ישראל וגורמים נוספים. במסגרתה סוכם על העלאת שכר המינימום במשק ל־6,000 שקל בהדרגה. עיני: "לעסקה היו שני חלקים. בחלק של המגזר הציבורי, הסכם השכר הסתיים ב־2017. לעובדים מגיעות חמש שנים של הסכם מ־2018 ועד 2022. זה סדר גודל של 11% תוספת שכר. בהסכם הוא ויתר על שנתיים וחתם על מיצוי זכויות, כלומר, לא ניתן יהיה לחזור לדון על השנים האלה, זה הפסד של כ־4.5%. סעיף נוסף היה השעות הנוספות. עובדים עם משכורות מאוד נמוכות עושים הרבה שעות נוספות. ההסכם העביר את חישוב השעות הנוספות לחישוב חודשי, וזה פגע בעובדים.

"אבל הסעיף שהיה הטריגר לחזרה שלי: הוא חתם בהסכם שהוא מתכוון להקים יחד עם המעסיקים מוסד לגישור. המשמעות למעשה היא ביטול זכות השביתה. אם היום מעסיק רוצה לעשות מהלך שפוגע בעובדים, יש להם זכות להכריז סכסוך עבודה. על פי ההסכם החדש, העובדים ייאלצו להמתין לגישור. ארגון עובדים בלי זכות שביתה לא יכול להתקיים".

נאבקת בקדנציה שלך על העלאת שכר המינימום, והנה מגיע יו"ר הסתדרות שמשיג העלאה של השכר ל־6,000 שקל.

"בואי נבחן מה זה ה־6,000 שקל האלו, שמבחינת המעסיקים הוא הורדה בעלויות ההעסקה. שכר המינימום צמוד ל־47.5% מהשכר הממוצע במשק והוא מתעדכן כל 1 באפריל, זה החוק. באו ליו"ר ההסתדרות ואמרו לו: תקבל 6,000 שקל משנת 2026. כל כלכלן מתחיל יאמר שעם האינפלציה, שכר המינימום יכול להגיע ב־2026 ל־7,000 שקל. באותיות קטנות הם כתבו, הנמוך ביניהם. מפה התחילה הפצצה. פנו אליי עשרות אנשים שאכפת להם, ועדי עובדים, ראשי איגודים, ואמרו לי, 'עופר אתה חייב לחזור'".

איך אתה היית מתמודד עם הקורונה?

"לא יכול להיות שבמשבר הקורונה, יו"ר ההסתדרות לא נמצא בתהליך קבלת ההחלטות. דבר שני, אני לא חושב שהגורם המרכזי שצריך לשלם את המחיר זה העובדים. דבר שלישי, גם אם היה צריך לתת כתף מצד העובדים, זו הייתה צריכה להיות כתף נקודתית, לא כזו שתלווה אותנו שנים. הקורונה תיגמר מתישהו, אבל הפגיעה בפנסיה לא. ההסתדרות זזה הצידה, לא ראיתי אותה במסיבות העיתונאים. עובדי מערכת הבריאות, שהיו סופרסטארס, עבדו כמו חמורים – זאת יכלה להיות שעתה היפה של ההסתדרות אם הייתה מנצלת את המשבר ודואגת להם. מישהו ראה תלוש שכר של כוח עזר בבית חולים? את משכורות הרעב? גם אחרי המשבר אין אמירה 'בואו נשב ונשנה את מצבם'.

"יש עליות מחירים מטורפות. כולם מרגישים את הקושי לחיות פה. הדור הצעיר בכלל. מה רוצים, שהם לא יישארו פה? ההסתדרות היא תנועה חברתית ולא רק ארגון עובדים. היא חייבת להרים את הצעקה הזאת. אני לא חייב לאף מפלגה ויכול לעמוד מול כל ממשלה".

וארנון מפחד?

"הוא עשה מהלך שלא עושים וצירף את ישראל ביתנו לתוך הסיעה שלו בבחירות. אם האנשים של ליברמן בפנים, איך ארנון יכול לעמוד מולו? אז הוא החליט לא לעמוד מולו ולהגיד לאוצר על הכל כן. בעיתון של מרכז השלטון המקומי כתוב (על בר־דוד – נ"ב): 'הוא טוב לנו'. אם שר האוצר רוצה שהוא ייבחר וגם המרכז לשלטון מקומי, שמעסיק 140 אלף עובדים, ואם חברות כוח האדם, שההסתדרות כל חייה דגלה במאבק בהן, מודיעות בפייסבוק שהן מקימות לו מטה — מי יגן על העובדים? אני גם שומע מאנשים שהם פוחדים. כשהעובדים מפחדים ממי שאמור להגן עליהם — רק על זה הוא צריך ללכת".

מי אומר לך שהוא מפחד ולמה?

"בכל מקום אני שומע שמפחדים. אחת מראשי הוועדים, בכירה, כתבה לו מכתב עם ביקורת. למען יראו וייראו – הדיחו אותה. יש עובדים שעשו לי לייק בפייסבוק והסתערו עליהם".

תגובת בר־דוד: "ההחלטה על השעייתה הזמנית של יו"ר מועצת עובדי רשות האוכלוסין התקבלה בעקבות מכתב ששיגרה לשר האוצר, על דעתה, ובו טענה כי יו"ר ההסתדרות אינו מוסמך לחתום על ההסכם. מדובר היה בהשעיה זמנית עד לבירור בפני ועדת המשמעת של האגף לאיגוד מקצועי כמתחייב בתקנון, אלא שאותה יו"ר החליטה להתפטר ביוזמתה מתפקידה בוועד עוד לפני תום ההליך".

"סקרים שנקנים בכסף"

בר־דוד חתם על הסכם תוספת שכר של 20% לעובדים הסוציאליים. מה אתה מתכוון לעשות?

"אני אלחם בכל הכוח למען העובדים החלשים. למשל הסייעות בגנים, נשים שעושות עבודת קודש ומרוויחות את המעט שבמעט כמעט בלי זכויות. נקים להן איגוד עצמאי בתוך ההסתדרות שייתן מענה לבעיות הספציפיות שלהן. בעיה צועקת נוספת היא השכר ברשויות המקומיות. לכן הם תומכים בו, אגב. 70% מעובדי העיריות נקראים דור ב' – אין להם אפשרות להתקדם ולהגדיל את השכר. שנים זה לא השתנה. אני לא אתן למצב הזה להישאר.

"אני הולך לדרוש ששכר המינימום יהיה לפחות 7,000 שקל במיידי, לא בשנת 2026. מה אמרו כלפינו? אם תעלה את שכר המינימום, המחירים יעלו. ומה קרה? המחירים עולים בלי קשר. השכר לא. העליתי את שכר המינימום בזמנו מ־3,800 ל־4,350 שקל. אמרו לי — המשק יתמוטט. המשק לא התמוטט. אני שומע את ארנון אומר: 'לא יהיו יותר שביתות'. אם מעסיק שומע שההסתדרות לא תילחם, איך הוא יגיב? ההישגים הכי גדולים לא נעשו מרוחב לב של הממשלות, אלא במאבקים. זו המהות של ארגון עובדים".

בסקרים בר־דוד מוביל עליך בפער גדול.

"אלה סקרים שנקנים בכסף מטעמו, גם לי יש סקרים הפוכים, הוא מרגיש את הסחף של העובדים אליי".

נשמעו טענות על קידומה של רוית דום, אשתך, בהסתדרות.

"כשקידמתי את אשתי היא לא הייתה אשתי וגם לא בת זוגי".

מה הדבר הראשון שתעשה אם תיבחר?

"הסכם השקט התעשייתי מסתיים בדצמבר, אכנס מיד למו"מ ואלחם על תוספות לכל המגזר הציבורי והצמדת קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק. יש דווקא יתרון בכך שיצאתי החוצה, לפעמים מבחוץ רואים דברים יותר טוב".

עופר עיני

מקצוע: יועץ מס בהכשרתו

גיל: 63

מצב משפחתי: נשוי פעם שנייה + 5

מגורים: רמת השרון

תפקידים קודמים: יו"ר ההסתדרות, יו"ר ההתאחדות לכדורגל