הדרך הרווחית לעולם טוב יותר

כמה כסף צריך כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר - כזה שבו אין עוני ורעב, שבו תנאים טריוויאליים כמו מים זורמים או חשמל בכל שעות היממה הם מנת חלקם גם של הנידחים באזורים, שבו אי־השוויון בין המדינות המפותחות למתפתחות הולך ומצטמצם?

בשנת 2015 ניסו המדינות החברות באו"ם לענות על השאלה הזו, והתשובה שהגיעו אליה הייתה 40 טריליון (אלף מיליארד) דולר. בערך. בספטמבר אותה שנה אישרו מדינות האו"ם את התוכנית הגרנדיוזית "אג'נדה 2030", שבמסגרתה הוצבו 17 יעדים לפיתוח בר־קיימא שנועד להניע שינוי חברתי בעולם, רובו ככולו במדינות עניות. 17 היעדים כללו בין היתר את מיגור העוני והרעב, שיפור תנאי המחיה והחינוך, יצירת מקורות לאנרגיה נקייה וזולה, ודאגה לאספקת מים נקיים לשתייה. לצידם נקבעו גם מדדים חברתיים יותר, וגם כאלו שמתייחסים לשינויי מזג האוויר. אחד התוצרים של אותם יעדים היה הסכם פריז, שנחתם חודשים ספורים לאחר מכן, להפחתת גזי החממה - אותו הסכם שממנו התנער נשיא ארה"ב הנוכחי, דונלד טראמפ.

אך מה לגבי יתר היעדים? ומהיכן מביאים 40 טריליון דולר כדי להשיג אותם? התשובה לכך כבר מעט יותר מסובכת. המדינות בעולם המפותח וגם הארגונים החברתיים אינם יכולים לבדם לגייס את הסכום הזה ולהוציא לפועל את היוזמות הנדרשות. לשם כך נדרשת התגייסות של המגזר העסקי, אך זה אינו ממהר לרוץ לפעול באותן מדינות, גם אם פוטנציאל הרווח עצום. לרוב, הסיכון שבכניסה למדינות הללו מונע מחברות אפילו את בדיקת האפשרות להשקיע בהן.

הפוטנציאל הגדול

פרויקט חקלאי של תהל באנגולה. למגר את הרעב

השווקים המתפתחים נחשבים להזדמנות כלכלית עצומה עבור חברות עסקיות. חלקם בתוצר העולמי עקף את זה של השווקים המפותחים, והוא כיום כ־55% מהתוצר. על פי הערכות, בתוך 12 שנה, בשנת 2030, שיעור זה כבר יעלה על 60%, מאחר שכ־70% מהצמיחה הצפויה תגיע ממדינות אלה. אחד ממנועי הצמיחה הוא גידול בצריכה הפרטית במדינות אלו, שעד היום לא השתתפו בשוק הגלובלי. על פי ההערכות, בשנת 2030 תעמוד הצריכה הפרטית של אוכלוסיות אלו על 50% מהצריכה הפרטית העולמית.

אבל עוד לפני כן, יש צורך בטיפול במספר בעיות אקוטיות, כמו העובדה ש־11% מאוכלוסיית העולם סובלת מתת־תזונה, ל־29% מהאוכלוסייה אין גישה למי שתייה נקיים, ולמחצית מאוכלוסיית העולם אין גישה לשירותי בריאות בסיסיים. כאן טמון גם אותו פוטנציאל שעומד בבסיסה של תוכנית אג'נדה 2030 של האו"ם.

לחזון הזה מנסה כעת להצטרף גם ישראל. למרות היותה "סטארט־אפ ניישן", כיום התרומה של ישראל לשיפור היעדים שקבע האו"ם נמוכה במיוחד בסטנדרטים עולמיים. ארגון המדינות המתועשות, ה־OECD, קבע רף רצוי להשקעה בפיתוח בינלאומי, של 0.7% מהתוצר המקומי. מדובר ברף גבוה למדי, ומעט מדינות אכן מגיעות אליו, אך ישראל היא בין המדינות שרחוקות ממנו במיוחד. נכון להיום עומדת ההשקעה של ישראל בפיתוח בינלאומי על 0.11% מהתוצר.

ביום שני העבירה הממשלה החלטה על הקמת ועדה בין־משרדית לקידום הפעילות הישראלית בתחום הפיתוח הבינלאומי. לגורמים שמעורבים בה אין ספק שמדובר במאורע היסטורי שיכול לשנות את מעמדה של ישראל בעולם, וגם לייצר לה מנועי צמיחה נוספים. על פי ההחלטה, תוקם כאמור ועדה בין־משרדית שתקיף לא פחות מ־14 גופים, ובהם שורה של משרדי ממשלה, ולצידם רשות החדשנות ומערך הסייבר הלאומי. הוועדה תגבש בחודשים הקרובים אסטרטגיה שתאפשר למדינה להאיץ את פעילותה בתחום הפיתוח הבינלאומי, ובכלל זה גיבוש כלי סיוע ליצואנים, בחינה באילו מדינות ותחומים לעודד את הפעילות, ואף לבחון הקמת בנק פיתוח ישראלי ייחודי למטרה זו.

בכך, מקווים בממשלה, יוכלו להעצים את יכולת הסביבה העסקית הישראלית, שידועה בחדשנות וביזמות שלה, להיכנס לשווקים חדשים. עידוד היזמים יאפשר להם להתגבר על החסם שמונע מהם היום בחינה של אפשרויות עסקיות במדינות מתפתחות, עם דגש על אפריקה, אבל גם הודו, דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה, שכן המדינה עשויה להשתתף במימון סקרי ההיתכנות שיערכו החברות בשווקים אלה. סיוע נוסף שתיתן המדינה הוא פתיחת דלתות ליזמים במדינות אלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ערך בשנים האחרונות מספר נסיעות למדינות באפריקה וחיזק את הקשרים מול מדינות כמו הודו, ובמשרד ראש הממשלה מאמינים שהמהלכים האלו יאפשרו לחברות הישראליות כניסה חלקה יותר לאותן מדינות.

הצלחתו של המהלך תקנה למדינה יתרון בשני מישורים. אחד הוא הרווח הכלכלי של היזם, שמתורגם לרווח של המדינה: הגדלת היצוא, שעומד כיום על כ־30% מהתוצר (נמוך בהשוואה למדינות ה־OECD), תתרום גם לחברות המייצאות וגם למדינה. בטח כאשר פוטנציאל הצמיחה בשווקים המפותחים מוצה כבר ברובו. המישור השני הוא המישור המדיני - סיוע למדינות חלשות יכול לגייס אותן לתמיכה בישראל, למשל באו"ם.

לספק מים, להציל חיים

על הפוטנציאל הגדול שבשווקים המתפתחים ניתן ללמוד מהחברות שכבר פעילות שם. אחת מהן היא אנרגיה גלובל של היזם יוסף אברמוביץ'. "אנחנו פעילים בתחום החשמל הסולארי באפריקה בשש השנים האחרונות. אנחנו עובדים בעשר מדינות שונות", הוא מספר ל"ממון".

אנרגיה גלובל הקימה את השדה הסולארי הראשון שלה ברואנדה, בהשקעה של 85 מיליון שקל, והוא מספק כ־8% מתצרוכת החשמל של המדינה. פרויקט נוסף שעליו עובדים בחברה היום משלב אנרגיה סולארית עם אנרגיית רוח בזמביה, ולדברי אברמוביץ' היד עוד נטויה והחברה מחפשת לגייס הון נוסף כדי להרחיב את הפעילות עוד יותר.

לדבריו, בשנה האחרונה חלה קפיצת מדרגה באופן שבו המדינה תופסת את הצורך לתמוך בהשקעות מהסוג שביצעה החברה שלו. "רק לאחרונה ישראל חתמה על שותפות עם המיזם Power Africa, שהוקם על ידי הממשל האמריקאי. המטרה של המיזם היא להגדיל את תפוקת החשמל באפריקה, והחתימה של הממשלה חשובה מכיוון שהיא פותחת את האפשרות לחברות ישראליות להשתתף במיזם ולקבל מימון ממנו", מסביר אברמוביץ'.

"יש יותר מ־40 מדינות שמסתכלות לעבר ישראל ורוצות לעבוד עם חברות ישראליות", מוסיף אברמוביץ'. "ישראל בדרך להפוך לכוח עצום של עשיית טוב באפריקה. יש לנו הרבה מה להציע. אנשים באפריקה צריכים גישה למים נקיים, מזון, אנרגיה נקייה וזולה ושירותי בריאות. לישראל יש את היכולות להביא את הדברים האלה לשם. אם נוכל לגייס כסף ממשלתי כדי להקטין את הסיכון שלנו ביוזמות האלו, נוכל לא רק למלא את הייעוד שלנו בעולם, אלא גם לגייס את מדינות אפריקה לטובתנו".

חברה נוספת שעשויה להרוויח מקידום הפעילות הישראלית בתחום הפיתוח הבינלאומי היא ג.א.ל טכנולוגיות מים. החברה עלתה לכותרות מספר פעמים בשנים האחרונות בזכות המוצר שפיתחה - גל־מובייל - מערכת טיהור והתפלת מים ניידת, שפותחה על ידי אחד משני מייסדי החברה, רמי אפללו. "המערכת שלנו מאוד מיוחדת והיא מוגנת בפטנט ב־171 מדינות", מסבירה סיגל לוי, שותפתו של אפללו. "המערכת משמשת כסיוע הומניטרי באזורים שבהם אין תשתיות של מים".

אחד המקומות האלו הוא פפואה גינאה החדשה שבאוקיינוס השקט. אחרי שסופת אל־ניניו היכתה במדינה ולא נמצא אף ארגון סיוע חירום שיוכל לעזור באספקת מי שתייה לתושבים, העבירה לשם החברה, באמצעות משרד החוץ, מערכת ניידת להתפלת מים. לדברי לוי, מנתונים שהגיעו אל החברה מהאו"ם, 75 ילדים מתו בשלושת החודשים שלפני הגעת המערכת למדינה, עקב שתיית מים מזוהמים – אחד הסיכונים שנוצרים בעקבות אסונות טבע.

המערכת של ג.א.ל טכנולוגיות מאפשרת להתפיל מים מכל מקור - נחלים, אגמים, ביוב ועוד - עד 100 מ"ק ביממה, ללא תלות ברשת החשמל, ויכולה לעבוד עד עשרה ימים ללא צורך בתדלוק. "המערכת יודעת לשאוב את המים ולספק מי שתייה בתוך חצי שעה, ואף פחות".

עד היום, מאז השקת המוצר ב־2015, סיפקה החברה קצת פחות מ־100 מערכות, בין היתר להודו, לפיליפינים ולניגריה. לדברי לוי, יש התעניינות רבה מצד מדינות נוספות בעולם. המערכת אינה מיועדת להחליף את מתקני התפלת המים הגדולים, כמו אלו שבישראל, אלא מיועדת למצבי חירום או לשימוש צבאי.

התרומה של הממשלה לחברת ג.א.ל לא התבטאה בסיוע כספי, אך לדברי לוי, פעולות משרד החוץ סייעו רבות להביא את הבשורה למדינות שבהן הצורך במערכות גבוה במיוחד. זכור במיוחד השימוש שעשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במערכת של החברה בעת ביקורו של ראש ממשלת הודו בישראל, נרנדרה מודי, בשנה שעברה. השניים, שבילו חלק מהביקור בחוף הים שסמוך לגבעת אולגה, שתו מים שאותם התפילה מערכת גל־מובייל, שהוסעה לאזור במיוחד לשם ההדגמה. המערכת נרכשה על ידי משרד החוץ ונמסרה לראש ממשלת הודו במתנה.

בישראל לא מתיימרים לעסוק בכל 17 היעדים שקבע האו"ם, אלא לנצל בעיקר את היתרונות הקיימים כבר היום במשק: לצד התפלת מים ואנרגיה נקייה – טכנולוגיות שיסייעו למיגור רעב, לבניית תשתיות ולשיפור הבריאות. שתי חברות שפועלות בתחומים אלה הן תהל, שמקדמת פרויקטים גדולים של חקלאות בעולם המתפתח, ו־Mobile ODT, סטארט אפ שמפתח מיכשור רפואי לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם, גורם תמותה משמעותי במדינות מתפתחות. החברה כבר פיתחה פתרון זול וקל לשימוש, שמאפשר זיהוי של הסרטן בשלב מוקדם, ואינו דורש תשתית רפואית מתקדמת.

כחלק מתוכנית האו"ם, ולאור ניסיון העבר של מדינות שהגיעו לאפריקה כדי "להציל אותה" ולא הצליחו לסייע (חפשו ביוטיוב הרצאת TED של Ernesto Sirolli), המטרה היא לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הממשלים המקומיים ולבחון במשותף מהם הצרכים ואיך למלא אותם בצורה היעילה והנכונה ביותר.

העולם המתפתח: המספרים

50% שיעור אוכלוסיית העולם ללא גישה לשירותי בריאות בסיסיים

29% שיעור אוכלוסיית העולם ללא גישה למי שתייה נקיים

11% שיעור אוכלוסיית העולם הסובל מתת־תזונה

55% חלקם של השווקים המתפתחים בתוצר העולמי

40 טריליון דולר הסכום שנחוץ לתוכנית "אג'נדה 2030" של האו"ם לצמצום אי־השוויון