דיסק און־קי, עגבניית שרי וכיפת ברזל משחקים טאקי

מובילאיי, כיפת ברזל, ווייז, טפטפות לחקלאות, דיסק־און־קי, רובוט לניקוי בריכות, עגבניות שרי וגם — כמובן — טאקי ורמיקוב. הרשימה הזו היא רק טעימה מאינספור ההמצאות הישראליות שכבשו את העולם. המדינה שלנו אמנם צעירה בשנים, אבל המוח הישראלי תמיד ידע לפרוץ את הגבולות הצרים שלנו. 9 מיליון תושבים חיים במדינה אבל לפי כמות ההמצאות והסטרטאפים אפשר היה לחשוב שאנחנו לפחות 90 מיליון. כן, גם מדינות גדולות מאיתנו פי כמה לא מצליחות לנפק כל כך הרבה פטנטים. בכל מסעדת שף יוקרתית בעולם מככבת עגבניית השרי, מדינות רבות נעזרות בטפטפות הישראליות, והדיסק־און־קי החליף כבר מזמן את הדיסקים הישנים והמסורבלים.

קשה לדמיין היום נסיעה ברכב ללא קולה של "גלית" שמדריכה אותנו "בעוד 100 מטרים פנה שמאלה". ההמצאות הישראליות הפכו את החיים שלנו ואת חייהם של מיליונים ברחבי העולם לקלים ויעילים יותר. אז איך בין כל הקשיים, המכשולים והמלחמות אנחנו מצליחים לבלוט ולהשאיר חותם בעולם?

היזם פרופ' יוני מזרחי, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, רואה בדנ"א התרבותי שלנו את אחת הסיבות המרכזיות. "התרבות שלנו מוטה לאינדיבידואליזם ומקוריות", הוא מסביר, "אנשים אוהבים לחשוב בדרך שלהם. המקוריות היא כמעט כפייתית. אנחנו גם חברה שאין בה כמעט דיסטנס. לחלוק על מי שמעליך ולומר מה לא בסדר זה משהו מאוד לגיטימי ומקובל שזוכה לעידוד חברתי".

אז החוצפה הישראלית היא שמניעה אותנו להצלחה?

"בין היתר. אנחנו לומדים איך לחשוב אחרת, ולא מפריע לנו מה החברה סביבנו חושבת. גם אם זה משהו שלא מקובל במקומות אחרים. הדרך הזאת מעודדת חדשנות והעדר קונפורמיות".

מנטליות של אלתור

ההמצאה הישראלית הראשונה שהעולם אימץ הייתה הטפטפת. אותו פטנט של שמחה בלאס משנת 1965 — אלמנט קטן שמתקינים בצינור ההשקיה, שנפרס קרוב לשורשים ובאמצעותו מטפטפים מים באיטיות. מפעל נטפים בקיבוץ חצרים אימץ את ההמצאה והחל לפתח את הטפטפות, בעזרתן ניתן לייעל ולדייק את כמות המים, וכמובן לחסוך בכסף ולשפר את הגידולים.

בעולם החקלאות זכתה גם עגבניית השרי הקטנטנה להפוך לאחת ההמצאות הישראליות הגדולות. העגבניות בגודל דובדבן, שטעמן מתוק־חמצמץ והן שומרות על טריות לאורך זמן, פותחו בסוף שנות ה־80 על ידי הכלאה של מספר זני עגבניות, וזכו מיד להצלחה בינלאומית. בתחום ההיי־טק פרצה את הדרך למאות האקזיטים שיבואו אחריה תוכנת ICQ — תוכנת המסרים שפותחה על ידי חברת מיראביליס הישראלית ב־1996 ונמכרה תמורת 407 מיליון דולר. הסכום הגבוה ביותר עד אז שבו נמכרה חברת היי־טק ישראלית.

אחריה הגיעו פיתוחים נוספים, כמו ווייז ומובילאיי שמיצבו את ישראל בטופ של ההיי־טק העולמי. "המנטליות הישראלית דורשת אלתור, שזה אחד היתרונות הגדולים של האומה שלנו", אומר ד"ר עדי פוקס, שהקים את החוג למערכות מידע במכללה האקדמית עמק יזרעאל, וכיום אחראי על מערכות מידע בבית הספר לתעשייה וניהול במכללת אפקה להנדסה.

"אלתור הוא מתן פתרון למצב לא אידיאלי, גם אם הפתרון לא סגור עד הסוף. זה גם החיסרון שלנו — לכן הרבה חברות מוצאות התחלה של פתרון ואז נמכרות לחברות ענק לפני שהן מממשות בעצמן את ההמצאה. הישראלים מחפשים פתרונות מתוך צורך. ווייז נולדה מתוך הצורך של אהוד שבתאי לא לטעות בדרכים, לכן הוא ביקש למפות דרכים. אגב, זאת האפליקציה היקרה בהיסטוריה, וזה מדהים".

כיצד החשיבה הישראלית באה לידי ביטוי בעולם ההיי־טק?

"הישראלים יחפשו פתרונות שאינם מתחת לפנס, במקומות שאחרים לא ניגשים אפילו לחפש. כשאני עובד עם תלמידים בבית הספר או במכללות אני מבקש מהם למצוא פתרון מחוץ לקופסה. תמצאו את הפתרון הלא שגרתי, שלא יהיה הסטנדרט. תחפשו את הפתרונות הכי גרנדיוזיים. זה בדיוק הסוד של סטארט־אפ. כך תקבלו את התוצאות הכי מרשימות בעולם".

אבל לא רק בטכנולוגיה ישראל הצליחה לכבוש את העולם. גם, למשל, בזכות משחק הרמיקוב, שהומצא ופותח בשנות ה־40 על ידי מפתח המשחקים הישראלי אפרים הרצנו. הרצנו החליט להחליף את קלפי המשחק המסורתיים בקוביות צבעוניות משום שבאותה תקופה נאסר השימוש בקלפים. הוא יצר את הקוביות הראשונות בעצמו בסיוע משפחתו, ושיווק את המשחק בעצמו כשעבר בין בתים והגיע לשיתופי פעולה עם חנויות קטנות.

ב־1977 יוצא המשחק לארה"ב והפך שם למשחק הנמכר ביותר בכל הזמנים שאיננו משחק וידיאו. הוא הופץ ב־25 שפות שונות בכל רחבי העולם והיה לאחד ממשחקי הקופסה הנמכרים בעולם ולמשחק הנמכר ביותר מתוצרת ישראל.

כמה שנים לאחר מכן המציא מפתח המשחקים חיים שפיר את משחק הטאקי שכולנו גדלנו עליו. כדי להתגבר על התדמית השלילית שהייתה למשחקי קלפים נעזר שפיר במאייר ארי רון — הזכור מאיוריו לספר הילדים האהוב "איה פלוטו". הטאקי הפך גם הוא מיד לרב־מכר עולמי ונמכר בגרסאות שונות בכל העולם.

סטארטאפ־ניישן

אבל ההמצאה שזכתה להכי הרבה כותרות עולמית בעשור האחרון מגיעה מהתחום הצבאי — כיפת ברזל. מערכת ההגנה המתוחכמת שפותחה על ידי "רפאל" ונעזרת במכ"ם של חברת אלתא ממוקמת בראש טבלת הפיתוחים הישראליים וזוכה להתעניינות רבה בכל העולם. התוכנית לפיתוח כיפת ברזל יצאה לדרך ב־2005. היא נכנסה לשימוש ב־2011 ואת טבילת האש האמיתית עשתה במבצע צוק איתן ב־2014, כאשר השיגה הצלחה של 90 אחוזים ביירוט הרקטות שנורו לכיוון ישראל.

"מאז האקזיטים הגדולים של שנות התשעים והאלפיים, החלום הישראלי לילד שישרת ב־8200 וביחידות הסייבר הצבאיות הפך את חנון המחשבים לסקס סימבול", אומר ד"ר פוקס. "זה נחשק להיות במילייה הזה. בנוסף, יש תהליך שמאיץ את עצמו. כשנוצרת מסה קריטית של המצאות והשקעות וכשנוצרת התדמית של ישראל כסטארטאפ־ניישן – זה מייצר עוד השקעות ועוד משקיעים".

"סיבות נוספות לכך שההמצאות הישראליות כל כך מצליחות בעולם הן תמיכת הממשלה משנות ה־90 באומת הסטארט־אפ על ידי תמריצים כלכליים", מוסיף פרופ' מזרחי. "עובדה שהיום האמא היהודייה חולמת שהבן שלה יהיה סטארטאפיסט. ברגע שהאמא רואה במקצוע הסטארט־אפ אידיאל, גם הילד חולם על זה. הראייה שפיתוחי גאראג' יכולים במהרה להגיע לאב־טיפוס שאפשר להציג אותו למשקיעים וכך לסגור במהירות מוצר — זה יתרון מאוד גדול. בישראל אנחנו מזהים את המגמות ונמצאים צעד אחד קדימה. הפוקוס משתנה — בהתחלה ההתמקדות של חברות ההזנק הייתה בתחום הביטחון, אחר כך בתחום ההיי־טק, ועכשיו היא זזה לכיוון הביולוגיה והרפואה. הסוד שלנו הוא להמשיך להיות צעד אחד לפני כולם".