מזל טוב, תתיישנו!

השבוע נישאה הנסיכה האנגלית ביאטריס מיורק (31), בתם של הנסיך אנדרו ושרה פרגסון, בטקס צנוע בארמון וינדזור כשהיא לבושה בשמלה מקולקציית הווינטג' של סבתה, המלכה אליזבת. קייט מידלטון או מייגן מרקל לא היו מעיזות לעשות זאת גם בסיוטיהן האיומים ביותר. יש להניח שהשמלה הזאת שווה לא פחות מהשמלות של קייט ומייגן, ובכל זאת — אפשר לראות בה את אחד מסימני התקופה.

בין יתר ההשפעות של הקורונה נמצאת גם פריחה של עולם מכירות היד השנייה והווינטג'. המשבר הכלכלי העולמי, הפיטורים והכסף שאין, הסגר שהשאיר אנשים בבית והביא אותם לפשפש בכל החפצים שהם אינם צריכים ולעשות סדר, הדאגה לכדור הארץ, הירידה במעמדה של הצריכה האובססיבית של ימינו הרגילים – כל אלה ועוד נתנו תמריץ ניכר לחנויות ולאתרים העוסקים בפריטי יד שנייה.

"אצלנו הייתה עלייה של 35% במכירות בהשוואה לחודשים הקודמים", מתפעלת שני אריאלי (33), מנכ"לית רשת "דנדשה" לביגוד ואביזרי יד שנייה המונה 6 חנויות. הרשת שייכת לעמותת "שכולו טוב", שנוסדה ב־2005 במטרה לשקם מתמודדי נפש בקהילה, והיא מפעילה בין השאר שתי רשתות יד שנייה שבהן הם מועסקים לפני שילובם החוזר בשוק העבודה.

לדברי אריאלי, חודש יוני היה החזק ביותר בתולדות הרשת. "אנשים בסגר ממשיכים לצרוך בגדים, אבל רוצים להוציא מעט", היא אומרת. "אנחנו מאפשרים לקנות חולצות במחיר אחיד – 30 שקל, מכנסי ג'ינס ב־40 שקל ושמלות ב־50 שקל". מה גם שלא תמיד צריך כרטיס אשראי: לקוחה שמביאה ביגוד, תקבל זיכוי של 50 שקל לקנייה עבור כל 10 בגדים או פריטים שיעברו את המיון. "השבוע נכנסה לחנות בכפר־סבא כלה שהצטיידה במערכת בגדים יד שנייה לחינה – תופעה שלא היה אפשר לחשוב עליה לפני שנתיים ואפילו שנה. איפה היא יכולה להשיג מערכת מכנסיים וחולצה, שרשרת ענקית ועוד שתי שמלות ב־250 שקל?"

דפנה גורדון, בעלת "הסלון" בפרדס-חנה | צילום: אלעד גרשגורן

רשת נוספת של עמותת שכולו טוב היא "סיפור חוזר", המפעילה 18 חנויות ספרים יד שנייה מעכו עד באר־שבע, ועוד 400 מדפים במגוון עסקים, מבתי קפה עד סוכנויות נסיעות, ועוד אתר אינטרנט. ברשת עוברים מדי שנה 60,000־70,000 ספרים משומשים. לדברי עופר כהן (48), מנכ"ל עמותת שכולו טוב, הקורונה הקפיצה את המכירות ב־20%. "הסגר גרם לסידור הבתים ולאיתור ספרים מיותרים, והרשת, שמעניקה שירות של איסוף מהבית למוכרים 100 ספרים ויותר, גילתה גידול בביקוש לשירות הזה", הוא אומר.

ד"ר שלומי לחנה, יועץ אסטרטגי עסקי ומרצה לשיווק במכללה למינהל, מסביר: "דור ה־Y וה־Z לא מבינים למה הם צריכים להיות בעלים של נכסים ומוצרים. תרבות האינסטגרם מפנה אותם לצרוך חוויות. לכן אין להם בעיה לרכוש בגדים וחפצים יד שנייה ואחר כך למכור. הקורונה דירבנה את המגמה הזאת. המשבר מוביל למיתון כבד, שמאיץ מכירות יד שנייה. כל נושא הכלכלה השיתופית ילך ויתגבר. אנשים ישאלו שאלות קיומיות – האם אני באמת צריך את זה. ידגישו את הפונקציונליות. כל השיח המותגי ישתנה בתקופה הקרובה". לחנה כל כך מאמין בזה, עד שהוא מציע לבעלי עסקים לשקול להסב את עסקיהם או חלק מהם לפריטי יד שנייה.

זינוק של 50% במכירות

פריטי יד שנייה לא נמכרים יותר רק בשוקי פשפשים, אלא באינטרנט, בקבוצות פייסבוק ייעודיות, בקבוצות ווטסאפ שכונתיות, בחנויות, ויש אפילו רשתות. כולם מדווחים על עליות מרשימות במכירות, כשהקורונה הוסיפה ביקוש לקטגוריות ספציפיות. למשל, מחשבים נישאים. "בגלל הלמידה מרחוק והעבודה בבתים, משקי בית רבים זקוקים למחשב שני, שלישי ואפילו רביעי. בגלל המצב הכלכלי, הם פונים ליד שניה", מספר טכנאי מחשבים שמוצף בבקשות של לקוחות למציאת מחשב יד שנייה עבורם. בנוסף, בענף אומרים שיש מחסור במחשבים המבוקשים ביותר, הזולים, שמתחת ל־3,000 שקל.

אהוד פורת, מפעיל קבוצת הפייסבוק "פישפשוק" | צילום: דנה קופל

עוד קטגוריות שהביקוש להן עולה: בריכות לילדים, ג'קוזי מתנפחים, מתקנים לחצרות, כל מה שקשור לספורט, שולחנות טניס – בגלל מחסור במוצרים חדשים, ובגלל שיותר אנשים לא נוסעים לחו"ל ונשארו בארץ עם הצורך למצוא בילוי ביתי. משפחה ירושלמית המתגוררת בבית עם חצר חיפשה שולחן טניס כדי להעסיק את הילדים בימי הסגר.

"לא ניתן היה להשיג שולחן חדש בחנויות", מספר האב. "התחלנו לחפש באתרי יד שנייה, וכל שולחן נחטף לפני שהספקנו להגיע. לפני שלושה שבועות ראינו מודעה שעה אחרי שעלתה לאתר. המוכר גר ליד באר־שבע והיה מוכן לשמור לנו את השולחן, ששכב אצלו שנתיים ללא ביקוש, אם נגיע מיד. זינקנו לרכב, ושילמנו לו 3,000 שקל – התקציב שייעדנו לשולחן חדש – על שולחן משוכלל הרבה יותר של קטלר שלא היינו קונים כחדש כי מחירו כפול".

גם המצב הכלכלי כמובן משפיע, ויותר אנשים מחפשים מוצרי יד שנייה. ל', שהוציאה למכירה שולחן סלוני ושישה כיסאות שרכשה בהזורע לפני ארבע שנים, לא העלתה בדעתה שתוצף בטלפונים. ביום הפרסום כבר נמכר השולחן לזוג צעיר ב־1,500 שקל. יש גם מי שבשל המצב הכלכלי החליט להיפטר מפריטים שאין צורך בהם בבית, כדי לייצר הכנסה נוספת. ייגאל (שם בדוי), עובד חברת היי־טק לשעבר מרמת־גן, נשוי ואב לארבעה, בהם שני פעוטות בחיתולים, יצא לחל"ת ואחר כך מצא עצמו מפוטר. גם אשתו בבית. "התחלנו לעבור פריט־פריט, ולהוציא למכירה מה שאנחנו לא צריכים", הוא מספר. עד היום מכרו כ־30 פריטים. "המטרנה והחיתולים החד־פעמיים עולים לנו מאות שקלים בחודש, מנין יבוא הכסף?"

אהוד פורת (35), רווק מחולון, מפעיל את אימפריית "פישפשוק" – המעצמה הגדולה של יד שנייה בפייסבוק, המונה 40 קבוצות שונות העוסקות בקנייה ומכירה של פריטי יד שנייה, ובהן כ־4 מיליון חברים. פורת, יחצ"ן מסיבות במקורו, הקים את הקבוצה הראשונה במארס 2012 כשעמד לעבור דירה. כאספן אובססיבי, הוא רצה להיפטר מכמה עשרות פריטים לפני המעבר, וגילה שהתהליך באתר יד 2 מסורבל. "לא הייתה אז שום קבוצת פייסבוק מתאימה. שלחתי פוסט לחברים הרבים שהיו לי עקב עיסוקי, ונדהמתי מהתוצאה. כל המוצרים נחטפו במחירים שלא דמיינתי. קראתי לקבוצה פישפשוק, כי רוב הפריטים שלי הגיעו משוקי פישפשים".

מימין: דנה לוין, מיכל פלטין, רותי מואן ודיקלה הופמן דהאן, מקימות מתחם יד שנייה בקיבוץ משמרות | צילום: אלעד גרשגורן

היום הוא מנהל את 40 הקבוצות בסיוע כ־40 מתנדבים שמתפקדים כמנהליהן. כל קטגוריה שזוכה לביקוש גבוה מצדיקה פתיחת קבוצה. יש קבוצות לריהוט, לתינוקות, לרכב (הפעילה ביותר עם 530,000 חברים ו־10,000 מצטרפים חדשים בחודש), סלולר, חיות מחמד (לא למכירה, רק למסירה, עם ייצוג של כל העמותות העוסקות בנושא. ממנה הגיע כלבו הפרטי של פורת). "הקורונה הוסיפה גם במכירות וגם בקניות, בחלק מהקבוצות עד 50%", הוא אומר. לדבריו, שתי קבוצות בולטות הן מוצרי הספורט (10,000 חברים בתחילת הקורונה, 25,000 השבוע) וקבוצת הגיימרים (שקפצה מ־40,000 ל־57,000 חברים). גם התנועה בקבוצות המחשבים האישיים והטלפונים הסלולריים – מוצרים מובילים בשוק יד שנייה כל השנה – קפצה בתקופת הקורונה ב־20%.

עוד קבוצה שהתנועה בה עלתה היא הריהוט, בעקבות העובדה שעסקים רבים התכווצו – והחליטו למכור חלק מהציוד המשרדי. אשת יחסי הציבור מירי חיון, למשל, סייעה למשרד שבו היא עובדת למכור שולחנות וכיסאות. "רובנו עברנו לעבוד מהבית וצימצמנו שני משרדים לאחד. גם אישית מכרתי שידת מגירות במצב ממש טוב, והבת שלי מכרה מערכת תופים חשמליים", היא מספרת.

פורת מעריך שבפייסבוק קיימות מאות קבוצות של יד שנייה, שבין היתר מקילות על המוכרים לקבוע מחירים לפריטים. "אם מוכר נותן מחיר מנותק מהמציאות, מיד הוא יקבל תגובות שהוא חי בסרט".

מה אתה ממליץ למוכר?

"לתת כמה שיותר מידע וצילומים. גם מקוריות בטקסט תעבוד טוב יותר".

ולקונה?

"אל תשלמו לפני שאתם רואים את המוצר בעיניים. תבחנו את פרופיל המוכר. תתרשמו ממנו לפני שאתם נפגשים".

קח־תן בתוך הקיבוץ

הקורונה הביאה גם את נועה וידר, מעצבת אביזרי אופנה מגדרה, להקים את "מציאה פומבית" – קבוצת פייסבוק למכירת מוצרי יד שנייה. וידר מגדירה את עצמה אספנית שמתחברת לחפצים עם סיפור. בביתה יש מקום של כבוד לשלוש מכונות תפירה – "של סבתא שלי, סבתא של בעלי וסבתא של חברה" – לצד קולקציות חפצים של פעם.

"בערב פסח האחרון עשיתי בבית סדר כמו שלא עשיתי בחיים, וכשגיליתי את כמות הפריטים שאפשר בלעדיהם, וגם שלא הייתי היחידה בזה, החלטתי, עם בעלי, להגשים חלום – לפתוח קבוצת פייסבוק ולאפשר לאנשים להעלות חפצים שהם מבקשים למכור, כי הזבל של האחד הוא הזהב של השני", היא מספרת. בשונה ממאות קבוצות הפייסבוק העוסקות ביד שנייה (חלקן צמחו עם הקורונה), וידר גם מציעה לחברי הקבוצה מהו המחיר הראוי לפריט. למרות שהקבוצה שלה קטנה יחסית, היא הופתעה מהתנועה, מהתגובות ומכמויות החפצים, "כולל מיניאטורות של ליונל והארדי שנמכרו ב־400 שקל".

מיכל פלטין (43) מקיבוץ משמרות, אם לארבעה וצרכנית עקרונית ועקבית של מוצרי יש שנייה, הבינה לאחרונה את התרומה של הענף הזה למרקם הקהילתי של הקיבוץ, המורכב משכבות גיל ורקעים שונים. "רובנו היינו בבית בתקופת הסגר, וכשאנשים נזקקו לפריטים מסוימים, הם נאלצו למצוא פתרון קרוב לבית – התחילו לפרסם בקבוצת הווטסאפ המקומית. מי שצריך מגרפה, ביגוד. התחילו לשאול מהשכנים, להכיר אנשים מקבוצות גיל אחרות שאחרת לא היו מכירים". וכך, בימים אלה היא מקימה יחד עם ארבעה עמיתים ובעידוד ועד הקיבוץ והמועצה האזורית מנשה מרכז מקומי למוצרי יד שנייה ללא מטרות רווח. הוא ייפתח במבנה ישן שהועמד לרשותם, שאותו הם משפצים, על טהרת חפצי ומוצרי יד שנייה כמובן, כולל החלונות. "חשובה לנו הקהילתיות, השאיפה האקולוגית והכלכלית. אנחנו נהיה המחסום של הצרכן לפני הפח", היא אומרת. המיזם יהיה פתוח ל־1,500 תושבי הקיבוץ, אבל גם לאנשים מחוץ לו. "במקום תהיה קופה על בסיס התנדבותי, שמיועדת להוצאות אחזקה והפעלה", היא אומרת.

"אני גדלתי על ברכי התרבות הקיבוצית", היא מוסיפה, "שבה כילדים כל הזמן מעבירים מאחד לשני. בגדים חדשים היינו מקבלים בראש השנה ובפסח. אם היינו פוגשים מישהו עם בגד חדש, היינו שואלים מה קרה. היום מחמם לי את הלב לראות את בנותיי, בנות 11, 8 ו־5, לובשות בגדים כמו שאני לבשתי. והן שמחות עם זה. הדברים של פעם נועדו לשרוד שנים רבות".

והיא צודקת. אדם מינטר, עיתונאי יהודי אמריקאי, פירסם ספר בשם "Secondhand Travels in the Global Garage Sale, ובו הוא מתאר מחקר מקיף על שוק היד השנייה בעולם. המסר הירוק של הספר, שיצא לאור בפברואר השנה ועורר תגובות רבות, מאושש את הטיעון שהבגדים של פעם היו איכותיים יותר. לפי המחקר, כמות מוצרי ההלבשה שיוצרה בעולם הכפילה את עצמה ב־15 השנים שבין 2000 ל־2015, אבל מספר הפעמים הממוצע שבהן נלבש בגד לפני שהוא מושלך לאשפה ירד ב־36%. זו בעיה, אגב, למוכרי וצרכני יד שנייה, כי בגד שמפתח פילינג אחרי שלוש כביסות, או מדפים שלא מחזיקים מעמד אחרי תקופה קצרה, לא יכולים להימכר שנית.

גם לעשירונים העליונים

אם בעבר הרחוק רק תפרנים קנו יד שנייה והסתירו זאת. בשנים האחרונות המגמה משתנה – קונים יד שנייה וממהרים לספר לחבר'ה. ב־2019 נאמד השוק הזה בארה"ב בתחום האופנה בלבד ב־28 מיליארדי דולרים, לעומת 35 מיליארדי דולרים של מכירות אופנה עונתית. התחזיות דיברו על כך שב־2028 ישיג שוק היד השנייה את שוק הבגדים החדשים ויגלגל 64 מיליארדי דולרים, לעומת 44 מיליארד.

אתרי היד השנייה ברשת הפסיקו מזמן להיות סמרטוטרייה במראה ובמחירים. לפני שנתיים חשפנו ב"ממון" את התופעה של מכירת בגדים ואביזרים של מותגי יוקרה מיד שנייה, עם סיפורי הצלחה של אתרים מובילים כמו Therealreal.com שהמציא את הקטגוריה, Tradesy.com ואחרים. סיפרנו על נשים ישראליות, בעיקר ממקצועות חופשיים ומהעשירונים הגבוהים, שמכורות לתופעה. וזה לא נעצר בקורונה, אלא להפך. השמיים נסגרו, אבל מזוודות יד שנייה של לואי ויטון מיד שנייה בהחלט נרכשו על ידי ישראלים באתרים. "חלה עלייה של 30% בקניית מוצרי מותגי אופנה מיד שנייה, בעיקר תיקים ופריטי אופנה נוספים", מדווח מארה"ב יניב קוטר, מבעלי חברת השילוח דילטאס, השולחת מאתרים בארה"ב ללקוחות ישראלים.

תאוות היד השנייה חוצה מגזרים ומגדרים, וגם יותר ויותר מעצבות וסטייליסטיות משלבות פריטים כאלו בעיצובי בתים. "אם יש היצע של כל כך הרבה פריטים, למה לקנות חדש? כשאת מסתובבת במרכזי ריהוט ועיצוב – המראות, הצבעים, החומרים חוזרים על עצמם, ואנחנו בתקופה שבה אנשים אוהבים את השוני, הייחודיות", אומרת המעצבת ורד פיכמן, שמתמחה בווינטג'. "זה לא עושה את החיים קלים למעצבת. במקום להיכנס לחנות אחת ולתקתק הכל, צריך לחפש פריט־פריט, להפעיל חשיבה ספונטנית, להסתדר עם מה שיש ולחשוב איך זה מתחבר עם שאר הבית". וכך, מספר המעצבים והסטייליסטים שעטים על כל פריט הולך ועולה.

פריטי יד שנייה ווינטג' לא בהכרח זולים יותר מחדשים, כי יש עלויות הנגזרות מעבודת המעצבת באיתור הפריטים ושיפוצם אצל בעלי מלאכה של פעם, שאינם זולים – מסבירה פיכמן. וישנה גם אצולת היד השנייה, המחפשת פריטי וינטג' בני 30־100 שנה, להבדיל ממוצרי יד שנייה רגילים שיכולים להיות גם בגדים של זארה או ספת איקאה שנקנו לפני שבוע.

כן, יש גם קבוצה של "איקאה יד שנייה". הרשת הרשמית טרם הפעילה את מכירות האון ליין שלה בישראל, אבל מכירות האון ליין של קבוצת הפייסבוק הפרטית "איקאה יד שנייה", בת כ־17,000 חברים, תוססות, והקורונה עשתה לה טוב. "יש גידול של 20%־25% במכירות. בולטת עלייה בציוד משרדי, לרבות ארגוניות, שולחנות עבודה וכיסאות", מספר מיכאל כץ, המנהל את הקבוצה עם בת זוגו סשה, שהגתה את הרעיון. "היא עיצבה את הלוגו בקריצה לשפה הגרפית של איקאה".

כשאני משוחחת עם דפנה גורדון, בעלת "הסלון", חנות לפריטי וינטג' של ריהוט ואבזור הבית בפרדס חנה, היא מספרת: "בעוד שעה באים לקחת מכאן ספה של ERCOL, המותג האנגלי בן ה־100 שלא שינה מאיכותו ומראהו, שעולה 3,800 שקל. נכון שספה מקבילה חדשה של המותג תעלה יותר מ־7,000 שקל, אבל מצד שני ב־3,800 שקל אפשר לקנות סלון חדש שלם ולהישאר עם עודף".

גורדון (53), שהפעילה במשך שנים ברחוב רש"י בתל אביב חנות לבגדי יד שנייה, מודה לקורונה, שהרחיבה את הקהלים שלה. היא עזבה את תל־אביב עם פתיחת העבודות על הרכבת הקלה וחזרה לעמק חפר, מחוז ילדותה, שם פתחה את "הסלון". החנות מציעה רהיטים, שטיחים, תמונות, מנורות תקרה ועוד ועוד. היא עצמה צרכנית יד שנייה אדוקה, כולל מוצרי חשמל. "יש כל כך הרבה מוצרים בעולם, למה לתת יד לעוד אחד חדש? וחוץ מזה שאני אוהבת את הסיפור שמאחורי הפריטים. במיוחד בריהוט". לחנותה מגיעים בני כל הגילים, וגם מעצבות שמתמחות בעיצוב וסגנון בתים בשילוב ריהוט ואבזור יד שנייה, שמספרן הולך וגדל.

ממה להיזהר כשקונים יד שנייה

• לפטופים: כשמדובר במחשבים המוצעים על ידי משתמשים פרטיים, הסיכוי ליפול בפח גדול יותר. זאת לעומת רכישת מחשבים עסקיים מחברות גדולות, בעיקר בינלאומיות, שמחליפות אחת לשלוש שנים ומוכרות את המשומשים. בקטגוריה הראשונה לא מומלץ לרכוש מחשב בן 4 שנים ומעלה. בשנייה, מדובר במחשבים יקרים יותר כחדשים (4,000־5,000 שקל ויותר) שמחזיקים מעמד יותר ממחשב ביתי. עם זאת, חשוב לוודא שמדובר במחשב יד שנייה ולא שלישית או רביעית. בדקו את ההיסטוריה, סיבת המכירה. רצוי לקחת לבדיקה אצל טכנאי מחשבים. בדקו באמצעות תוכנות בדיקה שבאתרי היצרנים. בדקו את המארז, השלדה והמסך – רכיבים קריטיים.

• מוצרי חשמל: אל תקנו במחירים גבוהים – אתם עלולים להישאר ללא אחריות במקרה של תקלה.

• ריהוט: כל רהיט ניתן לחדש, ואפילו ספות ושלדי מיטות. לעומת זאת, מזרנים וארונות בגדים עלולים לסבול מבעיית ריח. ודאו שזה ניתן לפתרון.

• כלי נגינה ממותגים: היזהרו מכלים יקרים שמוצעים במחירים אטרקטיביים במיוחד. אין מתנות חינם. חשדו במיוחד אם מבקשים מכם מקדמה. זה יכול להיות עוקץ. השיטה נפוצה במיוחד בכלי נגינה, אבל יכול לקרות גם בעגלות תינוק יקרות.

• כיסאות בטיחות: זהירות, משך חיי כיסאות בטיחות שנוי במחלוקת. היצרנים מעניקים תאריכי תפוגה של 5־8 שנים. תקן כיסאות הבטיחות איננו מגביל את אורך החיים. במעבדת מכון התקנים לא מכירים איסור לשימוש בכיסא משומש, אבל אם הכיסא היה מעורב בתאונת דרכים – הוא נדרש להחלפה גם אם אין עליו שום סימון או סימן, ובקניית יד שנייה לא ניתן לדעת זאת. בארגון "בטרם", המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, מדגישים סיבה מרכזית להגבלת תוקף הבטיחות: שיפור הטכנולוגיות. ליתר ביטחון, היצמדו לתוקף שנקבע על ידי היצרנים.

(בסיוע מיכל פלטין, ורד פיכמן, וגיא שור מ־winwin)